בשדה הספר - סקירה
קיצור דיני ומנהגי ברכת החמה, הוצאת קה"ת
מהרב חיים רפופורט
מאת הרב מנחם מענדל ברונפמן

אחד מהנושאים שקרובים היו לליבו של הרבי זי"ע הרי הוא התחום הרחב והחשוב של מנהגי ישראל. פעמים רבות עורר הרבי אודות הצורך לקבץ ולאחד את המנהגים השונים בקובץ אחד, וגם הסביר בהרחבה בכמה הזדמנויות את ייחודם של מנהגי ישראל ומעלתם על פי תורת החסידות (בתמצית-דתמצית: כשם שהמעלה הכללית של "דברי סופרים" היא דווקא מפני שאינם חלק מדברי התורה שבכתב, כמו כן היא המעלה של מנהגי ישראל – אפילו ביחס לדברי סופרים. הדבר מבואר באריכות בלקוטי שיחות, חי"ט, עמ' 382).

ואכן, חיבוריו המוקדמים של רבינו, טרם קיבל את עטרת הנשיאות, עסקו הרבה במנהגים – אם באופן ישר: רשימות ליקוט מנהגי חב"ד שפרסם בשולי הקונטרסים של הרבי מוהריי"צ נ"ע (רשימות שמהוות את הבסיס העיקרי בכמות ובאיכות של 'ספר המנהגים'); אם בצביון מעמיק: הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים, שבנוסף לביאור ולהערות הגאוניות והמקיפות על ההגדה, מכילה מחקר שיטתי ומעמיק עם הסברים מקוריים ומפליאים על מנהגי חב"ד בליל-הסדר, ואם בתבנית של מדריך (כרונולוגי), בחוברת "היום יום".

בחיבורי הרבי בנושאי המנהגים, אנו יכולים לראות אפוא שלושה היבטים: 1) הליקוט והסידור (רשימות המנהגים), שמאסף, בורר ומקבץ ממקומות שונים המפוזרים במרחבי הספרים לכדי רשימה מפורטת ומלאה. 2) ההעמקה ('הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים'), שמבררת, מסבירה, משווה, מעמתת ומטעימה את מנהגי חב"ד לאור מקורותיהם ומקורות אחרים, ומבארת את עניינם ומהותם. 3) ההדרכה ('היום יום') – בניית מדריך מפורט ונגיש שיטמיע את המנהגים הנהוגים בכל עת ובכל עונה בכלל הציבור.

בשתי ההזדמנויות בהן התרחשה 'ברכת החמה', בשנת תשי"ג ובשנת תשמ"א, עסק הרבי בשיחות הקודש אודות סדר ברכת החמה ומנהגיו בהרחבה. יתירה מזאת, לקראת ברכת החמה בשנת תשמ"א הדפיס הרבי סדר מנהגים מיוחד, מנהגי חב"ד לברכת החמה. תקופה קצרה לאחר מכן אמר הרבי, שלמרות שלא הייתה לפניו מסורה חב"דית כיצד לנהוג בסדר ברכת החמה, הרי את הסדר שהנהיג וקבע הוא קורא: מנהג חב"ד – כי זהו סדר שנקבע עכשיו ולדורות (שיחות קודש תשמ"א, ח"ג, עמ' 465). אם כן, נודעת מכאן חביבות מיוחדת לסדר ברכת החמה לפי מנהג חב"ד - אותו הרבי התקין וקבע.

***

לקראת 'ברכת החמה', שתתקיים השנה בערב פסח, יצאה לאור 'פנינה' חב"דית מיוחדת, הבוהקת גם לאורם של עשרות חיבורים שנתחברו בנושא ברכת החמה: 'סדר ברכת החמה על פי מנהג חב"ד – בצירוף קיצור דיני ברכת החמה', מאת הרב הגאון ר' חיים רפופורט שליט"א, בהוצאת קה"ת.

הרב רפופורט, שכבר התפרסם בזכות חיבורים מוצלחים קודמים שלו ('דיני ומנהגי ראש חודש', 'שידוכין ונישואין'), הצליח לגבש ב'סדר ברכת החמה' את שלושת ההיבטים דלעיל: הליקוט והסידור, ההעמקה וההדרכה – בתבנית אחת.

