יעקב זינגר

ביום שישי האחרון, כשבארץ-הקודש הייתה עוד שעת לפנות-בוקר, עמדו רבים דרוכים וקשובים במטרה לקבל פרטים ראשונים אודות גזר-הדין במשפטו של צעיר אסירי יפן, הבחור יוסף בן איטא רבקה, שהתקיים באותה עת בבית-המשפט המחוזי בצ'יבה שביפן. השעון היפני הורה על השעה 11 בבוקר, ובבית-המשפט התכנסו שלושת השופטים, שופט אחד ושתי שופטות.

יוסף, או יוסי כפי שמכנים אותו בני-משפחתו, שבעת תחילת הפרשייה היה עדיין קטין, הוכנס לאולם הדיונים כשהוא כבול באזיקים בכל חלקי גופו ומלווה בשני שוטרים, ולרגע אחד הוא היה יכול לראות בזווית העין כמה פנים מוכרות בין הקהל הרב שהגיע לראות את מהלך המשפט. אחיו הגדול יונה ב' שהגיע מישראל כשבוע קודם לכן כדי להיות עמו ברגעים קשים אלו, שליח חב"ד בטוקיו, הרב מנדי סודקביץ' ואברהם שווארץ, יהודי המתגורר בטוקיו הדואג לאורך כל השנה האחרונה לרווחתם של האסורים ביפן במטרה להקל מעט מסבלם.

בתום הקראת הטיעונים לגזר-הדין הכריז השופט הראשי על העונש: בין 5 ל-8 שנות מאסר בתוספת עבודות כפייה וקנס של 40 אלף דולרים. עיניו הרכות של יוסף – שבגיל צעיר כל-כך נדרש להתמודד עם הדבר הנורא מכל, שהייה בבית-מעצר בתנאים קשים במיוחד, אולי הגרועים מאלו שקיימים בעולם, בארץ זרה וכשמסביב כולם דוברים שפה בלתי-מוכרת – קיווה רגע קודם הקראת העונש שאולי יתרחש הנס, אולי משהו בכל זאת יקרה והכול יתברר כעורבא פרח. גם אחיו יונה ב' שישב באולם הדיונים ושפתיו מלמלו פרקי תהילים קיווה לאותו נס, אבל הכרזת גזר-הדין הייתה חזקה מהם. בפועל, גם גזר-הדין שנפסק הוא קל במיוחד לנוכח מה שצפו מומחים הבקיאים במשפט היפני. ההערכה הייתה כי העונש יהיה כבד יותר, או כפי שמגדיר זאת בפנינו יונה ב', אחיו של יוסף, "זהו הרע במיעוטו".

תחילתה של הפרשייה לפני למעלה משנה, זמן קצר קודם שפרטיה התפרסמו בישראל והסעירו את הציבור החרדי בשל הדאגה לשלומם של שלושת בחורי-הישיבות שנקלעו בלא ידיעה וללא-אשמתם לסיבוך שהמוצא ממנו היה נראה אז קשה ורחוק במיוחד – תפיסה באשמה של הברחת סמים בכמות גדולה דווקא ביפן, אחת הארצות שידועה כיום כמחמירה ביותר בתחומים אלו.



למעשה, מאז תחילתה של הפרשייה, נמנעו בני משפחות העצורים מלהתראיין לכלי-התקשורת, ובאופן גורף. עם-ישראל בכל מקום שהוא בעולם החזיק אצבעות, קרא אין-ספור פרקי תהילים להצלתם של שלושת הבחורים מן המיצר האיום אליו נקלעו, אבל המידע כולו שהגיע לכלי-התקשורת, הן הכלליים והן החרדים, היה מידע מכלי שני ולעתים שלישי. כולם יכלו לתאר ולדמיין מה עבר על המשפחות בשנה האחרונה, אבל אף אחד לא שמע וראה זאת.

