חוש ריח

חוש ריח מפותח, כך מסתבר, חשוב לא רק בלרחרח אחר פטריות כמהין. חוש ריח הינו תכונה שחשוב שיהיה ניחן בו משגיח כשרות. שכן, ללא חוש הריח המפותח של המשגיח בו עסקינן, ייתכן "שאנו ובני בנינו" ממשיכים היינו לאכול בפסח קטניות במסווה דג תמים, ואולי, הס מלהזכיר, אף גרוע יותר מקטניות...

שני שולחן ערוך

ובכן, סיפורנו מתחיל בשנת תשס"ד, אז מונה משגיח כשרות להשגיח על כמה יבואני דגים מובילים בישראל, מטעם רבנות מקומית. רבנות רגילה יודגש, ולא מטעם ועד כשרות מהדרין. אך בעוד שמשגיחים מסוימים סוברים למצער, כי קיימים שני שולחן ערוך - האחד לרבנות והאחד למהדרין - סבר, לשמחתי, משגיח כשרות זה, כי בכל הקשור ל "דבר ה' זו הלכה" (שבת קל"ח ע"ב), הרי שכל הנפסק בשולחן ערוך מחייב אף את הכשרות ה'רגילה'.

משהו מסריח בממלכת דנמרק

בביקוריו התכופים אצל אחד משני יבואני הדגים הגדולים בארץ, חש המשגיח - בעל חוש הריח המפותח, כאמור - כי "משהו מסריח בממלכת דנמרק". לאחר רחרוחים ובלשות של ממש, התברר לו, לתדהמתו, כי הנסיכה איננה כה מלכותית, וכי נסיכת הנילוס איננה תמה, ומוזרקים לה מים, פוספאטים, חלבונים ועמילן - כל זאת, כמובן, בכדי להגדיל את משקלה ואת רווחיותה.

ההזרקה בוצעה על-ידי מחטים דקים, עד כי "לא נודע באו אל קרבנה". עד אז ידועה הייתה תופעת הזרקת מים בבשר ועוף. פעולת ההזרקה בוצעה, בחלק מהמקרים אמנם, כדי לרכך את הבשר, אך בחלק מהמקרים גם בכדי לנפח את משקל העוף ובכך לגרוף רווחים גדולים יותר על משקל עוף נמוך.

אולם על הזרקה בדגים לא חשש מאן דהוא. רק בזכות ערנותו של משגיח כשרות 'פשוט' נחשפה ההזרקה כחודש לפני חג הפסח. אך בעוד שהמים אינם חמץ (בינתיים...), הרי שכדי שהמים לא 'יברחו' מבשר הדג, יש צורך לצרף אליהם חומרים שיחזיקו אותם בבשר הדג. החלק הבעייתי ביותר שהתגלה הוא 'עמילן', המופק בדרך-כלל מתירס, אולם מקורו יכול להיות גם מחיטה.

תגלית זו הדהימה את מעניקי הכשרויות, אשר לא העלו על דעתם כי ישנה בעיית כשרות לדג קפוא תמים. כי בעוד שבבשר החוק מחייב לסמן כל הוספת מים, הנה בדג לא חל חוק זה, ואין חיוב על היצרן לסמן כי יש תוספת מים.

יש לציין כי בדגי תנובה אין הזרקות, ולא רק מטעמי כשרות, אלא גם מטעמי איכות.

היבואן הנידון לא נח ולא שקט, עד אשר יחד עם פקיד בכיר דאג להדיח את המשגיח המרחרח מכל המדרגות - וזאת לאחר שמשגיחנו סרב להצעה 'לחזור בתשובה' ו"לנצור לשונו".

הונגרים

מי שללא ספק לא נכשל בעניין הם ה"הונגרים", אשר אינם אוכלים כלל דגים בפסח, וזאת "מטעמים שאין להם הסבר". והנה עוד הוכחה שאין ללגלג בפסח על שום מנהג, אף שנראה בעיניינו כי אין בו כל הגיון.

הקב"ה אינו נשאר בעל-חוב

ישנה אמרה, החקוקה במוחי: "הקב"ה אינו נשאר בעל-חוב". כולנו גדלנו על סיפורי הצדיקים, בהם מעמיד הקב"ה יהודי בניסיונות, ובאם מתגבר הוא עליהם, הנה 'שכרו הרבה במאוד'.

אך לא רבים הם המקרים בהם זוכים לחזות בכך גם בגשמיות ולא רק "בעולמות העליונים".

על המשגיח שחשף את השערוריה עברו ימים קשים של מצוקה כלכלית. לא אלאה אתכם הקוראים בהתגלגלות ענייניו. רק זאת אומר, שכיום לאחר כ-5 שנים, עומד הוא בראש מחלקת הדגים בבד"צ של 'העדה החרדית' ירושלים... כשאותה הנסיכה אשר הביאה עליו את 'צרותיו', הנה לראשונה השנה קיבלה, בזכותו, חותמת המעידה כי נסיכה מלכותית אמיתית היא נסיכת הנילוס הלזו.

כשתרתי אחר המקור לאמרה הנ"ל, הנה מתוך מגוון מראה המקומות, המקום הראשון בו נתקלתי היה מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל זי"ע במכתבו ליהודי אשר נענה לבקשתו לפתוח מסעדה כשרה במדריד של לפני כ-50 שנה. וזה לשונו: "הנדיב מו"ה משה שי' לבנדה השם-יתברך אינו נשאר בעל-חוב, והוא בוודאי ישפיע לכם בשפע ברכות ויצליחכם הן בעבודתכם לטובת הכלל והן בעניינכם הפרטיים, בגשמיות וברוחניות".

כך שאולי קיים קשר מיוחד בין הבטחה מיוחדת זו לבין המוסרים נפשם על מזון כשר.

וידוי קטן

לא פעם התגנב ללבי ספק בנכונות 'סיפוריו' של המשגיח, באומרי לעצמי, נו נו, עמילן בדגים? הזרקות בדגים? אולי בדה זאת הוא מליבו.

אך עם העובדות קשה להתווכח. ואכן לאחר שחל על סודיות הסיפור "חוק התיישנות", הרי הוא מוצג כאן לפניכם.