בממלכת כוזר היהודית

הלומי התרגשות עמדו אהרן גרנביץ'-גרנות ואוריה תדמור על חורבות בית הכנסת שהיה פעיל בעבר ועליו קם בית עבודה זרה ביזנטי שחרב אף הוא, מול הנוף המדהים של חוף הים בקרים ודמיינו בעיני רוחם את אצולת ממלכת כוזר הסובבת במעגל את רבי יצחק הסנגרי הנושא באוזניהם את דברים אלוקים חיים, לקראת גיורם ההמוני * 1300 שנה חלפו מאז אותו מאורע, עליו מבסס רבי יהודה הלוי את ספרו הידוע "הכוזרי" ושרידי ספסלי בית הכנסת עוד נראים בשטח, ועם זאת ויכוחים סועדים ניטשים סביב השאלה ההיו הכוזרים, או הייתה זו אגדה * להיכן נעלמו הכוזרים? האמנם יתכן שכל יהודי אשכנז אינם אלא צאציהם? האם מישהו זייף את תולדות הקראים ושייך אותם לכוזרים, רק כדי להצילם מגורל מר בתקופת מלחמה העולם השנייה? עבודת מחקר מעמיקה, בחיקור בחרסונס ובמבצר ה'צ'ופוט כלה' יטילו אור על חלק מהפרשה שעדיין מסעירה את הדמיון 

אהרן גרנביץ'-גרנות 
צילום: אוריה תדמור
חצי האי קרים, אוקראינה

השמש צבעה בצבעים מרהיבים את מי הים השחור והפכה אותם לכחול. הנוף היה מרהיב. רוח טובה נשבה מהים, איש מהנופשים שבאו לנוח על שפת הים בעיר חרסנס העתיקה אליה הגענו בשעות אחרי הצהרים וליהנות מהארכיאולוגיה שיש למקום להציע, לא שיער מה עובר בנפשנו. עמדנו לפני בית הכנסת החרב בחרסנס, כאן, אם נאמין למסורת העוברת בין יהודי קרים, גייר החכם רבי יצחק הסנגרי (או המנגרי) את מלך כוזר ואיתו כל צמרת השלטון הכוזרי ויש האומרים שאת כל העם הכוזרי כולו. זהו בית הכנסת של רבי יצחק המכונה בפרוטוקולים שפרסם רבי יהודה הלוי בספר 'הכוזרי', בשם 'החבר'.

"אתה רואה", הצביע רבה של סבסטופול, הרב בנימין וולף על הים, "כאן על שפת הים הזה טבלו המלך וכל ביתו ליהדות. כאן התרחש הסיפור שעליו בנה רבי יהודה הלוי את אחד מספרי היסוד באמונת ישראל – ספר הכוזרי".

סיירנו הלומי התרגשות בבניין החרב שעל חורבות בית הכנסת שהיה פעיל בו בעבר קם בית עבודה זרה ביזנטי שחרב אף הוא. ספסלי בית המדרש עוד נותרו על כנם. כאן כנראה על הספסלים האלה, ישבה אצולת ממלכת כוזר וכאן באמצע המעגל עמד לו רבי יצחק הסנגרי ולימד אותם תורה לפני 1300 שנה. מי יודע מתי היו כאן יהודים לאחר מכן.

ים מוכן לטבילה

את כל רצפת הפסיפס המפוארת המקפלת בתוכה את ההיסטוריה המפוארת והיפה של עם ישראל קיפלו הארכיאולוגים והניחוה כמו בתוך כלוב סגור ושמור בקרבת מקום. על פי גרסת מנהלי המקום, הם מתכוונים לשפץ את הרצפה ולהחזירה למקומה. את האובייקט המפואר ביותר בכל הפסיפס הלא היא המנורה, כבר מסרו למשמרת למוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה של אוקראינה. לכאן תגיע מנורה כדוגמתה אבל היא לא תהיה המקורית, הם חוששים שתתקלקל. מתברר שכל סיפור שיפוץ בית הכנסת מתעכב בגלל כסף. האוקראינים יודעים היטב את הרגישות של היהודים לעניין, הם מחכים לכסף ממדינת ישראל לשם שיקום רצפת הפסיפס והחזרת המנורה למקומה. למדינה לא ממש בוער כרגע והפסיפס מונח בביזיון מקופל בתוך כלוב.

"מרגש", ניסיתי לחלוק את רגשותיי עם הנוכחים.

"ועצוב", הרב בנימין וולף רבה של סטבסטופל הביט על המים, בעיניו כמעט עמדו דמעות.

למה?

