מערכת COL
|
יום כ"ב שבט ה׳תשס״ט
16.02.2009
החב"דניק "המסוכן" יוצא לפגוש את בנו שנחטף
כאשר שי החליט לחזור בתשובה הוא לא ידע שהמחיר שישלם על כך יכלול את אובדן הקשר עם בנו היחיד. במבצע מורכב ותוך שהיא מערימה על כל השלטונות, הצליחה גרושתו לחטוף את בנם לשווייץ ומסרבת להחזירו כבר 3 שנים. עכשיו, אחרי שבית משפט בצרפת הכריע לטובתו, מגולל שי לראשונה את גרסתו לעיתון 'מעריב' ומספר איך הוא נערך לגדל את הילד שכלל לא זוכר אותו לסיפור המלא
מיכל שפירא || צילום: נאור רהב
לפני כשלוש שנים וחצי חצתה א' (45) את גבול מצרים במכוניתה. "באתי לחופשה," אמרה האישה לשוטרי הגבול במסוף טאבה והציגה להם את דרכונה. השוטרים, שלא חשדו בדבר, חתמו על הדרכון השווייצרי שלה ונתנו לה לעזוב את ישראל. רק כשעברה א' את מסוף הגבול ונכנסה לתוך סיני היא עצרה את המכונית בצדי הדרך, ולדבריה פירקה את לוח המחוונים, והוציאה מתוכו את בנה בן השנתיים.
זה אמנם נשמע בדיוני לגמרי, אך א' טענה לאורך כל המשפט כי החביאה את בנה בלוח המחוונים, כדי לקחת אותו משי, אביו הישראלי, שממנו התגרשה חודשים ספורים קודם לכן. בית המשפט לענייני משפחה אסר עליה להוציא את הילד מישראל ולחזור לשווייץ, מקום הולדתה, והיא מצאה לכך פתרון יצירתי במיוחד.
באותו הזמן הגיע האב שי למרכז הקשר של שירותי הרווחה כדי להיפגש עם בנו היחיד. כבר לאחר שתי דקות של ציפייה במקום המפגש הקבוע עם בנם המשותף הוא הבין שהילד נעלם. "היא חטפה אותו," הוא אמר בנחרצות לעובדות הסוציאליות ההמומות, "אני משוכנע שהיא חטפה את הבן שלי. שווייצרים לא מאחרים."
שבועיים חלפו. שבועיים - שבהם האדמה כאילו בלעה את בנו ואת גרושתו - עד ששי קיבל הודעה ממשטרת הגבולות לפיה א' עזבה את הארץ במסוף טאבה. לגבי הבן, כך נמסר מהמשטרה, אין כל רישומים שעזב את ישראל. משרד המשפטים התערב ופנה לאינטרפול. כעבור כמה שבועות נמצאו השניים בעת הוצאת דרכון חדש בשווייץ לילד הקטן. דרכוניהם הוחרמו, אולם אז החלו המאבקים המשפטיים הארוכים והמתישים ברחבי אירופה.
שי תבע מרעייתו לשעבר לשוב לישראל עם בנם המשותף בהתאם להחלטת בית המשפט הישראלי. היא סירבה וטענה שמכיוון ששי חזר בתשובה והצטרף לחב"ד, "תנועה חרדית וקיצונית," כדבריה, הרי שאם תשוב לישראל נשקפת לה ולבנה סכנה מוחשית. בני הזוג התקוטטו ביניהם בארבע ערכאות משפטיות שונות, עד שבחודש שעבר פסק בית המשפט לזכויות האדם בשטרסבורג כי הילד יושב לישראל.
"אני מצפה לרגע הזה בכליון עיניים, אבל אני גם חושש מהמפגש איתו. לא ראיתי אותו למעלה משלוש שנים, אני מאוד מתגעגע אליו, אבל אני מפחד שהוא לא יזהה אותי," מספר שי לראשונה מאז ניתן פסק הדין בצרפת. "מאז שא' חטפה אותו שמעתי כל כך הרבה פעמים שההחלטה היא לטובתי ובכל זאת היה משהו שעיכב את החזרתו לישראל. כל פעם אמא שלו ערערה לבית משפט אחר, ומי שסבל מזה הוא הבן שלי, שנולד כאן בישראל ולכן הוא ישראלי לכל דבר ועניין וזו המדינה שלו. חשוב לי להבהיר שאין בי שמחה על הניצחון או על הנקמה בגרושתי. השמחה היא אך ורק על כך שהילד יהיה במקום האמיתי שבו הוא צריך לחיות."
