מערכת COL | יום ח' ניסן ה׳תשס״ט 02.04.2009

סודות החמה ● מאמר

הכיצד נתמזג אנו במערכת הפלאית של מחול החמה הסובבת את העולם בקצב יומי מדוייק כ"כ ולקצב של מחזוריות השנתית בהנשמה של "כח מעשיו הגיד לעמו" בכח אלוקי המנשים ומחדש את הבריאה בכל רגע שלא תשוב לתוהו? ● COL מתכבד להגיש את מאמרה המרתק של הגב' רבקה ערנטרוי ● למאמר המלא
סודות החמה ● מאמר
רבקה ערנטרוי

אדם הולך קסם אחר מופע של מחול אומנותי ומקצועני ביותר... תנועות המערכת הרתמית הזו מורכבות מאוד וכה מדוייקות, והוא משתאה לפשר הנשמה המפעילה ומחיה תנועה זו...

הכלום, היא זו רוח יצירתית הזורמת לה במהלכי נפש ספונטאנים או שמא זהו מחול שמקורו אומנות הציות והמשמעת להנחיות הסמכות הראשית והעליונה?

מאין שואבות התנועות הללו והגוף הנע את הכח האין סופי להתקדם בריתמיקה שאינה חדלה ופוסקת לעולם??

הגופים החלים, המה זרקורי זוהר סובבים, מיתמרים וחגים במסלול מותווה להם מראש והם מפיצים שלל נצוצות של אורות ססגוניים, מבהיקים והזריחה הזו סוחפת לקירבה את האדם החוזה בה והמתמזג עימה...

הכיצד נתמזג אנו במערכת הפלאית של מחול החמה הסובבת את העולם בקצב יומי מדוייק כ"כ ולקצב של מחזוריות השנתית בהנשמה של "כח מעשיו הגיד לעמו" בכח אלוקי המנשים ומחדש את הבריאה בכל רגע שלא תשוב לתוהו?

ובתום כל מסלול של כ"ח שנה מאז הבריאה כשהיא שוב מגיעה לאותה נקודה בה תלה אותה ה' בתור המאור כבתום המחזור השנתי ולאותו יום בשבוע שבו התרחש מאורע זה, אנו מודים לה' על בריאת החמה אך מהי ההשראה שממשיכה אלינו ברכה חגיגית זו?

אין זה כחה היא של החמה בכל הדרה וגאונה, אך היא מגלמת בכ"ח שנות מסלולה, את הכח האלוקי המנשים אותה ומכוון אותה מלמעלה ואת הכח הזה מגיד ה' לעמו... הגדה זו היא המשכה הנובעת מהשרש נ.ג.ד כגון נגיד הממשיך שפע לאחרים וכמו מגד השמים...

והיא נעה בדייקנות שכזו ובצייתנות ואינה מניחה לעצמה לסטות אך קמעה מהמסלול שהתווה לה הקב"ה (שלא מעלי קו המשווה) והיא חגה לאורכו של מסלול המזלות, ובשובה לנקודת המוצא שלה עם תום המחזוריות של כ"ח השנה, ביום תקופתה, כשחלה ה"הקפה" המחזוריות המסלולית המשיבה אותה לאותה נקודה בשמים בו תלה אותה ה' ולאותו ליל רביעי של בריאה, היא שוב עומדת מעל תחילת מזל הטלה שזמנו הוא בחודש ניסן וזוהי נקודה המסמלת את מולדה ומם נמשך לה תוקפה בשל המזל הגובר ביום ההולדת ו"הרואה חמה בתקופתה", מהו רואה?

הוא רואה מעשה בראשית, אך הכלום, לא התרחש מעשה זה בעידן "זה היום תחילת מעשיך" של כ"ה באלול שנמשך עד לר"ה בבריאת האדם?

ההתרחשות השמימית והרוחנית של קביעת המאורות בשמים אינה נתפסת בחושינו באותו רגע מדויק בו ארע הדבר וזאת בשל היותנו בלתי ראויים לתפיסה עלאית זו ולכן אין התאמה בין שתי התפיסות הללו (הרוחנית והאוסטרונומית)

ובכל זאת מברכים אנו על החמה שלא בהתאם לתפיסת העולם של מדע האוסטרונומיה, אך הברכה נערכת באותו רגע רוחני ועלאי שהדבר התרחש בעולמות הרוחניים וזאת בימים שכוחו של מזל טלה גובר, בימי ניסן כשיד ההשגחה הנסית מובילה ושולטת בעולם.

