כמה עשרות סטודנטים וסקרנים שהתכנסו באוניברסיטת אלסקה באנקורג' היו המומים. ויכוחים לוהטים וקולניים אינם מחזה שגרתי בקמפוס המקומי, ודאי לא ויכוח שכמעט גלש לאלימות בעטיו של סכסוך פוליטי שמתרחש בצד השני של העולם. אבל לסכסוך הישראלי-פלשתיני יש, מתברר, זרועות ארוכות והוא מצליח להלהיט את הרוחות אפילו באלסקה הרחוקה. במרכזו של העימות בקמפוס באנקורג' ניצב פיליפ מונגר, מלחין ופרופסור למוסיקה באוניברסיטה, שכתב קנטטה לזכרה של רייצ'ל קורי, פעילת השלום האמריקאית שנהרגה ברפיח במארס שעבר מפגיעה של בולדוזר ישראלי, כשניסתה למנוע הריסה של בית פלשתיני. חלק מחברי הקהילה היהודית באנקורג' - המונה כאלפיים אנשים - לא אהבו את הקנטטה. דוברם הבולט של המתנגדים - יוסף גרינברג, הרב של חב"ד באנקורג' - טען שלא רק שהקנטטה חד צדדית ופרו פלשתינית אלא שמונגר הוא פשוט אנטישמי. "הסיפור של רייצ'ל קורי הוא בסך הכל תעלול פוליטי כדי לנגח את ישראל", מסביר גרינברג בשיחת טלפון ממשרדו באנקורג'. "הטרגדיה היא כשמחבלים נכנסים לתל אביב ורוצחים ילדים. מה שקרה לרייצ'ל קורי זה לא טרגדיה. היא בעצם מתאבדת. הטרגדיה היא שלא היה לה שכל להתרחק משם". העימות בקמפוס שנערך בתחילת אפריל היה ארוך וקולני. "היה שם הרבה כעס", אומרת אמנדה קוין מ"אנקורג' פרס" שצפתה בסרט הוידיאו שהנציח את העימות וכתבה עליו כתבת שער ארוכה בשבוע שעבר. "סיקרתי כבר הרבה מפגשים, דבר כזה עוד לא ראיתי". בסוף העימות הודיע מונגר שהוא מבטל את הקונצרט שהיה אמור להתקיים באוניברסיטה בשבוע שעבר, יום אחרי יום העצמאות הישראלי. "חששתי שהסטודנטים שלי ייפגעו", הוא מסביר בשיחת טלפון מביתו באנקורג'. "גם אני וגם הם קיבלנו אי-מיילים לא נעימים". ביטול הקונצרט חולל סערה באנקורג'. התקשורת המקומית סיקרה את האירוע בהרחבה. "דת הפחד פגעה באנקורג'", נכתב בדיילי ניוז המקומי. "התוצאה היא פיחות באופיה של החברה שלנו ואובדן הזדמנות לקהילה, במיוחד לקהילת הסטודנטים. כמה בריונים למדו שיעור לא מחמיא ונבזי על סובלנות וחופש". סטודנט שהשתתף בעימות כתב לעיתון הסטודנטים, נורתרן לייט, שהעימות חשף את צרות האופק של קבוצות קטנות בקהילה. "בואו נקווה שזה לא יגלוש לצנזורה", סיכם. גם בקהילה היהודית באנקורג' לא כולם אהבו את תגובתו של הרב גרינברג לקנטטה. "קראתי את הקנטטה. אין בה שום דבר אנטישמי או אנטי ישראלי", אומר ריצ'רד גולדשטיין, מורה באנקורג'. "גרינברג עסוק בתורה, הוא לא מבין את המציאות, הוא לא מבין ששרון והליכוד עושים דברים נוראיים וטיפשיים. גורלה של מדיניותם נחרץ. אפשר לבקר את מדיניות הממשלה בלי להיחשב לאנטישמים". בחודש שעבר מאז העימות הרוחות באנקורג' לא נרגעו. הקנטטה תנוגן במהלך חודש מאי בניו יורק ותשודר בערוץ המוסיקה של רשת סי-בי-סי הקנדית. מונגר מחפש מוסיקאים ישראלים שיסייעו לו לנגן