הרב דוד מאיר דרוקמן

כמעט כל אזרח בישראל  נתקל לאחרונה במושג "ברית הזוגיות". בתקופת ערב הבחירות, ולאחריה במו"מ הקואליציוניים, התפרסם שכמה פוליטיקאים,  (בהסכמתם של כמה רבנים, יש לומר), תובעים לקבוע את חוק "ברית הזוגיות" בספר החוקים של מדינת ישראל.

כדי להבין מהו המושג "ברית זוגיות" וכן על מנת להפנים עד כמה הצעת חוק זו חמורה מנקודת מבטו של יהודי בכלל, של אדם החרד לדבר ה' בפרט, של חסיד חב"ד האמון על שיטתו של הרבי - בפרטי פרטיות - יש להקדים ולבאר מה הייתה בעצם נקודת מלחמתו הידועה של הרבי בכל הקשור לחוק "מיהו יהודי",  היות והבנת סוגיה זו קשורה לנדון דידן. ונשתדל בע"ה לפשט את הדברים ולקצרם.

מה הייתה בעצם מהות מלחמתו של הרבי בפרשת "מיהו יהודי"?

ישנם כיום רבנים וארגונים רבניים היוצאים במלחמת קודש כנגד כל מיני  "בתי דינים" שאמנם אינם מוגדרים כרפורמים, אבל, במתכוון או שלא במתכוון עושים לצערנו מלאכתם רמיה, בכך שמקבלים לחיק היהדות גם גויים שמוכח בעליל שאין להם כוונה רצינית לקבל על עצמם עול תורה ומצוות, שהרי ידוע שתנאי לגיור הוא: קבלת דרך החיים היהודיים ההלכתיים, ובפועל ממש  (ולא כמשהו מופשט, ערטילאי ולא מחייב כמו "הצטרפות לעם היהודי").

כמובן, שאנו כחסידי חב"ד כמו כל יהודי שירא לדבר ה' וחרד על דברו, מצטרפים בכל מאודנו לעקרון שבתי הדין צריכים לעשות עבודתם כדין וכהלכה, והרבי אף עודד, למיטב ידיעתי, למשל את הגה"ח הרב אקסלרוד שליט"א, אחד ממובילי המאבק בתחום הזה. ברם, ביחד עם זה, יש להדגיש שלא זו הייתה נקודת המאבק של הרבי במלחמת "מיהו יהודי" הידועה.

מלחמתו של הרבי הייתה, שבחוק של מדינת ישראל יהיה כתוב שיהודי הוא אך זה מי (שנולד לאם יהודיה) והתגייר כהלכה. על המילה הזו - "כהלכה"  - ניטשה כל המערכה.

מדוע בעצם איכפת לרבי אם מדינת ישראל החילונית מגדירה גוי כיהודי?

לכאורה, יבוא השואל וישאל: מה איכפת לי מיהו גר אליבא דמדינת ישראל. אם תבוא "מדינת ישראל" ותעניק  למשל "תעודת הכשר"  למסעדה, האם זה "יזיז למישהו", האם אדם בר דעת יתייחס ל"הכשר" שכזה? פשיטא שלא! מדוע, אפוא, איכפת לרבי אם פלוני מוגדר כ"יהודי" ע"י בן גוריון או הבג"צ, מה מעניין יהודי יר"ש מהן ההגדרות החוקיות  של כל מדינה ובכלל זה מדינת ישראל כשמדובר בנושאים הלכתיים טהורים?

התשובה לכך היא: הרבי נלחם למען שלימות עם ישראל, קרי: הרבי נלחם בכל עוז בתופעת נשואי התערובת הנוגסת בשלימותו של העם.  אמנם רובו של עם ישראל איננו שומר בינתיים תורה ומצוות, והמצב המכאיב הזה איננו מהיום, אבל, מאידך, ברוב  המשפחות גם הלא דתיות  בישראל, עדיין קיימים הגבולות, מהדהדת האקסיומה ש"עם גויים אנחנו לא מתחתנים!" (אגב, כל הסקרים מוכיחים זאת).