ואנו ממשיכים שפע וקדושה זו לתחתונים בכך שאנו מתבוננים בחמה הפיסית בעיתה של ברכה ובאותם רגעים של התקדשות והתבוננות, צפים ועולים בהכרתנו
אותם דברי מסר והשכל של רבותינו הקדושים, ואנו תוהים:

להיות בחינת חמה? אך, השמא, נוטה ליבנו לפסוע צעידה ארוכה מהרגיל, מהירה יותר ויצר הספונטאניות שבנו, אולי, חפץ לערוך תעלולי קונדס ולחוג לפתע בשובבות מה מעבר למסלול הקבוע לנו, האין זוהי מן העצמאות המוטעית והמוליכה אותנו שולל לנבכים תועים ותוהים??

החמה, אכן, שואפת להתקדם לצידה המזרחי כשאר גרמי השמים, וכך היא נעה לאורכה של השנה, אך הכוח העליון המניע והמסובב אותה בגלגלו של כוכב שבתאי משבית את מאוויה להתמשך בכוון שהיא נוטה לו והוא משיב אותה מערבית בנגוד למאוויה והיא נאותה ונעה לה רכונה ושוקעת ימה מתוך רגש של אצילות וכשהיא שוקעת עם ערב במערב, היא קדה ומשתחווה לשכינה השורה בצד מערב ומצהירה כי ביום זה היא מילאה את צווי הבורא...

מהו המסר האישי והאינטואיבי החודר אלינו במעמד ברכת החמה?
להיות מקצועניים, אומנותיים ומוכשרים להפליא אך להתנועע לקצב הכוונה האלוקית העליונה ולהניח לה להניע אותנו, מבלי שיצר העצמאות הספונטאני שבנו וטבע נטיותינו, יטו אותנו למבוך מוטעה... סוטה...

לשמור על איצטלה של כבוד אנושי ועל התנהלות המונחית לפי חוקים אלוקיים, מדוייקים הקבועים לנו מראש, בעוד טרם נברא העולם...

לשחור להתנשא ולהגיע במולד החמה לאותו עולם רוחני נשגב ונעלה שמעבר לעולם המעשה והבריאה המטעה ומצמצם את תפיסתנו הרחבה והנאורה, ומשם להתחבר עם המקור למחצבתה של השמש הוא בימי ניסן הנמשכים מעולם ה"תוהו" ושעומדים בדרגה של מחשבה הקודמת למעשה, משם נמשך המקור לאנרגית האין סוף...

עוד בטרם בריאת העולם המעשית בימי תשרי, עוד בטרם נוצר עולם התקון, קינן העונג האלוקי במחשבה האלוקית של סוף מעשה במחשבה תחילה בתכנון הבצוע המעשי של העולם ומשם נמשכת אנרגית הנצח היצירתית ליסד, לעצב לבנות...

היה זה בעולם "התוהו" שקדם לימי בראשית של חודש תשרי, בטרם נברא עולם התקון ומשם נמשכים מקורות החיים לעולם ושם שורה התענוג האלוקי, הפנימי והעמוק בעוצמתו האדירה וזהו המקור למולד החמה הממשיכה לנו את אורות השכינה...

משם שואבת השמש את האנרגיה ומידת הגבורה האדירה שלה להפיץ את אורה ולהמשיכו לעולם... ואליה, אל אנרגיה רוחנית זו אנו מתחברים בברכת החמה.

חום זה של חמה ואורה זה מהווים סמל ובטוי להמשכיותה של השכינה העליונה, שבשל הרצון האלוקי והתענוג שלו, ממריץ ה' ומריץ אור זה לעולם (רצון וריצה נופלים לשון על לשון) בתנופה של מטור אנרגי חם בעוצמה של ירי חץ הנשלך לטווח אדיר ורחוק כ"כ...