אותה בארץ. הוא היה רוצה שהיא תנוגן על ידי מוסיקאים יהודים וערבים "כדי שהטענה של האנטישמיות תימחק". הוא עדיין המום. הוא לא תיאר לעצמו שקנטטה פרי עטו תחולל סערה כה גדולה. איפה ההרוגים הישראלים? מונגר, בן 57, יליד שיקגו, הגיע לאלסקה ב-73' "כדי לעשות את מה שרוב אלה שמגיעים לאלסקה עושים, לעבוד בדיג". אחרי כמה שנים חזר לעסוק במוסיקה. הוא נשוי, אב לשני ילדים, מלמד באוניברסיטה ומנגן על פסנתר, טרומבון וטובה. לפני שנה התבקש לכתוב יצירה מוסיקלית למרי האן, זמרת ומרצה במחלקה למוסיקה. "גם המנצח של המקהלה האוניברסיטאית ביקש ממני חומר חדש. בערך באותה תקופה התחילה המלחמה בעיראק. חשבתי לכתוב משהו על אהבה ומלחמה. במהלך השיטוטים שלי ברשת גיליתי את האתר לזכרה של רייצ'ל קורי. הסיפור שלה מעניין. היא לא היתה מעורבת בסכסוך. היא זרה, היא הגיעה לאזור ואני מניח שהיא לא ידעה למה היא נכנסת. היא בוודאי לא הייתה מוכנה לסוג כזה של פעילות. זה נראה לי מעניין ושונה מכל מה שקראתי עד אז". חברו הקרוב של מונגר, מרקוס בישקו, היה בין הראשונים שהאזינו לקנטטה. בישקו, יליד אוהיו, 15 שנים באלסקה, יהודי, הכליזמר היחיד באנקורג', לא התלהב ממה ששמע. "הוא שאל אותי מה עשיתי לאחרונה", אומר מונגר, "ניגנתי לו שיר על ההרס שהטליבאן עשו לפסלים בודהיסטים. הוא אהב את זה ושאל מה עוד כתבתי. השמעתי לו את אחד החלקים של הקנטטה. הוא אמר שזה יפה אבל נורא, שלא אוכל לנגן את זה בקמפוס, שאני מבזבז את הכישרון שלי. לא הבנתי מה הוא אומר. לא חשבתי שהוא יאהב את זה אבל לא תיארתי לעצמי שהוא יגיב ככה". בישקו אומר שהוא לא יכול היה להגיב אחרת. "מונגר מדבר על השלום אבל מפנה כעס לישראל ולא פועל בעד השלום כפי שהוא מתיימר לעשות", הוא אומר בשיחה מביתו באנקורג'. "זה מאוד טראגי מה שקרה לנערה הזו אבל להתרוצץ בין בולדוזרים זה לא מעשה שיביא שלום. מונגר בחר להציג את ישראל כאויבת". קשה להתעלם מהעובדה שנהג בולדוזר ישראלי הרג אותה. "אני לא אומר שישראל היא חבורה של מלאכים. הלוואי שזה היה כך. אנחנו יכולים למתוח ביקורת על ישראל. הבעיה היא שזה לא מאוזן". בביקורת שלך אתה לא יוצר לישראל תדמית גרועה של מדינה שלא מסוגלת לספוג ביקורת? "אני לא מתבייש במה שעשיתי. אמנם לא רציתי שהקונצרט יבוטל, רציתי רק שהחבר שלי יבין שיש גישה יותר הוליסטית לסכסוך. אני לא חושב שהוא מבין כמה הקנטטה פגעה ביהודים. הוא רצה לקבל דרכי הכרה של הקהילה היהודית אבל אני לא יכולתי לתת לו את ההכרה הזו. אני הרגשתי שהקנטטה מאוד חד צדדית ואני רק רוצה שהוא ייפתח לדעות אחרות". כדי לפתוח את מונגר לדעות אחרות בישקו כתב לו דוא"ל ארוך ונרגש. "בחרת להאדיר נערה צעירה שלא תודרכה נכון ושהציעה את עצמה כמגן אנושי לאלה שרוצים להרוג אותי ומגדלים את ילדיהם למסור את חייהם למעשי רצח חסרי רחמים של