הגיע הזמן להודות על האמת. לא הכרתי את האיש. ואני מבקש ממנו סליחה. אני עצמי לא הבנתי תמיד את מעשיו. עם כל הכיפת יחי והדגלים דווקא הוא היה מקובל על כולם. האיש שבע מרורים בחב"ד ושתק בדומיה ובכאב. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

טבע האדם שאחרי פטירה מפארים ומשבחים ומקלסים את האיש, וכך צריך לעשות. אלא שיש להיזהר לא להוציא את זה מהפרופורציה.

ר' שליימקה אכן היה בעל מעלות מיוחדות במינן וקידש את שם הרבי ושם חב"ד. יחד עם זאת הוא היה מעורב במחלוקות, שזה טבעי לכל עסקן ציבורי, וכמו כל מחלוקת יש בה שני צדדים.

זה לא הוגן לטעון עכשיו, כשכלם רק משבחים אותו, שהוא היה נרדף על לא עוול בכפו או כפי שאחד כותב "שבע מרורים בחב"ד ושתק בדומיה ובכאב". נו, באמת...

היו לו את הצדדים היפים והנפלאים והיו לו גם צדדים אחרים שעכשיו לא מדברים עליהם.

ולכן נאמר למשפחתו ותומכיו - אל תנצלו את פטירתו הכואבת לכלנו לחשבונות פוליטיים קטנוניים. זה לא מגיע לו וזה לא מגיע לנו.

כאחד שגדל בכפר חב"ד אני מעריך מאוד ואפשר לומר מעריץ מאוד את שלוימק'ה ז"ל , שהיו לו תכונות מיוחדות ובעיקר בעקביות שלו בקשירת קשר עם כל מיני אנשים ומה שחשוב בשמירת הקשר הזה לאורך השנים, חושבני שבדבר הזה יש הרבה מעסקני חב"ד שיכולים ללמוד מימנו כדלקמן:
ישנה נטיה הקרב עסקנים כמו שחז"ל אומרים "היזהרו ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן נראים כאוהבים בשעת הנאתן..." שאני בקשר טוב עם הנדבן, הפוליטיקאי, השתדלן, כל זמן שאני זקוק להם או כל זמן שיש להם עמדת השפעה כלשהי, מאותו רגע שאיני זקוק לו נגמר הקשר בינינו.
שלוימק'ה אבל לא היה כזה , נכון שהקשר התחיל כי היה זקוק לטובה כלשהי לטובת הציבור, אבל מאותו רגע שהקשר התחיל זה היה קשר על בסיס חברי אישי שכלל לא היה תלוי בטובה שנזקקתי לאותו איש.
בנוסף להנ"ל כולנו הכרנו את פשטותו של שליומק'ה ואת צניעותו אם זה בלבושו , במראה ביתו ואם זה בשמחות המשפחתיות בר מצוות חתונות וכדומה שנעשו בשיא הפשטות והצניעות למרות שיכל למצוא לכאורה סיבות טובות אפי' מצד היצר הטוב למה כן לעשות בצורה מפוארת.
למרות שמאחרי ג' תמוז נפרדו דרכי מדרכיו ומחשבותי ממחשבותיו , אבל האמת חייבת להאמר , כי למדתי מימנו הרבה דברים טובים ואני מקווה שדור ההמשך של העסקונה של חב"ד מימנו יראה וכן יעשו בכל מה שקשור לדברים הנפלאים שהיו צרורים באותו איש.
חבל על דאבדין ולא משתכחין יהי זכרו ברוך.