מאבק מלוכלך
לא תמיד זרם דם רע בין בני הזוג לשעבר. שי בן ה־,37 הצעיר מא' ב־12 שנה, פגש אותה לראשונה לפני כשבע שנים. היא הייתה אז עולה צעירה שהתגוררה בתל אביב בשכנות לבחור הצעיר, מורה לחינוך גופני, שהיה בעיצומו של תהליך חזרה בתשובה. שי הוא בנם של הורים מוכרים בבוהמה התל אביבית של פעם.
"החלטנו להתחתן תוך זמן קצר," הוא מספר, "כשהתחתנו אמרתי לה שאנחנו בונים בית יהודי כשר עם כל המשמעויות של זה. היא הסכימה לזה וגם היא הלכה לשיעורי תורה, למדה והתקדמה בקודש. כנראה שזה הפריע למשפחה שלה בשווייץ והם הפחידו אותה. הם לא ידעו מה זה חב"ד והם חשבו שאני הולך לחטוף אותה לאיזו כת בבני ברק. היו שם הרבה דעות קדומות והרבה פחדים. בסוף היא נשברה מהלחץ שהופעל עליה ויום אחד היא פשוט ביקשה להיפרד. ברגע שהמשפחה שלה שכרה עורכי דין כבר לא היה עם מי לדבר והתחילו הפרובוקציות."
אז החל מאבק גירושים מלוכלך שבו הטיחו בני הזוג האשמות שונות זה בזה כדי לזכות במשמורת על בנם המשותף. א' ביקשה לחזור עם הבן המשותף לשווייץ ושי סירב לבקשה והתעקש שהילד יישאר בישראל. לבסוף קבע בית המשפט לענייני משפחה שהילד יישאר אצל אמו בישראל וכל נסיעה לחו"ל תדרוש את אישורו של האב.
לא הרגשתם שהנפגע העיקרי מהמאבק הזה הוא הילד?
"אני מחנך לשלום, אבל ברגע שהיא לקחה עורך דין לגירושים הפכתי לחייל שרק צריך לחתום איפה שחותמים. היא ביקשה להתגרש והסכמתי, אבל לגבי הילד שלי לא הסכמתי להתפשר. בתור אבא שלו יש לי הזכות לבחור איפה הוא יגור. היא רצתה לחזור איתו לשווייץ, להיות ליד המשפחה שלה. אמרתי לה: 'אם את רוצה - תיסעי, אבל הילד נשאר פה.' כשהיא הבינה שבתי המשפט מתייחסים אלינו כאל שווים, היא השתמשה בכל מיני שקרים שאני מעדיף לא לפרט אותם, כדי לזכות בילד ולנסוע מפה."
על אף החלטת בית המשפט א' החליטה לחטוף את הילד המשותף ולנסוע איתו לשווייץ. שי, כאמור, לא ויתר והחליט להיאבק על השבתו לישראל. א' טענה כי זכותה לחיות עם בנה בכל מקום בעולם, שי טען כי זכותו לגדל את הילד בישראל. "מבחינתי היא מוזמנת להגיע לפה ולגדל את הילד בישראל," טוען שי. "אני לא כועס או שומר טינה כי אני רואה אך ורק את טובתו של הילד לגדול לצד שני הוריו."
דעות קדומות
במקביל להליכים המשפטיים התחזק שי והפך לרב בישיבת חב"ד במרכז תל אביב, דבר שאיים להרחיק אותו מבנו הקטן. בבית המשפט טענו עורכי דינה של א' כי חב"ד היא כת מסוכנת. "חשוב לי להבהיר שאני לא בן אדם דתי שמנותק ממה שקורה פה," הוא מציין. "אני בוגר תיכון אהל שם, שירתתי בצה"ל, הייתי מדריך נוער, הכנתי בני נוער לצבא, למדתי משחק בסמינר הקיבוצים, אני בוגר וינגייט ולימדתי בבתי ספר תיכוניים חינוך גופני. כיום אני חב"דניק תל אביבי, שגם חי ונושם את העיר. הטענה של א' שמדובר בכת מסוכנת מאוד פגעה בי כי זה שקר מוחלט. פה בישראל אין אף בן אדם שלא מכיר את חב"ד, אבל דעת הקהל באירופה היא מאוד גזענית והיא נוחה לקבל את הטענות האלה."
