מאת חיים ברון, COL

60 שנה חלפו מאז הוקם כפר-חב"ד וההתרחבות אינה פוסקת לרגע. אמש (שלישי) הוקם בית-כנסת חדש בשכונה הצפונית (לוי-יצחק) והוא נקרא "ר' מענדל'ס שול" על-שם הרה"ת ר' מנחם-מענדל ברוק ע"ה שנפטר לפני קרוב לארבע שנים בי"ג כסלו תשס"ו.  

ע"פ מאחז"ל (שבת קיח סע"ב) "אבוך במאי זהיר טפי", ובנוסף לכל ענייני טוב, חסד וגמ"ח וכו' שר' מענדל עסק בהם בלהט, ה"זהיר טפי" שלו היה בית-הכנסת. במשך שנים רבות היה גבאי בבית-הכנסת בירושלים וניהל אותו במסירה ונתינה והכניס בזה את כל חיותו ממש.

מסיבה זו, החליטה המשפחה לבנות בית-כנסת על-שם אבי המשפחה. בית-הכנסת נבנה לעילוי-נשמתו – בהשתתפותם של זוגתו מרת חנה ברוק, בניו ובנותיו נכדיו ונכדותיו מכל רחבי תבל.

לפני מספר חודשים פנו תושבי השכונה הצפונית ליו"ר ועד כפר-חב"ד ר' בנימין ליפשיץ וביקשו להקים את בית-הכנסת. "מרגע הבקשה, נרתם הרב ליפשיץ להקמת בית-הכנסת", סיפר לנו הלילה אחד המתפללים שהביט בהתרגשות על המנוף שמוריד את הקראוון בשטח בית-הכנסת.

בשבועות האחרונים, הפרויקט תפס תאוצה, כשהמטרה להיכנס לבית-הכנסת עוד קודם החגים. התושבים קיבלו את ברכת הדרך של המרא דאתרא הרב מרדכי-שמואל אשכנזי.

כרב בית-הכנסת ישמש הרב ברוך בלז'ינסקי, ר"מ בישיבת 'תומכי-תמימים' המרכזית בכפר-חב"ד.

COL מתכבד להגיש את סיפור חייו המיוחד של ר' מנחם מענדל ברוק, כפי שהתפרסם בעיתון 'המודיע' מאת חיים מנדלסון.

הרה"ח ר' מנחם מענדל בן הרה"ג הרה"ח ר' חיים שאול זצ"ל נולד בש"פ לך לך, י"ג מרחשון תרע"ט בעיירה בעשינקאוויטש. אביו הרח"ש בא לדור בבעשינקאוויטש בשנת תרע"ו כשנשא את זוגתו מרת צבי' ע"ה בת החסיד הנודע ר' מנחם מענדל הכהן קראסניק ע"ה המלמד החסידי מבעשינקאוויטש.

בעשינקאוויטש היתה עיר חסידית במלוא מובן המילה, ויצאו ממנו מאות ואלפים של חסידים. החסידים התיישבו בעיירה עוד בזמן כ"ק אדמו"ר הרב דובער המכונה בשם אדמו"ר האמצעי, בנו של בעל התניא והשו"ע. היהודים התגוררו בעיירה זו עד תחלת שנת תרפ"ב שאז נשרפה העיירה כולה וכל תושבי' נטלו את מקל הנדודים איש איש למקומו.

אביו רח"ש עקר עם כל בני משפחתו לעיר אילינוי אשר בפלך ויטעבסק ברוסיה הלבנה ועל אף שרח"ש ידע היטב שהמשטר החל לרדוף את כל "כלי הקודש", רבנים שוחטים וכו'. אך הדבר לא הפחיד אותו, הן אמרו חכמים במשנתם "אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת", ואכן, הרבה תורה למד ר' שאול בתו"ת: הרבה בגליא דתורה, הרבה בפנימיות התורה והרבה בתיקון המידות ובעבודת התפילה.

ותמיד ידע כי כל מה שאגר ואצר, הוא כדי להיות "נר להאיר", וזוהי שליחותו ותפקידו, ולכן קיבל את ההצעה, והגיע ביחד עם כל בני ביתו לעיירה אילינוי.

על-אף גילו הצעיר של הרח"ש (נולד בשנת תרנ"ד) קיבלו אותו כל יהודי העיר למרא-דאתרא, אשר על-פיו יישק כל דבר. הציבור הלך אחריו שבי והיה מוקסם מאישיותו רחבת-האופקים, הן במילי דשמיא והן במילי דארעא.

