בהיותי בשיעור א' בישיבה קטנה, הגישו לראשונה בארוחת הערב גבינה צהובה. כמובן שההתרגשות הייתה לא קטנה. במקום לאכול לחם עם עגבנייה, סוף סוף יש גיוון נחמד.
או-אז נעמד אחד הבחורים, וכשהוא מחזיק את צלחת הגבינה צהובה בידיו, ביקש את רשות הדיבור.
מעשה בחסיד של 'בעל התניא', שידוע היה במעשי הקונדס שלו, ושמו ר' שמואל מונקס. פעם התארח ר' שמואל אצל החסיד רבי פרץ חן. בבוקר הכין ר' פרץ קפה לשניהם. ר' שמואל שתה את הקפה והתיישב ללמוד. כשטעם ר' פרץ מהקפה - היה הקפה מר. התברר שבמקום להוסיף סוכר התבלבל והוסיף לקפה מלח.
שאל ר' פרץ את ר' שמואל: "נו, איך היה הקפה?" {
השיב הלה: "מצוין".
אמר לו ר' פרץ: "תשמע, הוספתי מלח במקום סוכר..."
אמר לו ר' שמואל: "מאז כניסתי בפעם הראשונה ליחידות אצל 'בעל התניא', אבדתי את הטעם מענייני העולם הזה"
פעם - ממשיך הבחור עם הגבנ"צ בידו לספר - ישבו חסידים להתוועדות וסעודת מצווה. כשהגישו לשולחן ריאות בהמה ממולאים. חטף ר' שמואל את קערת הריאות, ונעמד לרקוד, כשהקערה בידיו. ביקשו ממנו החסידים שיניח את הקערה בחזרה על השולחן, והוא ממשיך בריקודו המסוכן...
כשניסו החסידים להוציאה בכוח מידיו, השליך את הריאות לאשפה. או-אז התעוררה מהומה גדולה. הייתכן שעבר הוא על "בל תשחית"... באמצע המהומה, הגיעה בריצה בת הקצב, והחלה לזעוק: בטעות הבאתי ריאות מבהמה טריפה...
כעת החלו החסידים לסנוט בר' שמואל: "האם בעל מופת ורוח הקודש נהיית לנו?!"
השיב ר' שמואל: "לא מעשה ניסים יש כאן, ולא רוח הקודש נזרקה בי. אלא שהרי 'בעל התניא' לקח ממני את הטעם מענייני העולם הזה. כשהרגשתי תאווה מיוחדת לריאות הללו, אמרתי לעצמי: אם הלב שלי מתאווה, משהו כאן לא חלק..."
המשיך הבחור ואמר: כשאני רואה את התאווה לגבינה הצהובה, אני אומר, משהו כאן אינו חלק. ותוך כדי סיום נאומו - השליך הבחור את הגבינה צהובה לאשפה.
אחר כך הסביר הבחור שבמשפחתו לא אוכלים גבינה צהובה, על אף שהיא תחת כשרות מהודרת, כיוון שגבינה צהובה מיוצרת על-ידי השהייתה בקיבת בהמה.
איך מייצרים גבינה?
ובכן, לצורך גיבון גבינות קשות - צהובות או מלוחות - יש צורך באנזים. תפקידו של האנזים ללכוד את חלקיקי הקזאין שבחלבון החלב, להדביקם, ולגרום להם לשקוע, ולהיהפך לגבינה.
אנזים זה נמצא אף בקיבת תינוק היונק חלב. פעולתו של האנזים היא לגבן את החלב בקיבה, כדי שהתינוק לא יפלוט.
לצורך גיבון גבינות, היו משתמשים בעבר הרחוק באנזים המופק מקיבת עגל. די היה בכמה טיפות של אנזים, כדי לגבן דלי שלם של חלב. כמובן שגיבון על-ידי אנזים של בהמה יוצר בעיות כשרותיות סבוכות. ועל כך נכתב בשולחן ערוך שאף גבינת גוי שהעמידוה (גיבנוה) בעשבים - אסורה, משום שמא העמידוה בקיבה.
כיום, בתעשייה המודרנית, כבר לא מגבנים באמצעות אנזים מבהמה, אלא מצמחים ובאמצעים מלאכותיים, ולכן אין כמעט את החשש הכשרותי.
אך בכל זאת, כיוון שגזרו חכמים על גבינת עכו"ם, מקפידים היום שהגיבון יהיה בהשגחה.
כלומר: גם אלו שאינם מקפידים על 'חלב ישראל', מקפידים גם כיום על גבינת ישראל. ויש אף המחמירים (כדברי הש"ך) ואינם מסתפקים בכך שהגיבון יהיה בהשגחת יהודי, אלא שהגיבון עצמו יתבצע על-ידי יהודי. כלומר טפטוף האנזים המלאכותי, הנקרא 'רנט', יתבצע על-ידי יהודי.
