מאת מ. קסת, COL

צרה גדולה נחתה על ראשם של עורכי ה'יתד'. ההתעוררות העצומה שחולל הרבי בנושא הגאולה סחפה את כל החוגים בעם-ישראל, ואפילו את החוגים הליטאיים.

הם, שבמשך שנים לעגו לכל העניין של הגאולה וטענו ש'אין זה מתפקידנו לזרז את הגאולה' וש'איננו צריכים לומר לקב"ה מתי להביא את הגאולה', ועוד טענות של הבל ובלבד לקרר את ההתעוררות לגאולה – מוצאים פתאום את עצמם מול בעיה אמיתית, כאשר הציבור שלהם מגיע למסקנה שכל העניינים שעליהם הרבי עורר, הם מיסודות היהדות ללא חולק בדבר.

עכשיו הגיע אל מערכת 'יתד' ספר חדש, שיצא לאור על ידי מחבר ליטאי, ונקרא "ובא לציון גואל", והוא עוסק בענייני הגאולה ומביא חומר רב גם מדברי גדולי הליטאים בדבר חשיבות הציפייה לגאולה ועשייה לזירוזה. איך המערכת יכולה לסקור ספר כזה מבלי להודות שבעצם …הרבי מליובאוויטש צדק?

ישבו חכמי ה'יתד' על המדוכה שבעה ימים ושבעה לילות והגו רעיון: לשכתב את ההיסטוריה, להפוך לילה ליום ויום ללילה, לסלף את האמת מן הקצה אל הקצה וליצור מצג שווא כאילו הם היו כל השנים נושאי דגל האמונה בביאת המשיח…

וכך מכריזה כותרת המשנה בסקירה על הספר: "כידוע בדורות האחרונים נוצר שיבוש גדול בענין זה, בעקבות הציונות המזרחי, חב"ד ועוד, שאמרו שהקמת המדינה היא אתחלתא הגאולה, והלבישו את כל ענין הגאולה במצוות מדומות והשקפות כוזבות".

אכן, לפנינו דוגמה להשקפה טהורה ולדבקות נאמנה באמת הצרופה, אליבא דאנשי ה'יתד'. אין להם שום בעיה לכתוב את השקר הגדול והגס ביותר, ועוד להקדים לזה את המילה "כידוע". כך, במחי קולמוס, הם הופכים את הרבי, גדול הלוחמים בהשקפת ה'אתחלתא דגאולה', לתומך כביכול ב'אתחלתא דגאולה' – השקר הגס ביותר לאור יום!

אבל הרבי, באהבת ישראל העצומה שלו, כבר הבהיר פעמים רבות כי העניין עצמו חשוב לו יותר מאשר כבודו-שלו, ולכן הורה לומר את הדברים "בשמי או שלא בשמי ובלבד שיתקבל". וכך גם אנשי ה'יתד', בעל כרחם יענו אמן והם נאלצים לכתוב על חשיבות הציפייה לגאולה והצורך להתכונן לקראתה.

קל לשער את חירוק השיניים שאחז בהם כאשר נאלצו לכתוב את המילים האלה: "כידוע, ענין הציפייה וההכנה לגאולה היה בכל הדורות היסוד הפשוט אצל כל יהודי, והוא חיוב גמור על כל אחד… במיוחד במאה שנים האחרונות (מאז מלחמת העולם הראשונה) החלו גדולי ישראל ובראשם מרן החפץ חיים זצוק"ל לעורר את כולם על כך שאנחנו כבר בתקופת עקבתא דמשיחא, ושעל כן מוטל עלינו חיוב מיוחד להתחזק בתיקון המעשים כהכנה לגאולה".

גם כאן הם כותבים "כידוע", וזה אכן ידוע לכל יהודי, חוץ מאשר לבני חוגם, שבמשך עשרות שנים הלעיטו אותם 'אנשי ההשקפה' שאין צורך לעסוק בנושא הגאולה. עכשיו, בלי להניף עפעף, הם מנסים להפוך את הקערה על פיה, ועוד מעט נראה מאמרים נלהבים מפרי עטם, שכביכול הם ורק הם היו כל השנים נושאי להט האמונה במשיח…

רק במקום אחר נפלו בפח שכרו לעצמם כאשר כתבו בשבחי הספר: "עד כדי כך שכמה אברכים תלמידי חכמים שעברו על הספר אמרו: לא ידענו שגם רבותינו, כמו החפץ חיים ובעלי המוסר וכו', עשו כזה עסק גדול מעבודת הציפייה וההכנה לגאולה".

אם זה היה כל-כך "כידוע", איך זה ש"אברכים תלמידי חכמים" לא ידעו זאת?! אלא כאן מתגלה החורבן שחוללו אותם 'אנשי ההשקפה', שעקרו במשך עשרות שנים מלב ילדיהם את האמונה בביאת המשיח, בטענות של שקר ושטות, כחלק מהמלחמה בליובאוויטש, ועכשיו הם אינם יודעים איך לצאת מהבור שכרו במו ידיהם.

אבל לא נורא, הם כבר מוצאים את הדרך לשכתב את ההיסטוריה, וכמו בנושאים רבים אחרים, שהרבי היה החלוץ ההולך לפני המחנה והם השמיצו בהתחלה ואחר כך באו ואימצו את דרכו, כך גם בנושא הציפייה לגאולה הם כבר הולכים בעקבותיו, בין ברצון ובין בחוסר ברירה, אך בלי להודות באמת אלא תוך הטחת השמצות שקר ועלילות כזב בקדוש ישראל. ולזה הם קוראים 'דעת תורה'!