השבוע, שעות ספורות לאחר שחזר לישראל משהות ביפן, שוחח אחיו הגדול, יונה ב', עם בן משפחתו (בשיחה פרטית) וסיפר את הגרסה האמיתית על השתלשלותה של הפרשה, על הרגעים הקשים לאורך השנה האחרונה, השנה הקשה ביותר בחייהם של יוסי ושל בני המשפחה כולה, על התחושה שאחרי מתן גזר הדין, ועל התקווה שבכל זאת יתרחש נס כל-שהוא בימים הקרובים. 'שעה טובה' מפרסם לראשונה את השיחה בין השנים.

"מדובר במאסר ממושך מאוד", אומר יונה, "אבל כל המעורבים בדבר שמחים כי לפחות הגענו לנקודה הזו שממנה ניתן יהיה לפעול הלאה, במטרה להקל את תנאי מאסרו של יוסי, בדמות העברתו לישראל לריצוי העונש". יונה, המלווה את יוסי הנמק בכלאו ביפן לאורך כל הדרך, ביקר אותו לראשונה בחול-המועד פסח בשנה שעברה, והיה למעשה ראשון המבקרים מטעם המשפחות אצל הבחורים. מאז הוא שהה ביפן עוד מספר פעמים לזמנים קצרים או ארוכים יותר, וגם כעת בטרם גזר-הדין הגיע יונה ליפן למשך כעשרה ימים, לקראת מתן גזר הדין, כשבכל הזדמנות שהמשפט היפני מתיר לו לבקר את אחיו בבית-המעצר, הוא עושה זאת.

אני לא מסוגל לעבור כאן קיץ נוסף

"יוסי נמצא בכלא בצ'יבה, כבר למעלה משנה", מספר יונה ב' השבוע. "ההורים שלי ביקרו אותו מספר פעמים, וגם אני הייתי אצלו במשך השנה הזו כמה וכמה פעמים. בתחילה ניסינו להיכנס אליו באמתלות שונות, אבל כשראינו את הנזקים שנגרמים מכך, גם בשל הרעש התקשורתי שנגרם ומקשה על התהליך, הפסקנו. במשך הזמן שהינו שם, בדירת חדר שהצלחנו לשכור בצ'יבה במחיר 'נמוך' – 1,700 דולר לחודש. לשבתות נסענו לטוקיו, כדי להתפלל במניין, בבית-חב"ד שנמצא במקום".

תוכל לשחזר כיצד נראתה הפגישה הראשונה שלך עם יוסי, בחול המועד פסח בשנה שעברה?

"זה היה נורא. באותה תקופה הוא היה עדיין בחקירות מאסיביות שלעתים נמשכו למעלה מ-12 שעות ברציפות, וכשלקחו אותו לחדר בו הוא היה אמור לפגוש אותי, הוא היה בטוח ששוב מובילים אותו לחקירה, הפעם בידי חוקר אחר. זה היה אחרי 15 יום שבהם כמעט לא ישן. ואז, כשהוא ראה אותי פתאום יושב מולו, נדמה היה לו שהוא רואה מלאך משמים... עד היום הוא לא מפסיק לספר לי כמה היה אותו רגע חשוב בשבילו. הוא לא ידע עד אז מה אנחנו בארץ יודעים על מצבו, אם בכלל, ואחרי שהוא שמע ממני שאלפי אנשים מתפללים עבורו בכל יום, הוא הרגיש הרבה יותר טוב. אני עצמי, עד אותו זמן, לא ידעתי מה זה יפן בכלל, לא הבנתי עד כמה חמור העניין וכל הפגישה הזו היתה סיוט. יוסי, שהיה אז בן 17, נראה כמו שק של עצמות".

יונה מתאר תמונה קודרת ביותר של הכלא היפני בו שוהה יוסי מאז שהסתיים שלב החקירות. בתחילה הובל יוסי לחקירה בבית-מעצר לקטינים, אולם לאחר ששמעו והבינו שם את 'גודל' התיק, הוא הועבר לבית משפט פלילי. לאחר שהסתיימו שלבי החקירה המתישים נכנס יוסי לכלא בו הוא נמצא כעת. בית-הכלא, כפי שמתאר זאת יונה, מורכב ממספר רב של בניינים, ולמעשה גם שני חבריו האחרים של יוסי כלואים בו, אבל כל אחד בנפרד מרעהו ואפילו בבניינים שונים.

