מערכת COL
|
יום י"ג אייר ה׳תשס״ט
07.05.2009
"יש לנו מכתב עבורך, הוא ממתין לך 67 שנה"
עובד בארכיון הצלב האדום בהאג מצא מכתב ששלח להוריו בפולין הרב חיים בוקיעט, חסיד חב"ד שנסע בהוראת רבו לשנחאי במלחמת העולם הראשונה. ההורים נלקחו לאושוויץ והמכתב נשאר בארכיון הארגון עד שהשבוע הגיע לבנו המשפיע הרב אברהם שמואל בוקיעט ● כתבה המתפרסמת השבוע בעיתון 'משפחה' לסיפור המלא
דוד דמן
הטלפון צלצל השבוע בבית משפחת בוקיעט בכפר חב"ד. הגה"ח רבי אברהם שמואל בוקיעט, מחשובי המשפיעים בחב"ד, ענה לשיחה, אך כלל לא תיאר לעצמו איזו סערה היא עתידה לחולל. על הקו היה עובד הצלב האדום מהאג שבהולנד, שביקש לדעת האם הדובר מישראל הוא בנו של הרב חיים בוקיעט, מי שנספה במהלך השואה באושוויץ. משאישר זאת הגרא"ש בוקיעט, הודיע לו הפקיד בהתרגשות: "יש לנו מכתב עבורך. הוא כבר מצפה לך במשך ששים ושבע שנים".
כך, כמעט שבעים שנה לאחר שהמכתב נשלח משנחאי לפולין, נתקע באמצע הדרך, ושכב במשך שנים כאבן שאין לה הופכין במחסני הצלב האדום בהאג, הוא הגיע שוב לידי המשפחה. המעגל נסגר אפוא באורח פלא.
הרב חיים בוקיעט היה בן יחיד להוריו כאשר נפרד מהם ונסע לשנחאי שבסין, מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. כ"ק האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זיע"א עודד אז את חסידיו לעזוב לשנחאי. בינתיים הובלו ההורים בידי הנאצים לאושוויץ, שם גם נספו על קידוש השם.
במכתב הנושא את התאריך 25 אפריל 1942, ושנשלח מוורשה, הם מודיעים לבנם היחיד, כי שלום עמם ולכל אשר להם. היות ששיגור דואר ישיר היה אז בלתי אפשרי, הם שלחו את המכתב להאג, לר' משה סיטל, יהודי חסידי, שהיגר מפולין והתיישב בהולנד. ר' משה קיבל את המכתב, ושיגר אותו הלאה, דרך ארגון הצלב האדום, לשנחאי, דרך ז'נבה.
הרב חיים, הבן היחיד, קיבל את המכתב, ועל אתר הוסיף עליו מספר שורות - המקסימום המותר היה 25 מילה - ושיגר את המכתב בחזרה, שוב דרך אותו מסלול, אל ידיד המשפחה בהאג ר' משה סיטל, שאמור היה להעביר אותו הלאה לפולין. הצלב האדום שהעביר את המכתב להולנד, כבר לא מצא את ר' משה סיטל בביתו בהאג, שכן גם הוא נשלח לאושוויץ הי"ד, וגנז אותו בארכיונו.
הרב חיים נשאר שנים מספר בשנחאי, כאשר רק בשנת 1946 קיבל אשרת כניסה לארה"ב, שם אכן השתקע. "אבא מעולם לא דיבר על מאורעות השואה", מספר ל'משפחה' בנו הגה"ח הרב אברהם שמואל, בראיון ראשון. ההתרגשות על רקע גילוי המכתב ניכרת עדיין בקולו. "הוא היה בן יחיד להוריו, וידענו שכל שיחה על הנושא קשה לו. זה היה אצלו כמו פצע פעור. לכן, גם מעולם לא לחצנו עליו לספר יותר מדי. כמובן, שעל המכתב הזה מעולם לא שמענו".
ר' חיים, נפטר זקן ושבע ימים, לפני שבע שנים, ולבנו לא נותר אלא לתאר כיצד הוא היה מגיב לו היה מקבל את המכתב לידיו. "הוא בטח היה מתרגש מאוד", מספר הבן.
מה כתוב בו?
"איננו יודעים עוד, שכן הוא כתוב בפולנית. המכתב כתוב במכונת כתיבה, אך הוא חתום בחתימתו המוכרת של אבינו ע"ה".
