המגזין מתפרסם באדיבות 'תורתך שעשועי' – השבועון לילדי ישראל
בהוצאת המרכז חינוכי חסידותי של צעירי-חב"ד.
להצטרפות למשפחת המנויים, טל: 072-2770130, פקס: 03-9606169
[email protected]
(C) כל הזכויות שמורות לצעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

השבוע היהודי     |     דבירה גרוזמן

פָּרָשַׁת רְאֵה

הַשָּׁבוּעַ, לִקְרַאת שְׁנַת הַלִּמּוּדִים הַחֲדָשָׁה, תּוּכְלוּ לְסַפֵּר לְכֻלָּם עַל יַד שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת, עַל הַמּוֹרֶה הָרַב חַיִּים.

יַלְדֵי כִּתָּה ה' יָשְׁבוּ עַל כִּסְּאוֹתֵיהֶם מְתוּחִים. הַמְּחַנֵּךְ, הָרַב חַיִּים, עָמַד לִפְנֵיהֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לִשְׁנַת הַלִּמּוּדִים. מָה הוּא יֹאמַר? מָה יִהְיוּ הַכְּלָלִים שֶׁלּוֹ? הַאִם כְּבָר שָׁמַע אֵיזֶה שֵׁם יָצָא לַכִּתָּה שֶׁלָּהֶם? עַכְשָׁו בְּוַדַּאי תָּבֹאנָה שׁוּרָה שֶׁל אַזְהָרוֹת חֲמוּרוֹת כְּדֵי לְהַעֲמִיד אֶת כֻּלָּם בַּמָּקוֹם...

אֲבָל בְּפִיו שֶׁל הַמְּחַנֵּךְ הֶחָדָשׁ, הָיוּ דְּבָרִים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי: "תִּרְאוּ, אֲנִי מַאֲמִין שֶׁכֻּלְּכֶם יַחַד בּוֹחֲרִים שֶׁהַשָּׁנָה הַזֹּאת תִּהְיֶה, שָׁנָה טוֹבָה וּשְׂמֵחָה, מְלֵאַת הַפְתָּעוֹת טוֹבוֹת וְלִמּוּדִים רְצִינִיִּים. עֲבוּר הַהִתְנַהֲגוּת הַטּוֹבָה שֶׁלָּכֶם, הֵכַנְתִּי כְּבָר מֵרֹאשׁ הֲמוֹן מַתָּנוֹת וּפְרָסִים. הֶחְלַטְתִּי שֶׁהַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁתִּרְאוּ אֶת הַדְּבָרִים מוּל הָעֵינַיִם".

הַמְּחַנֵּךְ פָּתַח אֶת הַשַּׂקִּית הַגְּדוֹלָה שֶׁעָמְדָה לְיָדוֹ וּמוּל עֵינֵי הַתַּלְמִידִים נִגְלוּ פְּרָסִים שֶׁהֵם לֹא חָלְמוּ עֲלֵיהֶם. כֵּן, הֵם הֵבִינוּ פִּתְאוֹם – הוּא רְצִינִי, הוּא בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב שֶׁנִּהְיֶה תַּלְמִידִים טוֹבִים...

רַחַשׁ שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת עָבַר בַּכִּתָּה. הַהִתְרַגְּשׁוּת גָּבְרָה כַּאֲשֶׁר הַמּוֹרֶה שָׁלַף כַּרְטִיסֵי זְכוּת מְיֻחָדִים וְהֶחְלִיט לְחַלֵּק כְּבָר מִיָּד מִקְדָּמָה לְכָל תַּלְמִיד.

"וּמָה יִקְרֶה אִם יֵעָשׂוּ מַעֲשִׂים שֶׁעֲלֵיהֶם מַגִּיעַ עֹנֶשׁ?" – הֵעֵז אַחַד הַתַּלְמִידִים לִשְׁאֹל בַּחֲשָׁשׁ.

