ילדים ב-COL: פרשת שופטים
המגזין מתפרסם באדיבות 'תורתך שעשועי' – השבועון לילדי ישראל
בהוצאת המרכז חינוכי חסידותי של צעירי-חב"ד.
להצטרפות למשפחת המנויים, טל: 072-2770130, פקס: 03-9606169
[email protected]
(C) כל הזכויות שמורות לצעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)
השבוע היהודי | דבירה גרוזמן
פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים
הַפַּעַם, לְיַד שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת, תַּצִּיגוּ בִּפְנֵי בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה אֶת בְּעָיָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל מוֹטִי.
מִבַּעַד לְקִפְלֵי הַוִּילוֹן מְצִיצָה הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת וּמִתְפַּלֵּאת: הַשָּׁעָה כְּבָר 9:30, מַדּוּעַ מוֹטִי רַק עַכְשָׁו מִתְעוֹרֵר?
מוֹטִי מְפַהֵק, נוֹטֵל יָדָיו וּמַבִּיט בַּשָּׁעוֹן. טַעַם מַר שֶׁל אַכְזָבָה מְמַלֵּא אֶת פִּיו. שׁוּב הוּא מַתְחִיל אֶת הַיּוֹם מְאֻחָר, שׁוּב לֹא יַסְפִּיק כִּמְעַט שׁוּם-דָּבָר כְּמוֹ אֶתְמוֹל... כְּמוֹ שִׁלְשׁוֹם...
מוֹטִי מַרְגִּישׁ מְיֹאָשׁ. כֵּיצַד יַצְלִיחַ לְהִכָּנֵס לְסֵדֶר-יוֹם מֻקְדָּם וְטוֹב?
מוֹטִי יוֹדֵעַ שֶׁאוּלַי הוּא צָרִיךְ לִפְנוֹת אֶל הַ'מַּשְׁפִּיעַ' שֶׁלּוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה. אֲבָל הוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה זֹאת: "אֶל הַמַּשְׁפִּיעַ עָלַי לִפְנוֹת בִּדְבָרִים חֲשׁוּבִים וְנַעֲלִים, לֹא בְּעִנְיְנֵי יוֹם-יוֹם פְּשׁוּטִים שֶׁכָּאֵלֶּה. מֵהַמַּשְׁפִּיעַ אֲקַבֵּל הַדְרָכָה אֵיךְ לִנְסֹעַ לָרַבִּי, אֵילוּ מַאַמְרֵי חֲסִידוּת לִלְמֹד, עַל מָה לַחְשֹׁב בַּתְּפִלָּה... עִם הַבְּעָיוֹת הַמְּיַגְּעוֹת הָאֲחֵרוֹת אַמְשִׁיךְ לְנַסּוֹת לְהִתְמוֹדֵד לְבַד"...
מוֹטִי אָכֵן נִמְצָא בִּבְעָיָה, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הוּא לוֹמֵד 'שִׂיחָה' שֶׁל הָרַבִּי, וּמַצָּבוֹ מִשְׁתַּנֶּה לְטוֹבָה.
מִצְוַת מִנּוּי מֶלֶךְ, הִיא אַחַת מִשְּׁלֹשֶׁת הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. לַמְרוֹת זֹאת, כַּאֲשֶׁר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בִּקְּשׁוּ לְמַנּוֹת לָהֶם מֶלֶךְ, שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא לֹא רָאָה זֹאת בְּעַיִן טוֹבָה.
מַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁלְּמֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אֲמוּרִים לִהְיוֹת שְׁנֵי תַּפְקִידִים. הָאֶחָד: שְׁמִירָה עַל הַחַיִּים הַתְּקִינִים שֶׁל חֹק וְסֵדֶר וְקִיּוּם מִצְווֹת כַּהֲלָכָה. הַשֵּׁנִי (בְּרָמָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר): לְרוֹמֵם אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְלָתֵת לָהֶם לָחוּשׁ אַהֲבַת-ה' וְיִרְאַת-ה' בְּדַרְגוֹת גְּבוֹהוֹת.
"מִצְוַת מִנּוּי מֶלֶךְ" נוֹעֲדָה עֲבוּר הַצֹּרֶךְ הַשֵּׁנִי, הַנַּעֲלֶה. אַךְ כְּשֶׁבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בִּקְּשׁוּ מֶלֶךְ רַק עֲבוּר הַצֹּרֶךְ הָרִאשׁוֹן – לְהַשְׁגִּיחַ וְלִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אֶת הָרַע, הִרְגִּישׁ שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא אַכְזָבָה.
