הרב יעקב הלוי הורוביץ
ראשון לציון

מבוא

המאמר המוגש בזה לפני הקוראים הנכבדים שי', מהוה נסיון להבהיר את שיטתו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, ולענות על כמה שאלות שנשאלות בקרב אנ"ש שי' בתקופה זו של ערב בחירות (ה'תשס"ט).

אך בטרם שניגש לגוף הדברים, מחובתו של הכותב להקדים הקדמה קצרה, שבמציאות ימינו מתבקשת כמעט מאלי', והיא, במאמר זה נעשה נסיון לבאר כמה דברים מן הבחינה הרעיונית-תורנית ע"פ השקפתו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, אך בשום אופן לא מן הבחינה הפוליטית. אין, ולא הי' מעולם, שום קשר פוליטי בין הכותב ומפלגה כלשהי, וכן אין הכותב מזוהה עם שום קבוצה מן הקבוצות הפועלות בזמננו בקרב אנ"ש שי'. מאידך גיסא, נעשתה השתדלות גדולה לבסס כל רעיון ע"פ המקורות, וניתן לכל רעיון מקור אחד או יותר. הכוונה בפרסום הרשימה אינה אלא כדי לקרב את משנתו הסדורה והבהירה של הרבי נשיא דורנו בבעיות השעה, לכל המעונין להכירה, ולאפשר עי"ז לאנ"ש שי' המעוניינים למלא רצון כ"ק אדמו"ר, לעשות זאת. תפלתי מלפני אבינו שבשמים היא, יהי רצון דאימא מילתא דתתקבל, ונזכה כולנו למלא רצון אבינו רוענו רוח אפנו משיח ה', ותרבה הדעת, השלום והאחדות בקרב אנ"ש שי'. וזה החילי בעזרת ה'.

השתתפות בבחירות

ידועה לכל הוראתו החד משמעית של הרבי שחזר עלי' פעמים רבות מאד, שכל מי שיכול להצביע - ועי"ז להשפיע על תוצאות הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות בארה"ק - מחוייב לעשות כן . וזלה"ק באחת מאגרותיו (אג"ק חי"א ע' שפה) בענין זה: "כתבתי וגם פרסמתי דעתי ברבים שברור הדבר, שכל מי שיש לו הרשות  להשתתף בבחירות . . הרי מחויב הוא . . להשתתף בבחירות...".

ובמ"א (שם ע' רעט): "אבקשם לפרסם דעתי ברורה אשר כל אחד ואחת  מהחרדים - מחויב להשתתף בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, ולהצביע בעד הרשימה היותר חרדית, ולהשפיע גם על זולתו בזה, והמניעה בזה מגדילה בדרך ממילא כוח רשימות המנגדים על השם תורתו ומצוותיה".

ובמ"א (שם ע' שנז) הוסיף עוד ביאור וחיזוק בהסברת צד העוולה שיש באי השתתפות בבחירות, וכה הם דבריו: "על ידי שאין הולכים לבחירות, ובמילא מוסיפים עוד כמה נציגים . . מהכופרים, והם מכריזים על זה בחוץ-לארץ וגם בארץ-הקודש ת"ו, שזהו ראי' מוכחת על רוב דעות באה"ק ת"ו [היינו, שהכופרים מבליטים את העובדה הזאת ומנפנפים בזה קבל עם ועולם שתוצאות הבחירות באה"ק מוכיחות כביכול, שרוב ה"עם" (כמובן, מה שהם מכנים "העם") אינם מאמינים בה' ובתורתו], ואין לך חילול השם גדול מזה".

ובמ"א (אג"ק ח"ד ע' שמה) סיכם את דרישתו למעשה בצורה הכי בהירה וחדה, וז"ל: באתי להדגיש . . על החוב וזכות קדוש (ראו עד היכן הדברים מגיעים - "חוב וזכות קדוש"!), אשר כל אחד מהחרדים ויראים לדבר ה' צריך להשתתף בבחירות, הן בעצמו והן בהשפעה על זולתו, להצביע בעד הרשימות החרדיות ביותר, שלא ילך לאיבוד אפילו קול אחד. והנני מוסר בזה רשות ויפוי-כח לפרסם את דעתי בכל התוקף ובכל החוזק, אשר על כל אחד ואחת מיראי ה' וחושבי שמו לעשות ככל יכלתו להרבות מספר המצביעים בעד הרשימות החרדיות ביותר".