אחיותי, אחי וילדיהם החפים מפשע. איפה הקנטטה שלהם? איפה קולותיהם של המתים בקנטטה שלך? האם רייצ'ל קורי שמעה את קולותיהם?" בישקו לא הסתפק בזה. הוא סיפר על הקונצרט המיועד לרב גרינברג. גרינברג ניסה להניא את מונגר מלנגן את הקנטטה כפי שהיא. "אמרתי לו שלפחות יזכיר שהם הורגים לנו נשים וילדים", אומר גרינברג. "בהתחלה הקשבתי לו, חשבתי שאולי הוא אמן שהתלהב מהסיפור של קורי, אבל אז הוא התחיל להגיד שהכיבוש התחיל עוד מימי יהושע בן נון ונמשך עד ממשלת שרון. היהודים, לדבריו, הם מגדולי הרוצחים בעולם ולולא האו"ם הם היו זורקים את כל הערבים לים. כששמעתי את זה אמרתי לעצמי שלא יתחבא, שיגיד את זה לכל העולם, שכולם יידעו מה הוא חושב. הצעתי שיפגוש את הקהילה היהודית. הוא פחד אבל הסכים שנבוא לאוניברסיטה". חלקו של משה נסים מונגר אומר שהעדיף לפגוש את נציגי הקהילה היהודית באוניברסיטה ולא להתארח אצלם כי חשש מהעוינות שתתפתח במפגש. בדיעבד התברר שהוא צדק. האירוע היה רווי עוינות. העימות נפתח בנאום ארוך שנמשך כשעה שבו הסביר מונגר את יחסו ליהדות ולישראל. בילדותו, הוא אמר, הוא קרא את הספר אקסודוס של ליאון יוריס. הספר עשה עליו רושם עז והוא החליט להתגייר. "אמי צחקה. הייתי נבוך. היא הסבירה לי שכחלק מהגיור אצטרך לעבור מילה. החוורתי". בהמשך הוא תיאר את התעניינותו בקורי. "טוהר הכוונות והתמימות שלה בהשוואה לאלימות סביבה הם חלק ממה שהיא מייצגת". הקנטטה שכתב מונגר לזכרה של קורי מורכבת משישה חלקים. החלק שעורר את הכעס הרב ביותר בקהילה היהודית הן כמה שורות מתוך ראיון של משה נסים, נהג בולדוזר, לצדוק יחזקאלי בידיעות אחרונות במאי 2003. נסים לא היה ברפיח, בראיון הוא תיאר את פעילותו במחנה הפליטים בג'נין. מונגר חשב שזה ראיון אופייני והכניס לקנטטה כמה שורות מתוכו. "לא ריחמתי על אף אחד", אמר נסים בראיון, "רציתי למחוק הכל. הייתי בוכה לקצינים בקשר שיתנו לי להוריד מלמעלה עד למטה, שניישר קו. כשאמרו לי להרוס בית ניצלתי את זה כדי להרוס עוד בתים. שלושה ימים רק מחקתי ומחקתי כל האזור. רציתי להספיק הכי מהר כדי להגיע לבתים האחרים". כמה מתוקפיו של מונגר טענו שנסים אינו דמות אמיתית. מונגר, שאינו דובר עברית, מצא את הראיון באתר חדשות פלשתיני. התרגום לאנגלית בקנטטה מתומצת וכולל משפטים מקריים מתוך הראיון. מבקריו של מונגר טענו שהפלשתינאים ומונגר בעקבותיהם, המציאו דמות שאינה קיימת וכי כלל לא היה ראיון כזה. מונגר שמח מאוד לשמעו שהראיון אכן התפרסם בעיתון ישראלי וכי נסים הוא דמות אמיתית. למבקריו אמר בעימות שבעבר עבד במשך כמה שנים כיועץ. "עלה בדעתי שאדם עם מוגבלויות כרוניות כמו נסים לא יכול להיות נהג של בולדוזר ששוקל 60 טון... מי שבוחן את הפעילות של יחידות שונות בשטחים רואה שכמה יחידות חותכות בשטחים שלווים. כשקראתי את הראיון חששתי שהצבא