בראש ובראשונה – לעינינו מתגלמת מלאכת איסוף קפדנית ומושלמת, שפרט איננו חסר בה: החל בהבאת שיחותיו הרלוונטיות של הרבי; מבוא נרחב מעמיק ובהיר המסביר מהי למעשה ברכת החמה; דינים ומנהגים על שלל מקורותיהם וטעמיהם; אוסף מלא של מנהגי חב"ד (לאור פסיקת רבותינו ודברי הרבי כפי שקיבצם הרב המחבר מכל רחבי הספרות החב"דית הענפה) וכלה במאמר המסכם באופן ממצה את סוגיית ברכת אישה בברכת החמה ומבאר את שיטת הרבי בנושא.

אולם, אין זה איסוף שמותיר את כל המקורות, ההלכות והמנהגים ערומים לפנינו בערימה. לאחר האיסוף, התייגע המחבר יגיעה של ממש לסדר את הדברים, לתמצת את הדינים ובשוליהם להציג את הדיונים, באופן מובנה ומתודולוגי – וניכרת היא יגיעה זו מכל עמוד ועמוד.

ככל שאנו קוראים ומעיינים יותר, כך אנו מגלים כי אכן, בנוסף למלאכת סידור מושלמת, התבצעה כאן ההעמקה יסודית. כל דין, כל פיסקה, כל טעם – מגובה במקורות מפורטים, מכיל את דעת החולקים ומנמק את ההכרעה לכאן ולכאן באופן משכנע. ידענותו של המחבר ושליטתו בים הפוסקים בהחלט מעוררת השתאות. ובזה מצטיירת לה תמונה נהדרת, כי הרבה פעמים העמקת החקר בדברי המקורות בנוגע למנהגים, מאירים הם, מבהירים ומחדדים את פסיקתו של הרבי באותו נידון.

וכאן הפלא הגדול: כאשר לפנינו חומר רב כל כך העמוס בפרטי פרטים, ומעמיק כל כך בהיותו יורד לשורשי הדברים ללא מורא, טבעי היה לצפות שהספר יתאפיין בחוסר נגישות, לפחות במידה מסוימת. אלא שאין הדברים אמורים ב'סדר ברכת החמה' של הרב רפופורט – המהווה מדריך בהיר ונגיש, מעשי וקריא.

הנה כי כן בסדר ברכת החמה שלפנינו מתגלמים שלושת ההיבטים שלימדנו הרבי בחקר המנהג: הליקוט והסידור, ההעמקה וההדרכה.

***

כאמור, ה'סדר' מכיל קשת רחבה ומגוונות של נושאים הנושקים לברכת החמה. ראשית דבר, הסבר מפורט ומקיף לשאלה המתבקשת: 'מהי בעצם ברכת החמה'?
נביא כאן על רגל אחת תמצית מההסבר הרחב המלא והבהיר שמופיע במבוא ל'סדר', אשר היסוד להכול היא קביעת הגמרא שמי שרואה את החמה ב"תקופתה", דהיינו, כאשר החמה חוזרת לאותו מקום שבו נתלתה ברקיע בששת ימי בראשית, באותו היום ובאותה שעה צריך לברך: 'עושה מעשה בראשית'.

אביי בגמרא קבע שהשמש מקיימת את התנאים הנ"ל פעם אחת בעשרים ושמונה שנים, ולפי החשבון הזה (שאת פרטיו אין אנו מזכירים כאן) ברכת החמה תחול בעזרת ה' בערב פסח השנה. למעשה, חשבון זה מסתמך על שיטת שמואל. הלוח העברי נדרש לבצע התאמה בין הירח לשמש. עקב כך מחושבת שנת החמה אל מול שנת הלבנה. המקור הראשון לאורכה של שנת חמה הם חישוביו של האמורא שמואל בגמרא, הידועים כ"תקופת שמואל", ושם מוזכר כי אורך שנת חמה הוא 365 ימים ורבע. לאמיתו של דבר, הלוח העברי למעשה לא מסתמך על קביעה זו של שמואל, אלא על חשבון אחר, מדויק יותר (המכונה תקופת רב אדא). אולם, מאחר וחשבון זה התקבל בשלב מאוחר לשמואל, נתקבעה המסורת שאת הנושאים הקשורים אך ורק לחמה, נוהגים להכריע כדעת שמואל. זאת למרות שלגבי שאר דיני מועדים אין מתחשבים כלל בתקופת שמואל.

