ילדים ב-COL: פרשת קרח
המגזין מתפרסם באדיבות 'תורתך שעשועי' – השבועון לילדי ישראל
בהוצאת המרכז חינוכי חסידותי של צעירי-חב"ד.
להצטרפות למשפחת המנויים, טל: 072-2770130, פקס: 03-9606169
[email protected]
(C) כל הזכויות שמורות לצעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)
השבוע היהודי | דבירה גרוזמן
פָּרָשַׁת קֹרַח
הַיּוֹם אֶת דְּבַר הַתּוֹרָה שֶׁלְּךָ לְיַד שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת, כְּדַאי לְךָ לִפְתֹּחַ בְּסִפּוּר קָצָר עַל דָּנִי וְרָמִי.
"זֶהוּ זֶה, דָּנִי וְרָמִי אֵינָם מַתְאִימִים יוֹתֵר לַתַּלְמוּד-תּוֹרָה שֶׁלָּנוּ" – פָּסַק הַמְּנַהֵל בְּכַעַס. "מִמָּחָר, כְּבָר אֵין לָהֶם רְשׁוּת לְהִכָּנֵס לִתְחוּמֵי הַתַּלְמוּד-תּוֹרָה. הַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּהֶם עוֹבְרִים כָּל גְּבוּל!".
הַמּוֹרֶה, ר' מֹשֶׁה, חִכָּה קְצָת עַד שֶׁזַּעֲמוֹ שֶׁל הַמְּנַהֵל יִשָּׁכֵךְ. "כְּבוֹד הַמְּנַהֵל, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת כָּאן אֵיזוֹשֶׁהִי הַפְרָדָה" – הוּא אָמַר. "הַמַּעֲשִׂים שֶׁל שְׁנֵי הַתַּלְמִידִים הַלָּלוּ, בֶּאֱמֶת גְּרוּעִים מְאוֹד. אֲבָל הַתַּלְמִידִים עַצְמָם – אוּלַי בִּיסוֹדָם הֵם יְלָדִים טוֹבִים? אוּלַי מִישֶׁהוּ אַחֵר הִשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם לְרָעָה, סָחַף אוֹתָם אַחֲרָיו וְגָרַם לָהֶם לְהִתְנַהֵג כָּךְ? אֲנִי לֹא מַכִּיר אוֹתָם מַמָּשׁ טוֹב, אֲבָל לִפְעָמִים גַּם יְלָדִים טוֹבִים עוֹשִׂים שְׁטֻיּוֹת"...
הַמְּנַהֵל הֶאֱזִין בְּרֹב קֶשֶׁב, וְאָז נֶאֱנַח קַלּוֹת: "אֲנִי מְאוֹד מַעֲרִיךְ אֶת הַמַּאֲמַצִּים שֶׁלְּךָ לְלַמֵּד זְכוּת עַל תַּלְמִידֵי הַתַּלְמוּד-תּוֹרָה. אֲנִי גַּם חוֹשֵׁב שֶׁבְּעִקָּרוֹן אַתָּה צוֹדֵק וְלִפְעָמִים גַּם יֶלֶד שֶׁמִּתְנַהֵג לֹא-בְּסֵדֶר, הוּא בְּעֶצֶם יֶלֶד טוֹב שֶׁנִּגְרָר אַחֲרֵי אֲחֵרִים. אֲבָל, בַּפַּעַם הַזֹּאת לְצַעֲרִי, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּדָנִי וְרָמִי אֵין יוֹתֵר מָה לַעֲשׂוֹת אֶצְלֵנוּ. אוּלַי בְּמָקוֹם אַחֵר יַצְלִיחוּ אִתָּם יוֹתֵר".
עַכְשָׁו תִּשְׁאַל אֶת בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה – מָה דַּעְתָּם עַל הַגִּישָׁה שֶׁל הַמּוֹרֶה ר' מֹשֶׁה, וְעַל לִמּוּד הַזְּכוּת שֶׁלּוֹ? הַאִם הוּא הָיָה מְלַמֵּד זְכוּת עַל שְׁנֵי הַנְּעָרִים, גַּם אִם הוּא הָיָה רוֹאֶה בְּעַצְמוֹ אֶת הִתְנַהֲגוּתָם הָרָעָה וְהֵם הָיוּ פּוֹגְעִים בּוֹ אִישִׁית?
בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ אֲנַחְנוּ מוֹצְאִים סִפּוּר דּוֹמֶה, אֲבָל חָמוּר יוֹתֵר. בּוֹאוּ נִרְאֶה אֵיךְ הִתְנַהֵג שָׁם הַמּוֹרֶה הָרִאשׁוֹן – מֹשֶׁה רַבֵּנוּ...