האמריקאי בעיראק, אם המצב יתדרדר, יאבד שליטה מוסרית". חלק אחר בקנטטה נכתב על ידי פרופסור לינדה מק'קריסטון מאוניברסיטת אלסקה. זהו שיר קצר לזכרה של קורי. בין השאר כותבת מק'קריסטון: "באיזה מקום מסוכן יותר יכולה אשה לעמוד זקופה מאשר על החול ההוא... מחצו אותה לאמה. מחצו אותה. קונסנזוס. מלחמה". בשיחת טלפון מביתה באנקורג' אומרת מק'קריסטון שבעיניה "רייצ'ל קורי היא מטפורה לכל מה שיכול להרוס אותנו. השיר שלי לא עוסק ברגשות אלא באבסטרקטים מעבר לרגשות. המטפורה של האלוהות מתגלה על ידי בחורה שנהרגה מפגיעת בולדוזר". ישראלים רבים ופלשתינאים רבים נהרגו בשלוש השנים האחרונות. למה דווקא קורי עוררה בך עניין? "אני מצפון אירלנד. אני יודעת איך זה עובד. הפואמה לא לוקחת צד פוליטי. היא עוסקת ברגע במדבר ששם הכל מתחיל ונגמר. אנחנו מרגישים שמה שקורה במזרח התיכון משפיע עלינו בצורה ישירה ולא כל כך רחוק מאיתנו. בסופו של דבר האמריקאי הרגיל משלם את המחיר על מה שקורה במזרח התיכון". קטע נוסף בקנטטה הוא שיר של טושרה וויג'רטנה מסרי לנקה שמתגוררת בוושינגטון. השיר נקרא "השמים בוכים", מכאן לקח מונגר את שמה של הקנטטה, והוא מתחיל במלים: "השמים בוכים, הציפורים הסתלקו, עם פרחים ספוגי גשם אני מחכה לך רייצ'ל". וויג'רטנה מסבירה בדוא"ל - "רציתי שהשיר שלי יגיע לאנשים שחושבים שההרג שהישראלים מבצעים הוא הכרחי". את הקנטטה פתח מונגר בפסוק הראשון מתהלים קל"ז: "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון". גרינברג סבור שמונגר ניסה להראות שהישראלים דומים לבבלים צמאי הדם. הלחנתי את המוסיקה כשחיילי מרינס נלחמו על גשרים החוצים את הנהרות הסמוכים להריסות בבל, הסביר מונגר בעימות את הבחירה. הקנטטה נחתמה באחד מהאי-מיילים הרבים שקורי שלחה במהלך ששת השבועות שבהם שהתה ברפיח. "אפשר לשמוע כל הזמן את הטנקים והבולדוזרים חולפים", היא כתבה בקטע שמונגר ערך, "יש לי סיוטי לילה מטנקים ובולדוזרים מחוץ לבית בזמן שאתה ואני בתוך הבית. הטנקים והבולדוזרים השמידו 25 חממות שסיפקו פרנסה ל-300 אנשים ואז הם עקרו ירקות וגנים. זה קורה כל יום. אני חושבת שעלי לציין שאני מגלה מידה של כוח ושל יכולת בסיסית להישאר אנושית בתוך הנסיבות". בסוף דבריו בעימות מתח מונגר ביקורת מרוככת על מדיניותה של ישראל. בכל יום אפשר למצוא בכל עתון ישראלי או אמריקאי ביקורת קשה הרבה יותר. "ישויות פוליטיות וצבאיות השתמשו בתוקפנות מתוחכמת ולא מוסרית נגד אנשים לא מאורגנים", הוא אמר לעשרות הסקרנים שגדשו את אולם האוניברסיטה. הוא הזכיר כמה מקרים שאירעו לאחרונה שקשרו בין פוליטיקה לאמנות, כמו המיצג של האמן הישראלי-שוודי דרור פיילר שעורר את זעמו של שגריר ישראל בשוודיה, צבי מזאל. "בהשוואה לזה", הוא אמר, "הקנטטה שלי מאולפת ולאלה מכם שאומרים שהייתי צריך להיות יותר מאוזן אני