נושאים נוספים רבים נידונים בספר. לדוגמה, מתי צריך לברך את הברכה? כמובן, זריזים מקדימים למצוות – זהו כלל שחל במצוות כולן (למשל מצוות לולב, שאנו ממהרים לברך בסוכה עוד לפני התפילה). ואכן, קיימות דעות שצריכים לברך מיד בפעם הראשונה שרואים את החמה. לאידך, וגם כך ראינו אצל הרבי (בשנת תשמ"א התפללו שחרית בשעה 7:30 ותיכף לאחר מכן בירכו את 'ברכת החמה'), יש בנותן טעם לאחר את אמירת הברכה – בכדי שתתקיים בציבור גדול, וברוב עם הדרת מלך.
[נושא זה נידון בהרחבה בפרק ג, עמ' עו. כאן בין הדברים מובלע דיון מעניין בשיטת הרמב"ם, הבלעה המלמדת על רוחב היריעה ועומקה בה מתאפיין ה'סדר' שלפנינו.
בהלכות ברכות (פ"י הי"ח) כתב הרמב"ם: "הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של שמונה ועשרים שנה שהתקופה בתחלת ליל רביעי כשרואה אותה ביום רביעי בבקר מברך ברוך עושה בראשית".

מה כוונת הרמב"ם בכותבו "כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר? האם הכוונה היא שצריך לראות אותה בבוקר ולברך? או בגלל סיבות אחרות, למשל כדי להזהיר מפני ברכת החמה בלילה?

נחלקו בכך הדעות. הדגול מרבבה (מובא בפ"ג הערה 7) מסביר, טענה שעל פניו נראית הגיונית למדיי, שהרמב"ם התכוון שיש להזדרז ולברך מיד בבוקר של יום: "זריזים מקדימים למצוות". לעומת זאת בעל 'להורות נתן' (מובא שם בהערה 12) דחה הסבר זה בשתי דחיות: 1) בגמרא לא מובא בנוגע לברכת החמה שזריזים מקדימים למצוות. 2) רק לגבי מילה כותב הרמב"ם את "דין זריזין", ואינו חוזר עליו בכמה מקומות.

כאן יש להעיר, שדחיות אלו צריכות עיון נוסף. שכן 1) אצל הרבה פוסקים מקובל (כפי שמובא בסדר ברכת החמה, שם סעיף ז) שמעיקר הדין יש לברך מיד כשיראנה – הרי שכך הבינו פוסקים רבים, למרות שזה לא מופיע בפירוש בגמרא, ומניין שהרמב"ם לא למד כך? 2) בניגוד לטענה שלפיה לא יתכן שהרמב"ם חוזר כאן שוב על "דין זריזין" (אותו הביא פעם אחת בלבד), נראה כי גם אם נאמר שרמז בדבריו ל"דין זריזין", אין זה אומר שהרמב"ם שב להזכיר כאן את "דין זריזין". הוא הבליע זאת באופן נפעל במילים "כשרואה אותה ... בבוקר", ומאיליו אנו נזכרים בדין המפורט כבר בהלכות מילה: שיש להזדרז לקראת מצווה.

ובכלל, מה ההגיון לחלק בין מצווה זו (בפרט שהיא כל כך נדירה!) לבין יתר המצוות, ולומר שבברכת החמה לא אומרים זריזים מקדימים למצוות?!

מצד שני, הניסוח של הרמב"ם, "כשרואה אותה ביום רביעי בבקר", אכן אינו מתיישב, בוודאי לא באופן חלק, עם הטענה שהרמב"ם מתכוון להורות או לרמוז לנו להזדרז לקראת הברכה.

ויש לעיין עוד. מכל מקום, אתה למד, איזה אוצר עמוק ונפלא אצור בהערותיו המחכימות והמפורטות של הרב המחבר]

את 'סדר ברכת החמה' חותם, כאמור לעיל, מאמר מקיף ויסודי בנוגע לברכת נשים בברכת החמה. הרבי קרא בפירוש שגם הנשים תשתתפנה בברכת החמה המרכזית המתבצעת די בכל אתר ואתר (כמובן בהפרדה כראוי), ותברכנה בשם ומלכות.

במאמר זה מסביר הרב רפופורט בשיטתיות את שיטת הרבי, תוך שהוא מעלה את כל הטענות האפשריות המובאות בספרים שונים כנגד זה, ודוחה אותן בשתי ידיים אחת לאחת.