וּבְכָל זֹאת, מִכֵּיוָן שֶׁהֵם בִּקְּשׁוּ, ה' אָמַר לִשְׁמוּאֵל לָתֵת לָהֶם מֶלֶךְ כְּבַקָּשָׁתָם. וּמַדּוּעַ? כִּי לִפְנֵי שֶׁמְּטַפְּסִים לְדַרְגוֹת גְּבוֹהוֹת וְרוּחָנִיּוֹת, בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּסִיס תָּקִין שֶׁל יִרְאַת-שָׁמַיִם פְּשׁוּטָה, לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וּלְהִתְרַחֵק מִן הָרַע. וּבָעִנְיָן הַזֶּה, מֶלֶךְ אָכֵן יָכוֹל בְּהֶחְלֵט לַעֲזֹר.
הַדָּבָר נָכוֹן גַּם לְגַבֵּי עֲבוֹדַת-ה' שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ.
כַּיּוֹם: "מַאן מַלְכֵי – רַבָּנָן". הָרַבָּנִים הֵם הַ'מְּלָכִים' עֲבוּרֵנוּ. לְכָל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לִהְיוֹת "עֲשֵׂה לְךָ רַב".
אַךְ לְעִתִּים אָדָם חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ, עִם הָרַב שֶׁלִּי אֶתְיַעֵץ רַק בְּעִנְיָנִים רוּחָנִיִּים נִשְׂגָּבִים וְנַעֲלִים. בִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים הַקְּשׁוּרִים לְיִרְאַת-שָׁמַיִם יוֹם-יוֹמִית, עָלַי לְהִסְתַּדֵּר בְּעַצְמִי.
הַגִּישָׁה הַזּוֹ אֵינָהּ נְכוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁכָּךְ 'נִתְקָעִים' בַּשָּׁלָב הַנָּמוּךְ, וְלֹא מַצְלִיחִים לַעֲלוֹת מַעְלָה.
עָלֵינוּ לִלְמֹד מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁמִּנָּה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְעַם-יִשְׂרָאֵל – שֶׁתַּפְקִידוֹ שֶׁל הָרַב הוּא בְּהֶחְלֵט גַּם כְּדֵי לַעֲזֹר לָנוּ בַּדְּבָרִים הַ'פְּשׁוּטִים' הַמַּרְכִּיבִים אֶת עֲבוֹדַת-ה' שֶׁלָּנוּ.
(מעובד על-פי 'לקוטי שיחות' חלק כד, א)
הסיפור השבועי |
בַּעַל-הַדִּין קִבֵּל אֶת הַדִּין
בִּקּוּרָיו אֵצֶל רַבּוֹ, הַצַּדִּיק מִלּוּבְּלִין, פָּסְקוּ פִּתְאוֹם. בֶּעָבָר הָיָה מַרְבֶּה לְבַקֵּר בַּחֲצֵרוֹ. הַכֹּל הִכִּירוּהוּ בְּתוֹר 'הַגְּבִיר'. עֲסָקָיו שִׂגְשְׂגוּ וְהִצְלִיחוּ, וּכְגֹדֶל עָשְׁרוֹ, כֵּן גֹּדֶל מַעֲשֵׂי הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה. נוֹסַף עַל כָּךְ נֵחַן בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וְהָיָה יְרֵא-שָׁמַיִם וִישַׁר-דֶּרֶךְ.
אַחַת לְשָׁנָה הָיָה מִתְפַּנֶּה לְגַמְרֵי לַעֲבוֹדַת-ה'. הָיָה מַגִּיעַ אֶל רַבּוֹ וְעוֹסֵק שָׁם בַּתּוֹרָה, בִּתְפִלָּה וּבְמַתַּן צְדָקָה בְּיַד רְחָבָה. מֵעוֹלָם לֹא הֵשִׁיב פְּנֵי אִישׁ רֵיקָם.
עַל נְסִיעָתוֹ זוֹ לָרַבִּי לֹא וִתֵּר מֵעוֹלָם. וּפִתְאוֹם חָדַל לְהַגִּיעַ. הַסִּבָּה הָיְתָה מַעֲצִיבָה מְאוֹד מִבְּחִינָתוֹ: מַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי. הוּא הִסְתַּבֵּךְ בְּכַמָּה עֲסָקִים לֹא-מֻצְלָחִים וְהִפְסִיד כֶּסֶף רַב. בְּפֶרֶק-זְמַן קָצָר אִבֵּד אֶת כָּל עָשְׁרוֹ. הֶעָשִׁיר לְשֶׁעָבַר נֶאֱלַץ לְהֵעָשׂוֹת סַבָּל, כְּדֵי לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בְּנֵי-בֵּיתוֹ.
בְּמַצָּבוֹ זֶה לֹא הָיָה יָכֹל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ לְהוֹפִיעַ בְּלוּבְּלִין. הַכֹּל יְבַקְּשׁוּ צְדָקָה וּתְמִיכָה – וּמָה יָשִׁיב?