אישיות שהקרינה אמת, חן וחסד, אהבת הזולת ועמידה איתנה על משמר היהדות והטהרה. ואכן הוא תיקן פרצות והגביה את חומת היהדות בעיר. מייסד "חדרים" בהיחבא ובסתר וילדי ישראל ממשיכים ללמוד תורה. קובע עתים לתורה בבתי-הכנסת והמדרש כשהוא עצמו משמש סמל ודוגמא, מוסר שיעורים כל יום, וכל דבר שבקדושה מתנהל על-ידו.

בזמנו, למד גם את אומנות הזביחה, לפי הוראת הרבי אשר כל רב ומו"צ ילמד וידע גם להיות שוחט. ואכן הדבר הביא לו תועלת מרובה בעת ששימש ברבנות אילינוי. באילינוי שימש ר' שאול רב ומשפיע כ-8 שנים רצופות, ולמרות כל הרדיפות וההשמצות נגדו מצד המשטר ועושי-דברו היבסקים, המשיך לנהל עדתו ללא רתיעה. מובן שהאפשרויות התמעטו, והרבה דברים שנעשו בגלוי, פחות או יותר, נאלצו לרדת למחתרת. העלילות והמאסרים התרבו והתנכלו לו ולבני ביתו. סכנה של ממש מרחפת מעל ראשו של הרב, אך הוא ממשיך לעמוד על משמרתו במסירות-נפש.

בשנת תרפ"ח מקבל ר' שאול מכתב מרבו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש זצוק"ל שהיה אז בריגא, בו הוא מבקש ממנו לעבור לזוויהל (נובוגרד וילינסק) אשר במזרחה של אוקראינה, כדי לשמש שם ר"מ ומשפיע בישיבה המקומית.

רוב תושביה היהודים של העיר זוויהל היו חסידי פולין ובה היתה קיימת ישיבה גדולה זה שנים רבות. אך עם השתלטותם של הקומוניסטים על העיר, ברחו התלמידים לקוריץ. ר' שאול העביר בדרך-לא-דרך מכתב לכ"ק אדמו"ר הריי"צ זצוק"ל, וכתב בין היתר כי הוא גם חושש שיקשה עליו למצוא שפה משותפת עם חסידי פולין שאורחם שונה ממה שהוא הורגל. על כך בא מיד המענה "כדאי מאז לנסוע לשם, ומה שכותב שקשה לו להתאחד עם אנשי פולין, הלא כבודו הוא איש חלק הוא, ומי שדעתו מתונה יכול להיות מעורב עם הבריות".

ר' שאול השאיר את ב"ב באילינוי, ולאחר חג הפסח תרפ"ח לקח עמו רק את בנו הגדול ר' מנחם מענדל שהי' כבן תשע וחצי והקים שם ישיבה. מיד לאחר חנוכה, בתחילת חודש טבת תרפ"ט הצליח להביא את כל בני ביתו מאילינוי לזוויהל, אולם כעבור שלושה ימים בלבד, בי"ג בטבת תרפ"ט, עת ר' שאול למד עם תלמידיו במקום החדש, נתפס ר' שאול "על חם" בלמדו עם ילדי ישראל תורה ונאסר.

בנו מנחם מענדל, שהי' ילד בן עשר, הלך הביתה ולקח את התפילין של אביו, ולא נח ולא שקט עד שמצא פירצה בחלון בית המעצר שהי' במרתף וממנו ביצבצו חלנונות קטנים, וזרק לאביו את התפילין שלו. אחרי משפט גזרו עליו עבודת כפי' לכמה שנים, אך בסופו של דבר קיצרו לו את תקופת עבודת הכפייה ועם סיומה נשלח לעיר מקלטו – ברדיצ'וב. הי' זה בשנת תרצ"א.

בתקופה ההיא שאל פעם מנחם מענדל את אביו היכן יש מקוה כאן בעיר? אביו ענה לו שאינו יודע מה זה! כעבור תקופה קצרה ביום בהיר אחד רואה הרח"ש את בנו הילד מנחם מענדל במקוה. כמובן שלא אמר לו מאומה. אבל כשהגיע הילד הבית קרא לו אביו ואמר לו: היודע אתה מה ראית? ענה הילד כן! המשיך האב: אפילו לחבר הכי טוב שלך אל תספר זאת.

