מערכת COL
|
יום א' אדר ה׳תשס״ט
25.02.2009
לחשוב בהיגיון; בהיגיון יהודי ● עמדה שבועית
ההיגיון האנושי אומר שאם תשמור כל פרוטה ותימנע מלתת מכספך לאחרים, תתעשר מהר יותר, אך ההיגיון היהודי אומר: עַשֵׂר – כדי שתתעשׁר • מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע' בהוצאת צעירי-חב"ד • למאמר • דעות ב-COL
האדם הוא יצור שכלי שניחן ביכולת לחשוב בהיגיון, אולם המושג 'היגיון' איננו מוחלט ואובייקטיבי. ההיגיון של אדם אחד עשוי להיות שונה לחלוטין מההיגיון של חברו. כי ההיגיון מתבסס על הנחות-יסוד, ואלה עשויות להשתנות מאדם לאדם ומחברה לחברה.
השבת אנו קוראים על הציווי לבנות משכן לה'. במערכת חשיבה אחת הציווי הזה יכול להיתפס כדבר תמוה ומוזר. עם של עבדים, שזה עתה יצא ממצרים, נודד במדבר, בתנאים קשים – וכי זה הזמן לפתוח במפעל אמנותי אדיר כהקמת המשכן?! האם אין לבני-ישראל דאגות אחרות מלבד לגייס תרומות בהיקף עצום, ולהושיב אמנים לייצר את המשכן וכליו, שכל פרט בהם תובע מומחיות ומקצועיות וכישרונות נדירים?! האם לא עדיף להמתין במפעל זה עד שיגיעו אל המנוחה והנחלה ויתבססו בארץ-ישראל?
אבל ההיגיון היהודי מוליך למסקנה ההפוכה, ולכן התגייסו בני-ישראל בשמחה ובהתלהבות למלאכת המשכן. הם ידעו שכל מטרת היציאה ממצרים היא כדי להיות עמו של הקב"ה. ה'שלח את עמי' היה כדי ש'ויעבדוני'. המשכן היה הביטוי הנעלה ביותר לעובדה שהקב"ה בחר בעם-ישראל כדי לשכון בו. לכן הוא הדבר הראשון שיש לעסוק בו, לפני כל דבר אחד.
יותר עבודה, פחות כסף
דוגמה שנייה: ההיגיון האנושי הרגיל אומר שאם תשמור כל פרוטה ותימנע מלתת מכספך לאחרים, תתעשר מהר יותר. לעומתו, ההיגיון היהודי אומר: "עַשֵׂר – כדי שתתעשׁר"; כלומר, ככל שתקפיד להפריש מעשר (עשרה אחוזים) מהכנסתך לצורכי צדקה, יגדלו סיכוייך להתעשר. לכאורה זה הפך ההיגיון: איך תתעשר כשאתה במו-ידיך מצמצם את הכנסותיך?
השוני בין שתי מערכות-החשיבה האלה נובע מהנחות-היסוד. ההיגיון האנושי הרגיל עושה חשבון כלכלי פשוט. על-פיו, התעשרות באה על-ידי צבירת עוד כסף ועוד כסף, ולכן ככל שתחסוך יותר תתעשר מהר יותר. לעומתו, ההיגיון היהודי יודע שהעושר והפרנסה באים מאת הקב"ה. כדי לזכות בהם, על האדם להוכיח שהוא ראוי לכך. הפרשת המעשר לצדקה היא ההוכחה שהיהודי נוהג נכון בכספו, וממילא הוא זוכה שהקב"ה נותן לו עוד ועוד.
עוד דוגמה: ההיגיון הרגיל אומר שאם תעבוד שבעה ימים בשבוע, יהיה לך יותר כסף ממי שעובד שישה ימים בלבד. לכאורה החישוב נכון: יותר שעות, יותר שכר. אך ההיגיון היהודי מלמד שאם תעבוד שבעה ימים בשבוע, יהיה לך פחות כסף. העבודה ביום השבת נוטלת ממך את ברכת ה', וכשאין ברכה – לא תיהנה מן הכסף שהושג בשבת, ויתרה מזו, גם כסף שהרווחת בששת ימי החול יֵלך לאפיקים לא-רצויים ולא-נעימים. כמו תפוז רקוב שמרקיב את כל הארגז. בראייה זו, עבודה בשבת היא הדבר הבלתי-הגיוני ביותר.
צריך ברכה
ועוד דוגמה: בהיותנו עם קטן, מוקף במאות מיליוני שונאים, הדרך להבטיח את הישרדותנו היא לכאורה על-ידי הצטיידות בנשק ובהגברת העוצמה הצבאית. ככל שנהיה חזקים יותר, נהיה מוגנים יותר – זה דברו של ההיגיון הרגיל. אבל ההיגיון היהודי יודע ש"לא בחַיִל ולא בכוח כי-אם ברוחי אמר ה' צבאות". היו זמנים שהיינו מעטים וחלשים ומצויידים בנשק עלוב, ובכל-זאת ניצחנו; והיו זמנים שהיו לנו המטוסים המתקדמים ביותר והטנקים החדישים ביותר, וספגנו מכה אחר מכה.