מֵאֹהֶל לְאֹהֶל הָלַךְ קֹרַח וְהִתְסִיס אֶת הָעָם כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. אֲנָשִׁים רַבִּים, טוֹבִים וִישָׁרִים, נָפְלוּ בְּפַח טַעֲנוֹתָיו וְדִבּוּרָיו, וְהִצְטָרְפוּ לַמַּחֲלֹקֶת. אַךְ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ אִתּוֹ מַמָּשׁ – דָּתָן וַאֲבִירָם. הֵם נָטְלוּ חֵלֶק מֶרְכָּזִי בַּמַּחֲלֹקֶת, וְאַף עָנוּ לְמֹשֶׁה בְּחֻצְפָּה רַבָּה, כַּאֲשֶׁר שָׁלַח לִקְרֹא לָהֶם.
וְהִנֵּה לְבַסּוֹף, כַּאֲשֶׁר רָצָה ה' לְהַעֲנִישׁ אֶת כָּל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת, נָשָׂא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ תְּפִלָּה נִרְגֶּשֶׁת. הוּא נִסָּה לְלַמֵּד זְכוּת עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁהִצְטָרְפוּ לְקֹרַח, כּוֹלֵל דָּתָן וַאֲבִירָם, שֶׁאוּלַי הֵם כְּלָל לֹא הִתְכַּוְּנוּ לִמְרִידָה בַּה'. אוּלַי הֵם לֹא חוֹטְאִים מַמָּשׁ, אֶלָּא רַק נִגְרְרוּ אַחֲרֵי הָאֶחָד הַחוֹטֵא, אַחֲרֵי קֹרַח.
הַתְּפִלָּה הַזּוֹ נֶאֶמְרָה אַחֲרֵי הִתְנַהֲגוּתָם הַמַּחְפִּירָה שֶׁל דָּתָן וַאֲבִירָם, אַחֲרֵי שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ כְּבָר הָיְתָה הִזְדַּמְּנוּת לִכְעֹס עֲלֵיהֶם מְאוֹד.
אַךְ ה' לֹא קִבֵּל אֶת טַעֲנַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עָנָה לִתְפִלָּתוֹ (רַשִׁ"י): "יָפֶה אָמַרְתָּ, אֲנִי יוֹדֵעַ וּמוֹדִיעַ מִי חָטָא וּמִי לֹא חָטָא". וְהָאֲדָמָה שֶׁפָּצְתָה אֶת פִּיהָ אָכֵן הוֹכִיחָה שֶׁדָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ מִן הַחוֹטְאִים וְלֹא מִן הַנִּגְרָרִים.
*
מִתְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלֵינוּ לִלְמֹד לֶקַח חָשׁוּב.
כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ רוֹאִים יְהוּדִי בְּמַצָּב שְׁלִילִי, בַּעֲשִׂיַּת עֲבֵרָה חָלִילָה, אוֹ בְּהִתְנַהֲגוּת גְּרוּעָה כָּלְשֶׁהִי, תָּמִיד עָלֵינוּ לְנַסּוֹת לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. תָּמִיד נְנַסֶּה לַחְשֹׁב עָלָיו טוֹבוֹת וּלְיַחֵס אֶת מַעֲשָׂיו לִסְבִיבָתוֹ, וְלֹא – לוֹ בְּעַצְמוֹ.
אִם כָּךְ נִנְהַג, נוּכַל גַּם לָגֶשֶׁת וּלְנַסּוֹת לְהָשִׁיבוֹ לַמּוּטָב, לָגֶשֶׁת וּלְהַשְׁפִּיעַ בְּצוּרָה חִיּוּבִית עַל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי.
(מעובד על-פי 'לקוטי שיחות' חלק יג, קרח א)
הסיפור השבועי |
זְכוּת הַצְּדָקָה
אִישׁ אָמִיד הָיָה ר' סֶנְדֶר וְגַם בַּעַל צְדָקָה. אֶת כַּסְפּוֹ הִרְוִיחַ בְּמִסְחָר. קוֹנֶה הָיָה סְחוֹרוֹת בְּסִיטוֹנָאוּת וּמוֹכְרָן בַּשּׁוּק הַקִּמְעוֹנַאי. לְשֵׁם כָּךְ הָיָה מַרְבֶּה לִנְדֹּד בֶּעָרִים וּבָעֲיָרוֹת, לִפְקֹד יְרִידִים וְלַעֲשׂוֹת עִסְקוֹת עִם סוֹחֲרִים גְּדוֹלִים.
בַּתְּקוּפוֹת שֶׁשָּׁהָה בְּבֵיתוֹ יָדְעוּ כָּל עֲנִיֵּי הָעִיר וְהַסְּבִיבָה כִּי אֵצֶל ר' סֶנְדֶר יִמְצְאוּ אֹזֶן-קַשֶּׁבֶת. יָדוֹ הָיְתָה פְּתוּחָה לְכָל חָתָן וְכַלָּה עֲנִיִּים, לְכָל אַלְמָנָה וְיָתוֹם מִסְכֵּנִים, וְלִשְׁאָר קְשֵׁי-יוֹם וְנִזְקָקִים.