בברדיצו'ב הקים מיד ישיבה וניהלה כשבנו ר' מענדל נמנה בין התלמידים, כן למדו אז בישיבה הרה"ג ר' משה בנימין קפלן ע"ה ואחיו ר' מיילך ע"ה הרה"ח ר' ישעי' גופין ע"ה, הרה"ח ר' יהושע העשיל צייטלין ע"ה, ולהבל"ח הרה"ג הרה"ג ר' הלל פעווזנער, ועוד ועוד.

ר' מענדל המשיך ללמוד אצל אביו, והיות שאביו עסק בהרבצת תורה במס"נ, הי' מנחם מענדל הצעיר הולך לשוק מזמן לזמן לעסוק במו"מ ע"מ להביא מעט פרנסה הביתה. כך נמשך הדבר עד חודש אלול תרצ"ו שאז קיבל אביו הרח"ש את הויזה לאה"ק ובערב ראש השנה תרצ"ז עלה על האני' בדרך לאה"ק עד כמה ראה ר' שאול הכרח ביציאה מרוסיה יעידו הדברים שאמר לפני עלותו על האנייה: "אם ידרשו ממני לחתום כדי לעזוב את רוסיה, אחתום אפילו בר"ה, כי לגביי זה פיקוח-נפש בפועל ממש".

שמונה ימים עשתה האנייה את דרכה מנמל אודסה ועד נמל חיפה, אך בהגיעם לחיפה – הנמל שבת, היה זה בעיצומו של יום-הכיפורים, היום היחיד בשנה שהנמל שבת מכל פעולה, ולכן הטילה האנייה עוגן רק למחרת היום, במוצאי יום-הכיפורים תרצ"ז.

בנו ר' מענדל קיבל את היתר היציאה רק ביום א' דראש השנה תרצ"ז ובו ביום עזב את רוסיא לכיון ריגא והגיע לשם ביום ב' דראש השנה בה שהה כחצי שנה. על תקופה זו הי' מספר אין ספור פעמים בערגה על ההתוועדויות עם החסידים המפורסמים ר' איצע דער מתמיד; ר' מרדכי חפץ; ר' מרדכי דובין ועוד. בשהותו בריגא השתנה מראה פניו לגמרי עד שהוצרכו להטביע תמונה חדשה בדרכונו לאה"ק. בתקופה ההיא כותב הרה"ג ר' רפאל כהן הי"ד הרב דריגא לאביו של ר' מענדל ובו מתאר את מצבו הכללי ובין השאר כותב "אין פרוטה בכיסו"...

בתחילת חודש ניסן תרצ"ז נסע לאה"ק באני' "איטאליא טעריסט" דרך ווין, כשעבר בווין זכה להכנס ל"יחידות" ביום ג' ניסן תרצ"ז אצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זצוק"ל ששהה באותה תקופה בסנטריום בפערכעלסדארף שבסמיכות לווין לצרכי רפואה ולא קיבל ל"יחידות", אך היות שהי' בחור שיצא מרוסיא, שהי' מקרה די נדיר באותה תקופה, הכניסה אותו בתו של הרבי, הרבנית חי' מושקא ע"ה ששהתה עם אבי' בתקופה ההיא, ל"יחידות" שארכה עשרים וחמש דקות בה סיפר לאדמו"ר מוהריי"צ ע"ד כל סדר הלימודים וההתוועדויות בריגא שהיו בתקופה ההיא כמובא במכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לר"מ חפץ מד' ניסן תרצ"ז.

בבואו לאה"ק הנה ע"פ הוראת הרבי ב"יחידות" נכנס ללמוד בישיבת תורת אמת אצל המשפיע הנודע ר' אלתר שימחאוויץ. בין חביריו משנים ההם נמנים ר' משה וובר ע"ה ר' משה מינצברג ע"ה ר' אפרים וואלף ע"ה ולהבל"ח ר' פסח מן ר' פנחס לייבוש הרצל ועוד.

אביו הרח"ש שהגיע לאה"ק כמחצית השנה לפניו, עבר לגור בראשון-לציון בה נתמנה כרב לעדת החסידים, ובימי השבוע הי' ר"מ בישיבת אחי תמימים בתל-אביב, כך שפרנסה לא הי' בבית. כיון שכך, בשנת תש"א יצא ר' מענדל לעבוד, בכדי לפרנס את משפחת אביו. [כן עשה ר' מנחם מענדל עוד בהיותו ברוסיא, כשאביו עובד בישיבה והוא מביא את הפרנסה הביתה, וכן המשיך באה"ק. וכמ"פ אמר ר' שאול לסובבים אותו: בתורה, בעבודת חינוך תלמידי הישיבה וכו' וכו' יש לי שותף את בני מענדל שהוא מפרנס את הבית כדי שאני יוכל להמשיך בעבודתי]. 