"כשאני מגיע לבקר אותו, אני יכול לדבר איתו רק דרך זגוגית של חלון. אין אפשרות להיכנס אליו", אומר יונה. "יוסי נמצא בבניין הגרוע ביותר בבית-הכלא הזה, מדובר בבניין שאין בו ללא חימום בחורף ולא קירור בקיץ. כשהייתי אצלו עכשיו הוא אמר לי: 'מתחילים שוב להרגיש כאן את הקיץ, אבל אני לא מסוגל לעבור כאן קיץ נוסף. החום נורא ואיום, אין אפשרות להתמודד עימו. כשאתה מגיע לארץ, תתחיל להפוך עולמות, תראה מה אפשר לעשות, כי אני פשוט לא אוכל לעבור עוד קיץ כזה'. מדובר בחום אימים שאי-אפשר להתמודד איתו, בג'וקים ובבעלי-חיים שונים שפוקדים את התאים בימי הקיץ החמים ובחוסר יכולת להתמודד עם החום הנורא, כשגם להתקלח מותר לו רק פעמיים בשבוע".


מימין: עו"ד בוקסבוים ועו"ד מטסאו בביקור אצל הרב חיים-צבי מייזליש ר"י סאטמר בב"ב

למעשה, גם החורף בכלא היפני הינו קשה במיוחד. יונה מתאר את ימי החורף בהם ביקר את אחיו שסיפר לו על שכבות קרח שנוצרו על קירות תאו, בשל הקור חודר העצמות שקיים באותו בניין. "אנחנו הבאנו לו בכל פעם כמה מעילים, ומחוסר שמיכות, הוא היה נוהג להתכסות בחמישה מעילים זה על גבי זה.

לפני מתן גזר הדין, ידעו בני המשפחה למה עליהם לצפות. "גזר הדין הזה הוא הרע במיעוטו", שב יונה ואומר. "עונש המקסימום במקרה כזה, של קטין, הוא 10 שנות מאסר. קיווינו כל הזמן לנס, אבל היה קשה מאוד לשמוע את גזר הדין.

"במשך שעה שלמה נמשך התהליך המייסר. שם ביפן יש משמעות מאוד גדולה לשמירה על הזמנים. המשפט התחיל בדיוק בשעה היעודה ונגמר בדיוק שעה לאחר מכן, בלי כל עיכובים. השופט יושב ומקריא את גזר הדין. לאחר כל מספר משפטים, המתורגמנית מתרגמת את דבריו, באופן שהדברים נשמעים לכל היושבים באולם אבל מועברים ישירות ליוסי באמצעות אוזניות שנמצאות על אוזניו. ביפן, לצאת זכאי זה נגד כל הסיכויים. המציאות היא כי 99.3 אחוז מהנאשמים, יוצאים חייבים בסופו של דבר". יונה שולף עשרות גזירי עיתונים ומסמכים, מחווה על גזרי-דין שונים שנגזרו על-ידי בתי-המשפט ביפן על עבירות סמים שונות, אפילו מועטות בחומרתן, לשם הדגמה של העונשים החמורים הניתנים שם. מסתבר כי מערכת המשפט מתייחסת בחומרה רבה להברחת סמים לתחומי המדינה.

למעלה משנה עם פרוסות לחם בלבד

כשהוא מתייחס לעצם הפרשייה, עוד בטרם נתפסו שלושת הבחורים על-ידי השלטונות ביפן, אומר יונה כי לדעתו "הם יורטו מראש. כבר כשהבחורים שהו בהולנד. היה פה משהו מסריח מאוד, כך הבנתי. למשל, נתנו לבחורים כרטיס-טיסה אלקטרוני, ובתוכו גם הזמנה למלון 'הילטון' בטוקיו – הזמנה שבוטלה למעשה עוד לפני שהם בכלל הגיעו ליפן. כנראה, השולחים שלהם הבינו שעומדים 'לעלות' עליהם. זה היה משחק מכור מראש, ויש מספר סימנים שמראים זאת. את הפרטים קיבלנו מחברת הנסיעות שדרכה נעשתה ההזמנה, אחרי ששופט בית-המשפט חייב את הבעלים שלה למסור לנו את הפרטים הללו".