לְעֶגְלוֹנוֹ שֶׁל ר' סֶנְדֶר קָרְאוּ סֶרְגֵי. ר' סֶנְדֶר רָחַשׁ אֵמוּן מָלֵא לְעֶגְלוֹנוֹ. אִם בַּתְּחִלָּה הִקְפִּיד לְהַסְתִּיר מִמֶּנּוּ מֵידָע עַל עִסְקָאוֹתָיו, הֲרֵי עִם הַזְּמַן חָדַל לַחְשֹׁשׁ מִפָּנָיו וְסֶרְגֵי הָיָה עֵד לְכָל הַפְּעֻלּוֹת הַקְּשׁוּרוֹת לַעֲסָקָיו.
פַּעַם אַחַת הִתְכּוֹנֵן ר' סֶנְדֶר לִירִיד גָּדוֹל, שֶׁהָיָה עָתִיד לְהִתְקַיֵּם שָׁבוּעַ שָׁלֵם, בְּאַחַת הֶעָרִים הַסְּמוּכוֹת. בְּהִתְקָרֵב הַיְּרִיד הִשְׁתַּדֵּל לִמְכֹּר אֶת הַסְּחוֹרוֹת שֶׁבְּמַחְסָנָיו, כְּדֵי לֶאֱסֹף סְכוּם רַב כְּכָל הָאֶפְשָׁר שֶׁל כֶּסֶף מְזֻמָּן.
לִקְרַאת סוֹף הַשָּׁבוּעַ הִשְׁלִים ר' סֶנְדֶר אֶת הֲכָנוֹתָיו לַנְּסִיעָה. בְּאַרְנָקוֹ הָיוּ אַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ-מֵאוֹת רוּבָּלִים – סְכוּם גָּדוֹל מְאוֹד. הַיְּרִיד הָיָה אָמוּר לְהִפָּתַח בְּבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן, וְר' סֶנְדֶר הוֹדִיעַ לְסֶרְגֵי כִּי יֵצְאוּ לַדֶּרֶךְ בְּמוֹצָאֵי-שַׁבָּת.
עִם צֵאת הַשַּׁבָּת, לְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, הִתְיַשֵּׁב ר' סֶנְדֶר לִסְעוּדַת מְלַוֵּה-מַלְכָּה. לְאַחַר מִכֵּן בֵּרֵךְ בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, וְהֵחֵל לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לַנְּסִיעָה. הוּא נִגַּשׁ לָאָרוֹן שֶׁבְּחַדְרוֹ וּפָתַח אֶת הַמְּגֵרָה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁבָּהּ נָהַג לִשְׁמֹר אֶת כַּסְפּוֹ.
יָדוֹ נִשְׁלְחָה בְּטִבְעִיּוּת לְעֹמֶק הַמְּגֵרָה. פְּעִימָה נֶחְסְרָה מִלִּבּוֹ כַּאֲשֶׁר נָעָה יָדוֹ מִצַּד לְצַד, בְּחָפְשִׁיּוּת גְּמוּרָה, בְּלִי לְהִתָּקֵל בְּדָבָר. בְּבֶהָלָה הִתְכּוֹפֵף מְלֹא קוֹמָתוֹ וְסָרַק אֶת הַמְּגֵרָה. הִיא הָיְתָה רֵיקָה לְגַמְרֵי. בִּתְנוּעוֹת חֲפוּזוֹת מָשַׁךְ אֵלָיו אֶת כָּל שְׁאָר הַמְּגֵרוֹת בָּאָרוֹן, שֶׁמָּא בְּטָעוּת הִנִּיחַ אֶת כַּסְפּוֹ בְּאַחַת מֵהֶן. אַךְ גַּם בָּהֶן לֹא נִמְצָא הָאַרְנָק.
"אוֹי וַי! גֶּעוַאלְד!", הִתְחִיל לִצְעֹק וּלְהִתְרוֹצֵץ בַּבַּיִת. רַק אָדָם זָר אֶחָד יָדַע עַל תָּכְנִיתוֹ לָצֵאת בּוֹ-בָּעֶרֶב לַיְּרִיד, כְּשֶׁבִּרְשׁוּתוֹ אַרְנָק מָלֵא כֶּסֶף – סֶרְגֵי הָעֶגְלוֹן. ר' סֶנְדֶר יָצָא בְּרִיצָה מֵהַבַּיִת וְהֵחֵל לִקְרֹא בִּשְׁמוֹ שֶׁל סֶרְגֵי. אוּלָם הַקּוֹל הַיָּחִיד שֶׁעָנָה לִקְרִיאָתוֹ הָיָה הֵד קוֹלוֹ הַחוֹזֵר.
