אהרון רובין


ביתו המרוהט בפשטות של הרב שלמה פפנהיים, מגדולי אספני היודאיקה, אינו מסגיר את האוצר שברשותו המאופסן תחת אבטחה קפדנית ושמירה הדוקה. ארונות הספרים הרבים המעטרים את הכתלים שבביתו הצנוע, חושפים קצה טפח מתחביבו רב השנים של הרב פפנהיים: לאסוף בגנזכו כל חפץ של קדושה שערכו הסנטימנטלי, הסגולי והכספי שווים בעיניו ויקרים לרוחו.

רבי שלמה, איש חביב להפליא, ת"ח, ידען ובקי מכיר את הרקע, הביוגרפיה והפרטים הנלווים לכל הגדה של פסח המצויה באוספו הנדיר, ואשר את מקצתן, מעט מזעיר מתוך 3,500 ההגדות המצויות ברשותו, הואיל להציג בפנינו. למיטב ידיעתנו, בתחום זה הוא אחד מגדולי האספנים הקיימים כיום זולת ספריית חב"ד הידועה בקראון הייטס.

כל שנה הגדה

"מעניין", פותח רבי שלמה, "שהספר היהודי היחידי שנדפס במהדורות כה רבות, הוא ההגדה של פסח. מדובר, למיטב ידיעתי, בלמעלה מ-8,000 מהדורות. אברהם יערי, שכתב את הביבליוגרפיה של הגדות רבות, מתעד בספרו שיצא בשנת תשכ"א כ-2,700 הגדות. עמיתו הרב יצחק יודלוב הצליח לתעד 4,715 הגדות שיצאו עד כה. בהתחשב בכך שמהדורות רבות לא ידועות בשל חוסר שיתוף הפעולה או אובדן המספר ודאי גבוה יותר. כיום כשהדפוסים השתכללו, הוצאת הגדה הפכה לטרנד, והמספר 8,000, בהחלט משקף את סך המהדורות ואולי אף למעלה מזה.

"בגרמניה, היו יהודים נוהגים לרכוש בכל שנה לפני החג, הגדה חדשה. כאשר הצטברו אצלם הגדות הורישו אותם לצאצאים. גם כאלו שאינם אספנים בטבעם קיבלו בירושה אוסף משמעותי. למרות שהיה מנהג בקהילות רבות לגנוז את ה'קינות' לתשעה באב מיד עם תום התפילות, בתקווה כי לא יזדקקו להן בשנה הבאה, הרי את ההגדות שמרו משנה לשנה.

"ישנן מהדורות בשפות שונות. תתפלא לשמוע, שההגדה תורגמה גם ל'אפריקנס' שפת הבורים בדרום אפריקה, כאשר יהודי הולנד הגיעו אליה. ליפנית ולעשרות שפות נוספות.

"ישנן המתייחדות בפירושים. מחברים כאלו, תקל עליהם המלאכה בבואם למכור את חיבורם מאשר יחברו על התורה או על הש"ס. וישנן כאן כאלה המתייחדות במנהגים ונוסחאות שונות המרתקים במיוחד. כמו ההגדה התימנית, שבה הקידוש לליל החג ארוך מאוד, כפי שפוסק הרמב"ם בהלכותיו. וישנן המתייחדות באיוריהן.

"יש להבדיל בין ציור לאיור. 'ציור' הנו דמות שאמורה להביע דבר מה שלרוב שייך לטקסט. 'האיור' הוא קישוט או פרח שאינו קשור עם הטקסט אלא בא לייפותו גרידא. בהגדות מסוימות נכתב בשער, 'עם ציורים יפים, כי צורה קרובה'. הגדות אלו שנכתבו על קלף ובכתב יד, לא נשתמרו לרוב בשל בליה או השמדה במהלך רדיפות היהודים".

הגדה מהבלקן

רבי שלמה, פותח בפנינו צילום של 'הגדת סרייבו' הנמצאת בעיר סרייבו בירת בוסניה: "בסרייבו שבבלקן, התגוררו יהודים ספרדים לאחר שנכבשה בידי הממלכה העותומנית.

"לאבי אחד הילדים לא היה לשלם שכר לימוד למורה והתלמיד נשלח לביתו. למחרת הגיע הילד לכיתה והצהיר באוזני המורה: 'אבא אמר כי יש לו איזה ספר ישן, שמא יהיה מקובל עליך לקבל אותו תחת שכרך?'. הייתה זו הגדה מספרד שהיה קשה למורה לאמוד את ערכה. המורה ניאות וכך בסופו של דבר נחשפה ההגדה ועוררה עניין רב.