עוֹמֵד הוּא בְּכִכַּר הַשּׁוּק, מַמְתִּין לְלָקוֹחוֹת. "שָׁלוֹם, מָה שְׁלוֹמְךָ?", נִתֵּק קוֹל נָעִים אֶת חוּט מַחְשְׁבוֹתָיו. הוּא הֵרִים אֶת עֵינָיו וְרָאָה מוּלוֹ אֶת הַכֹּמֶר הַמְּקוֹמִי. זֶה הֻפְתַּע מְאוֹד לִרְאוֹת אֶת הֶעָשִׁיר הַנּוֹדָע עוֹבֵד כְּסַבָּל בַּשּׁוּק.
הַשְּׁנַיִם הֵחֵלּוּ לְשׂוֹחֵחַ, וּבְמוֹחוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר צָץ רַעְיוֹן. הִנֵּה לְפָנָיו הִזְדַּמְּנוּת נִפְלָאָה לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת לְדָתוֹ. אַט-אַט הֵחֵל לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. 'בְּמִקְרֶה' הָיָה פּוֹגֵשׁ בּוֹ שׁוּב וָשׁוּב, מִתְעַנְיֵן בְּמַצָּבוֹ וּמַסְבִּיר לוֹ פָּנִים. הַיְּחָסִים הִתְהַדְּקוּ. הֵם שׂוֹחֲחוּ בִּידִידוּת, וְהַכֹּמֶר הִפְנָה בַּעֲדִינוּת אֶת הַשִּׂיחָה לְדִיּוּנִים פִילוֹסוֹפִיִּים.
אַט-אַט הֵחֵל הַכֹּמֶר לְזַעְזֵעַ אֶת אֱמוּנָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי וּלְהַטִּיל בָּהּ סְפֵקוֹת. "כָּל חַיֶּיךָ הָיִיתָ יְהוּדִי טוֹב וְיָשָׁר, וּרְאֵה מָה קִבַּלְתָּ", הָיָה אוֹמֵר לוֹ. הַהַצָּעָה הַמְּפַתָּה לֹא אִחֲרָה לָבוֹא. הַכֹּמֶר הִבְטִיחַ לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִם יֵאוֹת לְהָמִיר אֶת דָּתוֹ.
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הִזְדַּעְזֵעַ הַיְּהוּדִי לְגַמְרֵי. אַךְ הַכֹּמֶר לֹא הִתְיָאֵשׁ. הוּא הוֹסִיף לְנַסּוֹת לְשַׁכְנֵעַ וּלְפַתּוֹת. אֶת כָּל כִּשְׁרוֹנוֹ הָרֶטוֹרִי הִפְעִיל, וּמַאֲמַצָּיו נָשְׂאוּ פְּרִי.
"לֹא בְּכָל לִבִּי אֶתְנַצֵּר, חָס-וְשָׁלוֹם", אָמַר הַיְּהוּדִי בְּלִבּוֹ, "רַק לְמַרְאִית-עַיִן". גַּם אִשְׁתּוֹ הִסְכִּימָה לְדַעְתּוֹ. הָעֹנִי וְהַמַּחְסוֹר הֶעֱבִירוּ אוֹתָם עַל דַּעְתָּם וְעַל דַּעַת קוֹנָם.
הַכֹּמֶר לָחַץ לְקַיֵּם אֶת טֶקֶס הַהִתְנַצְּרוּת מִיָּד, אַךְ הַיְּהוּדִי, לַמְרוֹת הַסְכָּמָתוֹ הָעֶקְרוֹנִית, לֹא מָצָא עֹז בְּנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַצַּעַד הַנּוֹרָא. מַשֶּׁהוּ פְּנִימִי עָצַר בַּעֲדוֹ. בִּמְצוּקַת נַפְשׁוֹ הֶחְלִיט יוֹם אֶחָד לִנְסֹעַ אֶל רַבּוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מוֹצָא מֵהַסְּבַךְ.
כְּשֶׁדְּמָעוֹת שׁוֹטְפוֹת אֶת לְחָיָיו גִּלְגֵּל אֶת כָּל קוֹרוֹתָיו. סִפֵּר עַל מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה. עַל אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו הָרְעֵבִים. עַל הַהַצָּעָה הַמְּפַתָּה הַנִּצֶּבֶת לְנֶגֶדוֹ. עַל כַּוָּנָתוֹ לְהִתְנַצֵּר לְמַרְאִית-עַיִן, וּלְהִשָּׁאֵר יְהוּדִי מַאֲמִין בְּלִבּוֹ.
אֲרֶשֶׁת תַּדְהֵמָה עָלְתָה עַל-פְּנֵי הָרַבִּי. "הַיִּתָּכֵן שֶׁיְּהוּדִי יַעֲזֹב אֶת דָּתוֹ תְּמוּרַת בֶּצַע-כֶּסֶף?! הַחֲסֵרִים יְהוּדִים הַשְּׁרוּיִים בִּמְצוּקָה?! הַאִם יַעֲלֶה עַל דַּעַת אֶחָד מֵהֶם לְהִתְנַצֵּר, וְלוּ לְמַרְאִית-עַיִן?!".
