איך נפרדים מגיס המבוגר ממך בכשנתיים. איך מעכלים ידיעה טלפונית פתאומית המוצאת אותך בסופו של יום, "אברהם התמוטט בבית ומצבו קשה", כאשר עוד לא הספקת אפילו להשלים מזמור אחד בתהילים וכבר טלפון נוסף, נורא מקודמו, טלפון שבעקבותיו, אתה יודע, חייהם של רבים שוב לא יהיו כפי שהיו.

ביום רביעי השבוע, ג' בשבט, היו ר' אברהם ורעייתו, הלוא היא אחותי היקרה, אמורים לחגוג 23 שנות נישואים. אני זוכר אותו היטב מגיע עם הוריו לבית הוריי בפתח-תקווה, למסיבת 'לחיים' קטנה בחוג המשפחה הקרובה. זקנו חום ומלא, עיניו מהססות, חיוך מבויש על שפתיו.

כבן עשרים היה אז. בנעוריו למד בישיבת חב"ד בראשון-לציון ולאחר מכן המשיך בישיבת אלכסנדר בבני-ברק, ושם נישאים בגיל צעיר יחסית. אז גם נודע לי כי נולד בקרפט-רוסיה וכי סבו הוא הרב שמואל ינקוביץ' (שנפטר לפני שנים מספר), תושב ראשון-לציון אשר נחשב ליהודי משכמו ומעלה שרבים שיחרו לפתחו כדי לזכות בברכתו.

מצפים לגאולה פרטית

אחר כך עברה שנה ועוד שנה ובני הזוג הצעיר טרם נפקדו בילדים. לא אשכח את נפשה הטרופה מדאגה של אמי ז"ל, עקב כך. נסיעתה הראשונה אל הרבי הייתה בעיקר לעניין הזה. היא באה ל-770 ביחד עם אבי שיחי', לקראת ל"ג בעומר (תשמ"ח) – יום המסוגל לישועות בענייני זחו"ק. ובכל פעם ופעם שעברה לפני הקודש, לא הרפתה וממש הפצירה ברבי שיברך את בתה וחתנה בילדים. הרבי בירך והיא לא הצליחה לכבוש את דמעותיה הנרגשות. הייתי שם וראיתי.

והם, ר' אברהם ורעייתו, מה לא עשו להגשמת החלום. שבעה מדורי גיהינום עברו, נושאים אין-ספור תפילות לה' ומפקידים את גורלם הרפואי בידיו המנוסות של פרופ' משיח הנודע, בתקווה לגאולה פרטית. את רוב רובה של הכנסתם הזרימו למטרה המקודשת הזו – ילדים.

ואז, בערב חג החנוכה תש"ס, אחרי ארבע-עשרה שנות נישואין וכיסופין – אירע גם להם נס וזוג תאומים בא לעולם. שמואל, על-שם הסבא הנ"ל, וגרשון-שמעון – גרשון על שם הסבא לבית רודרמן ושמעון מפני שבתפילה שנשאו מעומק לבם כשנה קודם לכן על קבר רשב"י במירון, הבטיחו כי לילד שייוולד להם יקראו על שם התנא האלוקי.

כעבור שנה אירע נס נוסף ונולד עוד שלישי. הפעם קראו לו הוריו מנחם-מענדל, כשמו של מאציל הברכה בל"ג בעומר תשמ"ח.

כמה שמחו בהם, כמה אהבה ודאגה הרעיפו על ראשיהם.

חסר לכולנו

"שמחנו כימות עיניתנו", אומר נעים זמירות ישראל. אנו מקבלים עלינו את הדין אם חלילה נגזר עלינו עינוי, אך מבקשים מהקב"ה שתקופת השמחה המובטחת לבוא לאחר מכן תהיה ארוכה לפחות כמו זמן העינוי. ארבע-עשרה שנים התענה ר' אברהם ז"ל כדי שבביתו יישמעו הקריאות "אבא" ו"אמא", אך הוא לא זכה לשמוח בילדיו המתוקים אפילו עשר שנים. כמה נורא, כמה עצוב.

משפחת ינקוביץ' מתגוררת בקרית-באבוב בבת-ים ור' אברהם ז"ל שימש במשך שנים רבות גבאי בית-הכנסת חב"ד בשכונת רמת-הנשיא בעיר. למסירות שלו, לאכפתיות שלו שהכול בבית-הכנסת 'יתקתק' –  לא היה גבול. מתפללי המקום העריכו את המסירות והיכולת הארגונית שלו עוד בחייו, אך כעת הם חשים עוד יותר בחסרונו ואומרים שקשה מאוד יהיה למלא את החלל שהותיר.

שנים רבות עבד לצד אביו ר' משה שיחי' ביקב של כרמל-מזרחי בראשון-לציון. הוא הבין ביין לקידוש ולהבדלה והכיר מקרוב את תהליכי התסיסה של היין. גם הוא עצמו ניחן במזג תוסס. קשה היה לו לראות דברים נעשים ולשבת בחיבוק-ידיים. תמיד נכון להושיט יד, תמיד שם כדי לעזור. וכמו אברהם הראשון, על כל קריאה וקריאה, השיב: "הנני".

אברהם – אברום, כפי שנהגתי לכנותך בחיבה – יקירי-יקירינו: אל נא תנוח ואל תשקוט. גם בהיותך למעלה השתמש במזג התוסס שלך והפעל כל 'קשר' אפשרי למען רעייתך שנותרה בלעדיך, שנאלצת לשאת על כתפיה את מלוא נטל הגידול של שלושת הילדים שהנחת יתומים, הילדים שכל-כך אהבת ושכל-כך אהבוך. ושוב אלינו מהר בתחיית-המתים. כי אתה כבר עכשיו חסר מאוד. חסר לאמך השבורה והרצוצה, חסר לאביך היקר, חסר לסבתך הישישה, חסר לרעייתך, חסר לילדיך, חסר לחותנך הדואב, חסר לאחיך, לאחיותיך, לגיסיך, חסר לכל מכריך.

-----------------
דברים המתפרסמים השבוע בשבועון כפר-חב"ד