כשאני נתקל במסעדה המפרסמת עצמה ככשרה למהדרין בליווי 'משגיח צמוד', בטוחני שבמסעדה זו לא אסעד לפני שאבדוק בדקדקנות את כשרותה.

וכל-כך למה? והרי יש לה 'משגיח צמוד'!

ובכן, הבה נבחן איזה סוג מסעדה תפרסם כי יש לה ליווי של משגיח צמוד: מסעדה בעלת הכשר בד"צ, לא תפרסם כי יש לה 'משגיח צמוד', כיוון שאת קהל היעד של מסעדה זו לא מעניין באם יש משגיח או לא. קהל היעד יסמוך על רבני הבד"צ, כי יעשו הכול בכדי שהאוכל יהיה כשר למהדרין מן המהדרין, ללא כל חשש.

מסעדה המפרסמת כי לה משגיח צמוד הינה מסעדה אשר בדרך-כלל אינה נתונה להשגחה שהציבור סומך עליה, ולכן יש לה עניין לפרסם שיש 'משגיח צמוד', וזה גופא כבר מדליק נורה אדומה באשר למהות ההידורים הננקטים בה.

האמנם צמוד?

לגופו של עניין, אמיתות צמידותו של המשגיח: בדרך-כלל זו הונאה ואחיזת עיניים, כיוון שבמסעדות אלו המשגיח נמצא אמנם בכל זמן פעילות המסעדה, אך מה קורה כשהמסעדה נסגרת, והמשגיח הולך לביתו? או-אז יכול השף לעשות במסעדה ככל העולה על רוחו.

משעת סגירת המסעדה בחצות הלילה ועד לפתיחתה למחרת אפשר לשחוט בהמה שלימה, לפשוט את עורה, ולשפדה על השיפודים התמימים - וכשהמשגיח מגיע בבוקר, לא נודע כי באו אל קרבה של המסעדה עוד כמה שיפודים של בשר שאינו מאושר ואינו מהודר, ושמא אף אינו כשר.

משגיח צמוד אמיתי פירושו, שעם צאתו של המשגיח מהמסעדה נועל המשגיח, אם לא את כל המסעדה, לפחות את המקררים והמקפיאים בהם מאוחסן הבשר, כדי שלמחרת, עם בואו ליום עבודה, כל בשר שנמצא מחוץ למקרר דינו לכלבים, ורק הנמצא במקרר יאכל למהדרין. רק כך יהיה בטוח כי לא הוכנס ושופד בשר שלא עבר תחת עינו ופיקוחו.

כלובים

מה ייעשה עם בשר המיועד לשימוש ביום שלמחרת, ועליו להפשיר מחוץ למקרר במשך כל הלילה?

בביקורי באולם אירועים שתחת פיקוחו של ידידי המשגיח הדגול הרב יוסף פרויימוביץ', למדתי שתחת השגחתו הבשרים השוהים מחוץ למקרר לצורך ההפשרה, ננעולים בכלובי רשת מיוחדים, כשהמפתחות, כמובן, בידי המשגיח בלבד.

מנעול בשיפוד

ומה יעשה דוכן שווארמה, שהרי אין זה כלכלי להצמיד לו משגיח צמוד?

הפיתרון שנמצא: לנעול את קצה השיפוד שעליו משופדת השווארמה, בצורה כזו שלא יהיה ניתן להוציאו ממתקן השווארמה בכדי לשפד עליו בשר ללא שהמשגיח יפתח את נעילת השיפוד. גם כאן דרושה עינה פקיחה דהמשגיח שלא יוחדר שומן כבש בינות לחתיכות השווארמה.

המשגיח לא עמד בלחץ

במסעדה ברחוב הירקון (שכבר נסגרה), בה המשגיח היה אמור להגיע בכל יום בשעה 11:00 בבוקר, כדי לפתוח את מקררי הבשר, ערכתי ביקורת פתע ב-8 בבוקר. והנה, להפתעתי, המקררים פתוחים, הבשר חתוך, וחגיגת הבישולים בעיצומה.

הסתבר שהמשגיח לא עמד בלחצו של השף, ועשה את הלא יאומן: מסר את מפתחות המקררים לשף. כמובן שמשגיח זה הועבר אחר כבוד ובצער רב מתפקידו. אמנם הסתבר שהופעל עליו לחץ רב, אך משגיח שאינו יכול לעמוד בלחצים, עליו לחפש עבודה מלחיצה פחות.

המעילה

בביקורת שערכתי במסעדה נוספת ברחוב סלמה (גם היא נסגרה), בצהרי יום, התגלה המקרר פתוח, והבעלים טען שהמשגיח שכח... לנעול את המקרר. רק לאחר שהמסעדה נסגרה, ובפגישה מקרית עם הבעלים, סיפר לי כי המשגיח מרצונו החופשי - כדי למנוע טרחה מעצמו - מסר את המפתחות לבעל העסק.

המפקח והשמיים

ללמדך: כי לא די במשגיח צמוד, לא די בנעילת מקררים, לא די במשגיח ירא-שמיים ובעל עיניים פקוחות, לא די במשגיח בעל אופי חזק שאינו לחיץ, אלא גם מערכת הפיקוח צריכה להיות הדוקה ומקצועית.

והכי חשוב שלא די בכל אלו וצריכים הרבה סייעת דשמיא.

הרב יוסי שטיינברגר הוא מומחה לכשרות, ומגיש תכנית הכשרות ברדיו 'קול חי'