פיקוח נפש דוחה את כל התורה

ענין נוסף הידוע לכל הוא, שהנושא של שמירה על "שלימות הארץ" בוער כאש בעצמותיו של הרבי. על זה הוא שפך את תמצית דם לבבו הטהור במשך עשרות שנים, וגילה את דעתו - בחריפות ובכאב רב, אין ספור פעמים - שענין זה נוגע לפקוח נפש של מליוני אחינו בני ישראל הדרים בארה"ק, ומכיון שע"פ תורה פקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, לכן ברור שמשקלו של נושא זה עולה על כל הנושאים הצבוריים האחרים החשובים ביותר ודוחה אותם – וא"כ בגשתנו לברר את השקפתו של הרבי בנוגע לבחירות הקרבות והולכות (בחירות ה'תשס"ט), יש לבחון מהי עמדתה של הרשימה שמתכוונים להצביע עבורה בבחירות הקרובות בנושא זה.

ויש להרחיב ולהבהיר את שיטתו של הרבי בנושא פיקוח נפש שביטא אותה פעמים רבות. מכיון שתורתנו הקדושה קובעת שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה לכן, אם מה שעומד על כף המאזניים הוא תקציב ממשלתי להחזקת הישיבות ולבניית בתי כנסת ומקוואות או הצבעה בעד שלימות הארץ - יש לוותר על התקציב הממשלתי ולא לוותר ח"ו על שלימות הארץ.

בהזדמנות מסוימת  התבטא הרבי בחריפות רבה ש"אי אפשר לבנות חינוך לתורה וליראת שמים מכספים המוכתמים בדם יהודי. ולא רק שישיבות אסור לבנות עם כספים כאלו ואף אין לחנך תלמידים ליראת שמים בכספים אלו, אלא יתירה מזו אפילו "בית הכסא" אסור לבנות מכספים שכאלה (ראה ע"ז יז, א)...".

ומן הראוי לבאר עוד קצת בזה. מה שתורתנו הקדושה קבעה שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, אין זה בהכרח הגיוני ומובן בשכלנו. וכגון, אם לפנינו זקן החולה בכמה מחלות קשות והכל יודעים שימיו ספורים, ובשבת ארעה החמרה במצבו באופן כזה שכדי להצילו דרושה הוצאה כספית גדולה וחילול שבת ע"י אנשים רבים שיעברו על איסורי תורה רבים, קובעת תורתנו הקדושה שבמקרה זה אין מסתכלים על השבת ולא על יום הכפורים, ולא על יום הכפורים שחל בשבת, וכן אין מתחשבים בכסף שיחסר לחינוך ולבניית בתי כנסת ולתמיכה במשפחות ברוכות ילדים, שכן, ע"פ תורה, הדבר החשוב ביותר שעולה על הכל הוא הארכת חייו של הזקן, אף שהם כאמור, חיי שעה.

והטעם לזה הוא, מפני שזאת היא הבעיה הבוערת הנמצאת כעת לפנינו, ומוטל עלינו לפותרה מבלי להתחשב בשום שיקול אחר. במקרה זה אין מתחשבים בשיקולים הכי הגיוניים ובסברות כבדות משקל העולות בראשו של כל בעל שכל ישר ובמיוחד בעל אחריות ציבורית: מה יהיה עם שמירת השבת, ומה יקרה לחינוך הילדים ומהיכן ניקח תקציב לבניית בית רפואה ולאחזקת שירותי בריאות החיוניים לכלל האוכלוסיה. 