מדינת ישראל נתפסת בעיני מליוני יהודים (גם בעיני אינם יהודים) בארץ ובעולם כמדינה יהודית. אם המדינה אכן יהודית או לא – זה כבר נושא לוויכוח (לענ"ד – לא), אבל זה לא רלוונטי לענייננו , כי העובדה היא שזו תדמיתה של המדינה בעיני רבים. ברגע, שהמדינה מכירה בגיורים שלא כהלכה, היינו, בגיורים של בתי דין שבאופן רשמי אינם רואים את עצמם ככפופים להלכה, קרי: "בתי דין" רפורמים, פירוש הדבר:  נתינת "אור ירוק" לאותם יהודים "המתנדנדים" מבחינה יהודית, ובזה, חסל המחסום הרגשי והפסיכולוגי הקיים בהרבה משפחות "חילוניות"  שצריך להתחתן רק עם מי שהוא יהודי כהלכה.

במילים אחרות: ליהודיים שומרי הלכה, לא מעלה ולא מוריד מה תחליט השופטת בייניש אם פלוני הוא גוי או יהודי, אבל לרבי, שדואג לשלמות כלל ישראל איכפת גם איכפת: כי הרבי הוא אוהבו של כל מי אשר אך "בשם ישראל יכונה", ובתור שכזה, הרבי חושש שכתוצאה מהכרת מדינת ישראל בגויים יסתלקו  המעצורים הרגשיים האחרונים מהרבה יהודים, באומרם: "אם אליבא ד'מדינת ישראל' שהיא 'מדינת היהודים',  פלוני בן פלוני הוא יהודי למרות שהתגייר לא כאותה 'הלכה'  המקובלת אצל 'הדוסים' – גם בעיני ישר הדבר. מה שטוב למדינה, טוב גם לי".

מדוע "נשואי אזרחיים" הינם הסרת המחסום שבפני ההתבוללות

מאז ומעולם, כידוע, נלחם הממסד הדתי והחרדי נגד הרעיון של "נשואין אזרחיים".

בארכיוני ישנו גזר של עתון ישן המסקר הופעה והרצאה של בן גוריון באחת האוניברסיטאות בארה"ב (זה היה בימי הבראשית של המדינה). בתום ההרצאה, קמה סטודנטית ערביה ושאלה את ב"ג: "מה 'הקושאן' (=שטר המכר) שלכם היהודים, על פלסטין?",  השיב לה ב"ג מיניה וביה: התנ"ך-הבייבל הוא 'הקושאן' שלנו". חזרה והקשתה אותה סטודנטית: "האם אתם בישראל שומרים גם את שאר חוקי הבייבל"? ענה ב"ג: "במדינת ישראל נקבע, כי חוקי 'האישות' כלומר, סדרי  הנשואין וגירושין הינם לפי חוקי הבייבל". בכך נסתתמו טענותיה של אותה סטודנטית (וחבל שלא המשיכה  להקשות, האם לפי חוקי המדינה אסור לחלל שבת בפרהסיה במדינה? וכו' וכו'...).

מדוע היה חשוב גם ל"צדיק" כמו ב"ג שנשואין במדינה יהיו כדת משה וישראל? היו אמנם מספר סיבות לכך (חלקן פוליטיות-פרגמאטיות), אבל אחת הסיבות, והיא העיקרית לענייננו, כי נשואין כדת משה וישראל הם המעצור הגדול ביותר בפני התבוללות!