בחודש תמוז תש"ג בא בברית הנישואין עם מרת חנה שתליט"א בת ר' מנחם מאניש שיינברגר ז"ל בנו יחידו של הרה"ח ר' פינחס הערש שיינבגר זצ"ל ונכדת הרה"ג ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל והרה"ג ר' עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל. באמצע ימי ה"שבע ברכות" בי"ב תמוז, עבר לגור בראשון לציון בסמיכות לאביו הרב. ושם הקים את ביתו.

בשנת תשי"ב זכה בזכות גדולה כשנתן לבנו הנולד את השם לוי יצחק על שם אביו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, כנראה שהי' הראשון שקרא שם בנו על שם אביו של הרבי, וכשר' מענדל הודיע לרבי ע"ז כתב לו הרבי בין השאר (אג"ק כרך ו ע' קח): "כשם שגרם לי קורת רוח ביותר שקרא בנו בשם אאמו"ר ז"ל, הרי יזכהו השי"ת להיות בקורת רוח ונחת רוח מכל בני ביתו וגם מעצמו שיחיו, הן ממצבם בגשמיות והם ממצבם ברוחניות, ויזכה לבשר תמיד אך טוב וחסד".

באותה שנה יסד אביו ע"ה את ישיבת אחי תמימים בראשון לציון, כשר' מענדל  עמד לצדו בכל עת, בכל עניני ניהול הגשמי של הישיבה, ומשקיע ימים ולילות להיות לעזר לאביו בכל פרט של הישיבה, ועד כדי כך שכאשר לא הי' מי שיעסוק ביציקת הגג לבנין החדש עזב ר' מנחם מענדל את עבודתו לכמה ימים ויצק בעצמו את הגג. וכך במשך כל השנים, בכל דבר שהיו צריכים לישיבה, הי' ר' מענדל הראש וראשון לכל דבר שבקדושה. בשנת תשי"ח מיד אחרי לידת ילדו השביעי עזב את ביתו ונסע לכמה חדשים לאירופא ע"מ לאסוף כסף עבור הישיבה.

בראשון לציון של ימים ההם, לא הי' קל לחנך ילדים בדרכי אבות, והוא וזוגתו שתליט"א לחמו עבור בית ספר בית יעקב בעיר, ועבור חינוך בתלמוד תורה, כשהם עצמם היו חלק עיקרי בכל עניני החינוך בעיר, כשלפעמים עלה לו הדבר בדמים תרתי משמע. ובעזה"י בהזדמנות אחרת נאריך בזה.

ח"י שנה (מיום ליום) התגורר בראשון לציון, ובי"ב תמוז תשכ"א עבר לגור בירושלים, בתחילה עבד כנהג של הטנדר של תלמוד תורה חב"ד, אח"כ עבד בהובלת יין רבות בשנים, כשהוא מתפרנס מיגיע כפיו כל ימי חייו.

שנים רבות הי' גבאי ביהכנ"ס "עטרת צבי" סיים לשפצו ולפארו, וניהלו ביד רמה.
הי' איש טוב לב, שהי' נהנה א טובה טאן א אידן, כשרבים רבים נהנים ממנו, זה בהלוואה בשעת הדחק, זה בעזרה בענין אחר שצריך, כשבכל פעם שנתבקש הי' מהראשונים לעזור ולהקל לעוד יהודי.

ידידיו ומכריו בירושלים עיה"ק מספרים על מעשי חסד רבים שעשה והכל בהצנע לכת וללא כל בקשת תמורה או פרסומת וכיו"ב. בימי השבעה שמעו זוגתו, בניו ובנותיו, מפיהם של מקבלי העזרה, עשרות מקרים של עזרה לזולת שלא היו ידועים להם מעולם.

כ"ט שנה (מיום ליום) התגורר בירושלים עיה"ק, ובי"ב תמוז תש"נ עבר לגור בסמיכות לשתי בנותיו וחתניו בכפר חב"ד.

בשנותיו האחרונות נחלש מאוד ולפני כשלש שנים כשנפטרה בתו מרת יוכבד ע"ה וילהלם הי' שבור מאוד ומצבו הלך והתדרדר.

באור ליום ד' י"ג כסלו בשעה העשירית לילה, בהיותו בביתו בכפר חב"ד, השיב את נשמתו לבוראה כשבניו עומדים ליד מטתו.