בלשון פשוטה יותר: פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה הרי זה בכל רובד ובכל רמה לפי עניינה. ברמה הצבאית פירושו של דבר – שבזמן מלחמה הצבא צריך ליטול כלי זיין בשבת ולעשות את כל הנדרש כמו ביום חול. וברמה הצבורית של בית הנבחרים שבו מתקבלות ההחלטות המדיניות פירושו של דבר (לא שהכנסת צריכה לקיים את ישיבותיה בשבת כבחול, אלא) – שכאשר עומדים על כף המאזניים חקיקת חוקים הנוגעים לשמירת שבת ולקביעת צביונה היהודי של המדינה וכן הקצאת תקציב ממשלתי להחזקת תלמודי תורה וישיבות ותכנית הליבה וכו' וכו' ומהצד השני עומד הענין של מסירת חלקי א"י למחבלים ורוצחים, הרי ע"פ תורה יש לוותר על כל ה"הישגים הדתיים" כולל תמיכה במשפחות ברוכות ילדים ובהגדלת "סל הבריאות" וכו' ובלבד שלא יימסר אף שעל מארצנו לשונאינו. 


בחירות תשס"ט

יש טוענים שבמערכת הבחירות שלפנינו מכיון שרשימת "האיחוד הלאומי" היא הרשימה היחידה אשר נציגיה התחייבו שלא יתמכו בשום קואליצי' שתהי' מוכנה לנהל מו"מ עם הערבים בנושא של מסירת חלקי א"י להם ה"י, לכן מוטלת חובה קדושה על כל יהודי ירא שמים וחרד אל דברו לתמוך בהם.

[ומנגד, בודאי שאי אפשר להצביע עבור רשימות שמוכנות לתמוך בממשלה שתנהל מו"מ עם הערבים  - כדברי הרבי בנושא זה:

"עמדתי מאז ומקדם זה כמה עשיריות שנים . . שמטעם פיקוח נפש אסור לתמוך בעת הבחירות במפלגה המנהלת משא ומתן עם הערבים ע"ד החזרת שטחים מארץ הקדש . . ו[כן] איסור תמיכה במנהיגי' בנוגע לארגון והקמת ממשלה. כי . . בדרך ממילא זוהי תמיכה באחריותם . . [בענין] החזרת השטחים . . [והוא] פיקוח נפש של בני ישראל שליט"א. ועמדתי זו לא נשתנתה כלל וכלל!"].

אולם לאידך גיסא, יש הטוענים כי במצב הנוכחי כאשר תנועת "ארץ ישראל שלנו" - הנאמנת לכאורה לחלוטין לדרכו של הרבי (עכ"פ בשאלות המדיניות הבוערות העומדות עתה על הפרק) - רצה בחזית טכנית עם כמה תנועות ציוניות כ"מולדת" ואחיותיה, וביחד הם מהוים רשימה אחת הנקראת "האיחוד הלאומי", הרי בסופו של דבר לפנינו מעין יצור כלאים - שחלקו (או רובו) ציוני, וחלקו האחר אכן נאמן לרבי ולהוראותיו הק' בכל נושא שיעלה על הפרק. ומכיון שכך – לאור דברי הרבי הנ"ל "להצביע בעד הרשימות החרדיות ביותר" – הם אינם עונים להגדרה זו ולכן אינם ראויים לתמיכת אנ"ש חסידי חב"ד המקושרים לרבי והולכים בדרכיו.

לענ"ד טענה זו אינה נכונה כלל והיא נובעת מאי הבנת הוראותיו של הרבי כדבעי. ויש להוכיח זאת בכמה דרכים מתורתו והדרכותיו של הרבי אלינו, כאשר יבואר לפנינו אי"ה.