"כי המקום שבו גייר רבי יצחק הסנגרי, החבר, את מלכי בית הכוזרי, הפך היום לבית ההטבלה הגדול ביותר של הנוצרים. הבט מאחוריך", ביקש הרב וולף. הסבנו פנינו לאחור ולעיננו התגלה בית עבודה זרה ענק, "לו הייתם יודעים כמה מלחמות יש לי עם עובדי העבודה הזרה הללו", שח לנו, "ואת זה הם עושים כאן במקום שבו התגיירו ליהדות".

כאשר מגיעים לכאן לא קשה לנחש מדוע בחר רבי יצחק הסנגרי למקם את בית המדרש שלו דווקא בחרסנס ולא בשום מקום אחר. כאן על שפת הים המרהיב הזה, לא צריך היה לבנות מקווה, ניתן היה להטביל אותם בים וכך אכן עשו. אבל הרב וולף מספק לנו מייד הסבר נוסף "כאן היה המקום שבו גרו המלכים או לפחות נפשו בו, כאן אפשר היה לתפוס אותם ברגעי מנוחה".

אז מתברר, שחרסנס לא הייתה עיר הבירה של כוזר, אלא רק עיר הנופש של מלכיה. לא סתם פגש כאן המלך את החבר. רק כאן יכול היה המלך להירגע ולהבין את דברי החכם היהודי. פסעתי ברחבי מקום החפירות הארכיאולוגיות של העיר המתבצעות במקום וניסיתי לדמות לעצמי את בולאן מלך כוזר המטייל עם החבר בין השבילים כשרוח טובה עולה מהים, ומקבל הסברים על העם היהודי ותורת ישראל. כאן הוא הרי החליט לדחות בבוז את חכמי הפילוסופיה, כאן הוא החליט שהנצרות היא שקר וכך גם האיסלאם. כאן בארמון הנופש שלו כשהוא נהנה מישוב הדעת הוא קיבל את ההחלטה הקריטית לקבל עול תורה ומצוות ולהתגייר. אין ספק שביקור במקום הזה שופך אור נוסף על סיפור התגיירות הכוזרים והצטרפותם לעם היהודי.

כתובות רשומות בעברית

אנשי ממלכת הכוזרים שבעקבותיהם הגענו לאי קרים, קיבלו על עצמם כאיש אחד את תורת ישראל לפני 1300 שנה, כאשר בולאן מלך כוזר החליט לחפש את דרך האמת. על פי המסורת, הוא הזמין אליו חכם פילוסופי אך לא השתכנע מדבריו, לאחר מכן הזמין את הנוצרי אך גם הוא לא ממש גרם למלך להאמין שהנצרות היא דת האמת. גם חכם הדת המוסלמי על אף כל מאמציו לא גרם למלך להכריז כי הוא מאמין במוחמד. רק החכם היהודי הלא הוא רבי יצחק הסנגרי הצליח אט אט לחדור לליבו של המלך שהחליט להתגייר. ביחד עמו התגיירו כל בנימין עמו.

בית המדרש שבו התגיירו הכוזרים, היה רגע השיא במסע ארוך בין שלשה ימים שאותו עשינו בממלכת הכוזרים שאומנם השתרעה גם בחלקים מרוסיה וקווקז, אך כאן, בקרים הייתה כנראה מרכזה, כאן נמצאו השרידים העיקריים שלה. את הסיור התחלנו דווקא בצ'ופוט כלה או בתרגום חופשי לעברית – המצדה. זאת הייתה אחת מהערים המרכזיות של ממלכת כוזר.

המטיילים שהזדמנו למבצר הזה הביטו בנו משתאים. אחרי חצי שעה של טיפוס מאומץ, נראה כי המאמץ היה שווה. הנוף הנשקף ממרומי הצ'ופוט כלה מדהים כמעט כמו הסיפור של הכוזרים עצמם. נראה כי את בתיהם הם חצבו בסלע ההר. מתחתית ההר נראו צריחי ארמונות מלכי כוזר החצובים בהר גדולים ומרשימים ובעיקר מסתוריים. הדרך למעלה במתלולים קשה וארוכה ושואבת מאיתנו כוחות רבים, אבל התוצאה מצדיקה את המאמץ. ממרומי ההר ניתן לראות את כל מפרצה של חצי האי קרים נשקף יחד עם הנוף ההררי המדהים של חצי האי.

"אי אפשר היה לחדור אל המקום", מסביר לנו המדריך, "אי אפשר היה גם לראות את המקום ואורח בלתי קרוא היה נתקל במשמרות שהיו משליכות עליו שמן רותח ואבנים. הכניסה הייתה פשוט בלתי אפשרית. על ההר פזורים בתים רבים שבהם גרו הכוזרים. חיפשנו מזוזות אבל לא מצאנו. על ההר נמצאים גם שני בתי כנסת. "אלה היו בתי כנסת קראיים", מסביר המדריך אבל בוריס, יהודי מקרים הנלווה אף הוא אלינו מייד מפריך את טענותיו, "אל תשים לב, הם לא היו קראים", הוא אומר. מאוחר יותר בארץ יפריכו את טענותיו של המדריך גם כמה גורמים אקדמאים שבהם הסתייענו בדרכנו לממלכת כוזר.