יונה ממשיך ומספר על ביקורו האחרון ביפן, ממנו חזר רק השבוע, לאחר גזר-הדין שניתן. "הגעתי מטוקיו לצ'יבה בשש לפנות בוקר. דבר ראשון, קניתי לו בחוץ 5 פרוסות לחם לבן, כמו בכל יום. זה כל מה שהוא יכול לאכול שם לאורך כל השנה בה הוא כלוא שם. אברהם שוורץ היה מגיע לשם בכל יום, כדי לקנות את הלחם מבית-הכלא ולהעביר לו אותו. אתה חייב לבוא מוקדם, כי בתשע בבוקר כבר לא נשאר לחם. אברהם היה נוסע במסירות בכל יום מטוקיו לצ'יבה ברכבת של שש בבוקר כדי להביא לו את הלחם, כי אם לא, הוא פשוט היה נאלץ לצום עד למחרת".

מתברר ששלושת הבחורים זכו גם למצות בימי הפסח, שאפשר להם לאכול יותר ולשבוע, אולם אלה נלקחו מהן מיד במוצאי החג. ניתן גם להזמין מעט פירות, פעם בשבועיים. ומלבד זאת, יוסי נאלץ להתקיים על פרוסות הלחם הלבן בלבד, ויונה מספר כי בשנה האחרונה הוא איבד הרבה ממשקלו.

"למעשה, גם אם היית רוצה לאכול את האוכל המוגש שם לכלל האסירים, ומדובר כמובן בטריפות, לא היית מסוגל", אומר יונה. "האוכל היפני הוא משהו אחר לגמרי. יוסי אמר לי שפעם הביאו לו דגים, אבל רק בגלל הריח, הוא לא היה מסוגל לטעום מהם".

מה ראית על יוסי כשיצא ביום שישי האחרון לאחר גזר הדין?

"הוא יצא בבכיות קורעות-לב. אבל ברוך השם, עד שהגיע חזרה לכלא, זה כבר היה אחרי שהיתה לו אפשרות להתקלח. פעם בשבועיים הוא מקבל אפשרות כזו. הוא נלקח למקלחת בבניין אחר, שבו יש גם חימום וקירור, מים חמים וכולי. זה עודד אותו מעט ושיפר קצת את ההרגשה שלו. בכל מקרה, כשהוא יצא, המשפט שהוא אמר לי היה: 'אני אתמודד עם כל זה, יש לי את הריבונו-של-עולם אבל איך תרגיע את אמא?' זה היה קשה מאוד, וזה עוד היה ערב שבת. אני עצמי הגעתי למלון בטוקיו ברגע האחרון לפני שבת".

ראית את התא בו הוא כלוא, איך הוא נראה?

"יש לו 'מיטה', מעין פוטון מתקפל המונח על הרצפה. בשבע בבוקר מעירים אותו, הוא חייב לקפל את הפוטון, ואסור לו לשבת עליו לאורך היום. הוא יכול רק לשבת על הרצפה או לעמוד. הוא סיפר שהוא היה יושב ורק מניח את היד כדי להישען על משהו, וכבר היו הסוהרים גוערים בו כדי שיישב זקוף. הם מנסים להשליט שם משמעת חזקה מאוד. רק בצהריים מותר לו לפתוח שוב את הפוטון לשעה וקצת של מנוחה, שאחריהן עד הלילה הוא צריך לקפל אותו שוב.

"פעמיים בשבוע מוציאים את האסירים לחצר ל-10 דקות. אם מעונן, לא מניחים להם לצאת. כך יכול להיווצר מצב של שבוע או שבוע וחצי שיוסי לא יכול להזיז את אבריו כמעט".