אם חלילה אין ברכת ה' שורה עלינו, אנחנו יכולים להיות מצויידים במיטב הנשק, אבל קברניטי המדינה טועים טעויות נוראות, ופעם אחר פעם מנחילים ניצחון לאויבינו. אכן, צריך לפעול בדרכי הטבע, ועם זה עלינו לזכור שההצלחה תלויה במישור אחר לגמרי, כמו שהבטיחה התורה: "אם בחוקותיי תלכו – ונתתי גשמיכם בעיתם... ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור בארצכם".
השבת אנו קוראים על הציווי לבנות משכן לה'. במערכת חשיבה אחת הציווי הזה יכול להיתפס כדבר תמוה ומוזר. עם של עבדים, שזה עתה יצא ממצרים, נודד במדבר, בתנאים קשים – וכי זה הזמן לפתוח במפעל אמנותי אדיר כהקמת המשכן?! האם אין לבני-ישראל דאגות אחרות מלבד לגייס תרומות בהיקף עצום, ולהושיב אמנים לייצר את המשכן וכליו, שכל פרט בהם תובע מומחיות ומקצועיות וכישרונות נדירים?! האם לא עדיף להמתין במפעל זה עד שיגיעו אל המנוחה והנחלה ויתבססו בארץ-ישראל?
אבל ההיגיון היהודי מוליך למסקנה ההפוכה, ולכן התגייסו בני-ישראל בשמחה ובהתלהבות למלאכת המשכן. הם ידעו שכל מטרת היציאה ממצרים היא כדי להיות עמו של הקב"ה. ה'שלח את עמי' היה כדי ש'ויעבדוני'. המשכן היה הביטוי הנעלה ביותר לעובדה שהקב"ה בחר בעם-ישראל כדי לשכון בו. לכן הוא הדבר הראשון שיש לעסוק בו, לפני כל דבר אחד.
יותר עבודה, פחות כסף
דוגמה שנייה: ההיגיון האנושי הרגיל אומר שאם תשמור כל פרוטה ותימנע מלתת מכספך לאחרים, תתעשר מהר יותר. לעומתו, ההיגיון היהודי אומר: "עַשֵׂר – כדי שתתעשׁר"; כלומר, ככל שתקפיד להפריש מעשר (עשרה אחוזים) מהכנסתך לצורכי צדקה, יגדלו סיכוייך להתעשר. לכאורה זה הפך ההיגיון: איך תתעשר כשאתה במו-ידיך מצמצם את הכנסותיך?
השוני בין שתי מערכות-החשיבה האלה נובע מהנחות-היסוד. ההיגיון האנושי הרגיל עושה חשבון כלכלי פשוט. על-פיו, התעשרות באה על-ידי צבירת עוד כסף ועוד כסף, ולכן ככל שתחסוך יותר תתעשר מהר יותר. לעומתו, ההיגיון היהודי יודע שהעושר והפרנסה באים מאת הקב"ה. כדי לזכות בהם, על האדם להוכיח שהוא ראוי לכך. הפרשת המעשר לצדקה היא ההוכחה שהיהודי נוהג נכון בכספו, וממילא הוא זוכה שהקב"ה נותן לו עוד ועוד.
עוד דוגמה: ההיגיון הרגיל אומר שאם תעבוד שבעה ימים בשבוע, יהיה לך יותר כסף ממי שעובד שישה ימים בלבד. לכאורה החישוב נכון: יותר שעות, יותר שכר. אך ההיגיון היהודי מלמד שאם תעבוד שבעה ימים בשבוע, יהיה לך פחות כסף. העבודה ביום השבת נוטלת ממך את ברכת ה', וכשאין ברכה – לא תיהנה מן הכסף שהושג בשבת, ויתרה מזו, גם כסף שהרווחת בששת ימי החול יֵלך לאפיקים לא-רצויים ולא-נעימים. כמו תפוז רקוב שמרקיב את כל הארגז. בראייה זו, עבודה בשבת היא הדבר הבלתי-הגיוני ביותר.
צריך ברכה
ועוד דוגמה: בהיותנו עם קטן, מוקף במאות מיליוני שונאים, הדרך להבטיח את הישרדותנו היא לכאורה על-ידי הצטיידות בנשק ובהגברת העוצמה הצבאית. ככל שנהיה חזקים יותר, נהיה מוגנים יותר – זה דברו של ההיגיון הרגיל. אבל ההיגיון היהודי יודע ש"לא בחַיִל ולא בכוח כי-אם ברוחי אמר ה' צבאות". היו זמנים שהיינו מעטים וחלשים ומצויידים בנשק עלוב, ובכל-זאת ניצחנו; והיו זמנים שהיו לנו המטוסים המתקדמים ביותר והטנקים החדישים ביותר, וספגנו מכה אחר מכה.
אם חלילה אין ברכת ה' שורה עלינו, אנחנו יכולים להיות מצויידים במיטב הנשק, אבל קברניטי המדינה טועים טעויות נוראות, ופעם אחר פעם מנחילים ניצחון לאויבינו. אכן, צריך לפעול בדרכי הטבע, ועם זה עלינו לזכור שההצלחה תלויה במישור אחר לגמרי, כמו שהבטיחה התורה: "אם בחוקותיי תלכו – ונתתי גשמיכם בעיתם... ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור בארצכם".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