בית הכנסת אכן מרשים. בקתה יפה, כתובות רשומות באותיות עבריות אך בשפה שאיננו מכירים. פנים בית הכנסת סגור לגמרי. האוקראינים לא פותחים אותו. את תוכנם של בתי הכנסת העבירו מזמן למקומות אחרים למשמרת. אנחנו מטיילים בין הבתים ונושמים את ההיסטוריה. הנה כאן בבתי כנסת אלה, בבתי המדרש הסמוכים לו, למד העם הכוזרי על תורת ישראל, כאן התפללו הקהילה של הגיורים הגדולה בעולם ובהיסטוריה של העם היהודי. כאן ניהלו כנראה אורח חיים יהודי מלא.

מצבות "מספרות"

לאחר מכן אנחנו יורדים מההר והולכים בעמק כברת דרך. 'עמק יהושפט' הוא שמו של בית הקברות היהודי הגדול ביותר בעולם. בתוך יער עבות מכוסה מתחת לעצים באים בימים, המשרים אוירה קרירה גם כשבחוץ חם, מסודרות מצבות עתיקות כמו חיילים בשורה. "יער" אדיר של אלפי מצבות. דומה כי אין בית קברות גדול כזה בעולם. על אף עתיקותן, נשמרו המצבות במצב מצוין, על כל אחת מהן ניתן לראות שמות יהודיים עבריים. כאן קברו הכוזרים את מתיהם. יהיה מי שיגיד שזהו בית קברות קראי. על המצבות ניתן לראות שמות כמו שמואל, יוסף, עובדיה, גבאי, זכריה.
"כאן קבורה האישה החסודה שתורת חסד על לשונה", אומר הכיתוב על אחד המצבות. אין ולו מצבה אחת ובה סתם שם עם כמה מילות הספד. לכל אחד מוקדש שיר ומגילה ארוכה באותיות של קידוש לבנה מתארת את פועלו יושרו וצדקתו ויש שם תיאורים שלא התאימו בשום פנים ואופן לכיתובים המיוחסים לקראים. מתי בפעם האחרונה ביקר יהודי במקום הזה, מתי בדיוק נאמר כאן פרק תהילים אחד על אלפי הנשמות הקשורות לגופות הקבורים כאן?

'להיכן נעלמו כל כך הרבה כוזרים, איך הם נפלו?' אנחנו שואלים את עצמנו בתוך הסיור בממלכה הגדולה של ממלכת כוזר.

רבי סעדיה גאון היה הראשון שהזכיר את הכוזרים, אולם בהערה שולית בלבד. ואילו חסדאי אבן שפרוט, מנהיג יהדות ספרד במאה ה-10, ששמע על מלכות יהודית בכזריה, סבר שמדובר בשבט ששרד מעשרת השבטים האבודים, הוא שלח מכתב אל יוסף העומד בראש הממלכה ויוסף מלך הכוזרים אף ענה לו וסיפר שהוא מלך של שבט כוזר שהתגייר בראשות המלך בולאן שהוא מצאצאיו.

הפרסום העיקרי שהביא לכל תפוצות ישראל את המידע על ממלכת הכוזרים שהתגיירה, הוא ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי שנכתב בשנת 1140, ספר זה הוא ללא ספק ספר היסוד באמונת ישראל שהגאון מוילנא המליץ לתלמידיו שוב ושוב לשנות ולהגות בו "שעיקרי אמונת ישראל ותורתו תלויים בו", כלשון הגאון. הספר נכתב בתוך סיפור מסגרת בו מתואר מפגש מתוכנן בין מלך כוזר לנציגי שלושת הדתות ופילוסוף כשכל אחד ניסה להוכיח את צדקת דתו והשקפתו. הוויכוח התרחש בעקבות חלום שחלם המלך כי כוונתו בהקרבת קרבנות רצויה אך לא מעשיו, ואז החליט ללכת ולחפש את הדת האמיתית. בוויכוח ניצח הרב היהודי, ומלך כוזר וכל עמו קיבלו עליהם את התורה ומצוותיה.

גם בין פרשני הכוזרי קיים ויכוח האם רבי יהודה הלוי השתמש בפרוטוקולים אמיתיים שנפלו לידיו מאותם ימים או שמא הוא משתמש בעובדה שהיה ויכוח כזה, ועל יסוד זה הוא ממציא פרוטוקולים משלו שיהיו קריאים יותר ומלמדים יותר את הקורא. כנראה שהגיור ההמוני התרחש לא מאוחר מהמאה ה-8. את השם רבי יצחק המנגרי בתור 'החבר' הלא הוא החכם היהודי, מציין לראשונה רבי שם טוב בן שם טוב בספר האמונות ואילו בספרים מאוחרים המעתיקים אותו הוא מצוין בתור רבי יצחק הסנגרי, קשה לדעת אם זה שיבוש או שהייתה להם העתקה מדויקת יותר משלנו של ספר האמונות.