רק יכול לומר שאם הייתי יודע מוקדם יותר על המקרה של נערה אמריקאית בת 14 שנרצחה בפיגוע בישראל בהיותה מעורבת בפעילות במרכז יהודי-ערבי לשלום הייתי מלחין יצירה מקבילה, או שהיצירה הזו היתה מתקדמת באופן שונה". לסיום הוא התנצל בנימוס רב בפני מי שנפגע אבל אמר שהוא יוסיף לכתוב מוסיקת מחאה, "ומי שרוצה להרחיב את אופקי שיזמין אותי לישראל כדי שאתרשם מהמצב בעצמי. אני רק מבקש שאוכל להסתובב היכן שאתם תבחרו אבל גם היכן שאני אבחר". ויכוח לוהט בקמפוס דבריו המנומסים עוררו בקהל תגובות נזעמות. ג'ורג' ברייסון מ"אנקורג' דיילי ניוז" פירט בעיתונו בשבוע שעבר את הרגעים המביכים ביותר בעימות. עם סיום דבריו של מונגר קיבל גרינברג את רשות הדיבור. זה לא המיינסטרים של אמריקה, הוא אמר מעל הבמה. הוא אומר שהישראלים טועים והפלשתינאים צודקים. מונגר ביקש מגרינברג לחזור למקומו. מישהו מהקהל צעק למונגר שיכבד את הרב. אני מכבד אותו, השיב מונגר. אתה לא, נשמעה קריאה מהקהל, אתה חתיכת חרא; שני משתתפים שהזדהו כרפובליקנים שאלו למה בוזבזו כספי ציבור על אירוע שבו נשמעו דעות פוליטיות רדיקליות; אדם שהזדהה כפלשתינאי אמר שהוא רוצה להודות למונגר. "אני לא רואה הרבה אנשים הוגנים כמוהו כאן", הוא אמר; שניים אחרים התפרצו לעברו של מונגר. למה בכלל הרצית על נושאים היסטוריים, אתה מוסיקאי, קרא הראשון. והשני הוסיף: אם מדברים על דמוקרטיה, מתי יהיו בחירות דמוקרטיות בירדן או בערב הסעודית? אני יכול להגיב? שאל הפלשתינאי. לא, צעק מישהו מהקהל. למה לא? תהה הפלשתינאי. כי אתה אידיוט, השיבו לו מהקהל. חבר בית המחוקקים של אלסקה מטעם המפלגה הרפובליקנית, בוב לין, השתתף אף הוא באירוע והתייצב לצידו של גרינברג. זו תקופת מלחמה, הוא אמר למונגר, אלפים נהרגו בניו יורק ב-11 בספטמבר. הייתי רוצה שגם להם תהיה קנטטה. "הקנטטה היתה פוגעת", אומר לין ממשרדו בבית המחוקקים בעיר הבירה ג'ונו. "למה את מתעניינת בזה? את פלשתינאית? תקוותי היא לשלום במזרח התיכון. צריך לכבד אחד את השני". אתה כיבדת את היצירה האמנותית של מונגר? "הוא הצהיר הצהרה פוליטית והשתמש לשם כך בקנטטה". אלכס בורטניק, עו"ד ומורה להיסטוריה מאנקורג' שהשתתף באירוע, אומר ש"היה שם יהודי משוגע לגמרי שצעק וקילל, היו אנשים כאלה משני הצדדים, גם מונגר היה די גס, הוא אמר שהוא יכול לקרוא לאנשי ביטחון. הוא גם היה די משעמם. אם הוא היה ממשיך עם ההרצאה שלו כולם היו נרדמים". לא נרדמתם אבל מנעתם ממנו להשמיע יצירה מוסיקלית. "אף אחד לא אמר לו שהוא לא יכול להשמיע את הקנטטה. רק רצינו שכולם יידעו מה הוא חושב. לסיפור הזה יש שני צדדים. רייצ'ל קורי לא היתה פעילת שלום תמימה. היתה סיבה לכך שהישראלים רצו להרוס את הבית". גרינברג אומר ש"העימות היה כמו בעזה. פלשתינאי אחד התחיל לצעוק, מונגר השתולל ובסוף אחרי שהוא נתן נאום