"אֵינֶנִּי כְּמוֹ כֻּלָּם", עָנָה הַיְּהוּדִי, "מַצָּבִי שׁוֹנֶה. לִי יֵשׁ טְעָנוֹת כְּלַפֵּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. כָּל חַיַּי עָשִׂיתִי רַק טוֹב וָחֶסֶד, וְזֶה גְּמוּלִי?!", וּבְדַבְּרוֹ פָּרַץ בִּבְכִי מַר מֵעֹמֶק לִבּוֹ הַשָּׁבוּר.
"כָּךְ?", הֵגִיב הָרַבִּי, "יֵשׁ לְךָ טְעָנוֹת? נוּ, כְּשֶׁיֵּשׁ טְעָנוֹת, הוֹלְכִים לְדִין-תּוֹרָה! עָלֶיךָ לְהַזְמִין אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְבֵית-דִּין וְלִטְעֹן אֶת טַעֲנוֹתֶיךָ".
הֶעָשִׁיר לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע-אָזְנָיו. לִתְבֹּעַ אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְדִין-תּוֹרָה?! אַךְ נִימַת דְּבָרָיו שֶׁל הַצַּדִּיק הָיְתָה רְצִינִית לַחֲלוּטִין. הוּא הִתְכַּוֵּן בְּדִיּוּק לַאֲשֶׁר אָמַר.
שְׁלֹשָׁה תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים נִקְרְאוּ לְשַׁמֵּשׁ כְּבֵית-דִּין. הֶעָשִׁיר לְשֶׁעָבַר הִרְצָה אֶת טַעֲנוֹתָיו אַחַת לְאַחַת. מוּלוֹ הִתְיַצֵּב הַצַּדִּיק, כְּסָנֶגוֹרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. הוּא הִזְכִּיר אֶת חֲטָאָיו שֶׁל הַיְּהוּדִי מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ וְעַד עַתָּה. הֶעָשִׁיר, לְעֻמָּתוֹ, הִצִּיג אֶת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, שֶׁהִצִּילוּ לֹא אַחַת נְפָשׁוֹת רַבּוֹת.
תַּמּוּ הַטְּעָנוֹת. הַדַּיָּנִים הִסְתַּגְּרוּ לְמַתַּן פְּסַק-הַדִּין. שָׁעָה אֲרֻכָּה שָׁקְלוּ וְדָנוּ, וּלְבַסּוֹף קָבְעוּ: כַּסְפּוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי שֶׁאָבַד לוֹ, כַּפָּרָה הוּא עַל עֲווֹנוֹתָיו. אוּלָם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁרַחֲמָיו אֵין-סוֹפִיִּים, יָשִׁיב לוֹ אֶת רְכוּשׁוֹ, בִּתְנַאי שֶׁיַּקְפִּיד שֶׁלֹּא לַחְטֹא עוֹד. הַמּוֹעֵד לְבִצּוּעַ פְּסַק-הַדִּין נִקְבַּע לִשְׁלֹשִׁים יוֹם.
שָׁב הַיְּהוּדִי לְבֵיתוֹ וְלַעֲבוֹדַת הַסַּבָּלוּת. הִגִּיעַ הַיּוֹם הַשְּׁלֹשִׁים, הַמּוֹעֵד הָאַחֲרוֹן שֶׁבּוֹ צָרִיךְ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְמַלֵּא אֶת פְּסַק-הַדִּין. אוֹתוֹ בֹּקֶר הִגִּיעָה עֲגָלָה מְפֹאֶרֶת לְפֶתַח בֵּית-הַמָּלוֹן שֶׁבּוֹ עָבַד הַיְּהוּדִי. בָּעֲגָלָה יָשַׁב שַׂר נִכְבָּד, שֶׁבִּקְּשׁוֹ לְהַכְנִיס אֶת חֲפָצָיו פְּנִימָה.
הַיְּהוּדִי פָּרַק אֶת הַמִּטְעָן מִן הָעֲגָלָה, וְהִמְתִּין לְבוֹא הַשַּׂר שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ אֶת שְׂכָרוֹ, אַךְ זֶה בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא. הוּא חִכָּה וְחִכָּה, הֲרֵי אִי-אֶפְשָׁר לַעֲזֹב חֲפָצִים יִקְרֵי-עֶרֶךְ בְּלֹא שְׁמִירָה. כָּךְ עָמַד שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, אוּלָם הַשַּׂר נֶעֱלַם.