ויכוחים סביב הכוזרים

סיפור ממלכת הכוזרי מעורר עד היום ויכוח עז בעולם האקדמי. למסע שלנו לארץ כוזר קדם תחקיר ארוך ומקיף. יש הטוענים שהסיפור כלל לא היה ולא נברא וכי השרידים היהודיים הנמצאים בחצי האי קרים שייכים בכלל לקראים. יהודי קרים עצמם דבקים במסורת שלהם כי השרידים שראינו הם של הכוזרים ולא של הקראים. דבקים עד כדי כך, שכל ניסיונותינו להיפגש בקרים עם היסטוריון השולל את הקביעה הזאת, עלו בתוהו, הם פשוט לא הסכימו להפגיש אותנו איתו ובלעדיהם לא יכולנו לעשות דבר בקרים.

כך למשל, טוענים המדענים, כי למרות שאיבן שפרוט כתב את המכתב ליוסף מלך כוזר, הרי שמכתב התשובה שחזר לאיבן שפרוט כלל לא נכתב וזו יצירה ספרותית שבאה לספר את סיפורם של הכוזרים, אם כי היא הסתמכה על מקורות מהימנים. גם מהימנות מכתב התשובה של יוסף מלך כוזר מעורר ויכוח עז באקדמיה.

פרופ' שלמה זנד מהחוג להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב שחקר את הנושא, תומך בכל ליבו בקביעה שהשרידים שנמצאו בקרים הם אכן של יהודים 'רבניים' ולא של ה'כוזרים'. "הטענה שהם כוזרים", טוען פרופ' זנד, "נובעת מהעובדה שהמנהגים שהם נהגו לא תאמו בדיוק למנהג ההלכתי המקובל בימינו, אבל אנשים שוכחים שלכוזרים לא היו ישיבות מסודרות והם אף לא קיימו כלל קשרים עם המרכז היהודי בבבל. הם הכירו מקסימום את המשנה ולכן המנהגים שלהם קרובים לקראים אך זה לא נובע מחוסר אמונה בתורה שבעל פה אלא מחוסר ידיעה מחמת חוסר הקשר שלהם עם מרכזי היהודים האחרים. בימי הביניים חיו יהודים רבים בצורה כזאת על אף היותם יהודים 'רבניים'.

עוד טוען פרופ' זנד - "לי ממש לא ברור איך בכלל הגיעו כוזרים לקרים, איך הם התחברו לכוזרים שלטענת מדענים רבים לא התגיירו. כנראה שלתנועה הציונית לא היה נוח עם ההיסטוריה הכוזרית שעוררה תמיד את הטענה שאולי יהודי אשכנז כולם אינם אלא צאצאים של הכוזרים ולכן כלל לא עסקו בנושא". פרופ' זנד מסתמך במסקנותיו על גדול חוקרי כוזר בדור הקודם פרופ' אברהם פולק שאף הוציא את 'ספר כזריה' עב הכרס.

יש גם כאלה המקבלים את העובדה שמלכי כוזר התגיירו, אבל מניעיהם לא היו מתוך הכרת האמת, אלא מסיבות מדיניות. באופן כזה התאפשר לממלכה לשמור על עמדה נייטרלית במאבק בין שכנותיה הנוצריות והמוסלמיות.

סיפור הכיסוי: קראים

אהוד יערי, כתב ערוץ 2, החליט אף הוא לצאת לפני 10 שנים למסע בעקבות ממלכת כוזר, "המניע היה סקרנות", הוא מספר ל'משפחה', מסע שהנפיק בעקבותיו לעולם סרט מדהים המנציח את הערים הכוזריות בקרים. "האם אתה יודע שכל ההיסטוריה הרוסית כולה החלה מהיהודים. אם אחד מהוריך הוא רוסי אז הסבתא הייתה כוזריה", הוא אומר. יערי נעזר במסעו במנשה גולדלמן, צעיר שעלה מחבר העמים והתעסק אף הוא בחקר הכוזרים אלא שמסיבות טכניות לא יכולנו להגיע אליו. אהוד יערי אף גילה ספר תורה כוזרי.