"ההגדה הספרדית, על דרך כלל אינה מכילה ציורים המתייחסים לטקסט כמו הגלות ויציאת מצרים. בראשיתה ישנו מחזור תמונות המשרטט את קורות היהודים מבריאת העולם ועד משה רבנו, על חמישה חומשי תורה ועוד. בתוך הטקסט מופיעים איורים וקישוטים. כך נראית הגדת סרייבו ואחרות.

"ההגדה האשכנזית, מכילה ציור על הדף, אודות יציאת מצרים ומנהגי הסדר, השולחן המצה והמרור".

כיום כל ההגדות הנדפסות הן בהתאם לרוח כתבי היד האשכנזיים. "קח למשל את הגדת פלורסהיים, שהייתה שייכת לאספן מנוח מציריך, שרכש אותה מאוסף ששון המפורסם.

"מדובר בהגדה אשכנזית, שהנה פקסימיליה על קלף, ממנה קיימים רק 36 עותקים. ליד המילים 'חייב אדם לראות את עצמו' מופיע אדם המביט ב'מראה'. מעליו רואים תמונה מפורסמת, כשהאיש מצביע על האישה בעת אמירת 'מרור זה שאנו אוכלים'.

ואילו היא מפנה אליו בחזרה אצבע מאשימה. בהגדת נירנברג נוסף לכך קוריוז, כשאלו הוסיפו מתחת הציור את הפסוק 'יבוא השלישי ויכריע ביניהם'. ליד המילים 'כמה מעלות טובות' צייר הצייר תמונת גרם מדרגות. זו אינה בדיחה, שכן אם תמנה את המעלות שמופיעות שם, תמצא כי מדובר בחמש עשרה, כנגד 'שירי המעלות' וכנגד המעלות שהיו בבית המקדש. על הפסוק מ'הלל' 'מן המצר קראתי', ביקש הצייר להמחיש את הכלא, וצייר מבצר שעליו נוטה מגדל ומבעד לחרכיו מציץ אדם שנכלא בו. אולי הוא חשב על המהר"ם מרוטנבורג, שכן מן המצר -כוונתו לגלות והמהר"ם נעצר כאשר ביקש לעלות ארצה.

"ישנם, אגב, איורים בכתבי יד מצוירים המצויים גם בספרים, בכתובות לנישואין כפי שנהגו באיטליה. ישנן הגדות, שניכר בבירור כי המצייר היה מעורה היטב במנהגי ישראל, ויעיד על כך סגנון הציורים.

"עם המצאת הדפוס", ממשיך רבי שלמה לתאר במונולוג מרתק, "עיטרו את ההגדה גם ציורים. ההגדות הראשונות עוטרו בחיתוכי עץ ותחריטי נחושת.

"כיצד מבצעים חיתוך עץ? לוקחים בלוק עץ, ומעמידים עליו את התמונות. מבצעים בו גילופים עד שנוצרת בו מעין חותמת. מכיוון שהעץ רך לא ניתן לעשות תמונות מדויקות, שכן הוא עלול להתפרק ולהתפצל ואף אינו נשמר כראוי. מכאן עברו לעשות זאת על לוח נחושת, אך המלאכה קשה ביותר. עד שגילו את טכניקת ה'תחריט'. מכניסים את הלוח כשהוא מצופה בשכבת שעווה, לאחר מכן חורטים בשעווה שהיא קלה ונוח לחרוט בה את התמונה ואחר כך, שופכים על הפלטה חומצה שמאכלת את הנחושת במקום החריטה. השעווה שנותרה מבודדת בין החומצה לנחושת והחומצה אינה מאכלת ואינה מזיקה לשעווה המשמשת כבידוד".

את האמנות האמורה, פיתח אדם בשם אברהם בן יעקב למשפחת אברהם אבינו, קרי גר צדק, שהגיע לאיטליה מאמסטרדם. הוא למד בשוויצריה את אמנות תחריט הנחושת והדפיס את ההגדה הראשונה, בשנת תנ"ה עם תחריטי הנחושת. הגדות ששימשו בעצם מאות שנים אב טיפוס להגדות שונות כמו 'פראג', 'ונציה' ו'אמסטרדם' ומהן הועתקו ההגדות החדשות.

