יאיר אלטמן

זה קרה ביום רביעי שעבר, בשעה שבע ועשרים בערב. אחרי כמה שנים שבהן לא ידעה העיר חלל על הכביש – יוסי קדוש בן התשע מצא את מותו לאחר שנפגע על-ידי אוטובוס בשדרות עמק החולה. אוטובוס בקו 2 של חברת ויאוליה טרנספוטיישן (קונקס לשעבר) הגיע מרחוב נחל צין ולא הצליח להימנע מפגיעה ביוסי, שרכב על אופניו.

לצוותי מד"א שהגיעו לזירה מספר דקות לאחר מכן לא נותר אלא לקבוע את מותו. נהג האוטובוס, בעצמו תושב העיר, נעצר ומפרטי החקירה הראשונית עולה שהוא נהג כשורה ואינו אחראי לתוצאות הטרגדיה.

משפחתו של יוסי משתייכת לחסידי חב"ד והגיעה לעיר רק לפני כשנה מקרית גת. המשפחה מתגוררת בסמוך למקום התאונה. הוריו ואחיו הגיעו לזירה ופרצו בבכי. אריאל, אחיו בן ה-11 של יוסי, מירר בבכי שעות ארוכות ליד גופת אחיו, עד שפונתה משם על ידי ניידת זק"א.

יוסי קדוש המנוח

זמן קצר לאחר מכן, עם היוודע הבשורה המרה, הגיעו למקום גם ראש העירייה חיים ביבס, הרב דוד לאו ורבה של קהילת חב"ד בעיר - יעקב סלונים. הם ניסו לנחם את המשפחה. הרב לאו סיפר במקום: "אביו של הילד קנה את האופניים לפני יומיים לכבוד החג והם אפילו לא הספיקו להתלכלך. זה מקרה מצער ועצוב מאוד בחג שאמור להיות שמח". (הכוונה לפורים שחלף, י.א.). במשך דקות ארוכות ביקשה האם שרית לראות את בנה, טרם נלקח מזירת ההרג, כדי להיפרד. הרב לאו ואישים נוספים הפצירו בה לוותר. לבסוף ברגע קורע לב, נגעה שרית בבנה המת בפעם האחרונה והתרחקה לביתה.

כמקובל במגזר הדתי, הלוויה התקיימה כבר באותו ערב, כדי ש"לא להלין את המת". בשעה 23:00 יצא מסע הלוויה מוכה היגון מבית חב"ד במודיעין לעבר הר המנוחות בירושלים. שם ספד לו גם ראש העיריה חיים ביבס, שסיפר כי הכיר את יוסי וכי ילדיו שלו היו בקשרי חברות עמו.

להנציח את החיוך

בבית משפחת קדוש האבלה ישבו השבוע שבעה האב אבי, האם שרית, האח הגדול אריאל וכמובן כל קרוביהם ההמומים. במשך רוב היום האבלים עסקו בתפילות. בסלון הבית פזורות תמונותיו האחרונות של יוסי, שצולמו זמן קצר לפני האסון. לצדן מונחים עשרות ציורים ומכתבי הזדהות מילדי כיתה ד' של בית הספר חב"ד בלוד אשר בו למד. "אנו אוהבים אותך יוסי", נכתב בהם, "ונתגעגע אליך תמיד".

מספר האב אבי: "היה לי ילד מלא שמחה ואהבה, רגש ונתינה אשר הקרין לכל מי שסבב אותו או היה בקרבתו. למרות שהוא היה רק בן תשע וחצי במותו, היה לו הרבה מה ללמד אותנו, הבוגרים". אבי מניח את ראשו בין שתי ידיו – "קשה לתפוס", הוא מתקשה להמשיך, "שילד שכל כך אהב את החיים והתחבר להם שייך עכשיו למוות, שהוא דבר כל כך סטטי ולא זז. זה ההפך הגמור ממנו.

"אחת התכונות שהכי אפיינו אותו היא היצירתיות שבו", ממשיכה שרית האם. "כל דבר שהיה אפשר להכין ממנו משהו הוא היה הופך למשחק, פסל או ציור. לפעמים היינו הולכים לבית של קרובי משפחה שאין בו ילדים ויוסי היה לוקח את חומרי הגלם הכי בסיסיים, יוצר מהם משחק ומשמח את כל הסובבים אותו. אני לא אשכח איך הוא הכין לי פעם בית עשוי קיסמים ומקלות אוזניים". "מה שנזכור ממנו זה את החיוך", ממשיך האב. "אך אנו נחושים להנציח את יוסי, את הווייתו והלך רוחו, את החיות שלו, את יכולת הנתינה שלו ואת אהבת הבריות".

סימן מקדים

יוסי היה ילד בריא, פעלתן ושוקק חיים. דבר לא הכין את בני הבית לאסון העומד להתרחש ולפי ממצאי החקירה בינתיים, לא נראה כי ניתן היה למנוע את התאונה – "זה מקרה מצער מאוד", אומרים במשטרה, "אך הוא בגדר צירוף מקרים של מזל רע. שום כיכר או פס האטה לא היו יכולים למנוע זאת". כשאספו הוריו של יוסי את מחברות בית הספר הם מצאו ציור אותו צייר בנם לפני כמה שבועות בלבד, ציור שגרם להם למחשבות נוגות. בציור נראית ספינה מבוקעת לשניים אשר שוקעת; בחלקו הימני מצויר ילד אומר "נוזל לי דם מהראש", ואותו ילד נראה שקוע מתחת לסירה ואומר "ניצלתי".