"סֶרְגֵי הַמְּנֻוָּל... הַחְזֵר לִי אֶת כַּסְפִּי, אוֹ שֶׁ...", סִנֵּן בַּחֲמַת-זַעַם בְּעוֹדוֹ מִתְרוֹצֵץ מִצַּד לְצַד כָּאֲרִי בַּסּוּגַר. מָה יַעֲשֶׂה עַכְשָׁו? "לֹא יִתָּכֵן, לֹא אֶחְיֶה כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן", הוֹסִיף לָרוּץ וּלְמַלְמֵל. "וּמָה עַל כָּל הַצְּדָקָה שֶׁעָשִׂיתִי? רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל מָה וְלָמָּה נֶעֱנַשְׁתִּי?!".
"אֶפְנֶה לַמִּשְׁטָרָה", הִבְזִיק בְּמוֹחוֹ רַעְיוֹן. הוּא פָּתַח בְּרִיצָה לְעֵבֶר תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה. "מָה כְּבָר יֵצֵא לִי מֵהֶם", חָשַׁב לְעַצְמוֹ כַּעֲבֹר רֶגַע, "מָתַי לָאַחֲרוֹנָה הִצְלִיחוּ לְפַעְנֵחַ מַעֲשֶׂה פֶּשַׁע כָּלְשֶׁהוּ?". אַף-עַל-פִּי-כֵן הוֹסִיף לָרוּץ.
עוֹדוֹ רָץ חָלַף לְיַד בֵּית הָרַב. בְּהַחְלָטָה שֶׁל שַׁבְרִיר-שְׁנִיָּה בָּלַם אֶת רִיצָתוֹ וְהִתְפָּרֵץ לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב. בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת סִפֵּר לָרַב אֶת שֶׁאֵרַע לוֹ.
"מָה אֵרַע לְךָ, ר' סֶנְדֶר!", נֶחְרַד הָרַב מֵאָבְדַּן הָעֶשְׁתּוֹנוֹת שֶׁל הַסּוֹחֵר, "כְּלוּם אִבַּדְתָּ כָּלִיל אֶת אֱמוּנָתְךָ בַּה'?! הַאִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁ'כָּל דְּעָבֵד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵיד'?! (=כָּל מָה שֶׁה' עוֹשֶׂה לְטוֹב הוּא עוֹשֶׂה). חֲזֹר לְבֵיתְךָ, הֵרָגַע וְלֵךְ לִישֹׁן. מָחָר בַּבֹּקֶר תָּשׁוּב אֵלַי וְנִרְאֶה מָה בְּיָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת".
כְּשֶׁחָזַר ר' סֶנְדֶר לְבֵיתוֹ כְּבָר צִפְּתָה לוֹ שָׁם אִשְׁתּוֹ וְחִיּוּךְ גָּדוֹל עַל פָּנֶיהָ. "הָאֲבֵדָה נִמְצְאָה", בִּשְּׂרָה לוֹ; יָדָהּ הָאַחַת מְנִיפָה אֶת מְעִילוֹ הָעֶלְיוֹן בְּעוֹד הַשְּׁנִיָּה מַצְבִּיעָה לְעֵבֶר אֶחָד מִכִּיסָיו. רַק אָז נִזְכַּר ר' סֶנְדֶר כִּי בְּיוֹם שִׁשִּׁי הוּא אָמְנָם הִתְכַּוֵּן לְהַטְמִין אֶת הָאַרְנָק בַּמְּגֵרָה, אַךְ בְּפֹעַל לֹא הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת זֹאת וְהָאַרְנָק נִשְׁאַר בִּמְעִילוֹ.
הַחִידָה הַיְּחִידָה שֶׁנּוֹתְרָה בִּלְתִּי-פְּתוּרָה הָיְתָה הֵעָלְמוּתוֹ הַפִּתְאוֹמִית שֶׁל סֶרְגֵי. בִּתְחוּשַׁת מְבוּכָה אַךְ בְּלֵב צוֹהֵל עָלָה ר' סֶנְדֶר עַל יְצוּעוֹ, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לָצֵאת לְמָחֳרָת עִם שַׁחַר לַיְּרִיד.
לֹא חָלְפָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְשׁוֹטֵר נָקַשׁ עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל ר' סֶנְדֶר. ר' סֶנְדֶר, שֶׁקּוּרֵי-שֵׁנָה הֵחֵלּוּ לֶאֱפֹף אוֹתוֹ, נֶחְרַד. מָה כְּבָר עָשָׂה? בַּמֶּה הוּא מָאֳשָׁם?...
