מאת יוסף-יצחק קמינצקי

"אזכיר על הציון" - מי לא זכה לקבל תשובה בלשון זו מהרבי?! חסידים חשו על בשרם כיצד נושעו אחרי שזכו לקבל "אזכיר על הציון" – כמענה לבעייתם.

שונה במקצת היה המצב בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי. היו כמה מהחסידים המבוגרים שלא היו רגילים לסוג כזה של ברכה, הם הסתופפו בצילם של אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ ומעולם לא שמעו על מענה מעין זה - "אזכיר על הציון".

באותם שנים, בתחילת נשיאותו של הרבי נרתמו אחדים מזקני החסדים והיו לשד"רים (שלוחי דרבנן) עבור "בית-רבינו". הם היו נוסעים מידי שנה בשנה לערים הגדולות ברחבי ארצות-הברית וקנדה "לזרוע רוחניות ולקצור גשמיות" כדי להחזיק את בית-רבינו.

אחד מאותם חסידים היה הרה"ח ר' שניאור-זלמן דוכמן, דמות בולטת בבית-חיינו - 770. הוא נהג מידי שנה לצאת לעיר טורונטו שבקנדה למשך מספר שבועות. ומדוע בחר בעיר טורונטו? כי שם התגוררו בתו מרת רחל וחתנו הרה"ח ר' אליהו ליפסקר (דודו של ר' אלי' ליפסקר הבעל-מנגן).

היה זה בשנת תשי"ב. אחרי ששהה בבית חתנו מספר שבועות ועמד לחזור חזרה לקראון-הייטס, הגיע זוג צעיר לביתו של ר' אלי' ליפסקר וביקשו לשוחח עם ר' זלמן דוכמן. הם סיפרו לו שהם נשואים כבר שבע שנים ועדיין לא נפקדו בזרעא חייא וקיימא, ומכיוון שהוא שד"ר של הרבי הם מבקשים ממנו שהוא בעצמו יבקש עבורם ברכה מהרבי. ר' זלמן הבטיח למלא את מבוקשם.

כאשר חזר ל-770, לא הסתפק ר' זלמן בכתיבת פתק לרבי. הוא רצה לבקש עבורם ברכה באופן אישי. יש לציין שבשנים ההם היו חסידים שהרשו לעצמם להתקרב לרבי בלי כל "הממוצעים" למיניהם. ר' זלמן נעמד בפרוזדור הכניסה של 770 ליד דלת המעלית, בעת שהרבי התפלל תפילת מנחה בבית-המדרש למעלה. כאשר יצא הרבי מתפילת מנחה והלך לעבר חדרו, ניגש אליו ר' זלמן וסיפר לרבי על הזוג מטורונטו ועל בקשתם. הרבי שאל את ר' זלמן לשמם ושם אמם. לאחר שר' זלמן מסר את שמם אמר לו הרבי: "כשאהיה באוהל אזכיר אותם".

"אבל, רבי", פנה ר' זלמן לרבי, "מדוע שהרבי לא ייתן להם ברכה אמיתית?!". הרבי לא ענה לו דבר והמשיך לחדרו.

בשנים ההם לא רק שלא היו sms, אימייל ופאקס. גם טלפון לא היה. כך שהקשר עם טורונטו היה קשר קטוע ולא יומיומי, והחדשות מטורונטו לא הגיעו לקראון-הייטס.

עברה שנה. ר' זלמן חזר שוב לטורונטו. ביום הראשון לבואו הגיע אותו זוג צעיר לבקרו בבית חתנו, כשבידיהם הם מחזיקים תינוקת שנולדה לפני מספר שבועות. בהתרגשות גדולה הם הראו לר' זלמן את התינוקת הקטנה, ואמרו לו שהם יודעים שהיא נולדה בזכות ברכתו של הרבי, "עדיין לא עברה שנה מאז שזכינו לברכתו של הרבי, וכבר נושענו ונולדה בתנו", אמרו לו בני הזוג הנרגשים. הם הודו לר' זלמן על שהיה השליח הטוב, שביקש עבורם את הברכה מהרבי. למרות שלא היו "גבירים גדולים", העניקו לר' זלמן תרומה בסך ח"י דולר (סכום נכבד באותם ימים).

לאחר שר' זלמן חזר לקראון-הייטס הוא מיהר ל-770 כדי לבשר לרבי על לידת התינוקת. הוא נעמד שוב ליד דלת המעלית והמתין לצאתו של הרבי מתפילת מנחה.

כאשר הרבי יצא מהתפילה ניגש ר' זלמן לרבי ואמר: "הרבי בודאי זוכר שבשנה שעברה ביקשתי ברכה עבור זוג צעיר מטורונטו שלא זכו לפרי-בטן. אז אני שמח לבשר לרבי שברכתו של הרבי התקיימה ולזוג נולדה ילדה, בשעה טובה ומוצלחת".

הרבי לא אמר לו דבר והמשיך לעבר חדרו. כאשר עמד הרבי לפתוח את דלת חדרו, הוא הסתובב לעבר ר' זלמן וכשבבת צחוק על שפתיו אמר לו: "נו, ר' זלמן, אזכיר על הציון, היא ברכה אמיתית?!".

(את הסיפור רשמתי מפיו של הרב שמעון לזרוב השליח הראשי למדינת טקסס, ששמע את הסיפור מדודו ר' אלי' ליפסקר ע"ה).