לדעתו כל הטענות על 'קראיותם' של הכוזרים החלה מאברהם פרקוביץ שנולד למשפחה קראית של חקלאים בלוצק שבפלך ווהלין (אז חלק מפולין, כיום באוקראינה). הוא למד עברית, תורה וספרי קודש אחרים. בשנת 1818 התמנה לחזן הצעיר של הקהילה. עקב מחלוקת בינו לבין החזן המבוגר נאלץ לעזוב את לוצק ולהגר ליבפטוריה שבקרים, שם מונה ב-1823 לחכם וראש קהילה. ב-1825 שלח מכתב לצאר, בו הציע להעביר את האוכלוסייה היהודית מאזור הגבול של רוסיה ולקרב את היהודים לעבודת האדמה, אולם הצעתו לא נענתה. ב-1828 עבר להתגורר בברדיצ'ב, שם הכיר את החסידות וספרים אחרים שאינם מקובלים על הקראים, כגון התלמוד. המפגש עם היהודים הרבניים הביא את פירקוביץ לוויכוחים קשים איתם, אותם פרסם בספר "מסה ומריבה" בספר העלה טענות קשות נגד אורח החיים היהודי, אך בעקבות השלמתו עם היהודים הרבניים מאוחר יותר התכחש לרוב טיעוניו. לדעת כמה מדענים, היה זה פרקוביץ שפשוט זייף את ההיסטוריה כדי להצילם מהאנטישמיות, "אנחנו בכלל כוזרים ולא הרגנו את 'אותו האיש'" אמר פרקוביץ.

במלחמת העולם השנייה שבה קהילת צ'ופוט כלה' והשתמשה באותה טענה על מנת להצילה מגורלם של יהודי מזרח אירופה. הם המשיכו להפיץ את האגדה שהם הקראים, אינם צאצאים של יהודים אלא של הכוזרים וכך החלה האגדה להיות מופצת.
החל מלפני 200 שנה החלו אנטישמים להפיץ את ההשערה שמוצא היהודים האשכנזים הוא מן הכוזרים. רבים מההיסטוריונים וחוקרי ימי הביניים אימצו את הגישה הזאת. על פי גישה זו, לאחר התפרקות ממלכת הכוזרים במאה ה-13 נדדו רבים מהיהודים של הממלכה הכוזרית לאזורי רוסיה ופולין והיוו את הבסיס ליהדות אשכנז. חלק מיהודי הממלכה הכוזרית לא היו ממוצא כוזרי, אלא שאבותיהם הגיעו אליה מהאימפריה הפרסית ובעיקר מהאימפריה הביזנטית, בתקופה בה ניסו לכפות שם המרת דת על היהודים.

יבוא תשבי ויתרץ

אחד הסופרים הבולטים שהעלה את ההשערה כי מוצאה של יהדות אשכנז הינו מן הכוזרים הוא הסופר האנגלי-יהודי יליד הונגריה, ארתור קסטלר שכתב ספר בשם "השבט השלושה עשר". "הספר תורגם גם לעברית אך הוא מופץ באופן מצומצם", אומר הפרופ' שלמה זנד. לדברי קסטלר יהיה בכך על מנת לשלול את הבסיס לאנטישמיות באמצעות שלילת הקשר בין היהודי האירופאי ובין היהודי המקראי, שלו מיוחסת הריגתו של אותו האיש ימח שמו. הספר זכה להתקפות רבות וגם לפופולריות עצומה. תיאוריה זו שימשה קבוצות אנטישמיות ופרו פלסטיניות, שביקשו להשתמש בה לשלילת זכותם של היהודים על ארץ ישראל. כיום מצביעים מחקרי DNA על קשר בין יהודים מזרחיים ואשכנזים, ונראה כי הכוזרים, גם אם נטמעו ביהודי אשכנז, מהווים אך חלק מזערי מיהדות זו.

מחקר שנערך על ידי פרופ' אריאלה אופנהיים וד"ר מרינה פיירמן מהאוניברסיטה העברית, גילה שכיחות גבוהה יחסית של מוטציה מסוג Eu19 של כרומוזום Y ביהודים אשכנזים שנבדקו. ממחקרים קודמים, ידוע כי מקור מוטציה זו מאזור טורקיה וצפון הסהר הפורה, באזורים הסמוכים לאזור מוצאם של הכוזרים. עם זאת, אחוז נושאי המוטציה אינו חוצה את 12%. בעקבות ממצא זה, עלתה הסברה כי יהודים אשכנזים אשר נושאים מוטציה זו הינם צאצאים של הכוזרים. עם זאת, החוקרים ציינו כי טענה זו לא נבדקה באופן מעמיק, ויש לאששה על ידי מחקרים נוספים. בנוסף, הוכח לאחרונה כי 40% מהאשכנזים הם צאצאים ל-4 אמהות שחיו באירופה אך מוצאן מהמזרח התיכון, דבר המחליש את תאוריית הקשר האשכנזי-כוזרי. מחקר נוסף, שהתפרסם בשנת 2000, מצא דמיון גנטי רב בין כרומוזומי Y של יהודים משבע קהילות שונות מאזורים שונים באירופה ובמזרח התיכון, וכן קרבה בין כל הקבוצות לבין תושבי המזרח התיכון, ממצא המחליש משמעותית את האפשרות שמוצאם של שיעור משמעותי מיהודי אשכנז הוא מן הכוזרים.