הצבעה לרשימה שאינה כלילת השלימות

גם בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי (שנות היודי"ן) שבהם היתה ההוראה (באגרות קדש חי"א ע' רעט. שפה) "להצביע בעד הרשימה היותר חרדית" שהכוונה בזה בפשטות היתה לרשימת "אגודת ישראל" - או כפי שהתבטא פעמים אחרות בלשון רבים (אג"ק ח"ד ע' שמה. שצב) "בעד הרשימות החרדיות ביותר" מושג הכולל לכאורה גם את "פועלי אגודת ישראל"  - מ"מ ברור הדבר שהרבי לא שבע אז נחת ממדיניות המפלגות ההן, והתנהלותן בכנסת ובמאבקים הציבוריים שעמדו אז על סדר היום היו שלא לפי רוחו כלל. ויתר על כן, המפלגות האלו ניהלו בפועל מדיניות של פשרות והגיעו להסכמים עם המפלגות החילוניות בדברים עקרוניים בתורה באופן שהוא היפך התורה לגמרי, ובזה הן עברו על רצונו של הרבי. וכאמור, היה זה בענינים יסודיים בתורה ומהם גם בענינים חמורים הנוגעים לאביזרייהו דגילוי עריות, כאשר יפורט להלן.

הד אמין ומוסמך ביותר להסטורי' של מערכות היהדות החרדית בימים ההם ולהתייחסויותיו של הרבי אליהן אפשר למצוא במכתביו של הרה"ח אוריאל צימר, אשר הי' מקורב מאד לרבי - עקב היותו מושך בעט סופרים וספרא רבה, שכתב (ע"פ הוראות הרבי) מאמרי השקפה על עניני השעה בכל כתבי העת היהודיים של אותה תקופה - והוא כתב לידידו הרה"ח טובי' בלוי יבלחטו"א מכתבים מפורטים שבהם תיאר את היחידויות הרבות שזכה להן במחיצת הקודש . במכתבים אלו אפשר למצוא את התייחסויותיו המקוריות של הרבי לבעיות השעה.


מדיניות הרשימה החרדית - שגויה

וזאת אשר מצאנו במכתבו מיום א' כ"א אדר תשט"ז, בנוגע להפגנה נגד גיוס בנות דתיות, שהתקיימה בארה"ב תקופה מסוימת לפני כתיבת המכתב : "נכנסתי ליחידות בסמוך לאותו פרק, ושמעתי דעת כ"ק אדמו"ר על זה שאמר, כי מצד הדין חל האיסור – בין אם הוא יהרג ואל יעבר ובין אם הוא איסור אחר – מיד עם הנהגת גיוס הבנות  – ואין שום הבדל בין דתיות ובלתי דתיות. ו[יתירה מזו אמר הרבי, כי] האיסור חל על בנים [שמאלצים אותם להתגייס לצבא במצב כזה] בדיוק כמו על בנות. ומדוע שתקו [נציגי אגודת ישראל] כל הזמן, ורק עכשיו שרוצים לקחת גם בנות דתיות מרימים קול צעקה, ואח"כ – אמר אז [הרבי] – אם יבוטל השרות לאומי שוב ישחקו ושוב יהי' הכל ניחא ויתפארו ב"נצחון". מדוע לא השמיע אף אחד [מעסקניהם או מרבניהם?] דעה זו? - ההפגנה נגד שירות לאומי [לבנות דתיות], אמר, הריהי מהווה לכל מי שיודע לקרוא בין השיטין, הסכמה בלתי רשמית לגיוס הנשים [בכלל]. מסיבה זו, אמר הרבי, אינו רוצה להשתתף [בהפגנה בעצמו], אלא ש"חבר אני לכל אשר יראוך" ולכן עוזר ויעזור למפגינים...".

ובמכתב מיום כ' מנ"א תשט"ו  מצינו: "[כ"ק אדמו"ר שליט"א] שאל אותי לדעתי מהו הטעם האמתי שאגו"י אינה נכנסת לקואליציא, ואמרתי שב"ג [=שבן-גוריון] כנראה אינו זקוק להם עוד. את ה"הכשר" האגודאי על המדינה כבר קיבל [כנראה הכוונה לזה, שהנציג הבכיר ביותר של אגודת ישראל (הרי"מ לוין) היה שותף מלא (שר הסעד) בממשלתו של בן גוריון במשך כמה שנים]  ולמה לו סתם בלבול מח? ואמר [הרבי]: איני מאמין שנציגי אגו"י יבלבלו לב"ג את המח, עכ"פ לא יותר מאשר המזרחי...".