הַשּׁוֹטֵר הִתְנַצֵּל עַל הַשָּׁעָה הַמְּאֻחֶרֶת וְנִכְנַס פְּנִימָה. "אֲנִי מֵבִין שֶׁכֶּסֶף רַב נִגְנַב מִמְּךָ הָעֶרֶב", פָּתַח וְאָמַר. ר' סֶנְדֶר בִּקֵּשׁ לְהָגִיב עַל כָּךְ, אַךְ הַשּׁוֹטֵר הָיָה נָחוּשׁ לְהַשְׁלִים אֶת דְּבָרָיו לְלֹא הַפְרָעוֹת. "לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה נִמְצָא כַּסְפְּךָ... הֻזְעַקְנוּ לְבַיִת בִּקְצֵה הָעִיר, לְאַחַר שֶׁנּוֹדַע לָנוּ כִּי סֶרְגֵי הָעֶגְלוֹן שֶׁלְּךָ נִדְקַר בִּידֵי אַלְמוֹנִים. מָצָאנוּ אֶת סֶרְגֵי מֻטָּל עַל הָאָרֶץ, שׁוֹתֵת דָּם. הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְדַבֵּר הַרְבֵּה, אַךְ הַמְּעַט שֶׁאָמַר הִבְהִיר אֶת הַתְּמוּנָה.
"וּבְכֵן, סֶרְגֵי עָשָׂה יָד אַחַת עִם שְׁנֵי שׁוֹדְדִים שֶׁאֵינָם מִבְּנֵי הָעִיר. הוּא דִּוֵּחַ לָהֶם עַל נְסִיעָתְךָ הַצְּפוּיָה לַיְּרִיד וְעַל אַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ-מֵאוֹת הָרוּבָּלִים שֶׁבְּאַרְנָקְךָ. הַשּׁוֹדְדִים זָמְמוּ לִתְקֹף אוֹתְךָ וְלִשְׁדֹּד אֶת כַּסְפְּךָ בְּצֵאתְךָ מֵהָעִיר, וּלְאַחַר מִכֵּן לְהִתְחַלֵּק בַּכֶּסֶף עִם סֶרְגֵי. הָעֶרֶב הִמְתִּינוּ לָכֶם הַשּׁוֹדְדִים מִחוּץ לָעִיר. כְּשֶׁבּוֹשַׁשְׁתֶּם לְהַגִּיעַ, הִסִּיקוּ הַשְּׁנַיִם כִּי סֶרְגֵי שָׁדַד אוֹתְךָ לְבַדּוֹ וְלָקַח אֶת כָּל הַכֶּסֶף לְעַצְמוֹ. סֶרְגֵי לֹא הִצְלִיחַ לְהַשְׁלִים אֶת הַסִּפּוּר, קֹדֶם שֶׁנָּפַח אֶת נִשְׁמָתוֹ, אַךְ הִסְפִּיק לִנְקֹב בִּשְׁמָם".
הַשּׁוֹטֵר עָשָׂה אֶתְנַחְתָּא קְצָרָה וּמִיָּד הוֹסִיף בְּטוֹן גֵּאֶה: "לְאַחַר מָצוֹד קָצָר הִצְלַחְנוּ לָשִׂים אֶת יָדֵינוּ עַל הַשְּׁנַיִם. כָּרֶגַע הֵם מְבַלִּים בְּתָא הַמַּעֲצָר. בְּכִיסָם מָצָאנוּ אַלְפֵי רוּבָּלִים, וְאָנוּ מְשַׁעֲרִים שֶׁבְּתוֹכָם גַּם אַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ-מֵאוֹת הָרוּבָּלִים שֶׁנִּשְׁדְּדוּ מִמְּךָ. אָנוּ מַחְזִירִים לְךָ אֵפוֹא אֶת כַּסְפְּךָ".
בְּאָמְרוֹ זֹאת הוֹצִיא הַשּׁוֹטֵר שַׂקִּית מְלֵאָה כֶּסֶף וְהִנִּיחָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן. ר' סֶנְדֶר הִבִּיט בַּשּׁוֹטֵר כְּלֹא-מַאֲמִין. "בְּסַךְ-הַכֹּל מִלֵּאנוּ אֶת תַּפְקִידֵנוּ", הוֹסִיף הַשּׁוֹטֵר בַּאֲרֶשֶׁת חֲשִׁיבוּת וְיָצָא מֵהַבַּיִת...
מבט לגאולה | מנדי הרשקוביץ
כַּרְטִיס נְסִיעָה לְיַעַד נִפְלָא
זֶה הָיָה לִפְנֵי כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. הָרַכֶּבֶת הָרִאשׁוֹנָה בָּעוֹלָם יָצְאָה לַדֶּרֶךְ! מֵאוֹת אַלְפֵי אֲנָשִׁים יָצְאוּ לַחְזוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם בַּפֶּלֶא הַבִּלְתִּי-יֵאָמֵן: עֲגָלָה, וְלֹא סְתָם עֲגָלָה – עֲגָלָה אֲרֻכָּה עִם הַרְבֵּה קְרוֹנוֹת, נוֹסַעַת בְּלִי סוּסִים...
