"למה לא היית כמו שזושא צריך להיות?" ● הרצל פינת ליובאוויטש
מאת הרצל קוסאשוילי
שבעים ושלוש שנים מלאו השבוע לאיש יקר שחוב וכבוד הוא לי לספר לכם על מקצת השפעתו עליי ועל סביבתי. אדם שקורץ מהחומר שמרכיבים ממנו אגדות. אמנם, "יש בעייתיות" בסיפור שלפניכם והיא כולה שלי... אני כנראה לא חמוש בפרספקטיבה הראויה לכתוב עליו, בטח שלא תשע מאות ומשהו מילה.
רובכם, אף "הזקנים" שבניכם תזכרו אותו מהתוועדויות ליל-שבת בביתו בלוד כילדים/נערים בישיבה. היה בהתוועדויות האלה אלמנט של מחתרתיות מסוימת ואולי זה היה סוד קסמו, אבל כולם יודו בכך שמהרגע "שנפלת" בפעם הראשונה ברשת זיכרונותיו וסיפוריו המקוריים קשה מאוד להשתחרר.
כבר כמה שנים שאני מסתובב עם תחושת פספוס אדירה על היכרותי היחסית קצרה והמאוחרת עם האיש הזה שהטביע בי ולא רק בי, חותם בל יימחה. אנחנו שכנים וותיקים ובכל זאת, כנראה שחיינו נעו עד לא מזמן במסלולים מקבילים.
אל תצפו ממני לאובייקטיביות כי לא תמצאו אותה פה, אבל אני כן יכול להתחייב לכם על חשיפה למנה גדושה של כנות, (בעיקר מצידו) מצרך נדיר ויקר במחוזותינו, בפרט בימים אלה.
למען האמת, אני קצת נבוך לקרוא לו "חבר". בכל זאת, פער הגילאים בינינו כמרחק הזמן שבני ישראל השתרכו במדבר... ובכל זאת, הוא האדם היחיד שאני מרשה לעצמי להרהר בפניו בקול מבלי "לחטוף" ממנו נזיפה או חלילה סטירה על תובנה ו/או הבנה שלא במקום. ואם אני כבר "חוטף" ממנו, מדובר בזכות גדולה עבורי. מי שמכיר אותו יכול להעיד עליו שהוא לא עוד אחד מ"המיסיונרים המוכיחים" האלה שמביטים בך בהתנשאות ובחוסר סבלנות פושעת, או לחלופין מאלה הסובלים ממחסור נדיר וחריג בתשומת לב. תתפלאו כמה תענוג יש בלהתכווץ למימדים הטבעיים שלך בחברתו, בדוק ומנוסה.
למען הסדר (המבולבל) אתחיל מהסוף.
קצת למעלה משלוש שנים שאני מזדנב באינטנסיביות ובהתמדה אחריו ועדיין לא פתרתי את חידת חייו.
מעולם לא ביקשתי ממנו ולא שאלתי רשות מפיו להשתמש כלפיו בתואר הרשמי והמחייב "המשפיע שלי", אבל החיים הדי-מוזרים ומקוריים, גלגלו אותנו האחד לזרועות השני, בדיוק בצומת הדרכים הכי חשוב בחיי ובין אם רצינו ושאפנו לכך או שלא, בסופו של דבר הוא המשפיע שלי.
למי שמכיר או הכיר אותי בעבר הלא רחוק, מבין ויבין על מה אני מדבר. ולמי שלא, בעיה שלכם, נסו להבין לבד, כמו שאני שברתי את השיניים שלי עד שהצלחתי לרדת לסוף תחילת דעתו...
אחת הבדיחות או יותר נכון אחת הביקורות שמופנות כלפיו שאפילו הוא לא מבין מה הוא רוצה...
כאחד שמשתדל לפגוש אתו מידי יום ולעמוד מקרוב על מצב בריאותו, תרשו להרגיע אתכם, אפילו ממרומי גילו השועט, הוא לגמרי מודע ומבין את אשר יוצא מפיו, בדיוק כמונו, רק שנוח לנו "לא להבין" אותו, זה הרבה יותר קל אין מה לומר, הידע מחייב, אחרת, אתה יוצא טיפש, נבוב וחסר כל מעוף.
לא אחת שאלתי את עצמי ועודני שואל, מאיפה לו הכוחות לסחוב את הגעגועים המייסרים האלה לנוכחותו הפיזית של הרבי בחיינו? לא יודע. מה שאני כן יודע, זה שאחרים במצבו היו כבר מזמן משליכים את חייהם אל מנגד למשאית דוהרת...
אם אתם ממש מתעקשים לוודא "שריטה" אחת שבכל זאת קיימת בו, ישנה דרך אחת שאני מכיר והיא מקורית למדי. בכל שעה משעות היממה הוא מסוגל למנות בפניכם מבלי להשתמש בכף ידו או במחשבון, את מספר השנים, החודשים והימים שחלפו מג' תמוז תשנ"ד, מדובר ללא ספק בסימפטום מובהק למחלת ה"געגועים הקשים לרבי".
קשה לו, אפשר להבחין בזאת בין אנחה לאנחה, בין דמעה לדמעה. בפרט עכשיו, כמובטל טרי, לאחר חמישים (!) שנות שליחות אישית ונדירה מהרבי לשדה החינוך, קשה לפספס את הלחלוחית בזוויות עיניו, כשאני יושב לצידו בהתוועדות גדולה על הספסל האחורי של בית הכנסת...