ובמכתב מיום כ"א אדר תשי"ח , מספר על התחינות הנרגשות ששטח לפני הרבי שירשה לו להפסיק לכתוב את המאמרים בעניני השעה שהי' רגיל לכתוב בעתונות בנימה אנטי ציונית, ומפני סיבות אישיות ביקש להפסיק עם זה. "והשיב על זה: מופרך בהחלט. ואמר שלהיפך, צריכים להרבות בכתיבה ודוקא בכוון שכותב עד עתה [היינו, בכוון האנטי ציוני]. (כאן באו כמה נימוקים, ואחד מהם(: כי באם אפסיק לכתוב, אכניס אותו במבוכה. כי כבר היו אצלו שתדלנים מצמרת אגודת ישראל (כאן באו שמות של כמה אישים מראשי אגודת ישראל) והשתדלו אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א שיפעל עלי שלא לכתוב עוד, וכיון שיודעים שאני צייתן, הנה אם אפסיק לכתוב יאמרו שבפקודת כ"ק אדמו"ר שליט"א עשיתי זאת", ויתקבל הרושם שכאילו הרבי נכנע ח"ו לדרישותיהם או ללחציהם להפסיק לכתוב בכוון שהרבי בעצם רוצה בו.

הרי נראה בעליל, ששיטתו של הרבי היתה שונה לחלוטין משיטתה של אגודת ישראל. שאגו"י נכנעה לציונות (במובן מסוים עכ"פ), ולא רק שראשי' לא נאבקו נגד הציונות בעצמם אלא הפריע להם הרעיון שעיתונאי וסופר מוכשר המקורב לליובאוויטש מעז לכתוב ברוח זו, והפעילו מערכת שלימה של שתדלנות להביא להפסקתה של כתיבה זו.

בנוסף, קרא הרבי נכוחה את המפה ובא לידי מסקנה, כי לא נראה שנציגי אגו"י יעמדו בתוקף על דרישות הדת (למען כלל הציבור?) יותר מאשר המזרחי(!) . והאחרון הכביד, בענין גיוס בנות דאגה אגו"י רק לאנשי שלומה מהחוג החרדי שבנותיהם לא תאליצנה להתגייס, אך הסכימה לגיוס בנות לא דתיות. כלומר, הפקירה במודע את כל בנות ישראל לפריצות שישנה בצבא

- (וידוע שכל גדולי ישראל ורבנים חשובים (כולל רבנים ראשיים וחברי מועצת הרבנות הראשית) דאז, הכריזו כי גיוס בנות לצבא או לשרות לאומי אזרחי מהוה איסור חמור, ומהם שקראו לזה אביזרייהו דגילוי עריות שדינו יהרג ואל יעבור – ברשותי העתקי כרזות ומכתבים בנושא זה שנתפרסמו בשעתו ע"י הגאון מטשעבין, החזון איש, הג"ר איסר זלמן מלצר, הג"ר צבי פסח פרנק, הג"ר יוסף צבי דושינסקי, האדמו"רים מגור ומויזניץ, גדולי רבני הספרדים כהג"ר יעקב חי זריהן, הג"ר מאיר ועקנין. ומאוחר יותר יבלח"ט הג"ר עובדי' יוסף, הג"ר מרדכי אליהו ועוד ועוד) - וכן הפקירו גם את הבנים מכל החוגים, כולל החרדים, שייחשפו לפריצות זו.

נמצינו למדים מכל זה, כי הרבי לא שבע נחת מדרך התנהלותה של (אפילו) "הרשימה החרדית ביותר" במאבקים הצבוריים הנוגעים לעקרי היהדות, ובכל זאת הוא הורה להצביע עבורה. ונשאלת השאלה, הכיצד? הרי בנותננו את קולנו לרשימה זו אנו נהיים לכאורה שותפים ממש במדיניותה, ומי שעושה דברים כאלה הריהו שותף לפריצות וגילוי עריות של יהודים ר"ל, היתכן שהרבי יורה לעשות זאת?!