כַּיּוֹם זֶהוּ דָּבָר בָּרוּר אֶצְלֵנוּ שֶׁיֵּשׁ כְּלֵי-רֶכֶב מְמֻנָּעִים, רַכָּבוֹת מְהִירוֹת, וַאֲפִלּוּ מְטוֹסִים. אַךְ אָז אַף אֶחָד לֹא הֶעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁעֲגָלָה אוֹ כִּרְכְּרָה יְכוֹלוֹת לְהָנִיעַ אֶת עַצְמָן לְלֹא עֶזְרַת סוּסִים. וְהִנֵּה הַפֶּלֶא בְּהִתְגַּלְּמוּתוֹ: לֹא עֲגָלָה אַחַת – שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל עֲגָלוֹת... הָרַכֶּבֶת הָרִאשׁוֹנָה בָּעוֹלָם יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ.
עָנִי אֶחָד מִבְּנֵי הַכַּפְרִיִּים, שֶׁגַּם הוּא הִגִּיעַ כְּמוֹ יֶתֶר חֲבֵרָיו מֵרָחוֹק לִרְאוֹת אֶת הַפֶּלֶא, הִתְרַגֵּשׁ מְאוֹד מִנְּסִיעָתָהּ שֶׁל הָרַכֶּבֶת וְחָשַׁק בְּכָל מְאוֹדוֹ לִנְסֹעַ אַף הוּא בָּרַכֶּבֶת. אַךְ מָה יַעֲשֶׂה הַמִּסְכֵּן כְּשֶׁהַפְּרוּטָה אֵינָהּ מְצוּיָה בְּכִיסוֹ?
הֶחְלִיט הַנַּעַר שֶׁמֵּעַתָּה הוּא יַחְסֹךְ פְּרוּטָה לִפְרוּטָה עַד שֶׁיִּצְטָרֵף לוֹ הַסְּכוּם הַגָּדוֹל שֶׁל כַּרְטִיס-נְסִיעָה בָּרַכֶּבֶת. וְכָךְ עָשָׂה. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה שְׁלֵמָה הוּא עָבַד שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת בַּשָּׂדֶה, חָסַךְ בַּאֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם הַמְּיֻחָל, בּוֹ הִצְטַבְּרוּ בְּכִיסוֹ חֲמִשִּׁים רוּבָּלִים, בָּהֶם הוּא הָיָה יָכֹל לִקְנוֹת כַּרְטִיס נְסִיעָה בָּרַכֶּבֶת!
צָעַד הַנַּעַר הֶעָנִי לָעִיר הַגְּדוֹלָה, פָּנָה לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת חֲמִשִּׁים הָרוּבָּלִים וּבִקֵּשׁ לִקְנוֹת כַּרְטִיס נְסִיעָה. הַפָּקִיד שֶׁרָאָה אֶת הַסְּכוּם הַגָּדוֹל שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, נָתַן לוֹ כַּרְטִיס נְסִיעָה בַּמַּחְלָקָה הֲכִי יְקָרָה, בָּהּ לְכָל נוֹסֵעַ יֵשׁ כֻּרְסָה מְרֻפֶּדֶת הֵיטֵב, וּבָהּ נוֹסְעִים בְּדֶרֶךְ-כְּלָל אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים וְשָׂרֵי הַמֶּמְשָׁלָה.
עָמַד הַנַּעַר עַל רְצִיף הָרַכֶּבֶת וְהִמְתִּין לְבוֹאָהּ. הוּא חָשַׁשׁ שֶׁמָּא הוּא לֹא יֵדַע בְּדִיּוּק אֵיךְ לַעֲלוֹת לָרַכֶּבֶת וְאֵיךְ יוֹשְׁבִים בְּתוֹכָהּ, לָכֵן הוּא בָּחַר לְהִצָּמֵד לִשְׁנֵי פִּרְחָחִים שֶׁעָמְדוּ בַּתַּחֲנָה וְהָיוּ נִרְאִים בְּטוּחִים מְאוֹד בְּעַצְמָם. הַנַּעַר גָּמַר אֹמֶר בְּלִבּוֹ לְחַקּוֹת אוֹתָם, וְכָל מָה שֶׁהֵם יַעֲשׂוּ – גַּם הוּא יַעֲשֶׂה.
הָרַכֶּבֶת נֶעֶצְרָה, וְהַשְּׁנַיִם שֶׁלְּיָדוֹ קָפְצוּ לְאַחַד הַקְּרוֹנוֹת וְנִשְׁכְּבוּ עַל הָרִצְפָּה מִתַּחַת אַחַד הַסַּפְסָלִים, וְגַם הוּא אַחֲרֵיהֶם – נִדְחַק תַּחַת הַסַּפְסָל.