"הוֹ, עֲבוּר זֶה יֵשׁ לִי כַּרְטִיסֵי זְכוּת כְּפוּלִים וּמְיֻחָדִים – כְּדֵי לָתֵת אוֹתָם לַיְּלָדִים שֶׁהִתְנַהֲגוּ לֹא כָּל-כָּךְ טוֹב וְאַחַר-כָּךְ הִתְחָרְטוּ וְהִשְׁתַּפְּרוּ בֶּאֱמֶת".

עַכְשָׁו נִסְקֹר הַקְדָּמָה דּוֹמָה מְאוֹד מִתּוֹךְ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, הַקְדָּמָה שֶׁלֹּא נִתְּנָה לִשְׁנַת לִמּוּדִים חֲדָשָׁה, אֶלָּא לְ... מִי מְנַחֵשׁ?

שַׁבַּת-מְבָרְכִים חֹדֶשׁ אֱלוּל, וְאָנוּ נִזְכָּרִים בַּתְּחוּשָׁה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל יְמֵי הַדִּין הַמְּמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים.

כַּמָּה טוֹב הָיָה, אִלּוּ כְּבָר הָיְתָה מֻבְטַחַת לָנוּ מֵרֹאשׁ שָׁנָה טוֹבָה!

גַּם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁעָמְדוּ לִקְרַאת הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי חָשְׁשׁוּ מְעַט – מֶה עָתִיד לְהִתְרַחֵשׁ אִתָּנוּ? הַאִם נִזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים בַּתְּקוּפָה הַחֲדָשָׁה הַנִּפְתַּחַת כָּעֵת?

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָנָה לָהֶם אָז אֶת תְּשׁוּבַת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. תְּשׁוּבָה שֶׁהָיְתָה נְכוֹנָה אָז, וְהִיא מַמְשִׁיכָה לִהְיוֹת נְכוֹנָה בְּכָל שָׁנָה מֵחָדָשׁ, כַּאֲשֶׁר אָנוּ קוֹרְאִים אֶת פָּרָשַׁת רְאֵה, בִּפְתִיחַת חֹדֶשׁ אֱלוּל:

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה..."

רְאֵה – הַטּוֹבָה הַצְּפוּיָה לָכֶם הִיא כָּל-כָּךְ גְּדוֹלָה, כְּמוֹ דָּבָר שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ וְלֹא רַק שׁוֹמְעִים עָלָיו.

אָנֹכִי – הַבְּרָכָה הַמֻּשְׁפַּעַת עֲלֵיכֶם מַגִּיעָה מֵהַמָּקוֹר הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, מֵ"אָנֹכִי", מֵה' בְּעַצְמוֹ.

נוֹתֵן – "כָּל הַנּוֹתֵן, בְּעַיִן יָפָה הוּא נוֹתֵן". נְתִינַת בְּרָכָה בְּשֶׁפַע רַב.

לִפְנֵיכֶם – לִפְנִימִיּוּתְכֶם, הַבְּרָכָה תַּחְדֹּר בְּתוֹכְכֶם וְתִהְיֶה חֵלֶק מִכֶּם.

הַיּוֹם – הַבְּרָכָה הַזּוֹ תִּהְיֶה בְּגָלוּי, כְּמוֹ דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים אוֹתָם בְּאוֹר הַיּוֹם.

בְּרָכָה – הַבְּרָכָה הִנָּהּ מְיֻחֶדֶת כָּל-כָּךְ, שֶׁגַּם הֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק (וּקְלָלָה) הוֹפֵךְ לִהְיוֹת בְּרָכָה. כִּי בִּרְכָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הוֹפֶכֶת אֶת הֵפֶךְ הַבְּרָכָה לִבְרָכָה.

(מעובד על-פי 'ספר השיחות' ה'תנש"א)

הסיפור השבועי     |     זלמן רודרמן

יְהוּדִי בַּגֶּשֶׁם

סִפֵּר מַר אוּרִי גּוֹרְדוֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד, נִפְגַּעְתִּי מִשִּׁתּוּק יְלָדִים. עָבַרְתִּי אֵין-סְפֹר נִתּוּחִים, בְּעִקָּר בָּרַגְלַיִם, אַךְ רַגְלִי הַיְּמָנִית שֻׁתְּקָה כָּלִיל וְגַם יָדַי נִפְגְּעוּ בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת.

