שלומי ריזל

"...רגיל הייתי בארץ מולדתי, לבקר מזמן לזמן בהיכלי קודש ציוני אבות קדושים, הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לשאת רינה ותפלה בהתעוררות רחמים רבים בעדנו ובעד כל תלמידינו ואנ"ש בתוך כלל אחינו בית ישראל שיחיו.

"בזמן הזה הנני מושלל היכולת לנסוע לארץ מולדתי, והחלטתי בעזרתו יתברך לעשות מסעי זה לארץ הקודש תובב"א, לבקר במקומות הקודש...

"...והנני בזה להודיעם אשר בעזרתו יתברך, אעשה מסעי עם חתני הרב הר"ש שי' גורארי' ביום ג' כ"ב תמוז דרך בראנדיזי על הספינה ההולכת ביום א' לאלכסנדריא. זמן התעכבותנו בארץ הקודש תובב"א, הנני חושב במשך כשני שבועות...".

כך פותח האדמו"ר הריי"צ, האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד, את מכתבו לפני כשמונים שנה, להנהלת ישיבת חב"ד הירושלמית 'תורת אמת' על כוונתו להגיע לארץ ישראל, בראשית חודש מנחם אב תרפ"ט.

הימים, ימי האימים של יהדות ברית המועצות. השלטון הקומוניסטי בשיא פריחתו וסטאלין העריץ שולט ביד רמה ברחבי רוסיה הגדולה כאשר מיליוני אנשים נשלחים לסיביר מידי שנה ורובם אינם שבים עוד.

הרבי, שרגיל היה לעלות מפעם לפעם על ציוני אבותיו, אדמור"י חב"ד ברוסטוב, ליובאוויטש, ניעז'ין והאדיטש, גורש אל מחוץ לרוסיה עקב מלחמתו העיקשת על ניהול חיי תורה ומצוות ליהודי רוסיה, ולא יכול היה לחזור להתפלל אצל ציוני אבותיו כמנהגו מימים ימימה.

באמצעה של שנת תרפ"ט – כשנה וחצי לאחר שיצא מרוסיה ומספר חודשים לאחר שלקה בהתקף לב, גמלה ההחלטה בליבו של הרבי לנסוע ולהעתיר בתפילה במקומות הקדושים בארץ ישראל.

במקביל, באותה תקופה עסק הרבי בהכנות שונות לקראת מסעו לארצות הברית. לנסיעה היו מספר מטרות ובהם: גיוס כסף ותמיכה עבור יהודי רוסיה שנותרו נרדפים, מעונים ורעבים, ולעורר את דעת הקהל היהודית באמריקה על מצבם הקשה. כמו גם לעודד את החיים היהודים המתפתחים באמריקה, ולבדוק אפשרות להשתקע בה. בתחילה, שמר הרבי בסוד את כוונת נסיעתו ומלבד המקורבים אליו לא ידע איש מהחסידים על רעיון הנסיעה.
ביום ב', א' דר"ח תמוז תרפ"ט, קיבל הרבי את האישורים והרישיונות הדרושים לצורך נסיעתו. בנוסף, שלח הרבי מספר מכתבים נוספים על בואו, ביניהם לגרי"ח זוננפלד ולראי"ה קוק שעזרו רבות ופעלו להשגת הרישיונות להגעתו ארצה.

כעשרה ימים נמשך המסע מריגא לארץ הקודש. מריגא נסע הרבי והגיע לברלין ביום רביעי כ"ג תמוז, שם נפגש עם בתו הרבנית חיה מושקא ובעלה, חתנו, רבי מנחם מענדל – כ"ק הרבי מליובאוויטש זי"ע שקיבלו את פניו בתחנת הרכבת.

ב-11 בלילה עזב הרבי את ברלין בליווי בתו וחתנו ובליווי מלווים נוספים מעסקניה הבולטים של ברלין כאשר הם שמו פעמיהם ברכבת נוספת לכיוון וינה.

ביום חמישי, כ"ד תמוז עצרה הרכבת לתחנת-ביניים בפראג שם התפללו הרבי ומלוויו תפילת שחרית, ובשעה אחת בצהרים הגיעה הפמליה לווינה בירת אוסטריה. ביום ו', כ"ה תמוז יצאו הרבי וחתניו אל עיר הנמל האיטלקית טריסטה השוכנת בצפון מזרח איטליה.