של שעה הוא אמר שהוא מבטל את הקונצרט. ככה יצא שאנחנו נגד חופש הדיבור". באמת הייתם נגד חופש הדיבור. "למה לנו אין חופש דיבור להגיד שאנחנו לא מסכימים לזה? לא ביקשנו שיבטל, רק רצינו שיוסיף כמה מלים על המחבלים המתאבדים. מתקיפים את ישראל בלי פרופורציה. להגיד שהישראלים הם הכי גרועים שיש זו אנטישמיות". הקנטטה נשמעת כמו ביקורת לגיטימית על אירוע שעלה בחיי אדם. "אם הוא היה אדם של שלום הוא היה צריך למצוא מלה אחת טובה על ישראל. אם לא איזון, לפחות שתהיה טיפה של יושר ציבורי. במשך שעה הוא נאם התקפה ארסית על ישראל. הוא היה בהשתוללות. כולם פחדו שם". מק'קריסטון שהיתה באולם אומרת שהיא באמת פחדה, אבל לא ממונגר אלא "מקבוצה של גברים שנראתה כמו מיליציה לא רשמית שבאה להפחיד שם את כל מי שהשתתף בפגישה. הם היו קבוצה של אנשי ימין מכל מיני סוגים שלא רצו שמשהו שהם לא מאמינים בו יוצג על הבמה". גם אותה ניסו להפחיד, היא אומרת. "כתבו לי אי-מיילים שקורי היא מזון לתולעים. קיבלתי טלפונים מגברים שהשמיעו קולות מיניים, אבל פיליפ קיבל הרבה יותר". לא פחדתי מהאי-מיילים, אומר מונגר. "אני כבר בן 57. הבעיה היתה שנוצרה אווירה שבה הסטודנטים שלי במקהלה שאמורה היתה לשיר את הקנטטה היו יכולים להיחשב לטרוריסטים אחרי כל הביקורת שהוטחה נגד הקנטטה. איך אני יכול לעשות את זה למישהו? מולי נאבקו אנשים מאוד מאורגנים". אחד האי-מיילים המוזרים ביותר שמונגר קיבל היה מאדם שהזדהה בשם ג'ף פזטי שטען שהוא מרצה לקומפוזיציה באוניברסיטה של דרום קליפורניה. פזטי כתב שקהילת המלחינים האמריקאים לא תקבל את הקנטטה. "קורבן ההתאבדות רייצ'ל קורי שאתה מנסה לכבד אותה בקנטטה, הרגה את עצמה כדי לקדם את הטרור הערבי נגד יהודים". פזטי, לטענתו, שוחח על כך עם שלושה מלחינים אמריקאים חשובים - ג'ון קורליאנו, ג'ון הרביסון וג'ון אדמס. "כולנו הסכמנו שהמוסיקה שלך לא תנוגן בארצות הברית. ראה את עצמך כחלק מהרשימה השחורה". האי-מייל עורר דאגה אצל מקורביו של מונגר. לא בכל יום ניצבים שלושה מחשובי המלחינים האמריקאים נגד מלחין אלמוני. העונש שהם הטילו עליו נראה כבד מאוד. אולם בירור קצר מראה שג'ף פזטי הוא שם בדוי וכי למונגר אין כל סיבה לדאגה. במחלקה לקומפוזיציה באוניברסיטת דרום קליפורניה אומרים שאין אצלם מרצה בשם פזטי. שרה שיפר, העוזרת האישית של הרביסון אומרת בשיחת טלפון ממדיסון, ויסקונסין, שהרביסון לא דיבר עם אדם בשם פזטי על הנושא. "זה מאוד מטריד, הוא לא היה מעורב בזה"; נורמן ראין מסוכנות שימר בניו יורק, שמייצגת את אדמס וקורליאנו, אומר ש"זה מאוד מוזר. נפגשתי אתמול עם אדמס והוא לא אמר לי על זה שום דבר. קורליאנו מעולם לא דיבר עם פזטי. זו פעם ראשונה שהוא שומע על דבר כזה". כמו הסיני מטיינאנמן מביתם באולימפיה, וושינגטון, עוקבים הוריה של רייצ'ל קורי אחרי האירועים