נָכוּתִי זוֹ מִתְקַשֶּׁרֶת אֶצְלִי עִם זִכְרוֹנוֹת רַבִּים. אֶחָד הַחֲרִיפִים שֶׁבָּהֶם מַחְזִיר אוֹתִי לְלַיְלָה סוֹעֵר וְגָשׁוּם בִּשְׁנַת תשל"ח.

זֶה הָיָה זְמַן קָצָר לְאַחַר שֶׁהִגַּעְתִּי לְלוֹס-אַנְגֵ'לֶס, בִּשְׁלִיחוּת חִנּוּכִית. הָיִיתִי אָז כְּבֵן אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ. הָאַנְגְלִית שֶׁבְּפִי הָיְתָה רְצוּצָה לְמַדַּי, אֲבָל הֶאֱמַנְתִּי שֶׁגַּם כָּךְ אַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְלֵב הַנֹּעַר – קְהַל-הַיַּעַד הָעִקָּרִי שֶׁל שְׁלִיחוּתִי.

מֵאַחַר שֶׁאֵין לְרַגְלִי הַיְּמָנִית הַכּוֹחַ הַדָּרוּשׁ לִלְחִיצָה עַל דַּוְשַׁת הַדֶּלֶק, הֻתְקַן בִּמְכוֹנִיתִי מִתְקָן מְיֻחָד, פְּרִימִיטִיבִי לְמַדַּי, אַךְ יָעִיל: חוּט נִקְשַׁר לְדַוְשַׁת הַדֶּלֶק וְהוּא חֻבַּר לְדַוְשָׁה נוֹסֶפֶת שֶׁהֻתְקְנָה בַּעֲבוּר רַגְלִי הַשְּׂמָאלִית. כָּךְ יָכֹלְתִּי לִנְהֹג בִּמְכוֹנִית אוֹטוֹמָטִית, בְּאֶמְצָעוּת רַגְלִי הַשְּׂמָאלִית, בְּעֶזְרַת הַחוּט.

לַיְלָה אֶחָד נָסַעְתִּי בַּכְּבִישׁ הַמָּהִיר, מְרֻבֵּה הַנְּתִיבִים. הָיִיתִי בְּדַרְכִּי לְהַרְצָאָה בְּאַחַת הָאוּנִיבֶרְסִיטָאוֹת, לִפְנֵי חוּג צְעִירִים יְהוּדִים. הַלַּיְלָה הָיָה גָּשׁוּם, אַךְ הַנְּסִיעָה הָיְתָה נְעִימָה. נָסַעְתִּי בִּמְהִירוּת בֵּינוֹנִית, מְסַדֵּר בְּרֹאשִׁי אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֹמַר עוֹד מְעַט לְמַאֲזִינַי.

לְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹל פְּקִיעָה, וּמִיָּד חַשְׁתִּי שֶׁהַמְּכוֹנִית אֵינָהּ מְגִיבָה לִלְחִיצַת רַגְלִי. הֵבַנְתִּי שֶׁהַחוּט נִקְרַע וַאֲנִי בְּצָרָה: בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ הַמָּהִיר, כְּשֶׁמִּיְּמִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי טָסוֹת מְכוֹנִיּוֹת בִּמְהִירוּת מְטֹרֶפֶת.

מָה עוֹשִׂים? הָיִיתִי בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע עֲלִיָּה חַדָּה. הַמְּכוֹנִית הֵחֵלָּה לְהָאֵט. מִהַרְתִּי לְהִשְׁתַּחֵל לַנָּתִיב הַיְּמָנִי. יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לִמְשֹׁךְ אֶת הַמְּכוֹנִית לְשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ, שָׁם מְצוּיוֹת, בְּמִרְוָחִים קְבוּעִים, עֶמְדוֹת מְצוּקָה. אִם יִקְרֶה נֵס – אָמַרְתִּי בְּלִבִּי – הַמְּכוֹנִית תֵּעָצֵר לְיַד עֶמְדָּה כָּזֹאת, אֶתְקַשֵּׁר לְמִי שֶׁצָּרִיךְ וְאֵצֵא בְּשָׁלוֹם מֵהַסִּפּוּר הַלֹּא-נָעִים.

