שמואל הלוי דוביל

חודש יולי מציץ בין הסדקים, מאמר קצר זה נכתב בשם הורים רבים, משפיעים... קולמוס לבבי רושם פה בדיו של דמעות, בשעה שמסביבי "התמימים" מתכננים בימים אלו את נסיעתם להדרכת ילדים במחנות הקיץ קעמפים ו-דיי קעמפ למיניהם.

זה הזמן בו ההורים יפרדו מהתום והקדושה הנמצאים בפניהם של ילדינו התמימים שחוזרים מהישיבה לאחר חודשים ארוכים של התמדה ושקידה בתורה. עובדה היא! כל בחור שכל כולו בד' אמות של הישיבה במשך חודשים שלמים, הוא משדר בכיסו כוסו וכעסו משהו עדין ומרומם, רוח אחרת עימו. משהו בסביבה הישיבתית מאירה ומאצילה את פניהם של התמימים.. וזה הרגע שזה הולך להיעלם ויבוא במקומו רוח של חומריות גופניות וכל ההילה שמסביב לאטרקציות הקיץ השונות שבהם יהיו מונחים המדריכים למשך חודש חודשיים תמימים.

קשה הכתיבה, אך קשה בכפליים לפגוש את בחורינו הטובים החוזרים משם, מבטיהם שבעי הטיולים ומלאי החויות, הקסקטים בראשיהם והטישרט לגופם, שזופים וצלויים... אמת מה נהדר!

הכל נמצא במבט שלהם ממש הכל , חוץ...מ- תוספות רא"ש, רנ"ט ו-ע"ב . פשוט נעלם הפרצוף התורני!

אז נכון יבואו כולם במקהלה וציטוטים משיחות בידיהם ויצווחו כקול הסירים תחת הסיר בטענות שאין בהם ממש, אבינו צוינו! הכול במצות אדונינו, זהו רצונו של הרבי, ועליו תלונתיך! אוי כמה שזה מזכיר את הסיפור שמצאתי בספר ישן נושן מסיפורי השטעטל, וזה דבר המעשה:

שיגעון נצנץ לפריץ במוחו: הזמין את פרנסי-הקהילה והודיע להם, שהוא מבקש "מתנה" – בת ישראל, אשר לא ידעהּ איש... לישא לו לאישה. ותהום העיר!. לאחר הרבה השתדלויות ללא הועיל וכשראו חשובי-הקהילה, שאין להשיב את הגזירה, נתאספו בביתו של הרב, ואחרי ישובי-דעת מרובים עלה הגורל – על בתו של שואב-המים. בכו שואב-המים ואשתו, בכתה הבת, בכה גם הרב: כך נגזר עלייך, בתי... כולנו את חטאתך נישא... צדיק וישר ה' ויסלח לעוונך.

יצאה בתו של שואב-המים לארמונו של הפריץ ואמה מלווה אותה, הולכת ובוכה... לסוף נכנסה העלובה לחצר-הארמון, והשערים ננעלו אחריה. והאם האומללה עומדת, כמחוברת לקרקע ובוכה.

פתאום נפתחו השערים ושתי ידיים גסות דוחות את בתו של שואב-המים לחוץ. בתי, צעקה האם, מה קרה? השפילה הבת עיניה לארץ ואמרה: הוא אמר... מסריחה אני!בתי, חמדתי, – נפלה האם על צווארה. – לא אתּ מסריחה... זכות-אבות שלנו מסריחה...

מה שלא תהיה הפרשנות למעשה הזה, הרי שחייבים לעשות סוף לתליית הסרחון באבותינו. מבחן ההבנה האמיתית בדברי הרבי הוא מבחן התוצאה, והציון שם לא מבריק.

חז"ל אמרו שאין דוחין נפש מפני נפש, נפשו של התמים צריכה שמירה לא פחות מנפשו של הילד האמריקאי שלשמו הרבי הקים את קעמפ "גן ישראל". שניהם ילדים תמימים שהתרחקותם מהבית ללא שמירה ומסגרת עלולים הם ח"ו לנטות מדרך המלך.

צאו ולמדו מה ביקש הרבי ולאן אנחנו דרדרנו את זה... הרבי חיפש בחורים שיתנדבו להציל את ילדי ישראל , להאכילם בבשר כשר למהדרין, ולהשקותם בחלב ישראל... (ראה לדוגמא בשיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשט"ז.)

ואנחנו הגענו למצב שמחפשים ילדים שיתנדבו ע"מ להעסיק בחורים (שפותחים קייטנות וקעמפים בכל ד' אמות) שלא התחשק להם לבלות את חודשי הקיץ בלימוד תורה ואווירה ישיבתית, לטובת מחנות שעשועים ופארקים. והכל בהוראת הרבי! כל השומע יצחק!.

אנא מכם "תמימים" חוסו על נפשכם חזרו לזאל לכתות הלימוד, שם הסביבה הטבעית שלכם שמה תאכלו בשר כשר למהדרין. תבלו בין שבילי התלמוד ותהנו מחתיכת מאמר נפלא. די לכל חודשי ההכנות לקעמפ כבר משלהי חג הפסח חודש ניסן הראש מונח בהבלי מלחמת צבעים, וחלוקת דרגות גנרלים ומפקדים, במקום להתנצח בהויות אביי ורבא... אם יצטרכו מדריך מובטחני שימצאו דרך לקרוא לכם. תתרחקו מזה כמה שאפשר עשו זאת כמי שכפאו שד. אם זאת תהיה הגישה האמינו לי גם אם בסוף תמצאו את מקומכם שם זה יהיה לגמרי שונה. זכרו קעמפ אחד דוחה אלף תוכחות!.

לנו ולכם שלוחים ומארגני קעמפים, מעבר לדאגה להפרדה מלאה וכו.. צרו מסגרת יותר תורנית למדריכים, הביאו משפיע, תמסרו שיעורים, תנו להם למסור שיעורים, שמרו על הגחלת הישיבתית תורנית של התמימים/פנינים הללו.