יש לו שם ספרים?

"כן, אנחנו מכניסים לו ספרים רבים, וגם את העיתונים החרדים מהארץ. יוסי כועס מאוד על העיתונים, שכתבו את השם שלו. הוא בסך-הכול ילד, הוא עוד צריך להתחתן... אני קונה בעבורו מדי שבוע את כל העיתונים החרדיים כאן בארץ, מה שאני יכול, ואני שולח ליפן, ואברהם שווארץ מעביר לו אותם לתוך בית הכלא, וכך עד יום שישי הוא מקבל את העיתונים".

יונה מבקש להביע תודה עמוקה לשגרירות הישראלית ביפן, שמקלה עליהם בהעברת המשלוחים ליוסי, ובעצם בכל עזרה או סיוע שהם נזקקים לו. "השגריר הישראלי, מר ניסים בן שיטרית ועימו הקונסולית גב' שביט וגב' פרידמן, מצוות הקונסוליה הישראלית ביפן, עוזרים לנו בכול. אגב, ביום האחרון ששהינו שם, בצהריים, היתה שם מסיבה כל-שהיא, וגם אנחנו הוזמנו והשתתפנו בה. הם אמרו לנו, מה שרק יהיה, כל מה שתצטרכו, אנחנו כאן בשבילכם 24 שעות. והם אכן עזרו בכל דבר שביקשנו".


הרב שפרן מברך את אברהם שוורץ                  שליח חב"ד עם אחד העסקנים

יונה מזכיר את שמות האנשים הנוספים שעמדו, ועדיין עומדים, לצד המשפחה, במהלך כל התהליך הכואב: בראש ובראשונה בכל הכבוד הראוי, הגאון רבי מנחם מנדל הכהן שפרן שליט"א, שלא נח ולא שקט בראותו את צערנו-צערו. הרב מנדי סודקביץ', שליח חב"ד בטוקיו שכאמור היה נוכח גם הוא במהלך גזר-הדין, ובכל השנה האחרונה סייע ליוסי ולמשפחה בכל מה שיכל, כמו גם עסקנים נפלאים שמוסרים עצמם לסיפור. אין להם לא יום ואין לילה. אם תתקשר אליהם ב-4 לפנות-בוקר, אתה תראה שהם עונים. לא ראיתי בחיים שלי מסירות כזו, כשכמובן הכול הוא בהתנדבות מלאה, בלי כסף ובלי מאומה".

הוא מודה במיוחד למסבב כל הסיבות שאינה לידם את עורך-הדין הפרופסור ר' דוד בוקסבויים שמנהל את מסכת ההגנה ואת מערכת עורכי-הדין היפניים לאורך כל הדרך ומלווה את בני-המשפחה ועוזר בכל מה שיוכל בהתנדבות מלאה. "מדובר באדם מבוגר, כבר בן 76 שבלי-עין-הרע כוחו במותניו כנער צעיר ורענן והוא משמש כאחד מעורכי-הדין הידועים בסין, בעל משרדים במקומות רבים בעולם, שהגיע כבר מספר פעמים לטוקיו כדי לעזור ולטפל בעניינו של יוסי. גם הוא זמין בכל עת ובכל זמן בכל בקשה או שאלה לה אנו זקוקים. אין לנו מילים להודות לו, ה' ישלם לו כגמולו הטוב".

האמנו שהולך לקרות איזשהו נס

יונה ב' מספר כי את רוב הזמן מעביר יוסי בלימוד ובקריאת ספרים אותם מעבירים לו בני המשפחה. ובעיקר "מתחזק מאוד ביידישקייט ועוסק בחלק גדול מהיום בלימוד תורה, בתפילה ובלימוד ספרי-חסידות. אין כמעט ספר-חסידי אחד שלא נמצא ברשותו. הוא מאוד מקווה שייגמר הסיפור הזה וכמובן, אנחנו משתדלים מאוד לחזק אותו.