בשיר שחיבר יוסי שלושה שבועות בדיוק לפני האסון כתב: "אנו יושבים ובוכים לפני מלך מלכי המלכים. אך למה אנחנו בוכים, הרי יש מלאכים טובים ורעים שנמצאים בבתים ויש ימים שהמלאכים מגיעים ביחידים. היום הם מגיעים ביחד". בתחתית השיר כתב "יום שבת X 3" והדגיש זאת פעמיים. "אין לנו הסבר הגיוני לכך", אומר האב. "אני לא יודע להגיד אם הוא הרגיש מה שהולך לקרות לו או לא, אבל הוא מעולם לא צייר דבר כזה או דיבר כך. יוסי היה ילד שמח שלא היה יכול לסבול עצב סביבו".

בחזרה לאסון

בחדרו של יוסי נשארו מיותמות אופני הפעלולים החדשות שנקנו רק יומיים לפני התאונה. הברק עוד לא הספיק לרדת מהן ובמבט ראשון לא ניתן לנחש כי הן עברו תאונה קשה. מבט קרוב יותר מזהה עקימות מה בגלגל הקדמי ושרידי צבע.

שרית יושבת בסלון עם בגד קרוע, כמנהג האבלים, ומספרת בקול רהוט וענייני את שעבר עליה בימים האחרונים. רק עיניה העייפות מסגירות שעדיין לא עיכלה את גודל האסון: "קנינו לו את האופניים יומיים לפני התאונה", היא משחזרת. "חזרנו מחמותי בשש בערב ואריאל יצא לסיבוב עם האופניים כשיוסי שיחק במחשב. הם תמיד נוהגים להתחלף בתור. יוסי אמר לי שהזמן שלו נגמר ושהוא יורד למטה. אריאל עוד הספיק לומר לו שיזהר ולא יתרחק, כי תכננתי לצאת איתם לקניות. אלו היו המילים האחרונות ששמעתי מהילד שלי".

שניות אחר כך נזעקה שרית לצעקות מהרחוב ויצאה אל המרפסת: "ראיתי פקק והבנתי שהיתה תאונה. הייתי בטוחה שהנהגים צועקים אחד על השני. ביקשתי מאריאל שירד למטה ויהיה עם יוסי כדי שהוא לא יפחד".

כמה שניות אחר כך ניקר בראשה של שרית פחד אמהי, שיוסי מעורב בתאונה: "ירדתי במדרגות ויצאתי לרחוב בצעדים מהירים", היא אומרת ושמץ של התרגשות מתוחה חודר אל טון הדיבור. "תפסו אותי אנשים, שכנים, ואמרו לי לא להתקרב. ראיתי אותו על הכביש, את יוסי שלי, ואני זוכרת את עצמי צועקת 'זה הבן שלי'.

שוטרת אחת ניגשה אלי ואמרה לי שמד"א בודקים מה קורה עם הילד. התקשרתי לאבי ואמרתי לו שכנראה יוסי מעורב בתאונה. כשראיתי שיוסי מוטל כך על הכביש, יש מעגל מסביבו ואף אחד כבר לא מתקרב אליו, הבנתי שהגרוע מכל קרה. אני זוכרת את עצמי מבקשת לראות אותו, להיות איתו, להיפרד - ולא נותנים לי. אמרו לי שלא כדאי, שאזכור אותו ככה. ישבתי עם אריאל שעה וחצי בחוץ ופשוט חיבקנו אחד את השני".

אתם חשים איזה כעס כלפי הנהג? הייתם רוצים להגיד לו משהו?

"אין לנו כעס, זה רצון שמיים. ברור לנו שקשה גם לו. אם הוא ייכנס לבית נקבל אותו. היינו רוצים לשאול אותו מה קרה שם. אנו מבקשים מכל עד ראייה שהיה נוכח בתאונה לבוא ולספר לנו מה הוא ראה, חשוב לנו לדעת כיצד נראו הדקות האחרונות בחייו של יוסי".

הנהג שותק

משפחת קדוש משתייכת לחסידי חב"ד ועברה למודיעין עם שני בניה לפני חצי שנה מקריית גת. הרב סלונים: "מדובר במשפחה יקרה של הקהילה שלנו. יוסי היה ילד שמח עם חיוך על הפנים, שעיניו ברקו אור. הוא היה שותף מתמיד לפעילויות בבית חב"ד וראשון לעזור בכל אירוע. אין ספק שמדובר באבידה קשה וגדולה לקהילה. אנו נהיה במשך השבעה ונלווה אותם בכל אשר יידרש. עידוד, עזרה ואוכל אלו דברים שנוטעים תקווה. לאבד ילד אולי זה הדבר הקשה ביותר להורים לעבור ואין בכך נחמה, אולם על כתפינו מוטלת החובה לעשות ככל שיידרש על מנת להוציא את המשפחה מהבור השחור אליו הם נכנסו".

דויד גודשמיט, שכן שהיה עד לתאונה: "אנו מתפללים ליד המשפחה בבית הכנסת. זה לא פשוט לראות ילד שאתה מכיר מוטל כך על הכביש. יש כאן בעיה קשה של שדה ראייה, בעיקר בגלל המכוניות שחונות והפארק הקרוב. בכל שבועיים יש פה תאונה; הפעם היא גבתה מחיר כבד, כבד מדי".

חברת "ויאוליה טרנספוטיישן" אסרה על הנהג להתראיין בכלי התקשורת אך מסרה בתגובה: "אין בפינו די מילים להביע את צערנו על מותו של ילד בתאונת דרכים. פרטי האירוע נמצאים בחקירה של משטרת ישראל והחברה משתפת עמה פעולה בכל אשר תתבקש באשר לנסיבות האירוע".