בין יתר הנושאים שנידונו במאמר זה, מצאנו הערה מעניינת:

אדמו"ר הזקן פוסק שהנשים פטורות מקידוש לבנה, מאותו טעם שהן פטורות מכל המצוות שהזמן גרמן (או"ח סי' קו, ב). אבל, מסביר הרב רפופורט (עמ' פט, הערה 14) בדרך אפשר, יש הבדל בין קידוש לבנה לברכת החמה: מהי הסיבה שבגללה קידוש לבנה נעשה בלילה? האם זוהי הגבלה מצד המציאות, שלא ניתן לראות את הלבנה לאור יום, או משום שאין מקדשים את הלבנה ביום? המחבר מביא  מכמה מקומות שהפוסקים, ראשונים גם אחרונים (שבלי הלקט, תניא רבתי, אבודרהם, שו"ת דברי יציב ועוד), מצדדים לומר כסיבה השנייה. כלומר, כפי שכתב זאת אחד הפוסקים, "גבול הלבנה הוא בלילה", ולכן מלכתחילה תקנו חכמים לקדש את הלבנה בזמן ממשלתה בלילה בלבד ("את המאור הקטן לממשלת הלילה").

"וגם על פי זה יש לומר", כותב הרב רפופורט, "דאינו עניין לברכת החמה. דמה שכתבו הפוסקים שיש לברך ברכת החמה בבוקר דווקא אין זה אלא משום שלא ניתן לראותה", אבל מעיקר הדין בהחלט ניתן לברך "עושה מעשה בראשית" גם בלילה. ולכן, מה שמברכים ברכה זו על החמה ביום הוא לא מפני "שהזמן גרמא", אלא רק בגלל המחסום המציאותי לראות את החמה בלילה.

לאמיתו של דבר, מאמר חשוב זה אודות ברכת החמה אצל נשים, קשור לא רק לברכת החמה, אלא בכלל למעמד ההלכתי לנשים בימינו לפי תורת הרבי:
ישנו שימוש רווח בפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה" למניעת התאספות של נשים בהזדמנויות שונות, כגון בנידון דנן: ברכת החמה. היו שטענו שמצד עיקרון הצניעות הנלמד בפסוק זה, אסור לנשים להשתתף במעמד ברכת חמה פומבי.

על טענה זו מביא לנו המחבר משיחת קודשו של הרבי (וכרגיל, בהערות נוספו מובאות למכביר מדברי פוסקים שונים התומכים בעמדה זו): "בימינו נשתנה המציאות, כי נשתנה מצב העולם ותהלוכותיו, וכבר אי אפשר לקיים את העניין דכל כבודה בת מלך פנימה כפי שהיה בדורות שלפני זה. ומעשים בכל יום הם שנשים שומרות תומ"צ ובנות ישראל שחונכו על טהרת הקודש וכו' יוצאות בחוץ... ועל פי הנ"ל פשוט, שכאשר מדובר בעניין של קדושה, תפילה בבית הכנסת ולימוד התורה בבית הספר וכל כיוצא בזה, אין מקום בימינו אלה למנוע נשי ובנות ישראל מהליכה לדבר המצווה דווקא...

ואדרבה: כיון שבלאו הכי יוצאות הנה לרשות הרבים כנ"ל, יש להשתדל ככל האפשרי שהליכתן תהיה קשורה ומיועדת לעניינים הקשורים לתורה ומצוותיה" (עמ' קו-קז).
[ואגב, חבל שבדין אודות חיוב נשים בתלמוד תורה (עמ' צג) נשמט הציון לשיחה המיוחדת שהקדיש הרבי לנושא שכותרתה: "על דבר חיוב נשי ישראל בחינוך ובלימוד תורה" (תורת מנחם התוועדויות תש"נ, ח"ג, עמ' 171) כשתורף הדברים הוא: שבימינו הנשים חייבות גם בתלמוד תורה שבעל פה (ולא רק ב"עניינים הצריכים", אלא גם בעניינים של שקלא וטריא וכו'!)]

כללו של דבר: 'סדר ברכת החמה על פי מנהג חב"ד' , מאת הרב רפופורט, בהוצאת קה"ת, אינו רק מחכים ומקיף – אלא חיוני בכל בית תורני חסידי לקראת ברכת החמה שתתקיים בעוד כשבועיים ימים. הוא שווה לכל נפש, מבלי לאבד את הלמדניות ואת ההיקף. אין הוא מייגע את הקורא, ולא ארוך יתיר על המידה.  

זהו אפוא המקום לסיים בתודה עמוקה להנהלת קה"ת שהשכילה לעמול על הוצאתו לאור של ספר משובח זה, ודבר בעיתו מה טוב, ובבקשה כנה לעתיד שתמשיך בפועלה זה בהוצאת ספרים משובחים הדנים ומעמיקים חקר בתורת רבותינו נשיאנו.