ובעל כרחנו צריכים אנו לומר בשיטת הרבי שאין קשר בין הדברים, כאשר מצביעים עבור מפלגה אין זה כאילו שולחים שליח ישיר לעשות מעשה מסוים - ומה גם שאפילו בשליח גמור יש כלל גדול בתורה ש"אין שליח לדבר עבירה", היינו שמי שעובר עבירה הוא לבדו נושא באחריות וחייב לשאת בתוצאות ולא מי ששלחו  - ובפרט שכאמור, בהצבעה עבור רשימה אין זה כלל כאילו שולחים ממש שליח.

שכן ההצבעה עבור רשימה מסוימת ענינה הוא נתינת תמיכה ציבורית, המאפשרת לאותם חברי כנסת לפעול למען המדיניות שנראית להם הכי טובה, רצוי' ואפשרית לפי התנאים של אותה שעה. היינו, שהמפלגה היא גוף מסוים (שכבר קיים ולא שהבוחרים עושים אותו), המשתדל לעשות את המיטב למען התומ"צ - ע"י נציגיו, לפי השקפת עולמם ולפי היראת שמים שלהם - ולכן באמת חשוב לבחור את החרדים ביותר, שאפשר לשער שהם יעשו (יחסית) יותר דברים טובים ופחות שגיאות. אבל גם אם באי-אלה דברים (גם עקרוניים) ארע שהם עשו שגיאה, או אפילו אם ידוע מראש שמדיניותם היא שגוי' (כמו במקרה של גיוס בנות), עדיין מותר וגם צריך להצביע עבורם (מה לעשות, כך הורה הרבי...). ואין שגיאותיהם נזקפות לחובתם של המצביעים, שכן המצביעים אומרים להם "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" (=לתקן נשלחתם ולא לקלקל), והם השתדלו לבחור את הנציגים בעלי השקפת העולם הכי טובה ונכונה ובעלי המוטיבצי' הכי גבוהה למען "השם תורתו ומצוותי'" (כלשון ק' של הרבי בזה).

שותפות בהקמת ממשלת שמיר

ויש להוסיף בזה, כי אף אם הענין דשלימות הארץ הוא מאד חשוב ונוגע לפיקוח נפש של רבים מישראל ומצד זה אסור לתת לערבים אוטונומיה בשטחי ארץ ישראל, כידוע שיטתו של הרבי בזה  - ומ"מ בממשלה הצרה של מר יצחק שמיר - שהרבי לחץ מאד, ועד כדי כך שאפשר לומר גם שהי' שותף, להקמתה  - בקוי היסוד שלה נזכר הסעיף בדבר אוטונומי', שהממשלה תפעל למתן אוטונומי' לערבים (למי, אם לא – לשונאי ישראל, מחבלים ורוצחים!) , ובכל זאת הרבי "הפך עולמות" למען הקמתה. כנראה, מפני שזאת היתה הממשלה הכי "טובה" שיכלה להיות באותה שעה, כלומר, זוהי הממשלה שבבחינת הרע במיעוטו, ודי בכך כדי להיות שותף בהקמתה ולשלול בכך הקמת ממשלה חילופית גרועה הימנה. (ואח"כ כאשר רצו לממש את האוטונומיה, הזהיר שילחם נגדם, כידוע).

בלשון אחרת, הלוקסוס הזה לבחור במפלגה, או להקים ממשלה שתענה בכל מאת האחוזים על משאלות לבנו, פשוט לא קיים בימינו (עד ביאת גואל צדק בקרוב), ומכיון שכך אם הממשלה (שבתנאים הקיימים) היא בבחינת הרע במיעוטו, זה מצדיק ודי בכך לדעתו, כדי לעשות הכל למען הקמתה.

ויתירה מזו, פיקוח נפש אמנם דוחה את כל התורה כולה ומכאן חשיבותו ועקרוניותו, אך שלש עבירות הידועות ובכללם גילוי עריות ואביזרייהו דילהון, אינן נדחות מפני פיקוח נפש ואדרבה, בהן הדין הוא יהרג ואל יעבור, הרי שהן חשובות ועקרוניות יותר - ובכל זאת הרבי הורה להצביע עבור הרשימה החרדית ביותר, אף שכאמור, היא נכשלה בענין זה (והי' ברור מראש שגם בעתיד בכוונתה להמשיך באותה מדיניות)!


