רבקה ערנטרוי

קושי הוא מצב בו נערמים לו בדרכו של האדם מכשולים ומניעים המכבידים עליו להשיג את משאלתו והוא נאלץ אז להשתדל ולהתאמץ מאוד מעבר לכוחותיו הטבעיים...

הוא מבקש להתמזג במערכת אליה נקלע בשל ההכרזה של ארבעים היום לפני יצירתו, אך הטבעים שלו ושלה המעוצבים, המוגדרים והחטובים באופן עיקש שכזה, נוגדים כ"כ בינותם והשקף עולמם היחודי זר להם ועמדותיהם, אפוא, מבוצרות מאוד ושונות לחלוטין... ההרמוניה שבינותם קשה כקריעת ים סוף...

יחודיות זו היא, אומנם, טבעית בהחלט ומסתברת אך היא מקשה מאוד או, שמא, אינה מאפשרת כלל, כל התמזגות בינותם, ממש כמו שאין ביכולתו של האדם לחתוך מים ולהפריד ביניהם ליחידות חטובות, מעוצבות ומוגדרות...

רק נס של קריעת ים סוף בקע את המים המאוחים בינותם באופנם הטבעי וקרע אותם לגזרים ורק נס שמימי יאחה בין שני בני זוג הנפרדים בשל השוני המאפיין את כל אחד ומבדיל בינותם...

הקושי מתבטא בהתמודדותו הנחרפת של האדם ובמאבקיו העל אנושיים שלו בנחשולי הטבע הנערמים עליו והמפרידים אותו ממנה ומסכנים את מימוש משאלת חלומות חייו ואת כיסופיו העורגים לשלום בית...

קשה לו לאדם לאחות את הנפרד (בני זוג) ולהפריד את המאוחה, (מים) אך האולם, יקשה הדבר חלילה, עבור האלוקים, הכל יכול?

אלא, שקשין זיווגין של בנ"י לפני הקב"ה היות והוא מעדיף להנהיג את עולמו עפ"י חוקי הטבע, של מים מאוחים כיחידה אחת שאין לחתוך ולגזור בה ושל בני זוג אינדיבידואלים פרודים, ואולם, רק בדרך נס, באורח שעומד למעלה מהנהגת העולם השיגרתית, ניתן להזרים לתוכה של מערכת בני הזוג הרמוניה פלאית המאחה בינותם בקשר שהוא עמוק ופנימי מאוד, המטשטש ומוחה כל רושם לפרוד וחיץ. הכיצד?

משה חזה במולד הלבנה והתקשה, "הכיצד"? השתאה. הכיצד מתמזגים השמש והירח ליחידה אחת, הכלום, אין השמש בחינת הגוף הדומינאנטי ביניהם, המשפיעה והמושלת, בחינת הגבר והוא ימשול בך, אז מדוע מצווה הוא (הגבר) להישמע לכל אשר תאמר לו שרה, המייצגת את הירח שאין לו אור עצמי וכל הזריחה שלו משתקפת לו מהחמה?...

כיצד מתחברות ביניהן ומתמזגות שתי חטיבות מנוגדות כ"כ ומהופכות? הקשה משה.

ואולם כשה' הצביע על הירח במולד הלבנה, נוכח משה כי רק בדרך של נס כאותה בקיעת ים לגזרים ניתן להביא את בני הזוג להרמונית פאר של שלום...

הים, אכן, סרב להבקע והיה נחוש ומגובש בעמדה עיקשת ומשה לא היה יכול לו...
עד שהאלוקים המשיך אליו אור עצמי ופנימי ועצום ממקורות נשגבים והוא קרע אותו ושבר את מימדיו הטבעיים היוצרים ממנו ים מוגבל ומוגדר וחטיבה נפרדת...

רק בדרך של נס בהמשכה של חופה אופפת ומקיפה, הממשיכה לביתם אור אלוקי נשגב, יתאחה הקרע...