בשעה 5 וחצי אחר-הצהריים של אותו יום עלה הרבי עם חתניו והרב מנדלשטאם על ספינה שהובילה אותם לאורכו של הים האדריאטי השוכן לאורך מזרח איטליה. ביום ראשון כ"ז תמוז בשעה שתים עשרה בצהרים, עגנה הספינה בעיר נמל קטנה בשם ברינדיזי השוכנת סמוך למפגש הים התיכון עם הים האדריאטי. כאן נפרד אדמו"ר הריי"צ מחתנו – לאחר ששוחח עימו ביחידות כשעה – ומהרב מנדלשטאם, והמשיך בדרכו עם חתנו רבי שמריהו גוראריה, לכיוון אלכסנדריה שבמצרים ולאחר כיומיים, ביום ג' כ"ט בתמוז הגיע הרבי בליווי חתנו רבי שמריהו, למצרים.

רבים מנכבדיה של קהילת אלכסנדריה הגיעו באותו לילה לאכסנייתו במלון 'רג'ינה פאלאס', ביניהם בלט גם חבר הקהילה היהודית מר יוסף דה פיג'וטו, שהיה חבר בקהילה היהודית ומקורב מאוד לשלטונות, ואשר סידר לרבי יחס של אח"מ בכניסה וביציאה באמצעות פקודה טלגרפית שנשלחה לשלטונות החוף בדבר עזרה לרבי בכל הנצרך.

במהלך הביקור שהה הרבי אצל שניים מנכבדי הקהילה, ביניהם מר יוסף דה פיג'וטו שהתנה לפני כן את עזרתו בכך שהרבי יסור לביתו ויאציל מברכותיו על בני הבית. הרבי הפציר בראשי הקהילה – במהלך ביקורו במקום – על כך שיפתחו ישיבה בעיר.
ביום ד' ר"ח מנחם אב עלו הרבי, חתנו ושני מלווים נוספים שהגיעו במיוחד מארץ הקודש – הרב מנחם מנדל נאה והרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב – על רכבת שיצאה בשעה שלש אחר הצהריים ושמה פעמיה לעבר עיירת הגבול 'קנטרה' כשרבניה הראשיים של אלכסנדריה ורבים מיהודי העיר יצאו ללוות את הרבי ופמלייתו בדרכו לארץ הקודש.

"לאחר מכן הכול חולין..."

"בשבוע שקדם לביקורו של אדמו"ר הריי"צ, ירושלים ממש רעשה", נזכר השבוע הרב מנחם פרוש שהיה ילד בן 12 באותם ימים. "כולנו רצינו לראות את הרבי שכה רבות שמענו עליו. לעולם לא אוכל לשכוח את ההתרגשות שאחזה בנו, לחזות במו עינינו באדמו"ר הנערץ שנלחם במסירות נפש עבור יהודי רוסיה ועבור החזקת התורה והקמת ישיבות במקומות רבים בעולם. אני לא זוכר אירוע נוסף כדוגמתו בו כל אנשי היישוב מאמינים ושאינם, התרגשו וחלקו במשותף את ההתרגשות מהביקור המיוחד הזה, את עוצמת הכבוד וההערכה שחלקו כולם לרבי".

ואכן, ביקורו של הרבי גרם להתרגשות גדולה בקרב היישוב היהודי בארץ. המוני החרדים לדבר ה', אנשי היישוב הישן, השתוקקו לראות את הרבי במו עיניהם ולזכות להתברך מפיו. גם שאר תושבי הארץ, שלא נמנו על שומרי המצוות ציפו לראות את הרבי ולחלוק לו כבוד. דוגמא לכך ניתן לראות בעיתון 'דאר היום' בעריכתו של זאב ז'בוטינסקי, בו נחתמה הכתבה על בואו הצפוי של הרבי במילים הבאות: "מן הראוי שתושבי ירושלים העברים יצאו עד הרכבת לכל הפחות, לקבל כראוי, באלפיהם, את הרב הקדוש הזה. על ידי נתינת כבוד לאיש המורם מראש הזה, נביע את רגשותינו".

אחד מזקני משפיעי חסידות חב"ד בירושלים, הרה"ח רבי פנחס לייביש הרצל שליט"א שהיה ילד קטן בעת ביקורו של הרבי הריי"צ בארץ-ישראל נזכר בפנינו השבוע בהתרגשות מרובה בביקור ההוא שנחרת בלבו לעד: "ירושלים סערה וגעשה אז כאשר נודע שהרבי עתיד להגיע לביקור בה. היו מודעות בכל הרחובות וכולם חיכו כדי לקבל את פניו. הוא ביקר בהרבה מקומות בירושלים, בעיר העתיקה, ובביתו של הרב סלונים, והתאכסן במלון 'אמדורסקי'. אבי אמנם לא לקח אותי לראות אותו, כי הייתי ילד קטן והוא חשש עליי מכל הדוחק, אבל אני זוכר את הרעש הרב שהיה בירושלים בעת הביקור. כולם דיברו על זה, ובמלון אמדורסקי שם התאכסן הרבי זי"ע היה דוחק גדול מאוד. המוני אנשים הגיעו כדי לזכות לחזות בזיו פניו של הרבי".