במסגרת עבודתי כרב, אני מכיר הרבה עובדות וסיפורים אודות  משפחות שאינן דתיות, שמאד כואב להם במקרה שמישהו ממשפחתם הכיר בן או בת זוג שאינם יהודים, או שהתגיירו גיור ליצני-רפורמי. מדוע מטריד אותם הדבר?  כי "מקובל" שבמרכז שמחת החתונה עומד טקס "החופה" שבו רב בישראל עורך את הנשואין. והם ממש נבוכים ומתביישים שמא מישהו מילדיהם  ישבור את "הטאבו" הזה המקובל במשפחתם זה דורי דורות (למען האמת: ההרגשה הזאת חזקה יותר אצל משפחות ספרדיות). יש לי הרבה סיפורים בהקשר לזה, אבל קצר המצע מלהשתרע.

ובאותו עניין: כמה פעמים בחודש אני עורך חופה וקידושין לזוגות המתקרים "חילוניים", ואני יכול לקבוע עפ"י תחושות ברורות מהשטח, שכל טקס חופה באחד האולמות, במעמד של קהל רב, הוא בעצם סוג של "הפגנה" והצהרה: "אנחנו יהודים. אנחנו ממשיכים במסגרת המשפחתית  היהודית!", וכי מילתא זוטרתא היא שחתן מכריז בנוכחותם של לעיתים למעלה מאלף יהודים "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל"?!  יש לדברים האלה אפקטים עצומים, הכרתיים ותת הכרתיים. יש להדגיש בעניין זה שאצל הרבה זוגות – טקס החופה ע"י רב זהו המפגש הראשון שלהם עם היהדות האוטנטית (והלוואי ולא חלילה האחרון. וזה תלוי גם בנו. ואכמ"ל).

אמנם, אחת הטענות המועלות לאחרונה בקשר לזה היא, כי הבג"צ במילא מכיר בדיעבד בנשואין אזרחיים שהתקיימו בחו"ל ("נשואי קפריסין" וכיו"ב) , וכן בזכויותיה של "הידועה בציבור", והדבר מתבטא בעיקר בכל הקשור לזכויות הממוניות והאתיות של בני הזוג.

התשובה לכך: כל ההמונים בארץ שמעוניינים עד היום וגם היום להתחתן באמצעות הרבנות, רובם אינם עושים זאת עקב חישובים קרים הקשורים לזכויות כלכליות וכדומה, אלא בגלל עובדה פשוטה: הם אינם מעוניינים להיות מחוץ לקונצנזוס החברתי-יהודי. אבל, ברגע שהמדינה תכיר באופן רשמי ולכתחילה ב"נשואין" שלא עפ"י ההלכה, פירוש דבר שהחברה היהודית הכללית תתן הכרה ולגטימציה ל"נשואין" שכאלה, מה שיוביל בהמשך הזמן,  ליצירת אוירה חברתית שאיננה עומדת למכשול לתופעה של נשואי תערובת רח"ל בין יהודים לגויים.

קיצורו של דבר: נשואין עפ"י דת משה וישראל, חשובים, גם בגלל עובדה שהם משמשים כחיזוק הזהות היהודית וכמחסום האחרון בפני ההתבוללות.

מה הקשר ל"ברית הזוגיות?

דיברנו על הסכנה שב"נשואים אזרחיים", אבל בין זה לבין הנושא המדובר: "ברית הזוגיות"?

אחת ולתמיד יש לדעת ש"נשואי אזרחיים" ו"ברית הזוגיות" הם היינו הך ממש!

אלה שיזמו, בעיקר לקראת הבחירות האחרונות את הצעת החוק של "ברית הזוגיות", ידעו שיש רתיעה פסיכולוגית מקדמת דנא מהמושג "נשואין אזרחיים". מה הם עשו? הפעילו את "מכבסת המילים" וכדי "לבלבל את האוייב" נתנו לזה שם חדש: "ברית הזוגיות".

