כצפוי, המערכה על ליבם של המצביעים בסוגיית ה'הינתקות' לובשת אופי פוליטי-אישי מובהק. הרושם המתקבל הוא שמדובר בעוד מאבק-כוח של עסקנים פוליטיים, והאמת היא כי זו הכרעה גורלית לעתיד כולנו. אותנו הפוליטיקה ממש לא מעניינת, אבל השאלה המהותית צריכה לעניין כל יהודי וכל מי שחשוב לו כי עם-ישראל יוכל לחיות בביטחון בארץ-ישראל. יש שאתה חולק על עמדתו של הזולת, אבל לפחות אתה מבין את ההיגיון המנחה אותו. רעיון ה'הינתקות' משאיר אותך בתחושה שאינך מתחיל להבין את ההיגיון שמאחוריו. המחיר הנורא והכואב ברור לכול, אבל התמורה שאנחנו אמורים לקבל – נראית יותר ויותר רחוקה ואפסית. מנוף להגברת הלחץ בימי חג-הפסח עשה ראש-הממשלה מאמץ גדול להסביר את המחשבה שמאחורי תכניתו. קשה לומר שדבריו היו משכנעים. הטיעון המרכזי שלו הוא, כי במציאות שאין שותף להסכם, נוצר חלל ריק, ולתוכו עלולות להיכנס תכניות מדיניות מסוכנות. לכן מוטב לנו ליטול את היוזמה, כדי לצמצם את הנזק ולהציל את מה שאפשר להציל. ואתה שומע ושואל את עצמך - מה אנחנו מצילים? וכי העובדה שאנחנו חושבים להרוס ביוזמתנו את היישובים הפורחים בחבל קטיף תגרום לעולם להסכים לסיפוח של חבלי-ארץ אחרים? וכי בכך אנחנו סותמים את החלל הריק? הלוא ברור לחלוטין כי עקירת היישובים וגירושם של אלפי יהודים מבתיהם ישמשו מנוף להגברת הלחץ לעשות כן גם ביהודה ושומרון. ראש-הממשלה אומר שהוא יביא בתמורה הסכמה אמריקנית לגושי ההתיישבות ולאי-שובם של הפליטים הערבים לתוך הארץ. אין זו אלא אחיזת-עיניים. כבר היום אנחנו יודעים שהנייר האמריקני ינסה להלך בין הטיפות ולא לומר שום דבר ברור וחד-משמעי. גם אילו הייתה ארה"ב נותנת התחייבות מפורשת, הניסיון הוכיח שאין לה כל ערך בעת מבחן. ארה"ב גם התחייבה להבטיח את חופש השיט במצרי-טיראן, וכאשר מצרים סגרה את המעבר לספינות שפניהן לישראל, ערב מלחמת ששת הימים, אמרו האמריקנים שאין הם מוצאים את המסמך. ברור אפוא שה'הינתקות' לא תעניק לנו שום תמורה בעלת ערך ממשי, מלבד מחמאות חובקות-עולם על 'אומץ-הלב' לסגת מחבלי מולדת ולעקור יישובים, מתוך הדגשה שזו רק התחלה ושהעולם מקווה כי ממשלת ישראל תלך בדרך אומללה זו 'מחיל אל חיל', תיסוג מעוד שטחים ותעקור עוד ועוד יישובים. המחיר הנורא ומה אנחנו מפסידים? כאן הרשימה ארוכה וכואבת כאב בלתי-נתפס: - מכאן נקבע תקדים שאפשר לעקור יישובים משגשגים ולגרש אלפי יהודים מבתיהם. - המרצחים יחגגו את הניצחון על כל גגות עזה, וצהלות השמחה יזינו גלים חדשים של טרור ורצח, שהרי אין לך הוכחה טובה מזו להצלחתו של הטרור. - השבר הפנימי בתוך העם, נוכח המראות המזעזעים של משפחות יהודיות הנקרעות מבתיהן, ושל ילדים הנעקרים מבתים שבהם נולדו וגדלו, יגרום טראומה כואבת ביותר, שקשה להעריך את תוצאותיה. - הקרע בין חלקי העם עלול להגיע לשיאים שלא ידענו כמותם. - והעיקר – שבירת האמונה בזכותו של העם היהודי על ארצו עלולה לערער את תחושת הבעלות שלנו גם על ירושלים ותל-אביב. אויבינו יראו בכך ציון-דרך חשוב בהגשמת שאיפתם לסלק את ה'התנחלות' היהודית שקמה בתוך המרחב הערבי. זה המחיר הנורא והכואב מול התמורה האפסית. זו סוגיה מהותית, חשובה מאין-כמותה. חובה להניח את כל השיקולים הפוליטיים ולהשמיע קול ברור ותקיף נגד הרעיון המסוכן וההרסני, וה' יהיה בעזרנו.