היכולת להיות קשוב מגיעה ממקום של גדולה ● תבלין לשבת
להשיג מטרה, זה משהו שכולנו מייחלים לו, אבל לא תמיד אנו עושים את זה בצורה נכונה. אנו כבני אדם, הורגלנו וחונכנו להסתכל רק על המטרה ולצעוד אליה מבלי להסתכל על הדרך שמובילה אל המטרה. אנו למדנו בבית הספר שהציון שנקבל הוא הדבר החשוב ביותר. ודברים כמו הנאה או תוספת בונה לחיים נזרקו הצידה.
אומנם יש מצבים שבהם אנו נשיג את המטרה, אבל הדרך תהיה עקלקלה עד כדי כך שאנו יכולים, גם אם ללא כל כוונה, להיפגע או לפגוע באחרים. בחול המועד, הכרתי אדם שעושה חיל בעסקים בחו"ל ב"ה. במהלך השיחה הוא שיתף אותי שהוא עומד להתגרש, הוא הסביר שזה בגלל שקשה לאשתו להסתגל לכך שהוא נהפך לאיש עסקים מצליח.
בפרשת השבוע כתוב: "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו". נשאלת שאלה, למה לא נכתב בפסוק את שמותיהם של בני אהרון?
יש במפרשים כמה וכמה סיבות למה הם מתו, אחת מהן היא שהם לא חיכו להוראות ממשה, אלא חשבו והאמינו שהם יכולים להסתדר גם בלי משה. ואולי הם באמת יכלו.
אנחנו יכולים ללמוד מהפרשה שכאשר אנו לא קשובים לסביבה זה לא אומר שהכל ילך חלק (על אף אם באמת נסתדר בלי עזרתם הפעם) אלא ההפך הוא הנכון, כאשר אנו לא קשובים לסביבה אנו מאבדים הרבה מאוד, עד כדי כך שאנו מאבדים את עצמינו. אפשר לומר שזו אחת מהסיבות שהתורה לא קוראת בשמם. אחד הדברים שמאפיינים אנשים שממוקדים רק על המטרה, זו אי היכולת שלהם לראות את הסביבה ולהיות קשובים לה. כאשר אנו קשובים לסביבה, הרווח שלנו יכול להיות עצום, מכיוון שתמיד אדם מהצד רואה את מה שאנו לא רואים, ויכול להיות שהשני יכול לתרום לנו ערך מוסף, כמובן אם רק נהיה מוכנים לקבל. כי היכולת להיות קשוב לשני, מגיעה ממקום של גדולה ויכולת להכיל.
דבר נוסף שאנו יכולים ללמוד מהפרשה.הוא החשיבות שיש לתת לדרך אל המטרה, אחד הדברים ש"עוזרים" לאנשים ליפול בדרך להשגת המטרה, הוא ההפתעות שנתקלים בהם בדרך.
הרי כל מטרתם של נדב ואביהוא, בני אהרון, הייתה הרצון שלהם להתקרב להקב"ה, מה רע בזה שמגיע להם למות, ועוד יותר, שהרי הם הצליחו להתקרב, כמו שכתוב "בקרבתם לפני ה' וימותו" אז למה הם מתו?
רש"י כותב בפרשת שמיני שאחת הסיבות שבגללן הם מתו היא, שהם נכנסו לקודש פנימה כשהיו שתויי יין. אם הדרך לא טובה אז אפילו כשהמטרה מושלמת החיסרון נשאר. השגת מטרה בחיים של יהודי זה דבר חשוב, צריך לעשות את זה בכובד ראש, והרי בכל מקרה יש לנו את הדרך אל המטרה, אז למה שלא ננצל אותה?
בנוסף יש הלכה בקיצור שולחן ערוך, שאסור לאדם ללכת זקוף קומה בצורה שהוא לא רואה את רגליו בזמן ההליכה.
מה משנה אם אדם רואה את רגליו בזמן ההליכה או לא? אז הנה אנו רואים שוב, שגם כאשר אנו הולכים סתם, אנחנו מחויבים לראות איפה אנחנו הולכים ועל מה אנו דורכים. כדי שבאמת נצליח ללכת אל המטרה בצורה בריאה ושלימה.
שאלות שהמאמן היה שואל אותך באימון:
1. מי מאנשים סביבך אתה לא רוצה שיפגע כתוצאה מהשגת מטרתך?
2. אלו פעולות אתה נדרש לעשות כדי לשמור עליהם?
בברכת שבת שלום
יוסף חיים בולטון
מאמן בכיר בקאוצ'ינג
מאפשרים לכם לקבל