הַמְּכוֹנִית קִרְטְעָה עַד שׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וְאָז דָּמַם הַמָּנוֹעַ. הָרְאוּת הָיְתָה מֻגְבֶּלֶת מְאוֹד. הֶחְלַטְתִּי לָצֵאת מֵהַמְּכוֹנִית. פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת וְיָצָאתִי לְתוֹךְ קִיר מַיִם שֶׁיָּרַד מֵהַשָּׁמַיִם. הִתְחַלְתִּי לִצְלֹעַ לְעֵבֶר אַבְנֵי הַשָּׂפָה, בְּתִקְוָה שֶׁאֶרְאֶה אֶת עֶמְדַּת הַמְּצוּקָה.

הַדֶּרֶךְ הָיְתָה חֲלַקְלַקָּה. הִצְלַחְתִּי לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי-מִשְׁקָל לְאֹרֶךְ שְׁנַיִם-שְׁלֹשָׁה צְעָדִים, וְאָז הֶחְלַקְתִּי וְנָפַלְתִּי. בִּגְלַל נָכוּתִי לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד עַל רַגְלַי אֶלָּא בְּעֶזְרַת מִשְׁעֶנֶת כָּלְשֶׁהִי, וּמִשְׁעֶנֶת כָּזֹאת לֹא הָיְתָה.

אִם קֹדֶם לָכֵן הָיָה מַצָּבִי קָשֶׁה, עַתָּה כְּבָר הָיָה קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם. הֶחְלַטְתִּי לְגַיֵּס כָּל מַאֲמָץ אֶפְשָׁרִי, לִזְחֹל אַט-אַט לְעֵבֶר אַבְנֵי הַשָּׂפָה, בְּתִקְוָה שֶׁאוּכַל לִתְמֹךְ אֶת עַצְמִי בְּאַחַת מֵהֶן וְלָקוּם עַל רַגְלַי. אַךְ הָאֲבָנִים שֶׁבְּשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ הָיוּ חַדּוֹת וְחָתְכוּ בִּבְשָׂרִי.

הָיִיתִי חֲסַר-אוֹנִים לַחֲלוּטִין. שָׂרוּעַ בִּשְׁלוּלִית, פָּצוּעַ וְרָטֹב, הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁשׁ לְחַיַּי. יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי זָקוּק לְעֶזְרָה מְהִירָה, אֲבָל מִי יַבְחִין בִּי בְּלַיְלָה סוֹעֵר כָּל-כָּךְ?

חָלְפָה שָׁעָה. כּוֹחוֹתַי אָזְלוּ. הָיִיתִי קָרוֹב לְיֵאוּשׁ. נָשָׂאתִי תְּפִלָּה חֲרִישִׁית לְבוֹרֵא הָעוֹלָם. הַתְּפִלָּה חִזְּקָה אוֹתִי. "לֹא, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ", אָמַרְתִּי בְּלִבִּי. "אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים". "מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי", מִלְמְלוּ שְׂפָתַי,  "עֶזְרִי מֵעִם ה', עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ".

לְפֶתַע נִשְׁמְעָה חֲרִיקַת בְּלָמִים. לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת מִי עָצַר. שׁוֹדְדִים? זֶה בְּהֶחְלֵט יָכוֹל לְהַשְׁלִים אֶת הַתַּפְאוּרָה הַמַּרְשִׁימָה שֶׁל לֵיל הַבַּלָהוֹת הַזֶּה. שָׁמַעְתִּי צְעָדִים כְּבֵדִים שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים. "מִשְׁטָרָה!", הִרְעִים קוֹל, "מִי אַתָּה?!".

בְּאַנְגְלִית מְגֻמְגֶּמֶת מִלְמַלְתִּי: "עִזְרוּ לִי לָקוּם... קְחוּ אוֹתִי לְמוֹנִית". אֶחָד מֵהֶם רָכַן עָלַי. בְּוַדַּאי חָשַׁב שֶׁאֲנִי שִׁכּוֹר.