עבור המשפחה מדובר בתגלית כפולה. לא רק באות חיים מן האב, אלא גם מן הסבא והסבתא. "מתברר שבתאריך הזה הם עוד היו בין החיים, וזו גם תגלית חשובה בעינינו", אומר הרב בוקיעט בסיפוק.
הפקיד שחשף את המכתב כלל לא תיאר לעצמו את מה שהוא חולל. "בסך הכל ניסיתי לחפש בני משפחה", מספר הפקיד ההולנדי, ריימונד שולץ, בראיון בלעדי ל'משפחה' מהאג. את המכתב מצא באקראי בארכיון ארגון הצלב האדום בהאג, והחליט על דעת עצמו לחפש את הצאצאים. "בדרך כלל, כשאני מוצא מכתב מסוג זה, אני יודע שקשה עד בלתי אפשרי, למצוא את הנמנענים, שכן כנראה הם נספו במלחמה. כאן, כשראיתי את שם המשפחה, הבנתי שאין עוד הרבה שמות כאלו, ובסוף שבוע בזמני הפנוי ניסיתי לחפש באינטרנט. והנה, בדיוק לפני זמן קצר פירסם הנכד, הרב דוד זקליקובסקי, מאמר באתר תקשורת של חב"ד אודות סבו, כך שהדרך לאיתור בני המשפחה היתה קצרה".
אין זה תפקידו של שולץ: "בדרך כלל אנו מגיבים רק לשאילתות של אנשים, אבל כאן עשיתי נסיון פרטי לעלות על עקבות בני המשפחה, נסיון שצלח".
אתה מרוצה מהתוצאה?
"וודאי. לא רק מרוצה. אלא גם מתרגש".
ברשותו נמצאים עוד עשרה מכתבים, שנשלחו על ידי יהודים ולא הגיעו ליעדם. הוא מבטיח להעביר את הרשימה אלי, על מנת שאפרסם אותה בעיתון.
בינתיים, עד שמשפחת בוקיעט תמצא מתרגם שיתרגם את המכתב מפולנית, הם שלחו את זה היישר לפלורידה, שם שוהה האם, רעייתו של ר' חיים ע"ה, לצורכי רפואה. האמא התרגשה פעמיים. גם מפני שמדובר במכתב שכתב בעלה המנוח, וגם מפני שאף היא בת למשפחת בוקיעט. בעלה ר' חיים היה גם בן דודה.
המכתב, אמנם, מעולם לא הגיע ליעדו, אך שב סוף סוף לידי בעליו.
אם כי באיחור מסויים.
הטלפון צלצל השבוע בבית משפחת בוקיעט בכפר חב"ד. הגה"ח רבי אברהם שמואל בוקיעט, מחשובי המשפיעים בחב"ד, ענה לשיחה, אך כלל לא תיאר לעצמו איזו סערה היא עתידה לחולל. על הקו היה עובד הצלב האדום מהאג שבהולנד, שביקש לדעת האם הדובר מישראל הוא בנו של הרב חיים בוקיעט, מי שנספה במהלך השואה באושוויץ. משאישר זאת הגרא"ש בוקיעט, הודיע לו הפקיד בהתרגשות: "יש לנו מכתב עבורך. הוא כבר מצפה לך במשך ששים ושבע שנים".
כך, כמעט שבעים שנה לאחר שהמכתב נשלח משנחאי לפולין, נתקע באמצע הדרך, ושכב במשך שנים כאבן שאין לה הופכין במחסני הצלב האדום בהאג, הוא הגיע שוב לידי המשפחה. המעגל נסגר אפוא באורח פלא.
הרב חיים בוקיעט היה בן יחיד להוריו כאשר נפרד מהם ונסע לשנחאי שבסין, מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. כ"ק האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זיע"א עודד אז את חסידיו לעזוב לשנחאי. בינתיים הובלו ההורים בידי הנאצים לאושוויץ, שם גם נספו על קידוש השם.
במכתב הנושא את התאריך 25 אפריל 1942, ושנשלח מוורשה, הם מודיעים לבנם היחיד, כי שלום עמם ולכל אשר להם. היות ששיגור דואר ישיר היה אז בלתי אפשרי, הם שלחו את המכתב להאג, לר' משה סיטל, יהודי חסידי, שהיגר מפולין והתיישב בהולנד. ר' משה קיבל את המכתב, ושיגר אותו הלאה, דרך ארגון הצלב האדום, לשנחאי, דרך ז'נבה.