לְבַסּוֹף נִתְבַּקֵּשׁ עַל-יְדֵי הַנְהָלַת הַמָּלוֹן לְפַנּוֹת אֶת הַחֲפָצִים, שֶׁהִפְרִיעוּ לִתְנוּעַת הָאוֹרְחִים. בְּאֵין-בְּרֵרָה נְשָׂאָם עַל גַּבּוֹ לְבֵיתוֹ. בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת לֹא הָיָה יָכֹל עוֹד לְהַחְזִיק אֶת הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד, וְאַרְגָּז גָּדוֹל נָפַל מִיָּדָיו וְנִבְקַע.
תַּדְהֵמָתוֹ הָיְתָה עֲצוּמָה. מִן הָאַרְגָּז הִתְגַּלְגְּלוּ מַטְבְּעוֹת זָהָב לָרֹב. כְּשֶׁמָּנָה אֶת הַכֶּסֶף גִּלָּה, שֶׁהַסְּכוּם עוֹלֶה בְּדִיּוּק לִסְכוּם הַכֶּסֶף שֶׁאִבֵּד בְּמַפֹּלֶת עֲסָקָיו. הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא קִיֵּם אֶת פְּסַק-הַדִּין...
מבט לגאולה | מנדי הרשקוביץ
לְהִתְכּוֹנֵן לִשְׂמֹחַ – בְּשִׂמְחָה!
פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְיִשּׁוּב יְהוּדִי שֶׁהִתְעַסְּקוּ בּוֹ בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה. הָיָה זֶה בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ וְיֹבֶשׁ שָׂרַר בַּכֹּל. זֶה כְּבָר זְמַן רַב שֶׁלֹּא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, תְּבוּאוֹת הַשָּׂדֶה וְהַכֶּרֶם הִתְיַבְּשׁוּ לַחֲלוּטִין, וְכָל בְּהֵמוֹת הַכְּפָר חָלוּ בְּמַחֲלַת הַדֶּבֶר. עֵקֶב כָּךְ פַּרְנָסָתָם שֶׁל תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר נְתוּנָה הָיְתָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה.
אַנְשֵׁי הַיִּשּׁוּב שֶׁהָיוּ יְרֵאֵי-שָׁמַיִם, הִתְעוֹרְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְקִבְּלוּ עַל עַצְמָם הַחְלָטוֹת טוֹבוֹת בְּתִקְוָה שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָם ה' וִירַחֵם, וְיוֹרִיד לָהֶם גְּשָׁמִים.
וְאָכֵן, שָׁמַע ה' לִתְפִלָּתָם וַעֲנָנִים אֲפֹרִים הַמְּבַשְּׂרִים עַל גְּשָׁמִים מִתְקָרְבִים נִרְאוּ בָּאֹפֶק. גִּשְׁמֵי-בְּרָכָה יָרְדוּ בְּשֶׁפַע וְהֵפִיחוּ חַיִּים בַּחַי וּבַצּוֹמֵחַ. שִׂמְחַת הַתּוֹשָׁבִים הָיְתָה רַבָּה וְהֻחְלַט לַעֲרֹךְ שַׁבָּת מְיֻחֶדֶת שֶׁל הוֹדָאָה לַה' עַל הַנֵּס הַגָּדוֹל וְעַל כָּךְ שֶׁלֹּא נָטַשׁ אוֹתָם בְּעֵת צָרָתָם. לְאוֹתָהּ שַׁבָּת הֶחְלִיטוּ הַתּוֹשָׁבִים לְהָבִיא רַב מֵהָעֲיָרָה הַסְּמוּכָה שֶׁיִּדְרֹשׁ בִּפְנֵיהֶם וִיעוֹרֵר אוֹתָם לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.
כָּל אַנְשֵׁי הַיִּשּׁוּב הִתְאַסְּפוּ בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת לִשְׁמִיעַת דְּרָשָׁתוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ. הָרַב עוֹרֵר אוֹתָם בִּצְעָקוֹת אֲיֻמּוֹת, הוֹכִיחַ לָהֶם עַד כַּמָּה נְחוּתִים הֵם וְעַד כַּמָּה מַעֲשֵׂיהֶם רָעִים וַחֲטָאִים, עַד שֶׁכָּל הַקָּהָל – אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף – הֵחֵלּוּ לִבְכּוֹת וּלְיַלֵּל בְּלֵב שָׁבוּר.
מוֹרֵנוּ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, שֶׁנָּכַח בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת וְשָׁמַע אֶת בְּכִיָּתָם שֶׁל הַיְּהוּדִים הַפְּשׁוּטִים, פָּנָה אֶל הָרַב הַמּוֹכִיחַ, וְקָרָא אֵלָיו בְּקוֹל גָּדוֹל: "מָה רְצוֹנְךָ מִיְּהוּדִים אֵלֶּה, עַד מָתַי תְּצַעֵר אוֹתָם לְחִנָּם?"... וְאָז פָּנָה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אֶל הַיְּהוּדִים בִּקְרִיאָה: "בּוֹאוּ יְהוּדִים וְנִרְקֹד יַחַד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, נוֹדֶה לַה' עַל שֶׁזָּכִינוּ לִהְיוֹת בָּנָיו וּלְקַיֵּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת – וְעַל הַגְּשָׁמִים שֶׁהוֹרִיד לָנוּ!".
