מאת משה אלפי

יהודים יקרים,
אנשי כפר-חב"ד וכל הנאספים איתם!

חוויה גדולה ומיוחדת הייתה לי אתמול במקומכם. אני יצאתי למסע יצירת הסרט, על-מנת לעורר, לצלצל לנו בפעמון. לנו ההורים, לנו הקהילה.

שורות אלו נכתבות בעיצומם של ימים בהם אנו בוכים על חורבן הבית הגדול, ואולי זימן לנו הקב"ה פעמון גדול, לציבור גדול להציל את הבית הקטן, הפרטי שלנו.

להתעורר, לפקוח עיניים ולהגיב למה שקורה אצלנו בית. שלא נאבד את ילדנו, הדור הבא, שלא יהיה עוד חורבן בית חלילה.

הרבה דואר אלקטרוני קיבלתי על-מנת לבקש ממני סליחה על אירוע הקרנת הסרט.

תודה אנשים טובים!

אך דעו נא - אין לי כל כעס, אין בי כל טרוניא, ולו כמלוא הנימה.

יודע אני כי קשה מאוד לשמוע ביטויים אלו, אף אם אנו נכשלים בשימוש בהם. אבל כאן – על המסך – בציבור של למעלה מ-1000 יהודים גברים ונשים, השמיעה כה צורמת.

אבל יהודים יקרים, נא לא להרוג את השליח!

אני בתהליך רק כלי, הסרט הוא רק אמצעי. חזק טוב מוצלח, אבל רק אמצעי על-מנת לעורר שאלות, לא לתת לנו להירדם בשמירה, לחשוב על היחס שלנו לכל אחד מילדנו, ואולי גם להורינו.

אל נא תסיטו את הדיון מן העיקר אל התפל.

נא לזרוק את התבן ולאסוף אל התובנה את הבר.

ואם חלילה נפגעו ממני איש או אישה, אני מבקש מחילה.

הציבור הרב שהגיע אמש, הציבור הרב שלקח חלק בסערה, ובעיקר הציבור הרב שנשאר לדיון רק גילו עד כמה יש רגישות ורצון לחולל שינוי בתוך הקהילה ומתוך הקהילה. ואלו אך לשבחה הרב של קהילת חב"ד.

אנא קחו את אירועי ליל אמש ונצלו אותם לעשות ! בגדר "דבר אל בני ישראל וייסעו!!!".

אשמח תמיד לבוא להקרין לציבור ולשוחח בכל עת.

בברכה נאמנה ובצפייה גאולה שלמה,

משה אלפי,
במאי ויוצר הסרט – "נאף ילד רחוב".