"ניצלנו כל הזדמנות לבקר אותו. ב-20 הדקות המוקצבות לביקור, כי בזמן הזה, מלבד התמיכה הרבה שהביקורים מעניקים לו, הוא לפחות יכול לשבת על כיסא! יוסי סיפר לי שהוא מחפש כל הזמן סיבות לצאת להסתפר. יש לאסירים אפשרות לעשות זאת פעם בשבועיים. גם כשאין לו כמעט שערות, הוא מבקש לצאת, כדי להסתפר ולו במעט... העיקר לצאת קצת מהצינוק הזה".

על מה דיבר איתך יוסי בביקורים האלה?

"בתקופה האחרונה הוא דיבר רק על המשפט, הוא ידע כל פרט ופרט בקשר אליו. פה בארץ ישבנו כמה חודשים בקדם-דיונים, וזה היה יותר קשה מהכול. כל הבירוקרטיה, כל הטרטורים לבית-המשפט. אני חייב לומר, שלולא ההכנה הזו, מי יודע מה היה מקבל.

"אני גם חייב לומר שהרעש התקשורתי בעניין הזיק מאוד לכל התהליך. אנחנו צריכים לדעת: כל פתק, כל עיתון, כל מה שכתוב פה בכל כלי תקשורת כאן בארץ, הכול מתורגם שם, ביפן, ונמצא על שולחן התובע. מזל שיוסי לא יכול היה לראות את כל העיתונות שבתחילה היו מלאים בסיפורים שקריים. גם כך, כפי שאמרתי, כואב מאוד ליוסי שעיתונים פרסמו את שמו המלא – דבר שגם נוגד את החוק הישראלי".

אין ספק שיוסי עבר שינוי של ממש בכלא. מילד בן 17, הוא הפך לאדם בגיר שקנה חכמה. ועם כל התמצאותו בתיק שלו, "הוא כבר יכול להיות עורך-דין", כפי שאומר אחיו בחיוך כאוב. כעת ממתינה המשפחה להכרעת עורכי הדין והרבנים, האם להגיש ערעור על פסק הדין, או שמא להסכים לגזר הדין בכדי להתרכז ולהזדרז בפעילות למען העברתו ארצה לריצוי העונש.

יונה ב' מתאר את מעמד הקראת גזר דינו של אחיו: "נכחו שם בני המשפחה, חלק מהעסקנים שסייעו לנו, וכל מיני עורכי-דין יפניים, שאינם מוכרים לנו, כמו גם חוקרים משטרתיים. התיק הזה מעניין מאוד את היפנים", הוא אומר. "למעשה, זה גם חלק מהבעיה – הרעש התקשורתי, שאילץ, בין היתר, את השופט שלא לתת ליוסי לחמוק מגזר-דין קשה.

"כשיוסי נכנס לאולם המשפט, עיניו היו מושפלות. הוא נכנס מלווה בשני שומרים, אסור באזיקים בידיו וקשור בהם גם מאחור, כשהוא מוחזק בידיהם כאילו היה בעל-חיים. כשנכנס, הסירו השומרים את האזיקים. הוא התיישב, השופט הורה לו לקום, ואחר כך שוב להתיישב. יוסי התיישב, ואסור היה לו להביט לאחור לעברינו".

"במשך כל התקופה שקדמה למתן פסק הדין, יוסי לא מסוגל היה לעשות הרבה. הוא קרא ולמד, וכאמור, גמר בכל יום את כל ספר התהילים. הוא חדור ביטחון עז. גם הידיעה שאלפי אנשים אומרים תהלים בשבילו בכל יום מחזקת אותו מאוד".

אבל יונה עצמו דווקא מתאר את גזר הדין כמכה עבורו. הוא ציפה להתפתחות חיובית כלשהי, לאחר שביום שני האחרון שלפני גזר הדין, התבשרה המשפחה כי התובע הוחלף, וכי התובע החדש הגיע לכלא ונתן ליוסי את הדרכון שלו, את תעודת הזהות שלו ועוד. "התחלנו לדמיין שהולך לקרות איזשהו נס", אומר יונה. "לא היתה תשובה או הסבר לדבר הזה, גם לא לעורכי-הדין היפנים. לכן, כששמעתי את גזר הדין הקשה יחסית, חטפתי מכה קשה ביותר".