"עִזְרוּ לִי", חָזַרְתִּי וּבִקַּשְׁתִּי, "אֵינֶנִּי יָכוֹל לָקוּם".

"עֲזֹב, בּוֹא נֵלֵךְ", שָׁמַעְתִּי אֶת הַשּׁוֹטֵר אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ.

"בְּבַקָּשָׁה!", הִתְחַנַּנְתִּי, "אַל תֵּלְכוּ! אֲנִי יִשְׂרְאֵלִי... אֲנִי יְהוּדִי... בְּבַקָּשָׁה!".

בְּאוֹתוֹ רֶגַע עָצַר אֶחָד מִשְּׁנֵי הַשּׁוֹטְרִים, סָב עַל עֲקֵבָיו וְהִתְקָרֵב אֵלַי. זֶה לֹא הָיָה הַשּׁוֹטֵר שֶׁרָכַן עָלַי בַּתְּחִלָּה. "מִי אַתָּה?", שָׁאַל.

"אֲנִי מִיִּשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוּדִי", אָמַרְתִּי. "אָנָּא, קַח אוֹתִי לְתַחֲנַת מוֹנִיּוֹת, לְבֵית-מָלוֹן. עֲזֹר לִי לָקוּם".

"אַל תִּדְאַג", אָמַר הַשּׁוֹטֵר בְּשֶׁקֶט, "אֶעֱזֹר לְךָ. גַּם אֲנִי יְהוּדִי". הוּא הוֹשִׁיט לִי אֶת יָדוֹ וְעָזַר לִי לָקוּם. הָיִיתִי סָפוּג מַיִם, אַךְ הוּא תָּמַךְ בִּי בְּיָד אַמִּיצָה, וְסִיֵּעַ לִי לִפְסֹעַ לְעֵבֶר הַנַּיֶּדֶת. חֲבֵרוֹ, שֶׁכְּבָר יָשַׁב לְיַד הַהֶגֶה, צָעַק לְעֶבְרוֹ: "עֲזֹב אוֹתוֹ, זֶה לֹא הַגּ'וֹבּ שֶׁלָּנוּ לְהָרִים כָּל מְשֻׁגָּע שֶׁשּׁוֹכֵב לְצַד הַכְּבִישׁ".

"אַל תִּדְאַג", לָחַשׁ לִי בֶּן-עַמִּי, "לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ". וְלַחֲבֵרוֹ עָנָה: "הוּא לֹא מְשֻׁגָּע, הוּא נָכֶה!". הַשּׁוֹטֵר הַיְּהוּדִי פָּתַח לִי אֶת דֶּלֶת הַנַּיֶּדֶת וְסִיֵּעַ לִי לָשֶׁבֶת. בַּמְּכוֹנִית הָיָה חַם, וּבְעִקָּר יָבֵשׁ. כַּעֲבֹר שְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ דַּקּוֹת עָצְרָה הַמְּכוֹנִית בַּחֲזִית מְלוֹן-דְּרָכִים קָטָן. הוֹדֵיתִי לַשּׁוֹטְרִים עַל עֶזְרָתָם, נִכְנַסְתִּי לַמָּלוֹן, וְהִזְמַנְתִּי מוֹנִית הַבַּיְתָה.

בַּדֶּרֶךְ חָשַׁבְתִּי עַל נָכוּתִי וְעַל הַקְּשָׁיִים הַנִּגְזָרִים מִמֶּנָּה, אֲבָל בְּעִקָּר חָשַׁבְתִּי עַל רֶגֶשׁ הָעַרְבוּת הַהֲדָדִית שֶׁנֵּעוֹר בְּלִבּוֹ שֶׁל הַשּׁוֹטֵר הַיְּהוּדִי, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא פָּגַשׁ אוֹתִי, אֲבָל לְמִשְׁמַע זֶהוּתִי הַיְּהוּדִית עָשָׂה הַכֹּל כְּדֵי לְחַלְּצֵנִי מִצָּרָה.

