תשעה חודשים עברו מאז הפיגוע בבית חב"ד במומבאי, שבו נרצחו הרב גבריאל הולצברג ורעייתו רבקה ז"ל. בנם הקטן מוישי מתרוצץ בבית סבו וסבתו בעפולה, מרבה לחייך. קרובי משפחתו מגיעים מדי יום אל הבית, מרעיפים אהבה ומארחים חברה ליתום בן השלוש, ששרד את ליל התופת הנורא בנובמבר אשתקד. 

"כשהגענו לארץ ללוויה, הילד בקושי הכיר אותנו‭,"‬ מספר הסבא שמעון רוזנברג בריאיון מיוחד למוסף סופשבוע, שיתפרסם ביום שישי. "הטראומה הייתה עצומה. היו לו התפרצויות בכי קשות והמון רגעים של בדידות. בתקופה הראשונה הוא היה צמוד אל סנדרה (המטפלת ההודית שחילצה את מוישי מהבית) 24 שעות ביממה. היה לו פחד נטישה. אסור היה להשאיר אותו בחושך. בכל לילה היה מתעורר בבכי, קורא לאבא ולאמא. הלב שלנו נקרע. הייתי ניגש אליו ומחבק אותו, בוכה ביחד איתו, אומר לו: 'מוישל'ה, אבא ואמא נמצאים בשמים‭.'‬ לפני כמה שבועות הוא התעורר בלילה ואמר לי: 'זיידה, גם אני רוצה ללכת לשמים לאבא ואמא‭."'‬

• "ילד כישרוני ושמח" 

מתקפת הטרור במומבאי פרצה ב-26 בנובמבר ‭,2008‬ ובמהלכה ארבעה מחבלים חמושים פרצו לבית חב"ד בעיר מומבאי שבהודו ושבו את יושביו. מוישי בן השנתיים חולץ אז בנס על ידי העוזרת בבית חב"ד והמטפלת הצמודה שלו, אישה ממוצא הודי בשם סנדרה. המטפלת הצליחה להסתתר במשך כ-12 שעות, עד שהגיעה שעת הכושר והיא נמלטה עם מוישי הקטן בזרועותיה. כעבור יומיים השתלט צבא הודו על הבית, אך לבני הזוג הולצברג וארבעה יהודים נוספים שנרצחו, זה כבר היה מאוחר מדי. 

המטפלת סנדרה, שהגיעה לאחר הפיגוע עם מוישי לארץ, עדיין שוהה עמו בבית המשפחה בעפולה. "לפעמים הוא עצבני, מפוחד, קורא לאבא ולאמא‭,"‬ היא מספרת. "אמרתי לו: 'בייבי, אתה צריך להישאר כאן, איתי‭.'‬ אני מרגישה כלפיו אחריות. ריבקי וגבי מסרו לי את הילד. אני ממונה עליו מטעמם‭."‬

לדברי הסב שמעון, "בחודשים האחרונים ההתפתחות הטובה של מוישי ממש ניכרת לעין. הוא ילד עליז ושמח, כישרוני מאוד. ועם זאת, הוא לא מסוגל לעזוב את סנדרה. ילד שאבא שלו נפטר לפחות נשאר עם אמא - פה מדובר בילד שנותק לגמרי מהוריו. אנחנו הולכים איתו לטיפול פסיכולוגי פעם בשבוע, לומדים איך להשכיח ממנו את הזוועה שעבר ולחבר אותו אלינו".

הסיפור המלא: ביום שישי בסופשבוע