מערכת COL | יום ט"ז שבט ה׳תשס״ט 10.02.2009

וליראות בבית בחירתך ● הרצל פינת ליובאוויטש

"תלכו להצביע ותפסיקו לעשות מזה עניין" קורא הרצל קוסאשוילי בבוקר יום הבחירות. אל תצפו לגדולות מפוליטקאים קטנים, תצביעו כי זו חובתנו, אבל לא יותר מזה. חבל לכלות את הזמן במלחמות מילוליות שהמרחק בינן למלחמות של ממש הולך ומצטמצם. בטורו הרצל פינת ליובאוויטש פורס הרצל את העובדות והפרופרוציות הנכונות למלחמת גוג ומגוג סביב השאלה למי מצביעים. וגם, מי נגלה אליו בחלום ומה היה המסר שבפיו? לטור המלאפספסתם את אחד הטורים? כנסו ל"הרצל פינת ליובאוויטש"
וליראות בבית בחירתך ● הרצל פינת ליובאוויטש

מאת הרצל קוסאשוילי

הבוקר התעוררתי עם תחושת החמצה גדולה במורד הגרון. גם לאחר ה"מודה אני" ונטילת הידיים גיליתי שאני עדיין קול צף. בתמימותי כי רבה ציפיתי לישועה בחלום, למסר שמימי כלשהו, אך זה סרב לבוא, לא חיזיון ולא נבואות, כלום, נאדה, גורנישט. בעצם, עכשיו אני נזכר שכן חלמתי חלום אחד קצרצר שבו סבא רבא שלי (שמעולם לא ראיתיו) בא אליי בחלום ואומר לי בגרוזינית ספרותית בזה הלשון: "קום יא עצלן, אתה לא עובד היום?"

"צר לי לאכזב אתכם, אני ממש לא הולך לתת לכם את האפשרות להתנצח כאן בעבור מי כדאי או לא כדאי להצביע הפעם. יום הבוחר כבר כאן ואני לא שותף בשום צורה להמולה ולהתכתשות המיותרת הזאת שהייתה מנת חלקנו בשבועות האחרונים ובימים האחרונים אף ביתר שאת ובעקשנות מופתית, לנחת רוח המתגודדים, המתלהמים והמשולהבים.

כך שאתם בהחלט יכולים לקחת אויר ולהירגע, אין במילים שלפניכם סנסציות גדולות שירסקו אתכם לאדמה, הכול מתברר נמצא מתחת לאף שלנו, רק שאנחנו טטרנים, כך מסתבר.

בכדי שלא תבינו אותי לא נכון (חלילה), אצהיר בזאת בתחילת דבריי שאני כן הולך להצביע הפעם. אמנם מחוסר ברירה ולא מהתלהבות, מה שאומר כמובן שהיו פעמים שברוב איוולתי, אני מודה, לא הצבעתי כלל, יותר נכון, בלי לפחד כלל. למי אני אצביע? אני באמת לא יודע ולמען הגילוי הנאות, גם לא ממש מוטרד מכך, אפילו לא בצחוק, ברצינות.

בעגה הממלכתית המכובדת, היום הזה מכונה "חג הדמוקרטיה". נו נו, זה עוד אחד מאותם חגים שבטרם התקדשו עלינו צריך כבר להבדיל עליהם בין קודש לחול... אלה שהנחילו לנו את "ראשית צניחת גאולתנו" ואת "אתחלתא דגאולה" (במלעיל), ממשיכים לנסות למכור לנו את "ההלכה" שכווווולם חייבים להיות שותפים לחג הזה. מצטער, לא אני. אני הולך להצביע כי המשפיע שלי (הייתם מאמינים?) אמר שאני חייב להצביע. להצביע ולסבול, אבל להצביע ולחגוג?! בחלומות.

בין אכזבה להשתוממות מהמהומות שנתהוו סביבנו מבלי שנשים לב, תוך כדי שיחות חולין שניהלתי עם כמה ממקורביי ומכריי, התוודעתי לנתון מעניין. הרוב המוחץ ציין שהם "מצביעים" כבחירת מחאה אל מול המפלגה המתחרה/הלא נכונה.

שימו לב, לא בגלל שהם ישבו וקראו כל פסיק במצע המפלגה שהם מצביעים בעבורה ושקדו על הכתוב שהוא תואם את אורח חייהם ומשנתם הדתית/רוחנית הסדורה, אלא בחירת "דווקא", פרינציפ. בינינו? מקובל עליי. למי יש זמן לזה? ממתי אנחנו קוראים את האותיות הקטנות שבגב החוזים המפולפלים והארוכים?