עורך הדין משה זינגל, שהתנדב לסייע לשי במאבק המשפטי באירופה, הוסיף כי דעת רוב חברי הרכב השופטים בבית המשפט בשטרסבורג יצאה מנקודת ההנחה שאכן חב"ד היא תנועה פנאטית ומסוכנת. "לאורך כל המשפט נאלצנו להיאבק על כל דבר קטן. לא התרשמתי שהם מחבבים כל כך את הישראלים ואת היהודים, במיוחד לא את החב"דניקים. התייחסו אליהם כמו אל כת," מספר עו"ד זינגל. "אפילו שהשופטים קבעו בדעת רוב של ארבעה מול שלושה שהילד צריך לחזור לישראל, יש בפסק הדין אמירות תמוהות מאוד. השופטת האוסטרית אליזבת שטיינר, למשל, תהתה בהתנשאות: 'מתעוררת שאלה אתית קשה איך אנחנו יכולים להרשות שילד יישלח מחוץ לאירופה." השופט הרוסי, אנטולי קובנר, אמר שיש היום אמצעים טכנולוגיים משוכללים ולכן האבא יכול לתקשר עם הילד באמצעות האינטרנט, לבוא אליו מדי פעם לביקור ולכן אין שום סיבה להביא אותו לישראל."
בסופו של דבר, כאמור, פסק בית המשפט ברוב דחוק כי הילד יושב לישראל. מפרסומים בעיתוני שווייץ עולה כי א' לא מתכוונת לוותר גם הפעם. אבל שי משתדל שלא לאבד תקווה. "היו הרבה רגעים קשים בשלוש השנים האחרונות, אבל אני לרגע לא מפקפק שהבן שלי יחזור למקום הטבעי שלו. זה כמו אברהם אבינו שהיה צריך לעקוד את בנו, כך גם אני עומד במבחנים."
תיארת לעצמך איך ייראה רגע המפגש עם בנך?
"בוודאי. אני כל הזמן חושב על זה ואני מקווה שזה יהיה כמה שיותר טבעי לילד. אני רוצה שיהיה לו טוב. ברור לי שהוא לא יכיר אותי בהתחלה, אבל אנחנו נעבוד על זה. אני עוסק בחינוך ואני עושה הכל כדי שתלמיד שלי יבין אותי. אם יש תלמיד שלא מבין אותי, אז אני מבין שאני צריך להתאמץ יותר. הבן שלי הוא בוודאי תלמיד שלי ואני רוצה להראות לו את הדרך הנכונה. זו זכות שיש לי בתור אבא."
זה אמנם נשמע בדיוני לגמרי, אך א' טענה לאורך כל המשפט כי החביאה את בנה בלוח המחוונים, כדי לקחת אותו משי, אביו הישראלי, שממנו התגרשה חודשים ספורים קודם לכן. בית המשפט לענייני משפחה אסר עליה להוציא את הילד מישראל ולחזור לשווייץ, מקום הולדתה, והיא מצאה לכך פתרון יצירתי במיוחד.
באותו הזמן הגיע האב שי למרכז הקשר של שירותי הרווחה כדי להיפגש עם בנו היחיד. כבר לאחר שתי דקות של ציפייה במקום המפגש הקבוע עם בנם המשותף הוא הבין שהילד נעלם. "היא חטפה אותו," הוא אמר בנחרצות לעובדות הסוציאליות ההמומות, "אני משוכנע שהיא חטפה את הבן שלי. שווייצרים לא מאחרים."
שבועיים חלפו. שבועיים - שבהם האדמה כאילו בלעה את בנו ואת גרושתו - עד ששי קיבל הודעה ממשטרת הגבולות לפיה א' עזבה את הארץ במסוף טאבה. לגבי הבן, כך נמסר מהמשטרה, אין כל רישומים שעזב את ישראל. משרד המשפטים התערב ופנה לאינטרפול. כעבור כמה שבועות נמצאו השניים בעת הוצאת דרכון חדש בשווייץ לילד הקטן. דרכוניהם הוחרמו, אולם אז החלו המאבקים המשפטיים הארוכים והמתישים ברחבי אירופה.