תמונות נעות

"ישנן הגדות המאוירות על קלף מהמאה ה-18, למרות שכבר היו אז בתי דפוס. נסיבות יצירתן של ההגדות הללו מובנות מידיעת הרקע לכתיבתן. במורביה (חבל ארץ במזרח צ'כיה, א.ר.) הייתה אסכולה של סופרים ומאיירים יהודים שעבדו עבור הרשויות. כאשר הללו הזדקקו למסמכי הוקרה מאוירים הם עשו המלאכה. בשלב מסוים החליטו עשירי המקום, לאמץ את הסופרים וביקשו מהם כי יציירו עבורם גם ספרי קודש כתהלים, זמירות שבת וכמובן הגדה עם ציורים. מכיוון שכל אחד ביקש כי תהיה ברשותו הגדה בלעדית, נכתב תמיד בראש ההגדה, מי צייר, עבור מי, ולפעמים אף צייר את דמות בני משפחתו של המזמין. מאותה תקופה, נשתמרו אמנם לרוב כתבי יד מצוירים של הגדה של פסח.

"בין ההגדות גם הגדות מיוחדות לילדים שיצאו בגרמניה ותורגמו מאוחר יותר לשפות נוספות. את ההגדות הללו צייר האמן ר' אברהם משה זילברמן מברלין שהיה אביו של הגאון רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, ובהן גם עוצבו תמונות נעות ועוד.

"בהוצאת סיני יצאה בעבר הגדה בוינה, שתורגמה לכמה שפות, אותה צייר הצייר הנודע מאיר קונשטאט שהיה יליד פרשבורג, שצייר תמונות יפות ומעניינות. כאשר בא לצייר את 'מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו' הוא צייר את דמותם של הגאונים 'רבי עקיבא אייגר', ה'חתם סופר', ה'כתב סופר' וה'שבט סופר'. כאשר הגדה זו זכתה להצלחה בקרב הציבור, הוציאו גם הגדה ספרדית ובה התבקש קונשטאט לצייר דמויות מקרב גדולי ספרד. הוא אייר את קלסתר דמותם כביכול של הרא"ש, הרי"ף, בעל הטורים, וכו' והוא למעשה אבי הציורים המפורסמים של גדולי הראשונים, תמונות המתנוססות בסוכותיהם של עמך ישראל.

"אם הזכרנו את החתם סופר, הבט בהגדה זו אותה כתב וצייר תלמידו של החתם סופר משה בן נתן הכהן, בהקדשה מיוחדת לרבו. הוא מכנהו בתארים מופלגים ומדגיש כי מטרת התשורה היא: 'וייתנה לדורון לזוגתו הרבנית. שרל בת הגאה"ג רבי עקיבא אייגר'.

ישנן הגדות נוספות כמו אלו, שבסופן ישנו נספח ובהם תווי נגינה לשירי פסח.

"באחת מהן שהודפסה בקלן שבגרמניה, שולבו לחנים משיריו של חזן העיר יהודה אברשטט, שהיה אביו של הקומפוזיטור ז'ק (יעקב) אופנבך, שנודע ביצירותיו המוסיקליות המפורסמות, לאחר שעבר לפריז. אופנבך זה, המיר את דתו באחרית ימיו והשתמד.

"כך, ישנה הגדה שהודפסה בשיקאגו, המאפיינת את המצב הרוחני העגום ששרר באותה עת ברחבי ארה"ב. בהגדה הזו, נראים ההורים מסובים לצד ארבעת בניהם, כשכל אחד מסמל את אחד מארבעת הבנים. הרשע נראה כשסיגריה נעוצה בפיו והוא מתריס לעבר אביו: 'מה העבודה הזאת לכם'.

"ישנן הגדות נוספות בקטגוריית 'המיוחדות'. כאלו שנדפסו בשעת הדחק, כגון לחיילי הצבא ובשנות הזעם בשואה.

"בהולנד, למשל, הודפסה הגדה מיוחדת עם שחרורה עוד בטרם נסתיימה המלחמה. הגדות אלו, הודפסו בשל עיתות החירום בהן יצאו לאור, ב'סטנסיל' (מכונת שכפול) ובדרכים לא דרכים.

