הרב דוד-מאיר דרוקמן

במובנים רבים, אני רואה את הרב טוביה בלוי כמורי ורבי, וגודל הערכתי, הוקרתי ואהבתי אליו הינם מן המפורסמות שא"צ ראיה, ולכן, ממש קשה לי לחלוק על דבריו. ברם עם כל אהבתי לרב בלוי – מה נעשה, והאמת אהובה מהכל. אינני מתיימר בשורותיי הבאות להגיב בצורה פרטנית לטיעוניו של הרב בלוי - אחת לאחת. מגמתי, להתייחס אך לרוח הדברים ולגישתו הכללית.

להלן תגובתי, ממש בקצירת האומר, למכתבו החשוב:

1. כשם שלשיטתו של הרב בלוי בהצבעה ל-ג' אין הוא מביע תמיכה בפלג של "דגל התורה" – אותו פלג ששפך את דמנו ומירר את חיי הרבי ועד היום הזה חלק ממנו איננו יודע רוגע – כך גם אנו, בהצביענו ל"איחוד הלאומי" אין בכך משום הבעת תמיכה ברעיונות ה"אתחלתא דגאולה" וכל כיו"ב.

2. כשם שחסידי גור הינם גם עתה חלק מהיהדות החרדית חרף העובדה שבבחירות המונציפליות לעיריית ירושלים פרשו מכל שאר חלקי היהדות החרדית – כך גם אנו נשארים חלק מהיהדות החרדית גם אם בנסיבות הקיימות לא נצביע ג'.

3. יצוין, אגב, שחסידי גור פרשו מכלל הציבור בירושלים ועשו תעמולה לבחירתו של ראש-עיר שאינו שומר שבת, והכל בגלל כבוד רבם האדמו"ר מגור שליט"א: אינני מבין אפוא, מדוע אותו הציבור לא יבין לנפשנו חסידי חב"ד, שאיננו יכולים ואיננו רשאים להתעלם מדברות קודש היוצאות מתוך להבות של רבנו-נשיאנו בדבר שלימות ארץ-ישראל ובטחונה, מה שמביא אותנו לתמוך באנשים, שבדרך הטבע הם היחידים כעת על המפה הפוליטי שקיים צ'אנס שהם ימסרו את נפשם עבור ערכים אלה. אגב (ובעצם לא כל-כך אגב), אנשים אלה כמו כצ'לה, אורי אריאל, מיכאל בן-ארי וכו' הינם מדקדקים במצוות באופן אישי בחיי היום-יום, ואיכפת להם קיום עולם התורה בא"י לא רק במובן ההצהרתי של אווירת ערב בחירות. "ארץ-ישראל של מעלה" חשובה להם לא פחות מדאגתם ל"ארץ-ישראל של מטה". כצ'לה אולי איננו "חרדי" מהבחינה של התווית החברתית, אבל הוא בהחלט חרדי (ללא מרכאות) במובן המהותי.

4. אינני יודע כמה הרב בלוי מעורה בהתרחשויות והשינויים בקרב אותו ציבור המכונה "כיפות סרוגות". אינני יודע מתי ביקר לאחרונה למשל בישובים בית-א-ל ובחברון. אבל מי שכן מכיר מקרוב את הווי וצורת החיים שם, ראה ילדי תשב"ר מגודלי פאות הלומדים ב"חדרים" על טהרת הקודש באותם ישובים, אברכים מגודלי זקן מלא, כוללים, ישיבות, ציבור של תלמידי חכמים ממש, צורת התפילה, ההקפדה על תפילה במניין, על קביעות עיתים לתורה. ואגלה עוד "סוד" (אף-אחד לא שומע?) לא היה מזיק אם כמה מתלמידותינו היו לומדות פרק בצניעות מאותן בנות המכונה בעגה החרדית "מזרחיסטיות". ואין להאריך כרגע, וכבוד אלוקים הסתר דבר. יצוין שהחלק המודרני והליברלי שבקרב ציבור "הסרוגים" (אלה הנמנים על האסכולה של הישיבה בהר-עציון – מה שמכונה "הגוש" בעגה המקובלת אצלם) אינו נמנה על ה"איחוד הלאומי" אלא על המפלגה המתחרה – "הבית היהודי".