זהו, אם כן, סופה של פרשיה עלומה בתולדות העם היהודי. מי היו תושבי קרים? האומנם היו קראים או שמא הם באמת צאצאים של העם הגדול שהתגייר וקיבל עליו עול תורה ומצוות? את זאת נדע כנראה רק כשתשבי יתרץ קושיות ובעיות.

הכוזרים: תעודת זהות

הכוזרים הם נוודים שהתלכדו תחת מסגרת שלטונית אחת. מתיאורי סופרים ערביים ניתן ללמוד כי בראש ממלכת הכוזרים עמדו הכגן (המלך העליון) והכגן בק (מושל עליון) כשהאחרון משמש כמלך פעיל, היוצא למלחמות; והכגן שימש בתפקיד ייצוגי. ראשי המדינה היו יהודיים ואילו רוב העם - מוסלמים ונוצרים. בעיר הבירה איטיל, ששכנה על גדת הוולגה, נמצאו ארמונות ראשי ההנהגה של הכוזרים וחיל המשמר של המלך.

עד להתגיירותם הדת במדינת הכוזרים הייתה סינקריסטית (עירוב של דתות שונות). בית המשפט הורכב מנציגי שלוש הדתות ומעובדי אלילים.

כלכלת ממלכת הכוזרים התבססה בעיקרה על מסחר זאת בשל מיקום הממלכה על דרך המשי, המקשרת בין ביזנטיון לארצות המזרח הרחוק. הכוזרים עסקו בגביית מכסים מהסוחרים העוברים בשטחיהם. לאחר שנטשו את אורח חייהם הנוודי החלו הכוזרים עוסקים בחקלאות (גידול דגנים, אורז, פירות וירקות שונים וכדומה) וכן דיג.
פיסות מידע ראשונות אודות הכוזרים ניתן למצוא במאה ה-9 בדברי הסופר הקראי אל-קרקאסאני ובסיפוריו של הנוסע המפורסם אלדד הדני מאותה התקופה, שיש המשערים שהיה כוזרי בעצמו. פיסות מידע מסוימות אודותיהם נמצאות בספר ההיסטורי מהמאה ה-10 "ספר יוסיפון" שם ניתן לדלות פרטים על מוצאם וכן ב"ספר הישר" שחובר בעקבותיו במאה ה-12.

לנפילתה של ממלכת הכוזרים חברו מספר גורמים: אוכלוסייתה הייתה מעורבת מתושבים בעלי דתות שונות ומוצא אחר, הרוסים בצפון החלו להתגבר ולתקוף, ובעיקר - המצב הכלכלי בממלכה ירד לשפל המדרגה. רוב התושבים עסקו במסחר, אולם המדינה לא נהנתה מגביית מסים נאותה והסתפקה במסי מעבר, שהניבו רווחים רבים משום עצם מיקומה של ממלכת הכוזרים על צומת דרכים חשוב. החקלאות והתעשייה, לעומת זאת, כלל לא התפתחו ולא היה די במסחר כדי לפרנס את המדינה, לכן הממלכה הכוזרית הטילה מסים על העמים הווסאלים וכאשר הרוסים פלשו בשנת 965, התפוררה ממלכתם ולא יכלה עוד להשתקם. הרוסים החריבו ערים מרכזיות, בתוכן הבירה איטיל - ובזזו אותן. הכוזרים ביקשו סיוע מהח'וואריזמים, אך אלו הסכימו בתנאי שתושבי הערים שביקשו סיוע יתאסלמו קודם. הכוזרים ניסו לשקם את ממלכתם, אולם הם כבר היו נתונים להתערבותן של המדינות המוסלמיות. ב-1016 הביס צבא של ביזנטים ורוסים את המנהיג הכוזרי, לאחר מכן שבטים פראיים סתמו את הגולל על הממלכה הכוזרית והחריבו אותה לגמרי.

ככל הנראה, רוב היהודים שחיו בכוזר נטמעו באוכלוסייה היהודית וחלקם התבולל בין הדתות השונות.