שי תבע מרעייתו לשעבר לשוב לישראל עם בנם המשותף בהתאם להחלטת בית המשפט הישראלי. היא סירבה וטענה שמכיוון ששי חזר בתשובה והצטרף לחב"ד, "תנועה חרדית וקיצונית," כדבריה, הרי שאם תשוב לישראל נשקפת לה ולבנה סכנה מוחשית. בני הזוג התקוטטו ביניהם בארבע ערכאות משפטיות שונות, עד שבחודש שעבר פסק בית המשפט לזכויות האדם בשטרסבורג כי הילד יושב לישראל.
"אני מצפה לרגע הזה בכליון עיניים, אבל אני גם חושש מהמפגש איתו. לא ראיתי אותו למעלה משלוש שנים, אני מאוד מתגעגע אליו, אבל אני מפחד שהוא לא יזהה אותי," מספר שי לראשונה מאז ניתן פסק הדין בצרפת. "מאז שא' חטפה אותו שמעתי כל כך הרבה פעמים שההחלטה היא לטובתי ובכל זאת היה משהו שעיכב את החזרתו לישראל. כל פעם אמא שלו ערערה לבית משפט אחר, ומי שסבל מזה הוא הבן שלי, שנולד כאן בישראל ולכן הוא ישראלי לכל דבר ועניין וזו המדינה שלו. חשוב לי להבהיר שאין בי שמחה על הניצחון או על הנקמה בגרושתי. השמחה היא אך ורק על כך שהילד יהיה במקום האמיתי שבו הוא צריך לחיות."
מאבק מלוכלך
לא תמיד זרם דם רע בין בני הזוג לשעבר. שי בן ה־,37 הצעיר מא' ב־12 שנה, פגש אותה לראשונה לפני כשבע שנים. היא הייתה אז עולה צעירה שהתגוררה בתל אביב בשכנות לבחור הצעיר, מורה לחינוך גופני, שהיה בעיצומו של תהליך חזרה בתשובה. שי הוא בנם של הורים מוכרים בבוהמה התל אביבית של פעם.
"החלטנו להתחתן תוך זמן קצר," הוא מספר, "כשהתחתנו אמרתי לה שאנחנו בונים בית יהודי כשר עם כל המשמעויות של זה. היא הסכימה לזה וגם היא הלכה לשיעורי תורה, למדה והתקדמה בקודש. כנראה שזה הפריע למשפחה שלה בשווייץ והם הפחידו אותה. הם לא ידעו מה זה חב"ד והם חשבו שאני הולך לחטוף אותה לאיזו כת בבני ברק. היו שם הרבה דעות קדומות והרבה פחדים. בסוף היא נשברה מהלחץ שהופעל עליה ויום אחד היא פשוט ביקשה להיפרד. ברגע שהמשפחה שלה שכרה עורכי דין כבר לא היה עם מי לדבר והתחילו הפרובוקציות."
אז החל מאבק גירושים מלוכלך שבו הטיחו בני הזוג האשמות שונות זה בזה כדי לזכות במשמורת על בנם המשותף. א' ביקשה לחזור עם הבן המשותף לשווייץ ושי סירב לבקשה והתעקש שהילד יישאר בישראל. לבסוף קבע בית המשפט לענייני משפחה שהילד יישאר אצל אמו בישראל וכל נסיעה לחו"ל תדרוש את אישורו של האב.
לא הרגשתם שהנפגע העיקרי מהמאבק הזה הוא הילד?
"אני מחנך לשלום, אבל ברגע שהיא לקחה עורך דין לגירושים הפכתי לחייל שרק צריך לחתום איפה שחותמים. היא ביקשה להתגרש והסכמתי, אבל לגבי הילד שלי לא הסכמתי להתפשר. בתור אבא שלו יש לי הזכות לבחור איפה הוא יגור. היא רצתה לחזור איתו לשווייץ, להיות ליד המשפחה שלה. אמרתי לה: 'אם את רוצה - תיסעי, אבל הילד נשאר פה.' כשהיא הבינה שבתי המשפט מתייחסים אלינו כאל שווים, היא השתמשה בכל מיני שקרים שאני מעדיף לא לפרט אותם, כדי לזכות בילד ולנסוע מפה."