וְעוֹד יוֹתֵר חָשַׁבְתִּי עַל הַמַּסְקָנָה הַחֲשׁוּבָה: אָסוּר לְאַבֵּד תִּקְוָה, גַּם כְּשֶׁכָּלוּ כָּל הַקִּצִּין. יֵשׁ מִי שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עָלַי וְהוּא יָבוֹא לְעֶזְרָתִי בָּרֶגַע הַנָּכוֹן.

מבט לגאולה     |     מנדי הרשקוביץ

סִפּוּרָהּ שֶׁל נְשָׁמָה אַחַת

"הַפָּרִיץ דַּוְקָא בְּסֵדֶר", אָמַר מוֹטְ'קֶה לְזוּנְדְל וְנֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה. "הַבְּעָיָה הָעִקָּרִית הִיא דַּוְקָא עִם מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה! הוּא רוֹדֶה בָּנוּ – עוֹבְדָיו – מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, וְכָל מָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים לֹא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו! וְחוּץ מִזֶּה, בְּכָל פַּעַם הוּא מוֹצֵא תֵּרוּץ אַחֵר לְהוֹרִיד לָנוּ מֵהַמַּשְׂכֹּרֶת"...

מוֹטְקֶה וְזוּנְדְל הָיוּ שְׁנַיִם מִתּוֹךְ יְהוּדִים רַבִּים שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בַּעֲיָרָה קְטַנָּה לְיַד הָעִיר אוּשָׁמִיר שֶׁבְּאוּקְרָאִינָה. מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה עָלָיו דִּבְּרוּ הָיָה בְּעֶצֶם ...יְהוּדִי. אִישׁ לֹא יָדַע מֵהֵיכָן הִגִּיעַ לַמָּקוֹם וּמָה עֲבָרוֹ שֶׁל הָאִישׁ. אַךְ בְּכָל הַקָּשׁוּר לַהֹוֶה, יָדְעוּ הַכֹּל כִּי יַהֲדוּתוֹ מִסְתַּכֶּמֶת בְּמוֹצָאוֹ בִּלְבַד, וְכִי גַּם זֶה הָיָה יוֹתֵר מִדַּי בִּשְׁבִילוֹ.

הָיָה זֶה בַּשָּׁבוּעַ שֶׁקָּדַם לְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי-דֹּב מֵהוֹרְנִיסְטַיְפּוֹלִי הִגִּיעַ לָעִיר, כְּדֵי לִשְׁבּוֹת בָּהּ. מִנְהָג קָבוּעַ הָיָה לוֹ, לִנְדֹּד בִּימֵי חֹדֶשׁ אֱלוּל בֶּעָרִים וּבָעֲיָרוֹת, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת לֵב הַבְּרִיּוֹת לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וּלְזָרְזָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.

הֲמוֹנֵי יְהוּדִים מִכָּל יִשּׁוּבֵי הַסְּבִיבָה נָהֲרוּ אַף הֵם לָעִיר אוּשָׁמִיר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת בְּצִלּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הַמְּפֻרְסָם. בְּנֵי הָעֲיָרָה הַנִּדְכָּאִים סִכְּמוּ בֵּינֵיהֶם, כִּי כָּל אֶחָד, בְּבוֹא תּוֹרוֹ לְהִכָּנֵס אֶל הַקֹּדֶשׁ, יִשְׁטַח לִפְנֵי הַצַּדִּיק אֶת צָרַת מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה הָרוֹבֶצֶת עַל רֹאשָׁם. בְּצַעַר רַב הִקְשִׁיב הַצַּדִּיק לְסִפּוּרָם הֶעָגוּם שֶׁל יְהוּדֵי הָעֲיָרָה.

לְמָחֳרָת, בְּתֹם תְּפִלַּת הַשַּׁחֲרִית, הוֹרָה הַצַּדִּיק לְשַׁמָּשָׁיו לְהִתְכּוֹנֵן לִקְרַאת יְצִיאָה לַדֶּרֶךְ. הוּא צִוָּה עַל הָרַכָּב לְהַפְנוֹת אֶת הַסּוּסִים לְכִוּוּן הָעֲיָרָה הַסְּמוּכָה. תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה, שֶׁהִתְכּוֹנְנוּ אַף הֵם לָשׁוּב לְבָתֵּיהֶם, הִשְׁתּוֹמְמוּ עַד מְאוֹד. בִּזְרִיזוּת רַבָּה עָלוּ אַף הֵם עַל עֶגְלוֹתֵיהֶם, וְהִצְטָרְפוּ לְעֶגְלָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק.