הָרַכֶּבֶת הֵחֵלָּה בִּנְסִיעָתָהּ וְכַעֲבֹר מִסְפַּר דַּקּוֹת, הֵחֵלּוּ הַמְּבַקְּרִים לַעֲבֹר בֵּין הַקְּרוֹנוֹת לִבְדֹּק הַאִם אָכֵן יֵשׁ לְכָל הַנּוֹסְעִים כַּרְטִיס נְסִיעָה אוֹ שֶׁמָּא יֶשְׁנָם כָּאֵלּוּ שֶׁהִתְגַּנְּבוּ לָרַכֶּבֶת מִבְּלִי לְשַׁלֵּם. וְכָךְ עוֹבְרִים הֵם מִסַּפְסָל לְסַפְסָל וּבוֹדְקִים אֶת כַּרְטִיסֵי הַנּוֹסְעִים. בְּעוֹדָם מִתְקָרְבִים לַשְּׁנַיִם, שָׂמִים הֵם לֵב לְפֶתַע בְּרֶגֶל אָדָם שֶׁצָּצָה לָהּ תַּחַת אַחַד הַסַּפְסָלִים, הָיְתָה זוֹ רַגְלוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַכַּפְרִי.
"הוֹ!", קָרָא אַחַד הַמְּבַקְּרִים לַחֲבֵרוֹ, "הִנֵּה תָּפַסְנוּ כָּאן גַּנָּב!"... הֵם מָשְׁכוּ אוֹתוֹ בְּחָזְקָהּ, וְאָמְרוּ: "חָצוּף, חָשַׁבְתָּ שֶׁתּוּכַל לְהִתְחַבֵּא מֵאִתָּנוּ?! חָשַׁבְתָּ שֶׁתּוּכַל לִגְנֹב בְּלִי שֶׁנַּרְגִּישׁ?! כָּעֵת תְּבַלֶּה כַּמָּה שָׁנִים טוֹבוֹת בְּבֵית-הַסֹּהַר!".
הַכַּפְרִי שֶׁלָּנוּ, שֶׁלֹּא הֵבִין כְּלָל מָה רוֹצִים הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ מֵחַיָּיו, הוֹצִיא בִּתְמִימוּת אֶת כַּרְטִיס הַנְּסִיעָה... הַמְּבַקְּרִים הָיוּ בְּהֶלֶם מֻחְלָט, וְאַף תָּמְהוּ בְּקוֹל: "אִם יֵשׁ לְךָ כַּרְטִיס נְסִיעָה בַּמַּחְלָקָה הָרִאשׁוֹנָה, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה בַּמַּחְלָקָה הָרְגִילָה וְעוֹד מִתַּחַת לַסַּפְסָל...".
הִסְבִּיר לָהֶם הַנַּעַר, שֶׁבְּסַךְ-הַכֹּל הוּא חִקָּה אֶת הַנּוֹסְעִים הָאֲחֵרִים, וּבְעִקְּבוֹתֵיהֶם מָצָא גַּם הוּא אֶת מְקוֹמוֹ עַל הָרִצְפָּה.
"אוֹי, כַּמָּה מִסְכֵּן אַתָּה!", אָמַר לוֹ הַמְּבַקֵּר, "אַתָּה צָרִיךְ לְהַכִּיר אֶת זְכֻיּוֹתֶיךָ – לְךָ יֵשׁ זְכוּת לָשֶׁבֶת בֵּין הָעֲשִׁירִים וְהַמּוֹשְׁלִים! וְאַתָּה מִתְחַבֵּא מִתַּחַת לַסַּפְסָל?!".
*
זֶהוּ רַק מָשָׁל. מַהוּ הַנִּמְשָׁל?
כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַעֲנִיק כּוֹחוֹת מְיֻחָדִים, צָרִיךְ לָדַעַת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם וּלְנַצְּלָם. אָסוּר לִנְהֹג כְּמוֹ אוֹתוֹ נַעַר כַּפְרִי פָּשׁוּט, שֶׁלֹּא יָדַע כְּלָל אֶת זְכֻיּוֹתָיו, וְחָשַׁב שֶׁמְּקוֹמוֹ הוּא תַּחַת הַסַּפְסָל.
אֲנַחְנוּ, נִמְצָאִים בְּדוֹר שֶׁבּוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי-הַדּוֹר קִבֵּל "כַּרְטִיס לְמַחְלָקָה רִאשׁוֹנָה". דּוֹר עָלָיו אָמַר הָרַבִּי כִּי הוּא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן לַגָּלוּת וְהָרִאשׁוֹן לַגְּאֻלָּה. עָלֵינוּ לְהַכִּיר אֶת זְכֻיּוֹתֵינוּ! לָדַעַת אֶת הַכּוֹחוֹת הָעֲצוּמִים שֶׁנִּתָּנִים לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, וּלְנַצְּלָם לְהַשְׁפָּעָה עַל סְבִיבָתֵנוּ הַקְּרוֹבָה שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים גַּם הֵם לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, שֶׁתָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.