הגדת היטלר

"פעם ערכתי תערוכה על מוצגים שונים שקראתי לה 'לולי תורתך שעשועיי, אז אבדתי בעניי'. הייתה שם הגדה, שהדפיסו בדפוס אופסט בשנחאי. את ההגדה הביא מאן דהוא אותה צילמו והפיצו בין הגולים. יש לי אוסף של ספרים שנדפסו בשעת הדחק ובמחנות העקורים לאחר השחרור. כך ברשותי אוסף, של ספרים שהודפסו וצולמו על גבי חומר גרוע. היהודים השתוקקו ללמוד והסתפקו באמצעים שעמדו לרשותם.
את שיחתנו מסיים רבי שלמה, בתיאור הגדת מעניינת ששמה 'הגדת היטלר' ו'מגילת היטלר', שיצאה במרוקו.

"כאשר כבשו הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה את צפון אפריקה, בדרכם לכיבוש ארץ ישראל, ביקשו לגרש את יהודי מרוקו בו היה היישוב הצפון אפריקאי היהודי הגדול ביותר, כך גם את יהודי תוניס, אלג'יר ולוב, כשם שעשו ליהודי יוון אותם גירשו למחנות הריכוז בפולין. ידידיהם ואוהביהם של היהודים שהיו מרושתים בשלטונות, הצליחו לדחות את הגזירה.

"בנובמבר תש"ב, נחתו האמריקאים בצפון אפריקה והצילו את יהדות מרוקו וצפון אפריקה. לכבוד זה, עשו היהודים פרודיה בדמות מגילת אסתר והגדה של פסח, כשבמגילה מוזכר 'ארור היטלר' 'ארור מוסוליני' וכל מי שכרת ברית עם היטלר. לעומת לוחמי החירות הצרפתיים: 'ברוך דה גול'. בהגדה של פסח, תיארו בפרוטרוט וגוללו את מסכת הצלתם מידי הנאצים ימ"ש, שלא הצליחו לבצע את זממם. שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם".

פירוש לכל חכם

גם לרב יוחנן גוראריה, רבה של חולון, אוסף הגדות גדול ומגוון שמהווה חלק מספרייתו העשירה המונה כ-18 אלף ספרים ביניהם ספרים יקרי ערך, שאין מהם בעולם אלא עותקים אחדים. חלקם הגדול של הספרים נמצא עדיין בארה"ב.

הרב גוראריה, שכתב ספרים תורניים רבים, הוא גם אוהב ספר במובן הפשוט של המילה. כדי להתמצא בים הספרים, הרב גוראריה נאלץ לחלק את הספרים למדורים, כבספרייה ציבורית ממש. להגדות של פסח הקצה טור נפרד. זה גם מה שהופך אותו לידען גדול בתחום זה. הוא התמקד בעיקר באגירת הגדות המעוטרות בפירושים. אלו המצויירות, אינן משאת נפשו.

סיפורו המיוחד, והתחביב שהוא מגלה ברכישת ספרים, מתחיל בעצם בהיותו נער. "אבי, רבי נתן, למשפחת גוראריה המפורסמת (גיסו של הרבי מליובאוויטש וחתנו של הריי"צ זצוק"ל, היה כידוע הרב חיים שמריהו גוראריה זצ"ל), התגורר בארץ ישראל בראשית דרכו. בביקורו אצל הרבי מליובאביטש נצטווה לעקור לארה"ב ופתח בה חנות ספרים. כל הספרים שיצאו לאור בארץ ישראל, יובאו על ידו בכמויות מסחריות והופצו ברחבי ארה"ב. כבר בהיותי ילד, גיליתי בתוכי משיכה עצומה לספרים. הייתי מגיע כמעט כל ערב מהישיבה לחנותו של אבי ומעיין בספרים שונים. רכשתי בכספי ספרים רבים וכך הגעתי גם לאוסף הגדות מרשים".

הרב גוראריה מראה לנו צילום סידור שנקרא 'מחזור כמנהג ק"ק אשכנזים' שהודפס בונציה ולצד התפילה 'אב הרחמים' הנאמרת בשבתות נכתב: "אב הרחמים נתייסד בשעת גזירה - תתנ"ו ולא נודע מי חברו, כי נמצא מיוסד ומונח על הבימה שקוראים עליו התורה - כך שמעתי".