"אני רוצה להתוועד עם בחורים ואברכים צעירים כל עוד אני יכול" התוודה באוזניי ברגע נדיר של גילוי- לב מצידו. הבטתי בו והוא לא מצמץ, הוא רק נאנח וחזר על המשפט הזה שוב בתוספת המילים, "בכל מקום בעולם..." אני מוצא את עצמי מקנא באלה שירימו את הכפפה הזאת שנזרקה לעברם ומדמיין לעצמי איך שסביר להניח שאם לא היו משלמים לי בעבור כתיבת שורות אלו, הייתי אורז את מיטלטליי וממשיך איתו את המסע המרתק הזה אל הארץ המובטחת. אל הארץ שמכירה בחסרונו של "הרבי" במונחים הפיזיים (בלבד) הידועים לנו. ועושה הכל בכדי להחזיר אותו אלינו, אבל הכל, כמו שצריך מבלי לחפף ולעשות הנחות לעצמנו...
ולא, תתפלאו אבל הוא ממש לא משיחיסט. גם אם בחרתם באופציית ההזיות, קבלו את האמת כפי שהיא: הוא פשוט מתגעגע לרבי, אבל מאוד, לא ברמות שאנחנו מכירים. לא תאמינו באיזו קלות אנחנו נוטים "לכפות" את דעותינו הקדומות על משנתו של האחר...
יכולת נדירה לפרוט על הלב (צילום: ברלה שיינר, COL)
בעבר, כשהיה סרבן ראיונות והקלטות ששמו העיקש הלך לפניו, רב היה הנסתר על הגלוי. היום, מסיבה שעדיין לא ברורה לי, ההתרככות ניכרת בו והוא ממש לא מסרב לנדב מידע לכל מי שרק יחפוץ. ואני מדבר על מידע אמין ולא על סיפורי מעשיות ואגדות. מסתבר שישנם עדיין כמה עקשנים שנפשם יוצאת אל "האמת" בטהרתה. ומי שלא הבין את המשפט האחרון, מוזמן להתוועדות אחת איתו, בקרבה כזו שתאפשר לכם לראות אותו דומע, מתגעגע, אוהב ומשפיע בו זמנית.
עול הזיכרונות שהוא סוחב ניכר עליו, היחידות אצל הרבי הריי"צ בגיל שש, הקרבה הנדירה לרבי בשנים הראשונות לנשיאות, הצעידה בצמוד לרבי אחר מיטת הרבי הריי"צ, דרך סידורי הקידושין של הרבי לאחיו ואחיותיו, כמו גם ההתבטאות של הרבי כלפי אשתו "אשת חיל" שסובלת אותו ואת מגוון גחמותיו בשקט מופתי... השליחות לארץ ועוד.
יכולת נדירה יש לו לפרוט על מיתרי הלב מבלי שהוא אפילו מתכוון לכך, ברוב הפעמים הוא פשוט נראה כ"משיח לפי תומו" ומכאן חזותו המטעה.
אין מי שלא שמע את המשפט האלמותי שלו: "לא רוצים רבי! רוצים צדיק, קדוש וטהור".
אפשר בכיף לפתוח פה דיון רחב ומעמיק על "הגרעין" שממנו מסתעף המושג "רבי" והאם "צמצום כפשוטו" או שמא "צמצום לאו כפשוטו", על כל המשתמע מכך. אבל, אם אני היום משפיל מבט מבויש ומלא בחרטה, ברגעי חולשתי האנושית אל מול תמונתו של הרבי בסלון ביתי, או לחלופין מקפיד על מקווה בכל יום (כן, אותו מקווה מסריח בלוד), זה רק בזכות האדם הזה שהמציא את המונח "התקשרות לרבי" מחדש.
אתם יכולים לפתח תיאוריות וספקולציות על "השפעות אחרות", אבל, לאמת הזאת האישית שלי, אין טעם שאתכחש. ואתם יודעים מה, אני אפילו מכיר לפחות שניים-שלושה נוספים שחושבים ומרגישים כמוני כלפיו.
כותב שורות אלו והמשפיע שלו (צילום: ברלה שיינר, COL)
וגם אם אתם חולקים על דעתי והוא לא בדיוק כוס המשקה שלכם, "תפאדל". אבל, מן הראוי היה לחלוק כבוד ולו המאולץ ביותר, לאדם היחידי עלי-אדמות שהרבי פינה עבורו מזמנו, בעבור התוועדות פרידה אישית "צאתכם לשלום", בעודו בחור צעיר, טרם נישואיו! ולא שהוא זקוק לגינוני כבוד כלשהם, ממש לא. הוא האדם הכי לא "מקפיד על כבודו" שתפגשו אי-פעם. הוא גם יותר חזק ממה שהוא נראה לכם, בכל זאת, הוא חמוש בצביטה על הלחי ובברכה מהרבי הריי"צ ל"א שטארקע הארץ"- לב חזק...
אין לי מושג אם הוא ראוי לאידיוט מושלם כמוני, אבל בעבורי הוא מעל ומעבר למה שיכולתי לבקש. רק שלא ייגמר לעולם... הייתי מוסיף את המילה ועד, אבל דבר נוסף שלמדתי ממנו, זה לוותר על פרינציפים חולניים. תודה זושא ויום הולדת שמח.
סליחה כמובן מקוראיי הנאמנים על החריגה ממנהגי העיקש לקלות ראש ולמליצה, דווקא בימים הסמוכים לחג הפורים שיבוא עלינו לטובה ולברכה, אני מאמין ויודע שהזדמנות כזאת לא חוזרת על עצמה בתדירות גבוהה, על כן החלטתי לנצלה. בכל מקרה, אני מבטיח לחזור לסורי בהקדם האפשרי.
מאפשרים לכם לקבל
