מערכת COL
|
יום י"ב אלול ה׳תשס״ט
01.09.2009
שתי אחיות שלא מפסיקות לריב. מה עושים?
גולשת באתר 'בית-חב"ד' שיגרה את השאלה הבאה: שתי הבנות שלי לא מפסיקות לריב. אחת אף הצהירה שלא איכפת לה אם אחותה... תמות! אני חייבת לציין שזו בעיה שקיימת כבר זמן רב. האם תוכלו לעזור לי? ● מינדי שמרלינג משיבה לתשובה
(צילום אילוסטרציה: COL. למצולמות אין קשר)
תשובה:
מריבות בין אחים הן דבר רגיל כל כך עד שאמא שלי תמיד אומרת שאם האחים לא רבים בינהם אז משהו לא בסדר.
באופן אישי, גדלתי יותר בין אחים (גם להם יש מריבות, אבל בסגנון קצת שונה...) אבל חברתי הטובה גדלה בבית של בנות, ושם היו מריבות בדיוק כפי שאת מתארת, מה שנקרא "צער גידול בנות"...
היום, כולן גדלו והתחתנו תודה לא-ל, ולא רק שהמריבות פסקו אלא הן החברות הטובות ביותר. ודווקא האחיות שרבו הכי הרבה, נמצאות בקשר הכי טוב!
אז אל יאוש, יש תקוה בעתיד.
לגבי ההווה: לדעתי, לא ניתן למנוע לחלוטין את המריבות, אולם ניתן לשפר את המצב, בדרכים שונות. אמנה כאן כמה מהן.
*. לא להבהל מהמריבות. אסור בשום אופן שהבנות יראו שהן מצליחות להבהיל או להלחיץ אותך. נסי לשמור על קור רוח ולשדר להן שאת יודעת שזו רק מריבה טיפשית, ושהן יכולות להסתדר בכוחות עצמן
* אל תחפשי את האשמה. אסור למתג צד אחד כפוגע וצד שני כנפגע, בכל מריבה שני הצדדים אשמים, וגם אם צד אחד נראה חלש יותר, זה לא אומר שהוא לא אשם. בדיוק השבוע ראיתי שני ילדים רבים, אחד מהם היה גדול וחזק והשני היה נראה רזה וחלש. ניחשתי שהגדול אשם, אולם לאחר שהתבוננתי במריבה מן הצד ובלי להתערב ראיתי את הקטן ניגש בשקט לגדול ודופק לו בשקט על הגב כמה פעמים כשבכל פעם הגדול מתעצבן יותר ויותר עד שבסופו של דבר הוא התפרץ והרביץ לקטן, ואז מיד הגיעה האמא וצעקה עליו איך הוא לא מתבייש להרביץ לאחיו הקטן.... והקטן היה נראה כל כך מסכן, שאם לא הייתי רואה במו עיני איך הוא התחיל לעולם לא הייתי מאמינה...
* שוחחי על הבעיה. דברי איתן, עם כל אחת לחוד ועם שתיהן ביחד, נסי לבדוק מה הנקודה שבאמת מציקה להן: האם הן מקנאות אחת בשניה? האם יש לאחת מהן הרגשה של קיפוח? ייתכן שתצליחי להגיע לנקודה הכואבת ולפתור אותה ואז לא יהיה להן צורך לריב.
* הציבי גבולות. הציבי גבולות מאוד ברורים של איסור שיהוו קו אדום ומוחלט. למשל: אלימות פיזית אסורה בהחלט, ומי שתעבור על כלל זה תענש. כנ"ל לגבי התבטאויות מסויימות (כמו אלו שהזכרת). ברגע שהגבול יהיה ברור והן יראו שאת עומדת על כך, הן ידעו שלא לחצות את הקו האדום.
* בדקי מה קורה מחוץ לבית. מריבות בין אחיות מתרחשות, בדרך כלל, רק בגבולות הבית. אני מקווה שכך זה גם אצלכם, אם גם בבית הספר הבעיות ממשיכות, כדאי לערב גורם מקצועי חיצוני שיטפל בכך כי זו בהחלט חריגה מהנורמה.
* העסיקי אותן. ככל שיותר עסוקים כך יש פחות זמן לריב, נסי לספק תעסוקה חיובית לבנותיך.