מעיון מעמיק ויסודי במאמרים הפוליטיים האחרונים ובתגובות שנגדם וחוזר חלילה, מצאתי ששבעים פנים לתורה ושאלו ואלו דברי אלוקים חיים. ומצב "ברירת המחדל" שבו אנו מכוילים, כל אחד לוקח את המכתבים "הברורים" והמילים של הרבי ומנכס אותם בעבור מפלגתו האהובה (עד לבחירות הבאות כמובן). אתם מוזמנים להעלות באוב את המאמרים מהבחירות הקודמות ומאלה שלפניהן ולגלות שלא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה... הצד השווה שבהם: מלחמה!

היה חסר בנוף הצבעוני הזה רק מאמר תורני ומבוסס בעבור מפלגת הירוקים, אני בטוח שבמאמץ לא ניכר, הכישרון הזה היה בר השגה.

שלא תטעו, אני בהחלט בעד גיוון הדעות וכשם שאין פרצופיהם וכו', הכול טוב ויפה. ובכל זאת, נראה שלקחנו את זה הפעם כמה צעדים קדימה (לא המפלגה חלילה) וברצינות מידי.

בואו לא ניסחף, כולנו יודעים שבבחירות הבאות "המאבקים" יהיו על "אידיאולוגיות" שונות ומשונות. את ירושלים תחליף תל-אביב, את החזיר יחליף הקרנף ואת הפשיסט יחליף האנטישמי.

זה בעד ארץ ישראל השלימה וההוא בעד כסף לישיבות ולמוסדות. מה יותר חשוב? אני לא יודע ולמען האמת זה גם לא כל כך מעניין. מהסיבה הפשוטה, אנחנו שוליים בהשפעה שלנו על בחירתו החופשית של הפוליטיקאי... בסופו של תהליך (ההתנתקות) בין העם הנבחר לנבחרים עצמם, הנבחר רשאי לעשות החל מהערב ככל העולה על רוחו ובבחירות שלאחריהן, בעוד לא יותר משנתיים וחצי, יקבל כמובן אותו פוליטיקאי/ראש ממשלה/ח"כ הזדמנויות לרוב לנמק ולתלות את "אי עמידתו בהתחייבויות" מהמערכה הקודמת בתנאי שטח וראות לקויים, באסונות טבע ובשעון שלא צלצל בבוקר וכו'.

הצ'ק נכתב ונחתם כבר ואף הספיק להיפרע בטרם עת. הסיסטם קבוע: הפוליטיקאים, מלעיטים אותנו בנזיד עדשים שתוקפו פג ואנחנו פוערים פה גדול, בולעים את הפיתיון ויורקים לארץ בייאוש, מה שהיה הוא שיהיה והארץ לעולם עומדת.

איך בכל זאת "מנטרלים" את כוחות הרשע וההתנגדות באלגנטיות? מה הבעיה? באמצעות משאבים פיננסיים ותורמים מפוקפקים בלתי מתכלים, הם דואגים לרפד ולאבטח את עצמם בדוברים ציניים ומושחזים, ביועצי תדמית ומשחק ממולחים ובכלבי שמירה מאולפים המשחרים לטרף, באגדה הזאת, הטרף זה אנחנו, המצביעים. ותאמינו לי, אנחנו הטרף הכי קל שרק אפשר לצוד.

במשך כשלושה דורות מבצעים הפוליטיקאים בנו ובארץ את זממם בקובעם ש"הבחירות האלה הגורליות ביותר שהיו מאז קום המדינה" או לחלופין: "הכרעות קריטיות מונחות על כף המאזניים" ואורך הקלישאות כאורך וכעוצמת האכזבה והמרירות מהזירה הפוליטית במדינת היהודים.

ראש ממשלה אחד כבר נרצח פה, ראש ממשלה אחר שרוע כאבן שאין לה הופכין באקווריום מאובטח באיזו מחלקה סגורה באיכילוב והגירוש המחפיר מגוש קטיף ומחבל עזה כמרחק שנות אור מאיתנו, אבל לא לשכוח: הבחירות האלה גורליות... כן, בטח.

מזוכיזם, זה ההסבר היחידי המניח את הדעת לרעה החולה הזאת שגורמת לנו לפנות את זמננו (מדהים כמה זמן פנוי יש לנו) למלחמות, מי בפה ומי בחרב, בסך הכול בכדי לשכנע את המתייסרים והמתלבטים בעבור מי להצביע.

כל זה קורה בו בזמן שלהוציא קומץ אידיאליסטים (שלצערי לא נמצאים בצד הימני של המפה) אף אחד מאותם פוליטיקאים זחוחים ותאבי כוח ושררה לא מתכוון למה שהוא אומר. סוף מעשה במחשבה תחילה? שורה יפה, אבל בטח לא דרך חיים. אני שואל אתכם, זה יפה זה?

ההידרדרות בדו-שיח החירשים/אילמים הזה מביא אותנו מרוסקים ופצועים לנקודות שפל שבריריות, המילים הסותרות מהעבר הלא רחוק נלקחות בחזרה, הסלוגנים החדשים "מותאמים" לאוזניים ולעיניים שלנו והאמת משנה פנים וצורות. הכול ברוח המקום והזמן, כמנהג המדינה כמובן.