ושלום זה הוא משאלת חיים וחלום לסיטואציה בה שוכנת הרמוניה במעונם וזו אינה מבטלת כלל את התכונות היחודיות המאפיינות את כל אחד מביניהם ולמרות ניגודים אלו, יתמזגו השניים במערכת של תפארת היות ולכל אחד מביניהם היעד הספיציפי שלו ולכן חטובות בו תכונות תואמות לשליחותו זו במערכת וכל אחד מפנה מקום לזולתו ורואה את יעילותה למערכת ומייקר אותה מאוד.

אך, "הכיצד יבוא השלום בינותם למרות הניגודים שלהם?" השתומם כ"כ משה ותמה...

המתיימר הגבר להיות המושל הבלעדי בשל היותו המשפיע? המתיימרת היא להחשיב עצמה בתור הגוף המרכזי ביותר והקובע והמחליט במערכת בשל היותה יצירתית ומחדשת, (בבחינת ירח וחודש) היות והיא נמשכת ממקור נשגב וחי ולכן היא זו שהוגה ויוזמת?...

ואילו, הוא מבקש לטול לידיו את הפיקוד על המערכת כולה ותנועה זו של ראיה עצמית כעיקר, היא תדמית ל"שלום בית" של "מין באינו מינו" ותערובת זו היא בחינת התכללות בשר בחלב, של שעטנז ושל ערובי כלאיים אסורים, המפגינים עקשות וגאווה ויהירות אישית שאין בה התמזגות של רך כקנה וראית המערכת הכללית של ביתם כעיקר...

וזוהי הסיבה שתערובות אלו אסורות, היות ואין הם חשים במרות האלוקית החופה עליהם ומבטלת, אך כל ישותם מצהירה תחושת איגו ויוהרה אישית השולטים בעמדות מרכז העולם מבלי לפנות ולו רק רווח קל לזולת...

ובמולד הלבנה, כשהלבנה מצטמצמת ביותא ומגלמת לכל כי אין לה אור עצמי, אך הקרינה שלה נשפעת לה מהחמה, דווקא אז היא זוכה מהאור העצום ביותר והוא חודר אליה באופן פנימי ועמוק וממלא אותה עד לאותן רמות נשפלות יותר בקרבה והיא מתרוממת ומתנשאת בבחינת: "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה.... היא נפלאת בינינו..."

אותה אבן בונה, אותה עקרת יצירתית, הוגה ומחדשת בבחינת ירח, אינה ניצבת לה בגאוה וביהירות שכזו במעלה הדרגות שבביתה, אך מניחה לו, להשפיע ולהמשיך אליה, זריחה עלאית של חמה, המשתפלת אליה, וככל שהיא מניחה לאור זה להנמיך רדת ולהשתפל אליה, הוא ירומם אותה וינשא אותה לאותה רמה עלאית ונשגבת בחינת ראש פינה...

ושם הוא המקור לנס קריעת ים סוף שביניהם, כששתי עמדות נחושות, מוגדרות וקבועות מתמזגות ביניהן להרמוניה של פאר, כשהיוקרה האישית של כל אחד מביניהם אינה מתבטלת, אך מעניקה עוצמה למערכת, בכך שכל אחד תורם את שליחותו האופיינית לו, שאינה ניתנת להבצע בכוחותיו של השני, היות והוא נטול סגולות מתאימות ליעדים אלו...

הוא בחינת שמים הנישאים מעליה ונפרשים להם כמלכות... והיא, הענוגה, מהווה תדמית לארץ, חרושה שנהפכים בה רגבי אדמה מתרככים...
עלי האדמה הזו מהלכים ורומסים אותה, אך אדמה זו עלתה במחשבה האלוקית תחילה ולכן נבראה בתום היצירה, סוף מעשה במחשבה תחילה וזוכה בדין קדימה...
והוא מהווה בחינת גרעין וזרע נפסד, קשוח ורקוב הקבור בבטן האדמה, נטול צורת פרי וריח, אך דוקא באופן מתבטל זה, יניב אח"כ אילן משגשג נותן פרות שמגרעיניהם שוב יניבו עצי פרי...