ההגדה של פסח היא גם אחד הספרים היהודיים שזכו לפירושים רבים. "בדורות האחרונים לא היה כמעט חכם מובהק שלא חיבר פירוש להגדה", אומר הרב גוראריה.
בספרייתו של הרב גוראריה יש עותק מצולם של ההגדה הראשונה שראתה אור דפוס, הגדה שהודפסה בשנת רמ"ב בוואדי-אלחגארה. הגדה ייחודית זו, שהמקור היחיד שלה מצוי בספרייה הלאומית בירושלים, נפתחת במילים: "כשבאין מבית-הכנסת, שוטפין כוסות וממלאין אותן יין מזוג".

ברשותו של הרב גוראריה הגדה שהייתה בידי קנטוניסטים, הגדה ששמשה את עקורי מחנה אושוויץ ועוד. על הגדה זו האחרונה הוא מספר: "לפני עשרים שנה, הגיע אליי ניצול שואה שהציע לי לרכוש מידו את ההגדה האמורה, יד לספר תורה וספר שהתגלגלו ובאו מפולין. על מוצאה של היד לא ידע לספר. לא התווכחתי עמו, ושילמתי לו את תמורתם".

הוא מציין במיוחד את הגדת 'ברכת השיר' מהגאון המהרא"ל צינץ זצוק"ל, שהודפסה בירושלים לפני מאה וחמישים שנה. לדבריו, באותה תקופה לא היו בירושלים כמעט בתי דפוס והספרים שהודפסו בה באותה עת הנם יקרי המציאות ומהווים אתגר עבור אספנים.

בהזכירו את הגדת השל"ה הלקוחה למעשה מתוך 'סידור השל"ה', שגם המהדורה המקורית שלו בידו, הרב גוראריה מספר את הסיפור המדהים, המסביר עובדה תמוהה ביותר: באמצע פירוש השל"ה למסכת פסחים מופיע נוסח ה'וידוי הגדול', הנאמר על ערש דווי.

וזה הסיפור: רבי ישעיה הלוי אי"ש הורוויץ היה ממונה על 'קופת רבי מאיר בעל הנס', לתמיכה בתושבי ארץ-ישראל. פעם אחת, לקראת הפסח, בהגיעו לקונסטנטינופול, בדרכו לארץ-ישראל, לא מצא את צרור הכסף, וחשדו נפל על העגלון. הכהו השל"ה באוזנו וזה נמלט ונעלם. חלפו כעשרים שנה. השל"ה, הפעם כרבה של פראג, יצא שוב לחלק את כספי התמיכה לעניי הארץ. סערה עזה עיכבה אותו והוא נאלץ לעשות את חג-הפסח בקונסטנטינופול. אחד מעשירי הקהילה הזמינו להסב אל שולחן הסדר בביתו.

המארח הזמין את השל"ה לרדת עמו למרתף, כדי להעלות משם יין, ואז שינה פתאום את טעמו, שלף סכין ארוך ואיים להורגו. עצם השל"ה את עיניו והחל ללחוש את נוסח ה'וידוי'. כשלפתע שמע קול: "האם אינך מכירני?! אני העגלון שלפני כעשרים שנה חשדת בו חשד-שווא". האיש הסביר, כי עשה את מעשהו כדי לכפר בפחד-המוות על הכתם שדבק בשל"ה בשל אותו חשד וכדי לאפשר לו לשוב בתשובה שלמה על חטא זה. השל"ה, שביקש לזכור את הסיפור ולקחו כל ימיו, הכניס את נוסח הווידוי באמצע פירושו למסכת פסחים.

להגיע לקיינדלאך

לפני כמה שנים, במהלך ניקוי הבית לפסח, מצא אחד מנכדיו של ר' אברהם זוכמן ז"ל מפתח-תקווה מחברת מקומטת, מצהיבה מיושן. כשפתח הנכד את המחברת, מצא בה את כל נוסח ההגדה, כתוב בכתב-יד מסודר ומנוקד.

"מה זה, סבא?", שאל הנכד. ר' אברהם העיף מבט קל במחברת וצמרמורת הרעידה את כל גופו. הוא לקח את המחברת מידי נכדו, ובעיניים דומעות ליטף אותה ונשק לה. שנים חיפש את המחברת וכבר היה בטוח שאבדה.

כעבור כמה ימים, ליד שולחן ה'סדר', סיפר ר' אברהם לילדיו ולנכדיו את סיפורה המלא של ההגדה המיוחדת, שכתב בהיותו ילד בן עשר במחנה גולים בסיביר הרחוקה, אותה אנו שומעים מפי חתנו אליעזר רוזנפלד, נגן החליליות הידוע ומי שהפיק את סדרת הדיסקים המוצלחת 'הניגון שבלב'.