הצבעה עבור רשימה מאוחדת

יתר על כן, יש להבהיר כי למען האמת, לשיטת הרבי, לא רק שמותר להצביע עבור רשימה מסוימת שהיא הולכת פחות או יותר בדרך הקרובה, לדרכו, כנ"ל, אלא גם אם רשימה כזו נגשת לבחירות ביחד עם רשימה הרחוקה מדרכו – מותר (ובמילא, צריך) להצביע עבורה.

הוכחה לכך היא מהידוע, שהרבי השקיע מאמצים כבירים ו"הפך עולמות" בכמה מערכות בחירות כדי שתקום "חזית דתית מאוחדת" , ובחזית דתית מאוחדת בזמנו היתה הכוונה לאיחוד בין אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל למזרחי-הפועל המזרחי
[ואגב, יש להדגיש כי בדברו על "חזית דתית מאוחדת" לא התכוין הרבי רק לאחדות מעושה של טרום בחירות כדי להופיע בצורה נאה ומרשימה יותר בפני הבוחר ואח"כ להתחלק ולהתקוטט אלו עם אלו, כי מצינו בכמה אגרות  - בזמן שלא הצליחו להקים חזית דתית מאוחדת קודם הבחירות - שהרבי מבקש ומתחנן "להקים חזית עכ"פ לאחרי הבחירות", היינו שהחזית אמורה להיות דבר בעל תוכן ממשי שאמור להחזיק מעמד בלי שום קשר לבחירות ]

ועכשיו צא וחשוב, כיצד יתכן הדבר הזה? - הרי אם תקום "חזית דתית מאוחדת" יצטרך יהודי חסידי חובש שטריימיל או ספודיק לשלשל לקלפי פתק של הרשימה המשותפת, הכוללת נציגים של הפועל המזרחי חובשי כפה סרוגה קטנה שמזלזלים (לדעתו, עכ"פ) בכמה גופי תורה, והצבעותיהם בכנסת נוגדות את מצפונו והשקפת עולמו של החסיד. והרבי טוען שיש לעשות כן לכתחלה, וכאמור, הוא השקיע מאמצים רבים ו"הפך עולמות" כדי שזה יקרה.

ובעל כרחנו צריך לומר, שלשיטת הרבי (ועד"ז לשיטת עוד כו"כ מגדולי ישראל שתמכו ברעיון החזית המאוחדת , שהיא אכן התקיימה בפועל בשנים הראשונות לקיום המדינה והחזיקה מעמד במשך כמה שנים! ), אין בזה שום בעי'. וההגיון העומד מאחורי זה הוא פשוט. גם כשיש אחדות כל אחד ממשיך להצביע לרשימה שלו - שהרי אין זה שהמפלגות הופכות להיות מפלגה אחת, אלא המפלגות ממשיכות להתקיים בנפרד ולכל מפלגה ישנם המוסדות העליונים שלה הקובעים את מדיניותה - ולכן כל אחד ממשיך להצביע לרשימה שלו, אבל עושים זאת בפתק אחד, בחזית טכנית מאוחדת. והרווח בזה הוא שעי"ז נגרם קידוש ה', כשהצבור הרחב רואה שיראי ה' וחושבי שמו המה מאוחדים, וזה מביא לכך שלא יאבדו קולות ושהתעמולה ומסע הפרסום של היראים תופנה החוצה במקום למאבק פנימי בתוך המחנה.

נמצא איפוא, כי מה שקובע הוא המחשבה, ואחר כוונת הלב של המצביע הן הן הדברים. החרדי, החזק יותר בשמירת מצוות, כשהוא משלשל פתק לקלפי הריהו מצביע עבור החרדים, ואנשי החוג הדתי-לאומי כשהם משלשלים אותו פתק עצמו הריהם מצביעים בו לנציגים שלהם, ואין שום בעי' או סתירה בין הדברים.