בַּתְּחִלָּה הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו בַּחֲשָׁד, אוּלַי הוּא אָדָם מוּזָר וְתִמְהוֹנִי. אַךְ כְּשֶׁמּוֹרֵנוּ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הֵחֵל לְהָבִיא רְאָיוֹת עַל שִׁיטָתוֹ מִמַּאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה, שָׁמְעוּ תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר לְדִבְרֵי הַחִזּוּק וְהֶאֱמִינוּ בָּהֶם, וְכֻלָּם יָצְאוּ יַחַד עִם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב בְּרִקּוּד לְבָבִי, כְּתוֹדָה לַה' עַל גִּשְׁמֵי הַבְּרָכָה שֶׁהוֹרִיד לָהֶם בְּטוּבוֹ.
מִסִּפּוּר זֶה אָנוּ לְמֵדִים עַל מַעֲלָתָם הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַשִּׂמְחָה וְהָרִקּוּד.
*
הַשִּׂמְחָה מִתְקַשֶּׁרֶת לַגְּאֻלָּה בִּשְׁנֵי מִישׁוֹרִים.
רֵאשִׁית, בְּכוֹחַ הַשִּׂמְחָה לְהָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה, כְּפִי שֶׁבִּיכָלְתָּהּ לִפְעֹל יְשׁוּעוֹת רַבּוֹת.
שֵׁנִית, בְּנוֹסָף לִסְגֻלָּתָהּ זוֹ יֵשׁ לָהּ קֶשֶׁר מְיֻחָד דַּוְקָא עִם הַגְּאֻלָּה, מֵאַחַר שֶׁבְּבוֹא הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה שְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה. אִם-כֵּן כַּאֲשֶׁר בִּרְצוֹנֵנוּ לְזָרֵז אֶת בִּיאָתָהּ עָלֵינוּ לִשְׂמֹחַ כְּבָר עַכְשָׁו בְּדֻגְמַת הַשִּׂמְחָה שֶׁתִּהְיֶה בַּגְּאֻלָּה, שִׂמְחָה בְּטָהֳרָתָהּ.
עַל כָּךְ, מֵבִיא הָרַבִּי מָשָׁל:
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁחָפַץ לֶאֱכֹל תַּפּוּחַ, אַךְ יָדַע שֶׁאָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַעֲנִיק לוֹ אֶת הַתַּפּוּחַ. מֶה עָשָׂה הַיֶּלֶד? הִתְחַכֵּם וּבֵרֵךְ בְּקוֹל: "בָּרוּךְ אַתָּה . . בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", וּלְאָבִיו לֹא נוֹתְרָה בְּרֵרָה כִּי אִם לָתֵת לוֹ אֶת הַתַּפּוּחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בִּבְרָכָה לְבַטָּלָה.
אוֹמֵר הָרַבִּי: הַ'יֶּלֶד' – הוּא אֲנַחְנוּ, הָ'אַבָּא' – הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. אִם נִשְׂמַח כְּבָר עַכְשָׁו בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה, יִהְיֶה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא 'מֻכְרָח' כִּבְיָכוֹל לְהָבִיא לָנוּ אֶת הַגְּאֻלָּה כְּבָר עַכְשָׁו, גַּם אִם אֵינֶנּוּ רְאוּיִים לָהּ עֲדַיִן.
*
כֵּיצַד תֵּרָאֶה הַשִּׂמְחָה כַּאֲשֶׁר יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ?
כְּשֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִתְגַּלֶּה, נֵצֵא כֻּלָּנוּ לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְהַקָּהָל יִרְקֹד בְּמַעְגָּלִים רַבִּים. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ (שֶׁיָּקוּם אָז לִתְחִיָּה, כַּמּוּבָן) יִרְקֹד אֶת רִקּוּדוֹ הָרִאשׁוֹן יַחַד עִם הַיְּהוּדִים הַפְּשׁוּטִים.
הָרַבִּי אָמַר פַּעַם, כִּי מִי שֶׁפּוֹעֵל בִּמְסִירוּת-נֶפֶשׁ וּבְאַהֲבַת-יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הֲפָצַת הַיַּהֲדוּת, יִזְכֶּה גַּם הוּא לְהִצְטָרֵף לַמַּעְגָּל הָרִאשׁוֹן.