אבל לצערנו הם לא מסתפקים בכך, אלא ממשיכים בפעילות הסברתית המלווה בפיזור ערפל:  בראיונות לגורמים  חרדים שהם עורכים לאחרונה, הם מיתממים ושואלים: "מה רע שגויים, המצויים לרוב בארץ, יתחתנו בינם לבין עצמם לפי כללי 'ברית הזוגיות'?". בראיונות אלה, הם אינם מגלים שחלק בלתי נפרד מהצעת החוק הוא להחיל את "ברית הזוגיות" הלזו על כלל אזרחי המדינה כולל על יהודים! מסבירני הצעת החוק יוצאים  כנראה מתוך נקודת הנחה שלא כולם בקיאים בחומר, ולא כולם  שמעו או קראו את הראיון למשל שהעניק חברם חה"כ עו"ד דוד רותם לאתר ערוץ 7, שם הוא מבהיר מפורשות שהכוונה היא בהחלט להחיל את החוק גם על יהודים, ולא זו בלבד, אלא הוא מוסיף שיש גם רבנים שמסכימים עם זה!

מה האמת לגבי "הסכמת רבנים" ל"ברית הזוגיות"?

האמת העובדתית שיש לצערנו כנראה מתי מספר של רבנים (וכוונתי כמובן לא לרבנים רפורמים), שלא רואים בחומרה את החלת "ברית הזוגיות" קרי, "נשואין אזרחיים" במדינת ישראל.

לפני שאנסה לבאר את  "סברתם" ושיטתם של אותם רבנים, אקדים ואומר, שלנו כחסידי חב"ד עמדתם של רבנים אלה לא מעלה ולא מורידה, ולו עקב העובדה שהדבר נוגד לחלוטין את גישתו  של הרבי. יש לציין בהקשר לכך, שלמיטב ידיעתי, עדיין רוב מנין ורוב בנין של גדולי הרבנים הן החרדים והן מה שמכונה "הדתיים-לאומיים" מתנגדים להצעת החוק הזו.

הרב היחידי שאני עכ"פ מכיר שמתייחס די בחיוב לרעיון של "נשואין אזרחיים" הוא ידידי הגר"א בקשי-דורון שליט"א רבה של חיפה והרב הראשי לשעבר. תורף שיטת הרב בקשי-דורון  הוא, שבדור פרוץ כשלנו, ברגע שזוג "חילוני" סטנדרטי מתחתן "כדת משה וישראל", הרי האשה הופכת ל"אשת איש" מבחינה הלכתית, ואז אם חלילה האשה מסרכת דרכיה וכו' - עקב היותה "אשת איש" יכול הדבר להביא לבעיה של ממזרות. אילו הייתה אותה אשה מתחתנת ב"נשואין אזרחיים" בלבד, הרי לא כל כך ברור שמעמדה מבחינה הלכתית הוא של "אשת איש" (יש הרבה דעות בנושא, ולא אכנס לזה), מה שימנע  (לכמה דעות) ממזרות.

גישת הרבי בנדון

כאמור,  הרקע לגישתו של הרב בקשי-דורון  נובעת מן העובדה שמוסריותו של הציבור היהודי שאיננו דתי בכל הקשור לחיי משפחה תקינים  - הולכת ומתערערת, ואין להאריך בדבר המצער. הווי אומר, כשאנו בוחנים את 2 האופציות: "נשואין אזרחיים"="נשואין כדת משה וישראל"  - אנו ניצבים בפני דילמה: האם לעודד בקרב הציבור הכללי שאיננו שומר תומ"צ נשואין דתיים, ובכך להכניס את חיי הזוג למסגרת יהודית קדושה   מה גם שיש לכך השלכות רחבות יותר  - מחסום בפני התבוללות, או, שמא, עדיף שיתחתנו באופן אזרחי, ואז תימנע תופעה של ריבוי ממזרות (כסברת הרב בקשי).

כדי להחליט בנושא מורכב וכבד שכזה הקשור לכלל ישראל, עם כל ההערכה לרב זה או אחר תהיה מעלתו אשר תהיה – בסוגיות כגון דא אנו נזקקים  להכרעתו של נשיא הדור – של רבי!