תחנה בלתי ידועה במסעו של האדמו"ר הריי"צ בארץ-ישראל נחשפה השבוע לראשונה – ראש פינה, ועליה מספר לנו אביב קלר, תושב ראש פינה שגילו נושק לתשעים ואחת. מסתבר שבמהלך נסיעת הפמליה לעבר קברו של האר"י הקדוש, במהלך יום ההילולא בה' במנחם אב, נתקעה המכונית בסמוך לראש-פינה בשל תקר בגלגל. הרבי יחד עם מלוויו ירדו מן הרכב, נכנסו למושב וביקרו בבית שהיה קרוב לכביש - בית משפחת קלר.

"נהגנו לבוא כל יום לביתו של דודי, שגר ממש על הכביש", מספר לנו השבוע אביב קלר, שכאמור עבר כבר את גיל ה-90, אך נראה צעיר מכפי גילו, ושפתו צלולה וברורה. רק לאחר שהוא מספר לנו את סיפורו, ניתן להבין כיצד זכה לאריכות ימים, לבהירות ולצלילות מוחלטת, גם בגילו.

הרה"ח רבי שלום דובער גולדשמיד שליט"א, שאביו היה מחשובי חסידי חב"ד בחברון, מתגורר בשכונת קראון-הייטס בברוקלין, ובשיחה מיוחדת שאנו עורכים איתו השבוע, הוא מספר לראשונה על זיכרונותיו מאותו אירוע רב רושם. הוא אמנם אינו זוכר פרטים מדויקים מהאירוע, שכן היה כבן ארבע בעת הביקור, אך למיטב ידיעתו, מסיפורים שעברו בין יהודי חברון, נכנס הרבי גם למטה, למקום בו קבורים האבות.

"יש בפי סיפור מדהים", מתרגש רבי שלום דובער ככל שהוא מנסה לדלות עוד ועוד פרטים מזיכרונו, על מה שראה לפני שמונים שנה, כשהוא נער קט, בן ארבע שנים בלבד. אך מסתבר שאירוע כמו ביקורו של הרבי בחברון, הסעיר כל-כך את תושבי העיר היהודים, עד שגם במוחם של הילדים נחרת כל פרט שראו אז. "בשעה שהאדמו"ר הריי"צ היה בחברון, הוא לא רצה לאכול מהבשר שנתנו לו, אלא אם כן הגיע משחיטתו של אבי, רבי משה. אבי השתוקק בכל מאודו לראות את הרבי, וכשהרבי הגיע לארץ לא היה מאושר ממנו. הוא נכנס ליחידות אצל הרבי, וביקש מהרבי ברכה להתראות שוב. הרבי ברכו, אך לאחר שיצא הוא נזכר כי שכח בחדרו של הרבי ספר שהביא עימו. אבא חזר לחדר ואז ביקש שוב ברכה שיזכה להתראות עם הרבי. הרבי הרהר, שקע במחשבות למספר שניות וענה בכאב כמי שיודע שנגזרה הגזירה, "אבל הנה, אנו שוב מתראים עכשיו". שבועיים לאחר מכן אירעו פרעות תרפ"ט בהם נרצח גם אבי, השם יקום דמו".

אחר ביקורו של הרבי בחברון, והשלמת ביקורו במקומות הקדושים, חזר הרבי לירושלים והתפלל בכותל פעם נוספת לפני שעזב את העיר. הרב מנחם פרוש מספר לנו כי היה זה ביום האחרון לביקור האדמו"ר בארץ-ישראל, בי"ב מנחם אב. "הוא רצה להספיק לבקר בכל המוסדות היהודיים בירושלים, ובאותו יום ביקר בישיבת 'מדרש שלמה' של העדה הבוכרית, ואז הגיע הרבי לתלמוד-תורה 'בני ציון' ורק אחרי זה הגיע לבקר בישיבת 'עץ חיים' שם למדתי אנוכי. ההתרגשות בקרב התלמידים הייתה רבה מאוד, כולם חיכו בקוצר רוח לראות את פניו של הרבי הריי"צ. בפועל, הביקור ב'עץ חיים' נמשך קרוב לחצי שעה, מאחת עשרה עד אחת עשרה וחצי, ובירך אותנו שנזכה להיות יהודים יראי שמים".

הכתבה במלואה מתפרסמת בגיליון 'שעה טובה' השבוע