הַהֲכָנָה לְשִׂמְחָה עֲצוּמָה זוֹ שֶׁל הַגְּאֻלָּה, הִיא עַל-יְדֵי שֶׁכְּבָר עַכְשָׁו, בְּעֶרֶב הַגְּאֻלָּה, אָנוּ עוֹבְדִים אֶת ה' מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כַּהֲכָנָה לִקְרַאת הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הַצְּפוּיָה לָנוּ בְּקָרוֹב מַמָּשׁ.
סיפורי חסידים | מנדי הרשקוביץ
אֲוִיר שֶׁל אֱלוּל
הֶחְזַקְתִּי בְּיָדִי אֶת הַשּׁוֹפָר הַמְּסֻלְסָל שֶׁקִּבַּלְתִּי בְּמַתָּנָה מִסַּבָּא, לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי, וְהִתְאַמַּנְתִּי עַל תְּקִיעוֹת. עִם הַ'תְּקִיעָה' דַּוְקָא הִצְלַחְתִּי בְּקַלּוּת, אֲבָל עִם הַ'שְּׁבָרִים' וְהַ'תְּרוּעָה' – הָיִיתִי בִּבְעָיָה.
מוּלִי יָשַׁב שׁוּקִי, מְשָׁעֳשָׁע. – "קוֹל שׁוֹפָר מִבֵּין שְׂפָתֶיךָ!", פָּסַק אֶת פְּסוּקוֹ וַאֲנִי חִיַּכְתִּי חִיּוּךְ שֶׁלֹּא מַמָּשׁ עָזַר לַתְּקִיעוֹת לָצֵאת מֵהַשְּׂפָתַיִם.
"אוּף! זֶה פָּשׁוּט לֹא הוֹלֵךְ!", הִתְלוֹנַנְתִּי לְאַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל נִסְיוֹנוֹת עֲקָרִים. "אֵיךְ הַ'בַּעַל תּוֹקֵעַ' בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת מַצְלִיחַ לְהוֹצִיא אֶת הַתְּקִיעוֹת כָּל-כָּךְ חֲלָקוֹת, כָּל-כָּךְ מַרְטִיטוֹת?".
"יֵשׁ לִי רַעְיוֹן!", אָמַר שׁוּקִי. "אוּלַי פָּשׁוּט נֵלֵךְ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ!".
"אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים עַכְשָׁו!", הִתְאוֹנַנְתִּי. "חֲסֵרָה לָנוּ עֲדַיִן כַּתָּבָה אַחַת לָעִתּוֹן!".
אוֹיְשׁ... עַכְשָׁו אֲנִי נִזְכָּר שֶׁלֹּא סִפַּרְתִּי לָכֶם. עִם תְּחִלַּת הַשָּׁנָה הִטִּיל עָלֵינוּ הַמְּלַמֵּד הֶחָדָשׁ, הָרַב קִירְשֶׁנְבּוֹיְם, אֶת מְשִׂימַת עֲרִיכַת הָעִתּוֹן הַשְּׁבוּעִי "כִּתָּתֵנוּ". קִבַּלְנוּ אוֹתָהּ בְּגַאֲוָה רַבָּה, וּמַהֵר מְאוֹד הֵבַנּוּ שֶׁמְּדֻבָּר בִּמְשִׂימָה כְּלָל לֹא פְּשׁוּטָה. אֲבָל בָּרוּךְ-הַשֵּׁם עִם כִּשְׁרוֹנוֹתָיו שֶׁל שׁוּקִי וְהַשְׁקָעָתוֹ שֶׁל זְאֵבִי, אֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים לְהַגִּיעַ לְהֶשֵּׂגִים לֹא רָעִים.
שׁוּקִי הִבְרִיק בַּשֵּׁנִית: "נוּ, אִם כָּךְ יֵשׁ לָנוּ שְׁתֵּי צִפּוֹרִים בְּמַכָּה אַחַת! נְרַאְיֵן אוֹתוֹ לָעִתּוֹן!".
אֵין כְּמוֹ שׁוּקִי, כְּבָר אָמַרְנוּ? תּוֹךְ שָׁעָה וָחֵצִי, יְשׁוּבִים הָיִינוּ בְּסָלוֹן בֵּיתוֹ שֶׁל ר' הִלֵּל כַּץ, בַּעַל-הַתּוֹקֵעַ בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּנוּ. אָבִיו שֶׁל ר' הִלֵּל נוֹדַע כְּאַחַד הַבַּחוּרִים הָרְצִינִיִּים בִּישִׁיבַת תּוֹמְכֵי-תְּמִימִים שֶׁבִּלְּיוּבַּאוִויטְשׁ, וְאַף הוּא הָיָה בַּעַל-תּוֹקֵעַ יָדוּעַ.
בְּשִׂמְחָה רַבָּה לִמֵּד אוֹתִי ר' הִלֵּל כֵּיצַד לִתְקֹעַ נָכוֹן וְהוּא אַף עָנָה בְּרָצוֹן לִשְׁאֵלוֹתֵינוּ בָּרֵאָיוֹן, בְּנוֹשֵׂא חֹדֶשׁ אֱלוּל.