כבר תיארנו בקצרה עכ"פ את דאגתו של הרבי לנגע ההתבוללות של כלל ישראל. ביארנו  שמהאי טעמא איכפת כל כך לרבי שדווקא בחוק המדינה, אף שהיא חילונית, אבל עקב העובדה שהיא נתפסת כמדינה יהודית-  חשוב שיהודי יוגדר ע"י המדינה אך ורק בהיבט ההלכתי. וכך, כל יהודי בארץ ובעולם, ידע שמבחינת המדינה היהודית, אך ורק נשואין שהם כדת משה וישראל, הם ואך הם נחשבים כנשואין. לישנא אחרינא: חשוב, שיהודי שמתחתן חלילה שלא כדמו"י, כאשר ישאלו אותו שכניו: "האם אתה נשוי", הוא יתחיל לגמגם, או להסביר את עצמו, ולומר: "כן, אבל, לא ע"י רב". ה"אבל" הזה חשוב עד למאוד כדי לשמר את הזהות היהודית דוקא אצל כאלה הנמצאים רח"ל בפתח המדרון. המצוקה הפסיכולוגית הזאת, תעודד אחרים שלא לעשות כמוהו, אלא להינשא אך ורק בדרך המקובלת עלינו מדורי דורות.

ובאשר לבעיית "הממזרות" אם או בכלל, יש לי סיפור:  פעם החליטו במושב חרדי מסויים בארץ לסלול כביש גישה למקום. חלק מהמתיישבים טענו שעדיף לא לסלול את הכביש, כי זה יגרום שנהגים ישתמשו בכביש הזה בשבת. הציגו את הבעיה לפני אחד מגדולי הפוסקים, והוא ענה כך: הנביא אומר: 'ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", כלומר, אנו צריכים ללכת בדרכי ישרים - דרכם של צדיקים, למרות שיתכן ש"הדרך" הזאת גופא תגרום לאחרים - ל"פושעים" להיכשל בה. 

הוראה מפורשת של הרבי בנדון!

ברם למה ללכת הרחק בשעה שיש לנו הוראה מפורשת של הרבי בנדון:

מעשה היה בשלהי חודש תמוז תש"נ, ששליח הרבי הרב ריי"צ זלצמן שי' מטורונטו הודיע לרבי אודות תכניתו להעמיד חופות לזוגות יהודיים מיוצאי מדינות חבר העמים שלעת עתה לא נשאו כדת משה וישראל, הרבי מתח קו תחת המילים "לעת עתה לא נישאו כדת משה וישראל", והוסיף: "רוצים לדחות בחמש חדשים ר"ל באם היו שואלים רב פס"ד ע"פ שו"ע בודאי הי' מתיר ומצוה לעשות את זה אפילו בג' השבועות, וכמובן".

גם אני הקטן זכיתי, לפני כ-18 שנה, לתשובה מעודדת של הרבי לאחר מסירת דו"ח לרבי על חופות שערכתי לזוגות שכאלה בעיר אומסק שבסיביר).

אחרית דבר: 

תכנית "ברית הזוגיות" (="נשואין אזרחיים") ליהודים - הינה תכנית מסוכנת מאין כמוה, והיא בבחינת תקיעת "המסמר האחרון" ב"ארון המתים" של ההתבוללות. עלינו להצהיר ולהכריז בכל כוחנו שאין חלקנו עם מתכנני  גזירה זו.  מאידך, שומה עלינו לעשות ככל שיש לאל ידינו להביא לידי כך שיהודים ימשיכו להתחבר למורשת הדורות ולהינשא אך ורק כדת משה וישראל. יתירה מזו: גם אלה "התינוקות שנשבו" ש"התחתנו" בעבר ב"נשואין אזרחיים"  (ברוסיה, בקפריסין, או בכל מקום אחר בעולם) – חובתנו וזכותנו לעודדם לבוא בברית נשואין יהודיים-הלכתיים  כפי שמקובל אצלנו מדור דור.

 בל נפרום חלילה את החוט הדק האחרון המחבר את רבים מאחב"י שאינם שומרים (לעת עתה) תורה ומצוות למסגרת היהודית!