הרב יוסי שטיינברגר הוא מומחה לכשרות ומגיש תוכנית הכשרות של רדיו קול חי
או-אז נעמד אחד הבחורים, וכשהוא מחזיק את צלחת הגבינה צהובה בידיו, ביקש את רשות הדיבור.
מעשה בחסיד של 'בעל התניא', שידוע היה במעשי הקונדס שלו, ושמו ר' שמואל מונקס. פעם התארח ר' שמואל אצל החסיד רבי פרץ חן. בבוקר הכין ר' פרץ קפה לשניהם. ר' שמואל שתה את הקפה והתיישב ללמוד. כשטעם ר' פרץ מהקפה - היה הקפה מר. התברר שבמקום להוסיף סוכר התבלבל והוסיף לקפה מלח.
שאל ר' פרץ את ר' שמואל: "נו, איך היה הקפה?" {
השיב הלה: "מצוין".
אמר לו ר' פרץ: "תשמע, הוספתי מלח במקום סוכר..."
אמר לו ר' שמואל: "מאז כניסתי בפעם הראשונה ליחידות אצל 'בעל התניא', אבדתי את הטעם מענייני העולם הזה"
פעם - ממשיך הבחור עם הגבנ"צ בידו לספר - ישבו חסידים להתוועדות וסעודת מצווה. כשהגישו לשולחן ריאות בהמה ממולאים. חטף ר' שמואל את קערת הריאות, ונעמד לרקוד, כשהקערה בידיו. ביקשו ממנו החסידים שיניח את הקערה בחזרה על השולחן, והוא ממשיך בריקודו המסוכן...
כשניסו החסידים להוציאה בכוח מידיו, השליך את הריאות לאשפה. או-אז התעוררה מהומה גדולה. הייתכן שעבר הוא על "בל תשחית"... באמצע המהומה, הגיעה בריצה בת הקצב, והחלה לזעוק: בטעות הבאתי ריאות מבהמה טריפה...
כעת החלו החסידים לסנוט בר' שמואל: "האם בעל מופת ורוח הקודש נהיית לנו?!"
השיב ר' שמואל: "לא מעשה ניסים יש כאן, ולא רוח הקודש נזרקה בי. אלא שהרי 'בעל התניא' לקח ממני את הטעם מענייני העולם הזה. כשהרגשתי תאווה מיוחדת לריאות הללו, אמרתי לעצמי: אם הלב שלי מתאווה, משהו כאן לא חלק..."
המשיך הבחור ואמר: כשאני רואה את התאווה לגבינה הצהובה, אני אומר, משהו כאן אינו חלק. ותוך כדי סיום נאומו - השליך הבחור את הגבינה צהובה לאשפה.
אחר כך הסביר הבחור שבמשפחתו לא אוכלים גבינה צהובה, על אף שהיא תחת כשרות מהודרת, כיוון שגבינה צהובה מיוצרת על-ידי השהייתה בקיבת בהמה.
איך מייצרים גבינה?
ובכן, לצורך גיבון גבינות קשות - צהובות או מלוחות - יש צורך באנזים. תפקידו של האנזים ללכוד את חלקיקי הקזאין שבחלבון החלב, להדביקם, ולגרום להם לשקוע, ולהיהפך לגבינה.
אנזים זה נמצא אף בקיבת תינוק היונק חלב. פעולתו של האנזים היא לגבן את החלב בקיבה, כדי שהתינוק לא יפלוט.
לצורך גיבון גבינות, היו משתמשים בעבר הרחוק באנזים המופק מקיבת עגל. די היה בכמה טיפות של אנזים, כדי לגבן דלי שלם של חלב. כמובן שגיבון על-ידי אנזים של בהמה יוצר בעיות כשרותיות סבוכות. ועל כך נכתב בשולחן ערוך שאף גבינת גוי שהעמידוה (גיבנוה) בעשבים - אסורה, משום שמא העמידוה בקיבה.
כיום, בתעשייה המודרנית, כבר לא מגבנים באמצעות אנזים מבהמה, אלא מצמחים ובאמצעים מלאכותיים, ולכן אין כמעט את החשש הכשרותי.
אך בכל זאת, כיוון שגזרו חכמים על גבינת עכו"ם, מקפידים היום שהגיבון יהיה בהשגחה.
כלומר: גם אלו שאינם מקפידים על 'חלב ישראל', מקפידים גם כיום על גבינת ישראל. ויש אף המחמירים (כדברי הש"ך) ואינם מסתפקים בכך שהגיבון יהיה בהשגחת יהודי, אלא שהגיבון עצמו יתבצע על-ידי יהודי. כלומר טפטוף האנזים המלאכותי, הנקרא 'רנט', יתבצע על-ידי יהודי.
הרב יוסי שטיינברגר הוא מומחה לכשרות ומגיש תוכנית הכשרות של רדיו קול חי
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