5. בימי דפגרא אני מסתובב באותם ישובים ובישיבות ההסדר ומתוועד עימם – חבל שהרב בלוי לא מודע לגודל האהבה שיש במקומות אלה ללימוד דא"ח, כמה הערצה יש שם לדמותו של הרבי. סתם דוגמא אקראית, ואני חוזר לנושא הפרומקייט שמשתרש ב"ה בציבור הזה: התוועדתי לפני כשנה במאחז "שבות עמי" עד השעות הקטנות של הלילה באחד הבתים הפרטיים שם. בהתוועדות השתתפו גם נשים, ולמרות שמדובר בבית פרטי – פרשו מחיצה של בד למעלה מקומת אדם (!) בין הגברים לנשים. למותר לציין שכל המאכלים היו בהכשרים מהודרים (והדבר לא נעשה לכבודי, אלא זו שיגרת החיים באותו בית). הפשטות וההסתפקות המועט המצוינים ומאפיינים בתים אלה ומשפחות אלו שוות התייחסות בפני עצמה, ואכ"מ.

אחת ולתמיד יש להפנים: שכשם שעבר וחלף העידן של ה"אלטע מפא"יניקעס" (=המפאיניקי"ם הזקנים) - כמעט וחלפה התקופה של ה"מזרוחניקים" המיתולגיים. ביחד עם זה, כפי שכתבתי, בהצבעתנו עבור רשימת "האיחוד הלאומי" אין בכך משום תמיכה אידיאולוגית במכלול השקפות העולם של הנבחרים. סוכ"ס איננו בוחרים רבנים, משפיעים, אלא בסה"כ ביצועיסטים, שבדרך הטבע, יש לקוות שיבצעו בע"ה, אם לא בשלמות, אבל עכ"פ באופן יחסי יותר מאחרים, את שאנו מצפים מהם עפ"י ההנחיות שקיבלנו מאבינו רוענו.

6. הרב בלוי מתגורר בנווה-יעקב. כולנו תקווה ותפילה שלא ישמע שוד ושבר באותו ישוב. אבל ח"ו אם תחולק ירושלים ונווה יעקב רח"ל תופגז – זכור נזכור מי נתן לאורך שנים העניק בעקיפין "הכשר" לשערורייה-סהרוריה הלזאת. אסתפק רק ב"סקופ" קטן אודות א' מגדולי הרבנים ממש שהיה מהשורה הראשונה של הלוחמים למען שלימות אה"ק, ונאלץ לנצור את נשקו - להפסיק להתבטא בעניין שלימות הארץ עקב פחד מפני חוג חרדי מסוים - ולא חוג חרדי ליטאי. בשיחת טלפון אוכל למסור לרב בלוי את הפרטים המלאים. על גודל "החמימות" של "המודיע" בסוגיית הגירוש המחפיר וחורבן גוש-קטיף – כבר נשתברו קולמוסים. והוא רחום יכפר.

7. איברא, יש חשש מסוים, כי אם לא נצביע עבור אגודת-ישראל ("איטשע מאיר'ס אגודה" כמליצתו של הרה"ק מבעלזא זי"ע) שמא ואולי תצטמצם התופעה של פרסום דא"ח ב"המודיע" – אבל, עם כל הכבוד, כשמדובר ב"פקוח נפש" אין להתחשב בכגון דא (ואני כותב זאת כמנוי וכקורא קבוע של "המודיע" מזה שנים, וכמי שמודע לרמתו המצוינת של העיתון).

והנלענ"ד כתבתי, בתקוה שלא יצא מכשול תח"י, ואחתום מעין הפתיחה בבקשת סליחה ממכובדי הרב בלוי ובהבעת איחול ואיווי שעוד רבות בשנים ולאורך ימים נוכל לברך ברכות הנהנין על הגיגיו וכתביו – "על העט ועל פרי העט".