הרב חיים, הבן היחיד, קיבל את המכתב, ועל אתר הוסיף עליו מספר שורות - המקסימום המותר היה 25 מילה - ושיגר את המכתב בחזרה, שוב דרך אותו מסלול, אל ידיד המשפחה בהאג ר' משה סיטל, שאמור היה להעביר אותו הלאה לפולין. הצלב האדום שהעביר את המכתב להולנד, כבר לא מצא את ר' משה סיטל בביתו בהאג, שכן גם הוא נשלח לאושוויץ הי"ד, וגנז אותו בארכיונו.
הרב חיים נשאר שנים מספר בשנחאי, כאשר רק בשנת 1946 קיבל אשרת כניסה לארה"ב, שם אכן השתקע. "אבא מעולם לא דיבר על מאורעות השואה", מספר ל'משפחה' בנו הגה"ח הרב אברהם שמואל, בראיון ראשון. ההתרגשות על רקע גילוי המכתב ניכרת עדיין בקולו. "הוא היה בן יחיד להוריו, וידענו שכל שיחה על הנושא קשה לו. זה היה אצלו כמו פצע פעור. לכן, גם מעולם לא לחצנו עליו לספר יותר מדי. כמובן, שעל המכתב הזה מעולם לא שמענו".
ר' חיים, נפטר זקן ושבע ימים, לפני שבע שנים, ולבנו לא נותר אלא לתאר כיצד הוא היה מגיב לו היה מקבל את המכתב לידיו. "הוא בטח היה מתרגש מאוד", מספר הבן.
מה כתוב בו?
"איננו יודעים עוד, שכן הוא כתוב בפולנית. המכתב כתוב במכונת כתיבה, אך הוא חתום בחתימתו המוכרת של אבינו ע"ה".
עבור המשפחה מדובר בתגלית כפולה. לא רק באות חיים מן האב, אלא גם מן הסבא והסבתא. "מתברר שבתאריך הזה הם עוד היו בין החיים, וזו גם תגלית חשובה בעינינו", אומר הרב בוקיעט בסיפוק.
הפקיד שחשף את המכתב כלל לא תיאר לעצמו את מה שהוא חולל. "בסך הכל ניסיתי לחפש בני משפחה", מספר הפקיד ההולנדי, ריימונד שולץ, בראיון בלעדי ל'משפחה' מהאג. את המכתב מצא באקראי בארכיון ארגון הצלב האדום בהאג, והחליט על דעת עצמו לחפש את הצאצאים. "בדרך כלל, כשאני מוצא מכתב מסוג זה, אני יודע שקשה עד בלתי אפשרי, למצוא את הנמנענים, שכן כנראה הם נספו במלחמה. כאן, כשראיתי את שם המשפחה, הבנתי שאין עוד הרבה שמות כאלו, ובסוף שבוע בזמני הפנוי ניסיתי לחפש באינטרנט. והנה, בדיוק לפני זמן קצר פירסם הנכד, הרב דוד זקליקובסקי, מאמר באתר תקשורת של חב"ד אודות סבו, כך שהדרך לאיתור בני המשפחה היתה קצרה".
אין זה תפקידו של שולץ: "בדרך כלל אנו מגיבים רק לשאילתות של אנשים, אבל כאן עשיתי נסיון פרטי לעלות על עקבות בני המשפחה, נסיון שצלח".
אתה מרוצה מהתוצאה?
"וודאי. לא רק מרוצה. אלא גם מתרגש".
ברשותו נמצאים עוד עשרה מכתבים, שנשלחו על ידי יהודים ולא הגיעו ליעדם. הוא מבטיח להעביר את הרשימה אלי, על מנת שאפרסם אותה בעיתון.
בינתיים, עד שמשפחת בוקיעט תמצא מתרגם שיתרגם את המכתב מפולנית, הם שלחו את זה היישר לפלורידה, שם שוהה האם, רעייתו של ר' חיים ע"ה, לצורכי רפואה. האמא התרגשה פעמיים. גם מפני שמדובר במכתב שכתב בעלה המנוח, וגם מפני שאף היא בת למשפחת בוקיעט. בעלה ר' חיים היה גם בן דודה.
המכתב, אמנם, מעולם לא הגיע ליעדו, אך שב סוף סוף לידי בעליו.
אם כי באיחור מסויים.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