באלסקה. "היינו רוצים שהקנטטה תנוגן מתישהו", אומר בשיחת טלפון קרייג קורי, אביה של רייצ'ל. "חבל שהוחלט לחתוך ויכוח על מה שקורה בישראל. אנחנו חיים בחברה חופשית". אמה של רייצ'ל, סינדי קורי, בעצמה מוסיקאית, אומרת ש"היהודים האמריקאים גדלו פה עם אחריות לגבי כל מה שקורה בישראל ומאוד מכאיב להם לנהל ויכוח על מה שקורה שם. גם אם הויכוח קשה חשוב לנהל אותו. כמוסיקאית אני תומכת בזכותו של כל אמן לבטא את עצמו בחופשיות. זה הגרעין הקשה של הדמוקרטיה". במארס נערכו בארצות הברית 30 אירועים לציון יום השנה למותה של ריצ'ל קורי. הוריה קיבלו אלפי אי-מיילים, עשרות שירים נכתבו לזכרה. "הסיפור של רייצ'ל סיפק אפשרות לביטוי של כאב ותסכול אבל גם תקווה שיהיה שינוי", אומרת סינדי קורי. "היה משהו בהתמודדות של בחורה צעירה שעומדת מול בולדוזר שהזכיר את הסיני בכיכר טיינאנמן", אומרת מורתה של קורי בקולג' אוורגרין באולימפיה, ד"ר סימונה שרוני, ישראלית לשעבר מנצרת. "זה דימוי מאוד גרפי, תמונה מאוד ברורה של שחור-לבן, של צדק ואי צדק". נילי יוסף מקיבוץ מעברות, שנישאה לאסקימוסי וגרה בבטל, עיירה קטנה במזרח אלסקה, אומרת שגם באלסקה הרחוקה מתעניינים מאוד בסכסוך הישראלי-פלשתיני. "האסקימוסים הם נוצרים אדוקים. הקטע היהודי מאוד חשוב להם. ישראל בעיניהם היא מקום קדוש אבל גם מאוד מסוכן. מה שקורה במזרח התיכון מדאיג אותם. הם מתקשים להבין למה אנשים נלחמים. פה חיים כל כך בשקט". העיתונאית אמנדה קוין מ"אנקורג' פרס", סבורה שחלק מההתעניינות הרבה קשור לעובדה שקורי "היא דמות שאנחנו יכולים להזדהות איתה, דמות רומנטית, נושאת צלב. נושאים כאלה מעניינים את תושבי אלסקה. הכל כאן קיצוני, המרחק, מזג האוויר, גם האנשים קיצונים. האנשים פה גם די פיקחים, הם לא אנשים רגילים, רובם נסעו אלפי קילומטרים כדי לגור כאן, הם מנותקים ממשפחותיהם, חיים במזג אוויר לא רגיל, אלה אנשים דעתנים עם קול. וכשבמקום כזה, שהוא די מבודד, עולה לדיון נושא יוצא דופן, זה מרגש את כולם". הקהילה היהודית הקטנה באנקורג' התרגשה אבל לא מיהרה לעמוד לצידו של מונגר. גם מי שנחשבים למתונים בדעותיהם נזהרים שלא למתוח ביקורת על הרב גרינברג. גלן קרביץ, נשיא הקהילה הרפורמית באנקורג', בית שלום, כותב בדוא"ל שהוא לא מכיר איומים על מונגר מהקהילה היהודית. "למרות שאנחנו לא מסכימים עם הדעות הפרו פלשתיניות של מונגר אנחנו מכירים בזכותו לחופש דיבור". איירה פרמן, נשיא "אלסקה יומנטיס פורום", דווקא כן מותח ביקורת על מונגר. "אני לא יכול לשפוט אותו, אבל אולי זה לא הדבר הכי אמיץ מצדו לבחור לא לנגן את הקנטטה. יש פה כל מיני דעות, הרוב בקהילה לא השתתפו בעימות. כל פעם שישראל עולה לדיון מי שקופץ הם הקונסרווטיווים. האחרים שומרים את דעותיהם לעצמם". המורה גולדשטיין הוא בין היחידים שהסכימו לצאת נגד גרינברג. הוא