כרגע שואפת המשפחה כי יוסי יגיע לרצות את עונשו בארץ. ביפן, עונש מאסר כזה הוא סבל בל-יתואר. בימים הקרובים יועבר יוסי לכלא אחר, ולתקוות משפחתו, הוא יועבר לכלא המיועד למערביים או לקטינים שהתנאים בהם נוחים יותר.
"השופט גזר על יוסי גם עבודות כפייה. אנחנו לא יודעים באילו עבודות מדובר, אבל אנחנו מקווים שבעבודות לצעירים, שזה קל יותר. אבל יוסי עצמו רוצה כבר לצאת לעבוד, הוא פשוט רוצה לצאת מהחדר. 'לא אכפת לי מה יהיה עליי לעשות, העיקר שאצא מכאן', הוא אמר לי".

יונה מראה על תמונה שבה נראית חנות עם שלל מוצרים. "אלו הם מוצרים שהאסירים מייצרים: נעליים, קופסה לטישיו מעץ, קערות... יוסי רק מחכה לצאת מכלאו, ולא משנה מה יהיה עליו לעשות. לאן שילך, נתמודד עם זה. נקווה שלא יישלח לבית-כלא רחוק. יש גם כלא בפוג'י, ואנחנו מקווים שלא יישלח לשם – זה הכלא הכי קשה שיש. אני לא יודע אם זה תלוי בשופט", אומר יונה, "עורך הדין שלנו עובד על זה".

איך אתה שואל דבר כזה ליד אימא?

יונה מתאר תמונת מצב קשה מאוד, אבל יש גם קרני אור חיוורות, יהודיות, המבליחות באפלה. "יוסי מקבל כל הזמן ספרי-קודש אל תוך הכלא. כולנו, 12 אחים ואחיות, עוברים ימים קשים מאוד-מאוד. חיינו השתנו בשנה האחרונה. אבל ברוך-השם שאנחנו כבר בשלב הזה המהווה תחנת מעבר בדרכו של יוסי ארצה.

"העבודה האמיתית תתחיל בשבועות הקרובים. כי אם יחליטו עורכי-הדין שלא לערער אלא להתמקד בהעברתו ארצה, יתחיל סיפור של בירוקרטיה. היה סיפור דומה לאחרונה, של ישראלי שנכלא ביפן לעונש מאסר של 6 שנים. זמן הטיפול בהעברתו ארך למעלה מ-10 חודשים.

"בינתיים, יוסי מתחזק מאוד באידישקייט. הוא מתפלל ולומד כל הזמן, מנסה לעבור את הקושי – שמתבטא בעיקר בחוסר המזון ובסבל הנורא בקיץ.

"אגב, כשהגעתי אליו בפעם הראשונה בחורף, הייתי יחד עם אמא שלי. אני רואה שכל אצבעות-ידיו דקות ואדומות מאוד, היה נראה שהוא קיבל מכת קור בידיים. שאלתי אותו: 'יוסי, מה קרה לך?' הוא הביט בי והשיב, "לא, כלום, זה מהמקלחת, התקלחתי במים חמים...' מאוחר יותר, כשאימא לא היתה לצידנו, הוא צעק עליי: 'איך אתה שואל דבר כזה ליד אימא?!' זו היתה כל הדאגה שלו.
"יוסי עכשיו חזק מאוד. זה לא יוסי של לפני שנה. יש לו חוזק לא נורמלי. בתחילה היינו בהלם, לא חלמנו שבדיוק ליוסי זה יקרה. הוא נכנס לשם כילד – היום הוא בן-אדם עם חשיבה מאוד מיושבת, בכל דבר. אנחנו נמשיך לתמוך בו, ולהתפלל, יחד עם כל האלפים המתפללים לישועתו, ולישועת שני חבריו".