היהודים חוזרים לכוזר

אנחנו עומדים בתוך גן ילדים מטופח ומתוחזק שיכול היה לעורר קנאת גננות רבות גם בארץ, ובוודאי ברחבי אוקראינה, שהקימו שלוחי חב"ד, הרב בנימין והרבנית בלה וולף, בסיוע קרן 'אור אבנר' של הנגיד המפורסם ר' לוי לבייב. חדר המשחקיה ענק ומאובזר היטב, חדר שינה מרווח ובו מיטות ילדים מעץ משובח מכוסות בכסיות נקיות ומגוהצות, שכן באוקראינה מקפידים שלטונות משרד החינוך על שעות השינה של הילדים. חדר ריכוז עשוי לתפארת. המסדרונות מלאים אף הם בקישוטים, יצירות אומנות וסמלים שיוצרים בצוותא ילדי הגן עם הגננות לצד לוחות כתובות רוסית ועליהם דווח להורים על הנעשה והנשמע בגן ובבית הספר. המבנה הוקם בלב פארק יפיפה מוקף בפרחים דשאים ועצי נוי, "את כל אלה שתלו ילדי הגן והם מטפחים את הגינה", מספרת הרבנית בלה וולף, מנהלת מוסדות החינוך של הקהילה. שתילי עצי נוי ופרחים פזורים גם בקומות הגן ובית הספר, על כל עציץ מצוין שם השתיל וכמה ממאפייניו, כך לומדים ילדי בית הספר טבע ועוקבים אחר תהליך הצמיחה.

"הצמחייה הזו כה סמלית" מנמקת הגב' וולף, "מתרחש כאן תהליך של גדילה והתפתחות של הפרחים היפים ביותר של העם היהודי, הם זוכים לגדול באווירה חמה ואוהבת, שמעניקה להם את כל הצרכים בשביל לגדול בריאים ולפתח את כל האצור בהם, אך בעיקר, לצמוח כתינוקות של בית רבן לכל דבר, כילדים יהודיים שניזונים ממזון כשר לגוף ולנשמה, ששגורות על פיהם מילות הברכות ופסוקי התפילה".

כן, עוד מוסד חינוכי מצליח של 'אור אבנר' באחת מהערים בחבר העמים. אך הסיפור של סבסטופול שונה משאר הנקודות היהודיות בחבר העמים. בעוד שברוב הקהילות היהודיות נמשכים יהודי המקום אל המוסד היהודי ומה שמציעה הקהילה בשל חוסר באמצעים כלכליים, בכדי ליהנות מן השפע שמציעה הקהילה ללא תשלום, הרי שיהודי סבסטופול רובם ככולם בעלי מעמד כלכלי יציב. ההורים מעוניינים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר המספקים השכלה גבוהה, בעלי מוניטין וותיק, ומוסד החינוך היהודי מתחרה בבתי הספר הלא יהודיים. מציע רמת לימודים גבוהה ואיכותית, ותנאים פיזיים מעולים.

כל סיפורה של התודעה היהודית בעיר הזאת, הוא סיפור קשה יותר מכל רחבי חבר העמים. סבסטופל הייתה בעברה עיר צבאית סגורה לאזרחים מהשורה. רק כמה שנים אחרי נפילת ברית המועצות נפתחה העיר לכל, ואף הפכה לעיר תיירות מבוקשת מאוד בשל חוף הים המדהים שהיא שוכנת עליו. לאורך מפרצה של העיר פעלו בסיסי חיל הים של הצבא האדום. מי שלא שירת באחד מהם יכול לעזוב את העיר. היהודים ששירתו במשרות צבאיות בחייל הימי השתדלו להסתיר בכל דרך את יהדותם, היא היוותה מושא לבושה, מכשול בפני התקדמות בדרג הצבאי. עד היום מנסים יהודים רבים להסתיר את זהותם היהודית. עובדת היותה של סבסטופול עיר עם עבר צבאי כה מובהק, היא המקנה לתושביה את הביסוס הכלכלי והיציבות של היום. שכן רוב התושבים נהנים ממשכורת או פנסיה צבאית מובטחת. ותופעה נפוצה של אנשי חייל הים לשעבר שעובדים במשרות ימאות בחברות ספנות בינלאומיות מביאה מטבע זר בכמות נדיבה ומשכורות בקנה מידה מערבי לעיר.

לפני המשימה הקשה הזאת עמדה משפחת וולף כשנחתה לפני חמש שנים בעיר סבסטופול. "אין כאן יהודים", אמר להם נהג המונית שהביא אותם משדה התעופה לבית השכור הזמני בעיר. "בפועל התברר שהנהג צדק, יהודים היו כאן לא מעט, אבל איש מהם לא נהג כיהודי, כולם ניסו להסתיר זאת. יהודים עבדו ביום הכיפורים שלא לדבר על שבתות".

יתרה מזאת, אנשים חיפשו רוחניות ולא הייתה דמות יהודית שתספק אותה. מחפשי הרוחניות פנו אל הנצרות שעשתה בהם שמות. "יש להם כסף ומוטיבציה בלתי רגילה", מספר הרב וולף, "את אתר ההטבלה הנוצרי ראית בעצמך". אבל דווקא את אלה שפנו לנצרות וחיפשו רוחניות קל היה בסופו של דבר להחזיר ליהדות משום שהם ביקשו רוחניות וחיפשו אותה.