הוא כשיר בשל החוסן הנפשי שלו להצטמצם ולהשתפל אליה ולהסוות על הברק המסנוור שבו אך הוא חופן בקרבו את כל אותם אורות נצחיים, כאותו גרעין נפסד באדמה, המעלים על כל אותם פוטנציאלים להנבת עצים אין סוף... ורק בשל חוסן אישי זה שביכולתו להסתיר על העוצמה שלו, היא לא תמנע ממנו להיות הממשיך והמשפיע וכל העושר הזה יקלט אי"ה במודעות שלה וביתם יפרח לגן נאה.

הכיצד נתפסת עליונות זאת בעיני רז"ל? בית שמאי רואה את העליונות בשמים (המסמלים את הגבר בשל כח החכמה שלו המורה על בטול) ובהם מתגלמת האלוקות ברבדיה הנשגבים. שם הכל בטל לאלוקים.

בית הלל, לעומת זאת, רואה את העליונות באדמה, (באישה) המגלמת את סוף המעשה במחשבה תחילה, שמגמתה היא מציאות של יש ושל אדמה גשמית, ההופכת את טבעה ומתבטלת... (בשל כח הבינה שמציאותה תחושה של יש ורגש מוחשי)
וזהו היעד שבחיים, לבטל את מציאות ה"יש".

וחלק עליהם רבי שמעון בר יוחאי, הרואה את עליונותו שלו ואת עליונותה שלה כשהם נכללים ומתמזגים ביניהם ביחד מתוך קסם של שלום בית המושתת על כושר לגמישות ומתוך תכונה מובהקת של רוך, תוך כדי הוקרת תכונותיו היחודיות של כל אחד מבינותם, בפנותם חלל ומרווח לפעילותו האופיינית של כל אחד.
זהו בית המופעל בשתוף פעולה מלא והדדי.

והוא קורא להם "יעמדו יחדיו"

והם עומדים יחדיו וממלכתם שרירה וקיימת בנס של קריעת ים סוף, הממשיך לביתם אור אלוקי החופה עליו והשובר את טבע המחיצות שביניהם וכוללם יחד כאותו אור שכלל את דברות ה"זכור" וה"שמור" הנאמרו בדבור אחד.

זכור ושמור, הן הדברות המכוונות אליו ואליה.. הוא בחינת חסד ואור חיובי של זכירה ומעש והיא בחינת פוטנציאל של הישמרות והימנעות מהמשכה של שלילה למעונם, ולמשימה זאת נדרשת עוצמה נשגבה וגבורה נשית ויצירתיות., שרק האישה מחוננת בה ואז...

לא יהיה זה עוד בית של "תוהו ובוהו" ושבירת הכלים בשל תערובת של שעטנז וכלאיים אסורים, בה כל אחד רואה את עצמו כעיקר דומינאנטי יחיד ומוחלט...

ואולם הם ינהיגו את ביתם כממלכת של שלום במרומיו, שם אין המלאך גבריאל ומכאל מכבין זה לזה, אך האלוקות שחופה עליהם כוללת אותם וכל מלאך אינו מתבטל אך ממשיך לישם את שליחותו האישית.

שני מלאכים הם. הוא מלאך מכאל, מלאך של חסד ומים והיא מלאך אש וגבורה, המלאך גבריאל והשלום במרומיו שוכן לו ושורר אף בהיכלם. אמן.נ
(עפ"י לקוטי תורה פרשת צו "משמח חתן וכלה", אור התורה לאדמו"ר הצ"צ פרשת בא "החודש הזה לכם", ועפ"י לקוטי לוי יצחק פרשת משפטים בשר בחלב – כלאיים)

מוקדש לחתן התמים הרב שניאור זלמן שפירא שיחיה ולכלתו שתחיה, בתנו היקרה, מרת שושנה ערנטרוי שתחיה, לבואם בקשרי השדוכין בשעה טובה ומוצלחת ביום כ"ב בשבט ה'תשס"ט