על אף החלטת בית המשפט א' החליטה לחטוף את הילד המשותף ולנסוע איתו לשווייץ. שי, כאמור, לא ויתר והחליט להיאבק על השבתו לישראל. א' טענה כי זכותה לחיות עם בנה בכל מקום בעולם, שי טען כי זכותו לגדל את הילד בישראל. "מבחינתי היא מוזמנת להגיע לפה ולגדל את הילד בישראל," טוען שי. "אני לא כועס או שומר טינה כי אני רואה אך ורק את טובתו של הילד לגדול לצד שני הוריו."
דעות קדומות
במקביל להליכים המשפטיים התחזק שי והפך לרב בישיבת חב"ד במרכז תל אביב, דבר שאיים להרחיק אותו מבנו הקטן. בבית המשפט טענו עורכי דינה של א' כי חב"ד היא כת מסוכנת. "חשוב לי להבהיר שאני לא בן אדם דתי שמנותק ממה שקורה פה," הוא מציין. "אני בוגר תיכון אהל שם, שירתתי בצה"ל, הייתי מדריך נוער, הכנתי בני נוער לצבא, למדתי משחק בסמינר הקיבוצים, אני בוגר וינגייט ולימדתי בבתי ספר תיכוניים חינוך גופני. כיום אני חב"דניק תל אביבי, שגם חי ונושם את העיר. הטענה של א' שמדובר בכת מסוכנת מאוד פגעה בי כי זה שקר מוחלט. פה בישראל אין אף בן אדם שלא מכיר את חב"ד, אבל דעת הקהל באירופה היא מאוד גזענית והיא נוחה לקבל את הטענות האלה."
עורך הדין משה זינגל, שהתנדב לסייע לשי במאבק המשפטי באירופה, הוסיף כי דעת רוב חברי הרכב השופטים בבית המשפט בשטרסבורג יצאה מנקודת ההנחה שאכן חב"ד היא תנועה פנאטית ומסוכנת. "לאורך כל המשפט נאלצנו להיאבק על כל דבר קטן. לא התרשמתי שהם מחבבים כל כך את הישראלים ואת היהודים, במיוחד לא את החב"דניקים. התייחסו אליהם כמו אל כת," מספר עו"ד זינגל. "אפילו שהשופטים קבעו בדעת רוב של ארבעה מול שלושה שהילד צריך לחזור לישראל, יש בפסק הדין אמירות תמוהות מאוד. השופטת האוסטרית אליזבת שטיינר, למשל, תהתה בהתנשאות: 'מתעוררת שאלה אתית קשה איך אנחנו יכולים להרשות שילד יישלח מחוץ לאירופה." השופט הרוסי, אנטולי קובנר, אמר שיש היום אמצעים טכנולוגיים משוכללים ולכן האבא יכול לתקשר עם הילד באמצעות האינטרנט, לבוא אליו מדי פעם לביקור ולכן אין שום סיבה להביא אותו לישראל."
בסופו של דבר, כאמור, פסק בית המשפט ברוב דחוק כי הילד יושב לישראל. מפרסומים בעיתוני שווייץ עולה כי א' לא מתכוונת לוותר גם הפעם. אבל שי משתדל שלא לאבד תקווה. "היו הרבה רגעים קשים בשלוש השנים האחרונות, אבל אני לרגע לא מפקפק שהבן שלי יחזור למקום הטבעי שלו. זה כמו אברהם אבינו שהיה צריך לעקוד את בנו, כך גם אני עומד במבחנים."
תיארת לעצמך איך ייראה רגע המפגש עם בנך?
"בוודאי. אני כל הזמן חושב על זה ואני מקווה שזה יהיה כמה שיותר טבעי לילד. אני רוצה שיהיה לו טוב. ברור לי שהוא לא יכיר אותי בהתחלה, אבל אנחנו נעבוד על זה. אני עוסק בחינוך ואני עושה הכל כדי שתלמיד שלי יבין אותי. אם יש תלמיד שלא מבין אותי, אז אני מבין שאני צריך להתאמץ יותר. הבן שלי הוא בוודאי תלמיד שלי ואני רוצה להראות לו את הדרך הנכונה. זו זכות שיש לי בתור אבא."
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