סיפורי חסידים
צִיּוּר עִם נְשָׁמָה
מְסַפֵּר הַצַּיָּר רְפָאֵל נוּרִיאֵל:
בִּשְׁנַת תש"נ, כְּשֶׁעָבַרְתִּי בְּמַעֲמַד חֲלֻקַּת הַדּוֹלָרִים אֵצֶל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִיטְשׁ, הִגַּשְׁתִּי לוֹ תַּדְפִּיס מִצִּיּוּר עִם הָרַבִּי הָרַיַּי"צ וְהִזְכַּרְתִּי שֶׁהֶרְאֵיתִי כְּבָר אֶת הַצִּיּוּר הַמְּקוֹרִי שֶׁל הַתַּדְפִּיס לִפְנֵי שְׁנָתַיִם. כְּשֶׁמָּסַרְתִּי לְיָדָיו הַקְּדוֹשׁוֹת אֶת הַתַּדְפִּיס הָרַבִּי הוֹדָה לִי וְהוֹסִיף: "זוֹ עֲבוֹדָה מְיֻחֶדֶת". אַחַר שָׁאַל אֵיפֹה נִמְצָא הַמָּקוֹר וְאָמַרְתִּי שֶׁהוּא שָׁמוּר אֶצְלִי.
בְּשָׁלָב זֶה הֶרְאֵיתִי לָרַבִּי צִיּוּר שֶׁל בֵּית-הַכְּנֶסֶת 'צֶמַח-צֶדֶק' בָּעִיר-הָעַתִּיקָה, שֶׁבּוֹ נִרְאִים רַבָּנִים הַמִּסְתַּכְּלִים עַל הַתְּמוּנָה. הָרַבִּי הֵגִיב מִיָּד: "שָׁכַחְתָּ לְצַיֵּר אֶת עַצְמְךָ בְּתוֹךְ הַתְּמוּנָה". וְהוֹסִיף: "יֵשׁ לְךָ יְכֹלֶת לָשִׂים אֶת עַצְמְךָ בַּתְּמוּנָה"...
הָרַבִּי שָׁאַל: "הַאִם הַתְּמוּנָה הַזּוֹ בִּשְׁבִילִי?", וַאֲנִי עָנִיתִי: "אֲנִי רוֹצֶה לָשִׂים אוֹתָהּ בַּתַּעֲרוּכָה בְּלוֹנְדוֹן, בְּהֶתְאֵם לְמָה שֶׁהוֹרֵיתָ לִי בֶּעָבָר לְפַרְסֵם יַהֲדוּת".
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהָרַבִּי הִמְתִּין לַתְּשׁוּבָה הַזּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא חִיֵּךְ חִיּוּךְ גָּדוֹל, נָתַן עוֹד דּוֹלָר וְהוֹסִיף בְּרָכָה, וְאָז אָמַר מִשְׁפָּט נוֹסָף שֶׁעוֹרֵר בִּי הַרְגָּשָׁה מְיֻחֶדֶת: "תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה, כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְאַנְגְלִיָּה תַּעֲשֶׂה צִלּוּם מֵהַצִּיּוּר הַזֶּה וְתִשְׁלַח לִי". אָמַרְתִּי: "רַבִּי, וַדַּאי שֶׁאֶעֱשֶׂה זֹאת", וְהוּא אָמַר: "תּוֹדָה רַבָּה".
וְאָכֵן, כַּעֲבֹר חֳדָשִׁים אֲחָדִים, הֵבֵאתִי לָרַבִּי צִלּוּם מֻגְדָּל וּמְמֻסְגָּר, וְקִבַּלְתִּי עַל כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹדָה וְעִידוּד.
זוֹ הָיְתָה הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה (בֵּינְתַיִם) שֶׁרָאִיתִי אֶת הָרַבִּי. מֵאָז אוֹתָהּ פְּגִישָׁה הִתְחַזַּקְתִּי בְּקִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת. לַאֲחֵרִים זֶה אוּלַי לֹא-קַל, אֲבָל אֶצְלִי בַּבַּיִת יֵשׁ כּוֹחַ חָזָק – תְּמוּנַת הָרַבִּי שֶׁתָּלִיתִי בַּחֶדֶר. כַּיּוֹם, כְּבָר אֵינִי צָרִיךְ לְהַבִּיט בַּתְּמוּנָה, הַנּוֹכְחוּת שֶׁל הָרַבִּי מְלַוָּה אוֹתִי לְכָל מָקוֹם.
(C) כל הזכויות שמורות לצעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)
מאפשרים לכם לקבל