"ר' אברהם חמי, נולד בעיירה קריסטינופול שבפולין, למשפחה של חסידי בעלז. בשנת ת"ש כבשו הגרמנים את העיירה. משפחת זוכמן, כמשפחות יהודיות נוספות, חצתה בגנבה את הגבול אל הצד הרוסי. הרוסים לא אהבו את החדירה של הפולנים לארצם, ומיד החילו עליהם את סעיף 11 בחוקה, שהאשים אותם בחתרנות ובריגול. העונש היה - גלות בסיביר. זמן מה שוכנו במחנה אסירים מגודר, עד שהועברו למקום פתוח יותר. אוכל לא היה בנמצא והקור המקפיא חדר לעצמות. 'בקור של ארבעים מעלות מתחת לאפס היינו הולכים ליער לחטוב עצים', סיפר באנחה חמי.

"במחנה נמצא סידור תפילה אחד ויחיד, שיהודי מהעיר בילגורייא הצליח להגניב על גופו. חג הפסח התקרב ובא. אביו של חמי, ר' מנחם-מענדל זוכמן, הציע לבנו להעתיק מהסידור את ההגדה. אברהם תלש זוג דפים ממחברת שורות וזוג נוסף ממחברת חשבון והחל במלאכת ההעתקה. 'בבית-הספר ננזפתי קשות', היה ר' אברהם נזכר, 'על הדפים החסרים ונאלצתי להמציא להם איזה סיפור.

"'את השורות הראשונות כתבתי באותיות גדולות יחסית', סיפר חמי. 'אני זוכר את אבא ז"ל עומד מאחוריי ואומר לי: 'ילדי החביב, עם אותיות כאלה לא תצליח להגיע לקניידלאך!'.. ואז התחלתי לכתוב באותיות קטנות יותר. הגעתי עד 'גאל ישראל' והנייר נגמר'. בהגיע ליל-הסדר הסבה משפחת זוכמן לשולחן. לאכול לא היה כמעט כלום. אבל הגדה של פסח הייתה'.

"בינתיים הוסיפה משפחת זוכמן להתגלגל", ממשיך רוזנפלד לצטט את דברי חותנו: "'כשהחזית הגיעה לאזורנו, אסור היה לנו, כ'מרגלים', להימצא שם, ועל כן הובלנו לעברה השני של רוסיה. בקרונות משא עשינו דרך של כששת אלפים ק"מ, עד הרפובליקה הקירגיזית. אחרי המלחמה חזרנו לפולין, משם המשכנו לגרמניה, ובשנת תש"ט זכינו לעלות ארצה'.

"במהלך התלאות והנדודים אבדו הדפים שעליהם כתב ר' אברהם את ההגדה, כך לפחות סבר ר' אברהם, אך לפתע נמצאו. 'ההגדה הזאת יקרה לי מאוד ולא הייתי מחליף אותה בשום הגדה אחרת, גם לא בהגדת זהב', היה אומר ר' אברהם בהתרגשות.

"היום כמאז, בכל שנה ושנה בליל הסדר בקרב צאצאיה, מוציאה רעייתו של ר' אברהם, חמותי, את דפי ההגדה ומניחה אותם על השולחן", מסכם אליעזר את סיפורה המיוחד של ההגדה.

* * *

ההגדה המצוירת והעתיקה ביותר נמצאה בתוך כריכות ספרים, והיא מונה שמונה דפים בלבד. מקום ושנת כתיבתה המדויקים אינם ידועים.

למה הכוונה, כריכות ספרים? כיום העבודה יקרה, אך חומרי ההדפסה זולים. בעבר השכר המשולם היה מועט ואילו החומרים היו יקרים. כלומר, כורך הספרים לא השתמש בקרטונים לעשות את הכריכה אלא הדביק דפי גניזה בודדים שלא היו בשימוש ויצר מהם כריכה. במאה שנים האחרונות כשנחשף הנוהג הזה, התחילו לפתוח כריכות עתיקות שנמצאו בארכיונים ובגניזות שונות ומצאו בהן אוצרות, כמו כתבי יד של ש"ס ודברים מעניינים. כך גם נמצאה ההגדה העתיקה, שקודמת להגדת פראג הכוללת ציורים משנת רפ"ז.