אבל לא אנשים כמו הרב בנימין והרבנית בלה יתייאשו ממשימות מסוג זה. "כל הפעילות שלי כאן היא השגחה פרטית אחת גדולה", אומר הרב בנימין וולף "נהג המונית שלקח אותי הוא זה שהכיר לי את האיש שהפך לבסוף לעוזרי".

ויחד עם בוריס (היום כבר יעקב), עוזרו של הרב וולף, החל הרב הצעיר, בנו של דובר חב"ד הרב בערקע וולף ז"ל, לחרוש את העיר ולהודיע כי יש לאן לפנות. "עד היום לא היה להם רב שיגיד להם מה מותר ומה אסור, הימצאותו של איש דת יהודי, הביאה את התוצאות הדרושות. הייתי צריך להתחיל לבנות קהילה מהיסוד", הוא מספר.

כמה אישים עמדו לצידו בעצה ובתבונה וגם בתמיכה כספית, רבה של רוסיה הרה"ג רבי בערל לאזאר שליט"א, הנגיד ר' לוי לבייב וצוות עוזריו שיש להם ניסיון רב בכגון אלה בראשותו הרב דוד מונדשיין, מנכ"ל "קרן לבייב", הנגיד ג'ורג' רוהר המממן אף הוא את הפעילויות האלה וידיו רב לו בעצה, וכמובן המנהל רב העוצמה של מרכז השלוחים בניו יורק הרב קוטלרסקי. "ובהזדמנות זאת אני רוצה להודות בכל ליבי לרב שמואל קמיניצקי העוזר לשלוחים במסירות נפש אדירה", אומר הרב וולף
חודש לאחר שהגיע לעיר, בערב שבת זכור, לראשונה מאז המהפכה הקומוניסטית נשמע בעיר קול תפילה במניין והעיר המתה מהתרגשות, בפעם הראשונה הבינו היהודים כי יש תוכן של ממש לעובדה שהם יהודים, עד אז הם ידעו שזה משהו שצריך להסתיר, כמו מחלה.

ספר תורה קיבלו בהשאלה מאודסה, שני ספרים הגיעו לאחר מכן מהארץ. השמועה על המועדון החדש של היהודים עשתה לה כנפיים ויהודים החלו להגיע לבית הכנסת. השלב הבא היה לפתוח מוסד חינוכי. "המשימה לא הייתה פשוטה. תנאים פיזיים לא היו חסרים להם", מספר הרב וולף, "הם חיפשו רמה לימודית והיינו צריכים לדעת מה להסביר להם, מדוע עליהם לשלוח את ילדיהם לגן חדש וחסר ניסיון יהודי. הסברנו להם שליהודי יש נשמה מיוחדת שצריך ללמד אותה בכלים מיוחדים". וזה לא היה פשוט. כמה ילדים יהודים שבאו ללמוד בגן החדש הוצאו בבהלה על ידי הוריהם לאחר שהחלו למלמל משהו שפה משונה לפני שהם אוכלים.

אבל התוצאות מדברות בעד עצמן בבית הספר היהודי "אור אבנר" של סבסטופול לומדים היום תלמידים בכיתות א-ד. חלק מהתמיכה העיקרית למימון המוסד מעבירה הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה, בראשות הרב מאיר סטמבלר. הצוות החינוכי 'נותן את הנשמה' כהגדרת הרבנית ובית הספר פורח.

וזה כמובן עוד לא הכל. חמש שנים אחרי הגעת משפחת וולף לעיר, ולא ניתן להכיר אותה מבחינה יהודית. מניין קבוע לתפילות, שיעור בחומש, תהילים וספר תניא יומי, שיעור בשולחן ערוך שניתן על ידי אחד המתפללים, שיעור קבוע בגמרא, שיעור נשים שמוסרת הרבנית בלה וולף בהשתתפות נשים רבות, תוכנית 'כוכבים' לסטודנטים המגיעים לבית הכנסת מידי יום א' להתוודע ליהדותם, ועוד היד נטויה. רק בל"ג בעומר האחרון צעדו בעוז ברחובות סבסטופל 1000 ילדים ומבוגרים. לעומת חמש שנים קודם לכן כשהעירייה סירבה לאשר הצבת חנוכיה בעיר. רק אחרי מספר פעולות שנקט הרב וולף הוצבה החנוכיה כשאחד המשתתפים בהדלקה הוא ראש העיר בעצמו.

ובימי שהותנו בסבסטופול, בה קיבלו על עצמם לפני יותר מ-1000 שנה ממלכה שלמה עול תורה ומצוות, החל הרב וולף לבנות לראשונה את מקווה הטהרה. בעוד מספר שבועות הוא מקווה לחנוך את המקווה שאותו תרמו עו"ד ד"ר יעקב ווינרוט מישראל ומרכז רבני אירופה.