כְּשֶׁנִּכְנְסָה הַשַּׁיָּרָה אֶל תּוֹךְ הָעֲיָרָה, שָׁאַל הַצַּדִּיק לִמְקוֹם מְגוּרָיו שֶׁל מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה. כְּשֶׁנִּרְאָה מִמֶּרְחָק בֵּיתוֹ הַגָּדוֹל וְהַמְּפֹאָר שֶׁל מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה, נֶעֶתְקָה הַנְּשִׁימָה מִלִּבּוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמְּלַוִּים. וְשֶׁל יֶתֶר הַתּוֹשָׁבִים. "מָה יַעֲשֶׂה עַתָּה הַצַּדִּיק? הַאִם יִתֵּן בָּרָשָׁע אֶת עֵינָיו וְיַעֲשֵׂהוּ גַּל עֲצָמוֹת?", תָּהוּ.

בְּדִיּוּק מוּל פֶּתַח הַבַּיִת בִּקֵּשׁ הַצַּדִּיק לַעֲצֹר אֶת הָעֲגָלָה. בְּתוֹר אָרֹךְ הִשְׂתָּרְכוּ מֵאָחוֹר כָּל יֶתֶר הָעֲגָלוֹת. רַק אָז נָשָׂא הַצַּדִּיק אֶת עֵינָיו לְעֵבֶר הַבַּיִת הַמְּפֹאָר. כַּעֲבֹר רֶגַע הִבְחִין בִּמְנַהֵל הָאֲחֻזָּה הַמִּתְבּוֹנֵן בּוֹ מִמִּרְפֶּסֶת הָאֲחֻזָּה. הַצַּדִּיק הוֹסִיף לְהַבִּיט לְעֶבְרוֹ, מִבְּלִי לְהָסִיר אֶת עֵינָיו מִמֶּנּוּ. כָּךְ נִמְשַׁךְ הַמַּחֲזֶה הַמְּיֻחָד מִסְפַּר דַּקּוֹת.

לְפֶתַע יָרַד הַצַּדִּיק מִן הָעֲגָלָה וְהֵחֵל לִפְסֹעַ לְעֵבֶר הַבַּיִת. כָּל הַיֶּתֶר נוֹתְרוּ עַל מְקוֹמָם מִתְבּוֹנְנִים מִמֶּרְחָק בַּנַּעֲשֶׂה. כְּשֶׁהִתְקָרֵב הַצַּדִּיק אֶל הַפֶּתַח, נִבְלַע בַּעַל הָאֲחֻזָּה בְּתוֹךְ הַבַּיִת. לֹא חָלְפוּ אֶלָּא שְׁנִיּוֹת מְעַטּוֹת וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה מִבִּפְנִים. הַצַּדִּיק וּמְשַׁמְּשׁוֹ נִכְנְסוּ פְּנִימָה. חָלְפוּ עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת וְהַצַּדִּיק וּמְשַׁמְּשׁוֹ יָצְאוּ אֶת הַבַּיִת, עָלוּ עַל הָעֲגָלָה וְעָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם.

אֶת שֶׁהִתְרַחֵשׁ בַּבַּיִת פְּנִימָה, שָׁמְעוּ בְּנֵי הָעֲיָרָה לְאַחַר מִכֵּן מִמְּשַׁמְּשׁוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק. הִתְבָּרֵר, כִּי מֵהָרֶגַע שֶׁפָּתַח לָהֶם מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה אֶת דֶּלֶת בֵּיתוֹ וְעַד שֶׁיָּצְאוּ, לֹא הֶחְלִיפוּ בֵּינֵיהֶם אַף לֹא מִלָּה אַחַת!