וא"כ כך גם לענין הבחירות שלפנינו (תשס"ט), מכיון שהנושא העיקרי העומד עתה לדיון ציבורי (והוא הנושא החשוב ביותר שיעלה על הפרק מיד לאחר הבחירות) הוא ענין שלימות הארץ, (והרי על שאלות כגון גיוס בנות או "מיהו יהודי" איש לא מדבר עתה, וידוע מראש שאף אחת מהרשימות לא מתכוונת לפעול בהן מאומה בעתיד הנראה לעין) –
לכן, אם יש רשימה של כאלה ההולכים בדרך היהדות השלימה ללא פשרות ("ארץ ישראל שלנו"), והם החליטו לעמוד איתן כצור החלמיש בענין של שמירה על שלימות הארץ הנוגע לפקוח נפש של רבים מישראל, והם מצורפים יחד עם רשימה שהיא אולי פחות חזקה מהם בענין של שמירת תורה ומצוות ("האיחוד הלאומי") – בודאי שאפשר, וגם צריך, לתמוך בהם ללא חשש.

סיכום

מה שעומד לדיון – ע"פ השקפתו של הרבי המתבהרת במאמר זה - זוהי שאלה אחת ויחידה, איזו רשימה תצליח יותר לפעול בכנסת במהלך השנים הקרובות למען "השם, תורתו ומצוותי'", או לפחות, איזו רשימה תצליח יותר למנוע גזרות וענינים שהם היפך התורה (ראה אג"ק חי"א ע' קסח. רנג. שנח) מעל העם היושב בציון, ובפרט ובמיוחד הענין של פיקוח נפש, שמשקלו הוא מעל הכל והוא דוחה את כל שאר העניינים והחישובים. וזה, ורק זה, צריך להיות בראש מעיינינו בבואנו לדון בשאלת ההצבעה לכנסת ע"פ רצונו והשקפתו של הרבי. ונתבאר, שהרשימה "ארץ ישראל שלנו" הדוגלת בדרך היהדות השלימה ללא פשרות, אשר החליטה לעמוד בתוקף על משמר שלימות הארץ היא הרשימה הראויה לתמיכתנו, למרות (ואולי גם במיוחד בגלל...) שהיא הקימה חזית אחת עם רשימה שהיא אולי פחות חזקה מהם בענין של שמירת תורה ומצוות.

ומן העניין לסיים רשימה זו בדבריו המאלפים והשמימיים של כ"ק אדמו"ר נשיא ונביא דורנו  במעלתו וחשיבותו של (אפילו) קול אחד המשמיע ברמה את דעת תורתנו הקדושה בענין שלמות הארץ (וכאמור, ע"פ מה שנראה עתה, אין בכנסת הבאה אלא נציגות אחת ויחידה המתכוונת להשמיע ברמה את דעת תורתנו הקדושה בענין זה בלא פשרות):

"...יש לדעת שאפילו מה שכבר סוכם (ע"י נציגי הממשלה) בענין ויתור על חלקי ארץ ישראל ר"ל ג"כ מתבטל, מאחר שאף יהודי אינו בעלים לוותר על אף שעל מא"י, שכן א"י כולה שייכת לכל יהודי באשר הוא, וכל אחד ואחד מישראל הוא בעלים על כל א"י. אלא שהכרחי שלפחות יהודי אחד יקום ויאמר זאת בקול, כדי שהדבר יימצא בגלוי למטה בגדרי העולם, ובזה הוא פועל שה"דבר אלוקינו" שארץ ישראל תהא "נוחה ליכבש לבניו" (של יעקב) יאיר בגלוי למטה. ולמרות שהוא רק אחד, הנה כפי שהדין אצל כל אומות העולם שכאשר מגיע אפילו 'יורש' אחד ויחיד שמערער ואינו מסכים עם הפעולות שרוצים לבצע בנחלתו, הרי שמבטלים את כל מה שסיכמו ובוחנים את כל הענינים מחדש, כך הוא בעניננו. ובפרט אשר כאן ה'יורש' איננו בא בטענת עצמו, אלא בא בכח התורה שבכתב, תורה שבעל פה ועד לפסק דין ברור בשולחן ערוך".