יליד ארצות הברית, בתחילת שנות השישים היה בישראל במשך חמש שנים, לאלסקה הוא הגיע לפני עשרים ושבע שנים. "יש בינינו קיצונים מאוד ומעט מאוד אנשים כמוני שמכירים את המצב הרבה יותר טוב ומוכנים להסתכל על שני הצדדים ולא רק על צד אחד. כבר ב-67', כשהיחידה שלי כבשה את ירושלים, אני הייתי אז בארצות הברית אבל עקבתי אחרי האירועים, אמרתי שזה שיגעון, תצטרכו להחזיר את זה. גרינברג עסוק בתורה, הוא לא מבין את המציאות". מונגר ניסה למצוא תומכים למאבקו גם בארץ. הוא התיידד ברשת עם גילה סבירסקי מקואליציית הנשים לשלום וביקש ממנה שתסייע לו למצוא "אמנים ליברלים" בישראל שיעזרו לו לנגן את הקנטטה בארץ. "הוא עשה עלי רושם של איש נחמד וחם, לא אנטישמי", אומרת סבירסקי. "זה שהוא מותח ביקורת על הממשלה לא אומר שהוא נגד היהודים. חשבתי שזה מאוד יפה שהוא נפגש עם הרב וניסה לדבר איתו". אוניברסיטת אלסקה לא ממהרת לעמוד לצידו של מונגר. מרי האן, שהקנטטה נכתבה למענה, מסרבת להגיב. גם טד קסיר, יהודי, דיקן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת אלסקה מסרב להגיב על הפרשה. ל"אנקורג' פרס" הוא אמר שהאירוע כולו היה מאוד לא תרבותי, ובלתי ניתן לשליטה. "כל ניסיון לוויכוח הגיוני הלך לאיבוד". פרופסור קארן סטריד, ראש המחלקה למוסיקה באוניברסיטה, אומרת בשיחת טלפון ממשרדה ש"אפשר להבין למה הוא ביטל את הקונצרט. הוא דיבר אתי על זה. אנחנו חשבנו שהוא צריך לנגן את הקונצרט, הפקולטה היתה מאחוריו, גם הסטודנטים רצו לנגן, אבל הוא אמר שהוא לא רוצה לסכן את התלמידים. אני הייתי מרגישה נורא אם מישהו מהסטודנטים היה נפגע. אנחנו בעד חופש ביטוי אבל בסופו של דבר זו היתה החלטה שלו". ד"ר סימונה שרוני, מורתה של קורי מהקולג', אומרת שמוזר שדווקא סביב זכרה של קורי התעורר ויכוח על אנטישמיות. "היא היתה כל כך מודעת לרגשות של היהודים. לפני שהיא נסעה לרפיח חיברתי אותה לישראלים בארץ שהיו הכיסוי שלה כדי שהיא תוכל להיכנס לישראל, נתתי לה הרבה כתובות של פעילי שלום ישראלים, היא ראתה את עצמה כגשר, כמעט כל יום היא שאלה אותם בדוא"ל מההם עושים למען השלום כדי שהיא תוכל לדבר על זה עם הפלשתינאים ברפיח". הזמר דיויד רוביקס שמופיע בקהילות יהודיות בארצות הברית ובקנדה עם שירים פוליטיים, מזדהה עם מה שעובר על מונגר. הוא כתב כמה שירים על רייצ'ל קורי. אחד מהם כלול בהופעה האחרונה שלו. "בדרך כלל רוב האנשים מזדהים עם המקרה, אבל יש גם מיעוט שלא אוהב את נקודת ההשקפה שלי", הוא אומר בשיחת טלפון מבוסטון, "אומרים לי שאני אנטישמי, למרות שאני יהודי, אומרים שהנהג פגע בה בטעות, אני חושב שהוא פגע בה בכוונה. גם באי-מיילים אני מקבל תגובות קשות. כותבים לי אל תבוא לנברסקה, למשל, אנחנו נהרוג אותך, או הלוואי שמחבלים יהרגו את המשפחה שלך ואני מקווה שבולדוזר יהרוג גם אותך".