וְכָעֵת, קוֹרְאִים יְקָרִים, אֲנַחְנוּ מַעֲנִיקִים לָכֶם לְלֹא תַּשְׁלוּם, אֶת הָרֵאָיוֹן שֶׁהִתְפַּרְסֵם בְּעִתּוֹן "כִּתָּתֵנוּ", תַּחַת הַכּוֹתֶרֶת "אֱלוּל בִּלְּיוּבַּאוִויטְשׁ". שׁוּקִי רִאְיֵן, וַאֲנִי כָּתַבְתִּי תּוֹךְ כְּדֵי.
* ר' הִלֵּל, כֵּיצַד אָבִיךָ הָיָה מְתָאֵר אֶת חֹדֶשׁ אֱלוּל בִּלְּיוּבַּאוִויטְשׁ?
כְּשֶׁהִגִּיעָה שַׁבַּת-מְבָרְכִים אֱלוּל, כְּבָר הֵחֵלּוּ לָחוּשׁ בַּ'אֲוִיר שֶׁל אֱלוּל', וּבִדְרִיכוּת רַבָּה חִכּוּ לַ"לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי", לְקוֹל הַשּׁוֹפָר, לַתְּקִיעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיָה בָּהּ מִשּׁוּם הוֹדָעָה שֶׁשַּׁעֲרֵי חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים נִפְתְּחוּ.
* הָיְתָה הִתְיַחֲסוּת לְכָךְ גַּם מֵהָרַבִּי?
אָכֵן, מַאַמְרֵי הַחֲסִידוּת שֶׁל שַׁבַּת-מְבָרְכִים אֱלוּל, עִם הַפְּתִיחָה הָרְגִילָה "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי-תֵּבוֹת אֱלוּל", אוֹ "הַשָּׁמַיִם כִּסְּאִי", אוֹ "רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" – הָיוּ כְּבָר רְווּיִים בָּרוּחַ שֶׁל אֱלוּל.
* זֶה מַה שֶּׁהָיָה בְּשַׁבָּת. מֶה הָיָה בִּימֵי הַחוֹל הָרְגִילִים שֶׁל אֱלוּל?
עַל-פִּי תֵּאוּרָיו שֶׁל אָבִי, כָּל יוֹם מִיְּמֵי חֹדֶשׁ אֱלוּל לֹא הָיָה דּוֹמֶה כְּלָל לִימֵי הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ... כַּאֲשֶׁר הָיוּ מִתְעוֹרְרִים בְּשָׁעָה שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר, כְּבָר שָׁמְעוּ אֶת מִּנְיַן הַוָּתִיקִין הָרִאשׁוֹן בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ מְסַיֵּם אֶת תְּפִלָּתוֹ, וּתְקִיעַת הַשּׁוֹפָר הָיְתָה נִשְׁמַעַת. קוֹל הַשּׁוֹפָר מְעוֹרֵר, הֲרֵי אֱלוּל בָּעוֹלָם... הָיוּ מְמַהֲרִים לְהִתְלַבֵּשׁ, וְהָאָדָם לֹא הָיָה שְׂבַע-רָצוֹן מֵעַצְמוֹ מַדּוּעַ אִחֵר כָּל-כָּךְ בִּשְׁנָתוֹ, הוּא הָיָה חוֹשֵׁב עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו-הַשָּׁלוֹם שֶׁבְּיָמִים אֵלּוּ הָיָה בָּהָר, וְשֶׁהַיָּמִים הֵם יְמֵי-רָצוֹן שֶׁאֶפְשָׁר לִפְעֹל בָּהֶם הַרְבֵּה מְאוֹד. יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת בֶּן-אָדָם וְאָסוּר לְהַפְסִיד אֶת הַזְּמַן.
כְּשֶׁהָיוּ נִכְנָסִים לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ הָיוּ מוֹצְאִים אוֹתוֹ מָלֵא בְּצִבּוּר גָּדוֹל. חֶלְקָם אוֹמְרִים תְּהִלִּים, אֲחֵרִים לוֹמְדִים חֲסִידוּת, אֲחֵרִים אוֹמְרִים תִּקּוּנֵי-זֹהַר, וַאֲחֵרִים עוֹמְדִים אוֹ יוֹשְׁבִים וּמִתְפַּלְּלִים...
עַד כָּאן הָרֵאָיוֹן, כְּפִי שֶׁהִתְפַּרְסֵם בְּ"כִתָּתֵנוּ". אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתֵּהָנוּ מִמֶּנּוּ כְּפִי שֶׁנֶּהֱנוּ חֲבֵרֵנוּ לַכִּתָּה.
(על-פי 'לקוטי דיבורים' ליקוט ה, אות ד)
(C) כל הזכויות שמורות לצעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)
מאפשרים לכם לקבל
