אחד על אחד עם שולי רנד ● כתבת וידאו, מיוחד ל-COL
הרצל קוסאשוילי, COL Shuli Rand from COL.org.il on Vimeo.
צילום ועריכת וידאו: מנדי לואיס, COL
מי שלא יודע, וקשה לי להאמין שישנם הרבה כאלה, תקליטו של שולי רנד-"נקודה טובה", כבר חצה מזמן את רף "אלבום הפלטינה" (50,000 עותקים), מדובר באלבום מתוקשר ומקסים שגרף ביקורות מחמיאות בקונצנזוס נדיר שטרם נראה בארצנו הקטנה והקדושה זה עידן ועידנים.
"בוא נראיין מישהו מקורי לכבוד החג, איזה זמר מיוחד...", הציעו/קבעו במערכת. "שולי רנד" היה השם הראשון שנזרק לחלל האוויר וגם האחרון. קפצתי על ההצעה כמוצא שלל רב, או יותר נכון כטיגריס מורעב. "הראיון הזה שלי"! קבעתי וצללתי למנועי החיפוש בתקווה לדלות כמה שיותר מידע על האיש ומורשתו, אם אפשר לקרוא לזה כך.
לא אחד כמוני, שבכל הזדמנות שיש לו, ביבשה, באוויר ובים, המאזין בתדירות הולכת וגוברות לתקליט הכובש והממכר הזה, המשלב בין טקסטים מקוריים למילים מהמקורות, בגיבוי מוזיקה איכותית המעניקה רוח-גבית לכל חוויית ההאזנה וההמראה, יוותר על הזדמנות חד פעמית שכזו.
קבענו לשעה שלוש בישיבה בה הוא לומד "חוט של חסד". ברוך הוא וברוך שמו, בדרך לא-פתורה, בשעה שלוש בדיוק (!) הודעתי בחגיגיות גלויה למנדי, הצלם שנלווה אליי לראיון, "הגענו".
"איך אתה יודע"? בעוד אני מחנה את הרכב בזהירות, מצידי השמאלי "מתקהלים" שלושה אברכים דקיקים עם "שטאנץ" ברסלברי למהדרין, אני מצביע עליהם ברמיזה ואומר לו, "הנה, תראה".
השלושה מגלגלים שיחה ערה על בעיה במכלולי המנוע והרדיאטור באחד הרכבים של מי מהם.
"אחי, ישתבח שמו, אתה רואה את הפיאט הכחולה הזאת?" מנסה האחד מהם לבחון את איכות ראייתו של חברו קטן האמונה.
"נו?"
"אחי, שנה וחצי אצלי, בובה, דנדש אני אומר לך. קח אותה למוסך של יצחק, יסדר לך אותה פיקס. אתה יודע איפה זה?". השיחה ביניהם מסתיימת בחיבוק לבבי ובהצהרה הכל–כך לא שגרתית במחזותינו: "שימחת אותי, תודה צדיק".
המבטים שלי מנסים לתור אחר נוכחותו של שולי, ממה שאני זוכר מהסרט "אושפיזין", הבחור אמור להיות גבוה.
הטלפון מצלצל, ומתריע על שיחה בלתי מזוהה נכנסת: "אתם החב"דניקים שבאתם לראיון?"
"כן, אנחנו פה מתחת לישיבה".
- "מישהו תיכף בא וייקח אתכם אליי".
בחור שגילו אולי מחצית מגילי, צץ משום מקום וקורא לעברי כעבור מספר שניות: "אתם לשולי? בואו", הוא לא ממתין לתשובה ועונה במקומי. הנער הצעיר מוביל אותי למקלט דמוי מערה שהוסב באמצעות קרטוני ביצים לאולפן חזרות אקוסטי.
בטבור החדר רכון שולי על גיטרה שאותה הוא אוחז במיומנות ובעדינות ומשמיע קטע אינסטרומנטלי מהפנט, לא פחות.
"שלום עליכם", אני לוחץ את ידו ומציג את עצמי בלחש: "הרצל, נעים מאוד", כשאני מותיר את המהלומה עם שם המשפחה המוזר שלי להזדמנות טובה יותר.
"הרצל?! איזה שם זה?" הוא תולה בי את עיניו המופתעות.
"תחליף את השם הזה מהר! מה אומר על זה המשפיע שלך?!" הוא מתעניין כשבת- שחוק נסוכה על פניו. מהתשובה המגומגמת שלי אני מזמין אותו להנחית עליי את הקביעה הבאה בצחוק מתגלגל: "אני מבין שהמשפיע שלך הרים ידיים בקשר אליך..."
הוא קורא אותי בדיוק מעורר התפעלות, בעיניו העייפות שמקרינות תמימות אינסופית. כל נושא שרק שוחחנו עליו שזור בתשבחות לבורא העולם ומנהיגו ובלימוד סנגוריה על כל מאן דבעי, מה שכמובן מפרה את השיחה בינינו שמפליגה למחוזות עליהם טרם חלמתי אף בחזיונותיי הפרועים.
חצי שעה ביקשו ממני ממשרד ההפקה שלו ובאמת שהשתדלתי להיצמד למחוגי השעון הנמהרים. בפועל, המפגש נמשך כשעה. שבעיניי, התכווצה לעשרים דקות לכל היותר.
"ניכרים דברי אמת", אמרו חכמים ממני ומכם, והם אכן ניכרים. נדיר בעיניי למצוא כנות, עדינות וענווה במקשה אחת, כפי שמצאתי באיש המיוחד הזה, מכף רגל ועד ראש-מרגליות. בירידות (תרתי משמע) לתל-אביב, הרהרתי בדבר הקושי שהיה כרוך בתיאום המפגש הזה עם שולי, וכמה שלמרות הכול, הוא היה שווה ביותר. ולו בכדי לשמוע ממנו "אוף דה-רקורד" שהוא מחבב ומעריך מאוד את בני העדה הגרוזינית". יש!
לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת:
אופצייה נוספת
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן (להורדה)
מאפשרים לכם לקבל