אך מה שמתדלק את הבערה וגבורה של חמה זו שלא תביא עימה דינים והקפדה הנסחפות אחר יצר דולק ופועם, הוא קו של חסד ונועם הפועם בקרבה והעונג הזה ניסך עלי הגבורה והיא רוגעת ונעשית נינוחה ויש בה נועם של המתקת הגבורה.

אך מה שמצנן את בערת החמה היא טבילתה במי השמים המצננים אותה שלא תכלה ותשרוף.

כך היא השמש, היא מהווה בחינת השכינה העליונה, חמה אך יש בה ממקור החסד הצונן והיא מדומה לחתן היוצא מחופתו כגבור לרוץ אורח...

אורח הוא אדם שאינו שרוי בבתינו תדיר ואורח הוא סמל לאותם אתרים נדחים, מרוחקים שהאור אינו מגיע אליהם אך השמש הזו בעוצמתה, שולחת את זיוה אף לאתרים מנותקים אלו, במשללגבור שרץ באותם אורחות דרכים שאינם כבושים ואין דרך האדם להגיע אליהם.

"כגבור לרוץ אורח" נאמר. "כגבור" ולא ממש "גבור", היות ואת הגיבור מתפעל רק יצר תאוותני של גבורה ללא נועם ועונג והוא נטול רגש של אהבה לזולת להעניק.. להאציל...

אבל השמש הזו יוצאת מאהלה, מנרתיקה כגבור בכ' הדמיון היות והמקור לגבורה שלה היא מידה של חסד ונועם ורוך מצננים, כי החתן הזה בטרם יצא לכלתו עוצר באהלו בדומה לחמה העצורה בנרתיקה, היות ושם נעצרים אורות מקיפים ומסובבים ומשם מכין עצמו החתן לקראת הכלה...

והוא חש עונג להאציל לכלתו שלל של ניצוצות בוהקים בתכשיטים נוצצים לקשט ולפאר אותה, כך מאציל ה' את אור החמה שלו לכנס"י ומעטר אותה בנצוצות של קודש וראשיתה של המשכה זו היא במולד החמה.

שמש זו לא מוחה על עלבונה ולא תובעת לדין את מי שמתקנא בה ומבקש לשלוט עליה... היא מרפה ומניחה ושוקטת וה' עוד מאדיר את זיוה ומעטר אותה בזוהר עצום שלא ידעתו לפניכן...

הכלום, נניח אף אנו לאלוקה להלחם עבורנו ואנו נשקוט ונייחל לאותה עטרת של זריחה ואהבה לעדן את ישותנו??

באותם רגעים רוויי התרשמות, כשהמודעות שלנו היא ערפילית ומוסווית בשל עולם מעשי שנברא בימי בראשית של תשרי, אנו מתעלים ומתנשאים אל הבלתי נודע, אל עולם של "תוהו" של ימי ניסן ושל השגחה נסית שמרקיעה מעלי תפיסתנו בטבע המעלים ומסווה, ואנו מעפילים בברכת החמה לעולם התוהו של ניסן של מחשבה קודמת ואנו ממשיכים זריחה רוחנית זו לעולמנו המעשי כדי שיתרומם ויעשה בהיר יותר, נאור יותר ורחב, ולכן עלינו להתבונן אז במבט פיסי בחמה.

והיא עולה לה עם בוקר מאדימה, לא משום שהיא נכלמת ובושה אך משום שהיא פורצת במשך השנה 365 שערים בגבורה נועזה המקנה לה את הסומק הזה והיא טובלת בים של מלכות השמים ומצננת את הבערה שלה שלא תכלה... זהו קו של נועם וחסד שמקורו אהבה ועונג, המצננים את הגבורה וממתיקים אותה.

ושעה שאנו נסחפים בזרם שכוונו מניע אותנו לצד השרירותי של טבעינו, וכח אלוקי עליון מושך אותנו לצד שמנגד, לכיוון מעודן, מזדכך... הכלום, נוכל לרכון מערבה לכוון השכינה בקידה אצילית המכריזה: "אלוקים, מילינו את מבוקשתך"?

אך, האם יש בטון זה שלנו מן העונג של טבילה מרעננת במי הדעת הצוננים של החסידות, המרווים את הנפש הצמאה?
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.