לסיום, אאחל לך הרבה נחת מכולם, ושבעוד כמה שנים תוכלו לצחוק כולכם יחד על המריבות לשעבר שתהפוכנה להיות חלק מהנוסטלגיה המשפחתית.
מריבות בין אחים הן דבר רגיל כל כך עד שאמא שלי תמיד אומרת שאם האחים לא רבים בינהם אז משהו לא בסדר.
באופן אישי, גדלתי יותר בין אחים (גם להם יש מריבות, אבל בסגנון קצת שונה...) אבל חברתי הטובה גדלה בבית של בנות, ושם היו מריבות בדיוק כפי שאת מתארת, מה שנקרא "צער גידול בנות"...
היום, כולן גדלו והתחתנו תודה לא-ל, ולא רק שהמריבות פסקו אלא הן החברות הטובות ביותר. ודווקא האחיות שרבו הכי הרבה, נמצאות בקשר הכי טוב!
אז אל יאוש, יש תקוה בעתיד.
לגבי ההווה: לדעתי, לא ניתן למנוע לחלוטין את המריבות, אולם ניתן לשפר את המצב, בדרכים שונות. אמנה כאן כמה מהן.
*. לא להבהל מהמריבות. אסור בשום אופן שהבנות יראו שהן מצליחות להבהיל או להלחיץ אותך. נסי לשמור על קור רוח ולשדר להן שאת יודעת שזו רק מריבה טיפשית, ושהן יכולות להסתדר בכוחות עצמן
* אל תחפשי את האשמה. אסור למתג צד אחד כפוגע וצד שני כנפגע, בכל מריבה שני הצדדים אשמים, וגם אם צד אחד נראה חלש יותר, זה לא אומר שהוא לא אשם. בדיוק השבוע ראיתי שני ילדים רבים, אחד מהם היה גדול וחזק והשני היה נראה רזה וחלש. ניחשתי שהגדול אשם, אולם לאחר שהתבוננתי במריבה מן הצד ובלי להתערב ראיתי את הקטן ניגש בשקט לגדול ודופק לו בשקט על הגב כמה פעמים כשבכל פעם הגדול מתעצבן יותר ויותר עד שבסופו של דבר הוא התפרץ והרביץ לקטן, ואז מיד הגיעה האמא וצעקה עליו איך הוא לא מתבייש להרביץ לאחיו הקטן.... והקטן היה נראה כל כך מסכן, שאם לא הייתי רואה במו עיני איך הוא התחיל לעולם לא הייתי מאמינה...
* שוחחי על הבעיה. דברי איתן, עם כל אחת לחוד ועם שתיהן ביחד, נסי לבדוק מה הנקודה שבאמת מציקה להן: האם הן מקנאות אחת בשניה? האם יש לאחת מהן הרגשה של קיפוח? ייתכן שתצליחי להגיע לנקודה הכואבת ולפתור אותה ואז לא יהיה להן צורך לריב.
* הציבי גבולות. הציבי גבולות מאוד ברורים של איסור שיהוו קו אדום ומוחלט. למשל: אלימות פיזית אסורה בהחלט, ומי שתעבור על כלל זה תענש. כנ"ל לגבי התבטאויות מסויימות (כמו אלו שהזכרת). ברגע שהגבול יהיה ברור והן יראו שאת עומדת על כך, הן ידעו שלא לחצות את הקו האדום.
* בדקי מה קורה מחוץ לבית. מריבות בין אחיות מתרחשות, בדרך כלל, רק בגבולות הבית. אני מקווה שכך זה גם אצלכם, אם גם בבית הספר הבעיות ממשיכות, כדאי לערב גורם מקצועי חיצוני שיטפל בכך כי זו בהחלט חריגה מהנורמה.
* העסיקי אותן. ככל שיותר עסוקים כך יש פחות זמן לריב, נסי לספק תעסוקה חיובית לבנותיך.
לסיום, אאחל לך הרבה נחת מכולם, ושבעוד כמה שנים תוכלו לצחוק כולכם יחד על המריבות לשעבר שתהפוכנה להיות חלק מהנוסטלגיה המשפחתית.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
