שאלה: באילו מקומות בבית חייבים לבדוק חמץ?

תשובה: מדין התורה המקורי אפשר היה להסתפק בהפקרת החמץ קודם שעת ביעורו, אולם חז"ל חששו שמא לא יופקר החמץ בלב שלם, וגם שמא מתוך הרגילות בחמץ - יבואו לאכלו בפסח.

לכן גזרו חז"ל שאין ההפקר מועיל, אלא חובה לחפש אחר החמץ ולבערו מכל מקום שייתכן כי הוכנס בו חמץ במהלך השנה (אף מקום שילד עלול להיכנס לשם ועוגייה בידו). למעשה, חייבים לבדוק בחדרים, בארונות, במחסנים, בחנויות, בחדרי-מדרגות, בבתי-כנסת, במוסדות-חינוך, ואף במכוניות. יש לנקות את המקום היטב קודם הבדיקה.

סגירת חדרים למשך הפסח אינה פוטרת מבדיקה, אולם מכירתם לגוי כדין - פוטרת, לרוב הדעות. אם עוזבים את הבית ומוכרים את כל החמץ לגוי, רצוי להשאיר חדר אחד לא מכור ולבדקו, שלא להפסיד ברכה.

כל ארון או חדר שנוקה היטב ואחר-כך נזהרו בו מחמץ, נחשב מקום בדוק, או לפחות "מקום שאין מכניסין בו חמץ - אין צריך בדיקה". ובכל-זאת אנו נוהגים לבדוק חמץ בזמן הבדיקה (השנה ביום שלישי בערב, אור לי"ד בניסן), ולהניח עשרה פירורי חמץ (עטופים) קודם הבדיקה.

בחדר-מדרגות ובכל רכוש משותף או ציבורי יש למנות בעוד מועד אדם אחראי לבדיקה. המתאכסן במלון - יבדוק בחדרו ויבטל חמץ כבביתו, ואם נכנס לשם בערב פסח והלאה ולא בדקו שם כלל - יבדוק בברכה עד סוף הפסח. כיסי הבגדים, ובפרט של הילדים, שעלולים להכניס בהם חמץ, יש לבדקם ולבער את החמץ בשעת הביעור.

מקורות: שו"ע, נו"כ ושו"ע אדמו"ר הזקן ר"ס תלא; סי' תלג; תלה; סו"ס תלו; סי' תלז. תשובת ה'צמח צדק' בשו"ת דברי נחמיה חאו"ח סל"ו.