אם פעם הציעו לנו את רעיון "המדינה הפלסטינית" כקו אדום. היום הקו האדום שחלק מהמפלגות המגדירות את עצמן כ"ציוניות" הוא... "ירושלים". המגמה ברורה: קווים אדומים נועדו לחציה, פרות קדושות לשחיטה וסוף מיתוסים לניפוץ.

ולא שבין לבין שלווה פסטורלית עטפה אותנו ולא נשפך פה דם נקיים שהתערבב בערימות של ציניות, הדוניזם ולעג לרש. האי-אמון הזה נקנה בליטרים רבים של דם ובכי מיותרים.

צר לי שזה אולי מצטלצל לכם כתובנה של נהגי מוניות, אבל הברירה השנייה והפחות אסתטית זה מה שאנחנו עוברים ועברנו ממש בימים אלה, שטיפת מוח חסרת כל משמעות. תהיו בטוחים שגם מחר בבוקר, לאחר שכל הקלפים עליהם התבססו המאמרים הדוקרניים ייטרפו בחזרה, נמשיך להתעורר לאותה מציאות עגומה שההגמוניה השלטונית בארץ חזקה בספינים תקשורתיים, בלהטיל רפש ובוץ על האחר וחלשה ורופסת במעש ובתכליתיות, נמשיך לקום לעוד יום עבודה מפרך שבסופו נוטל אל המיטה באפיסת כוחות. וכן, גם מחר בע"ה נגלגל עינינו למרום בתפילה לאדון-כל שימשיך לנהג את עולמו בחסד ובריותיו ברחמים.

בסמיכות משעשעת לחמישה-עשר בשבט, האילן שבו ניאחז החל מהערב, יהיה גם הפעם ככל הנראה בעל שורשים מועטים וענפים מרובים, מסך עשן אחד גדול המיתמר עד לב השמים, ללא ספק, כי האדם עץ השדה.

הכול כבר נסגר מתחת לשולחנות באמצעות "קוויטלאך" דיסקרטיים, הקריצות אותן קריצות והלחשים והכשפים כבר הורידו את סף הגירוי האינטלקטואלי שלנו לשפל חסר תקדים. ובכל זאת, הקרקע עדיין בוערת וההתנצחויות נמשכות עד טיפת הדם האחרונה. בסוף עוד מישהו יאמין שמדובר ב"בחירות הגורליות ביותר מאז עשה בן-גוריון "קולע" על חוף ימה של תל אביב..."

בסופו של דבר, בארבעים ומשהו השניות בממוצע מאחורי הפרגוד (בדוק), כשהאל"ף-בי"ת וצירופי השמות הקדושים פרוסים לפנינו, בהיעדר ולמרות קריאה ברורה ונחרצת בעלת ערך רבני מובהק, בעבור מי מהמפלגות להצביע, יצביע הרי כל אחד על פי צו מצפונו והבנתו בכתובים ובכוכבים. "החרדית ביותר", "שלמות הארץ" ו"שלמות התורה" יעלו בקנה אחד עם פתקי כל המפלגות.

אם תרצו, מדובר פה בלימוד זכות שלנו כרבי לוי יצחק מברדיצ'וב זצ"ל, על כלל המפלגות. כולן "חרדיות" וד"ל. בעזרת ה', הידיים שלנו לא תרעדנה והגווים לא ירטטו ברגשות אשם ובטח שלא יצטרכו להבהיל לקלפיות אלונקות, או לחלופין תילי סמרטוטים בכדי לנגב את הדמעות מהרצפה.

תעשו טובה לעצמם, מרוב רצינות ודבקות במטרה מישהו עוד עלול להיפצע כאן. לא יכול להיות שהמשחק הלא ממכר הזה מלהיב ומטריף אותנו עד כדי איבוד עצמנו לדעת. או שאולי מכיוון שהחוויה הבריונית הזאת מתחוללת במקומותינו אחת לשנתיים שלוש כן יש מקום לכל הנ"ל?

זה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים, לכו תצביעו, מי בנשיכת שפתיים ומי בחיוך שמרוח לו מהגבות ועד לסנטר. אבל זהו, תגמרו עם זה ודי, בסך הכול מדובר במשחק שח-מט מהיר ואכזרי אל מול מחשב בלתי מנוצח, קצת פרופורציות חברים.

ואם כבר לעת כזאת הגענו למלכות, ברגעי חסד שכאלה, כשהכפתורים כבר מצוחצחים כמו גם החרבות לצערנו וידי חובת מלחמת גוג ומגוג בודאי שיצאנו, כך שאין לנו יום סגולה מהיום הזה לביאת המשיח. שכן היסח הדעת מהגאולה מעולם לא נראה טוב/רע יותר, תבחרו בעצמכם...

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.