בְּהִנְהוּן רֹאשׁ קַל הִזְמִין אוֹתָם מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה לְהִכָּנֵס. הוּא הִצִּיעַ לַצַּדִּיק כִּסֵּא לָשֶׁבֶת וְהִתְיַשֵּׁב מִמּוּלוֹ. הַצַּדִּיק הִנִּיחַ אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, זָקַף אֶת גַּבּוֹ, וְהִבִּיט בְּעֵינָיו הַטְּהוֹרוֹת בְּתוֹךְ עֵינֵי הָרוֹדָן הָרָשָׁע. תְּחִלָּה הָיָה מַבָּטוֹ שֶׁל מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה קָשׁוּחַ וְעִקֵּשׁ. אַט-אַט, כְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַשְּׁנִיּוֹת, הָלַךְ מַבָּטוֹ וְהִתְרַכֵּךְ. מַבָּטוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהָיָה בִּתְחִלָּה רַךְ וְחוֹמֵל, הָפַךְ אַט-אַט לְנֻקְשֶׁה וּלְתַקִּיף.

לְפֶתַע הִתְלַחְלְחוּ עֵינֵי בַּעַל-הַבַּיִת. דִּמְעָה גְּדוֹלָה נָשְׁרָה עַל לֶחְיוֹ. בְּאוֹתוֹ רֶגַע קָם הַצַּדִּיק מִמְּקוֹמוֹ וּלְלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים פָּנָה לְעֵבֶר הַדֶּלֶת. מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה נוֹתָר מְסֻמָּר לִמְקוֹמוֹ, לֹא מַצְלִיחַ אֲפִלּוּ לָקוּם מִכִּסְּאוֹ כְּדֵי לְלַוּוֹת אֶת אוֹרְחָיו.

לְעֵת עֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁהַבַּיִת שֶׁבּוֹ הִתְאָרֵחַ הַצַּדִּיק הִתְרוֹקֵן מֵאָדָם, נִרְאֲתָה דְּמוּת שְׁחוּחָה מִתְקָרֶבֶת אֶל הַבַּיִת. הָיָה זֶה מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה. הוּא נִכְנַס פְּנִימָה בְּעֵינַיִם מְבֹהָלוֹת, כְּאִלּוּ מַשֶּׁהוּ נוֹרָא רוֹדֵף אוֹתוֹ. שְׁעָתַיִם תְּמִימוֹת הִתְיַחֵד עִם הַצַּדִּיק.

בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה, הוֹפִיעַ מִתְפַּלֵּל נוֹסָף וּבִלְתִּי-צָפוּי בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת. הָיָה זֶה כַּמּוּבָן מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה. בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי יְמֵי הַחַג כִּמְעַט שֶׁלֹּא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ. הוּא עָמַד עָטוּף בְּטַלִּיתוֹ, שֶׁכִּסְּתָה אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו, וְהִתְפַּלֵּל בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. הָאִישׁ הַמִּתְנַכֵּר וְהָרוֹדֶה, הָיָה מֵאוֹתוֹ יוֹם וָאֵילָךְ לְבַעַל-תְּשׁוּבָה אֲמִתִּי וּלְמֵטִיב עִם אֶחָיו.

*

"וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – הֻבְטַחְנוּ עַל-יְדֵי הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ.

זֶהוּ סִפּוּרָהּ שֶׁל נְשָׁמָה אַחַת שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹר חֻצְבָהּ. וְכָךְ מְלַקֵּט הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְבָבוֹת יְהוּדִיִּים בְּרַחֲבֵי כָּל הָעוֹלָם לָשׁוּב לְשָׁרְשֵׁיהֶם, כָּל אֶחָד בַּדֶּרֶךְ הַיִּחוּדִית וּבַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית הַמְּיֻחֶדֶת אַךְ וְרַק לוֹ, עַד שֶׁבִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ תֻּשְׁלַם מְלֶאכֶת "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים" – בְּקֵרוּבָם שֶׁל כָּל הַיְּהוּדִים... בַּגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, תֵּכֶף וּמִיָּד מַמָּשׁ.

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