העולם המודרני הביא עמו רוח של יהירות וזלזול בגדולה אמיתית. הכול סובב סביב ה'אני' – חופש הפרט, הגשמה עצמית, שוויון לכול. הורים, מבוגרים, זקנים? מי הם בכלל שיאמרו לך מה לעשות. לא צריכים מנהיגים, אין מקום להרכנת ראש לפני אנשים גדולים. אין בכלל אנשים גדולים; אין מנהיגים.

התפיסה הזאת מנוגדת בבסיסה לגישתה של היהדות. יסוד-היסודות של האמונה היא ההכרה באפסותו של האדם מול הבורא. היהודי המאמין נדרש בראש ובראשונה לקבלת-עול. התורה קובעת: "שאל אביך ויגֵדְך, זקניך ויאמרו לך". היהדות כולה עומדת על המסורת העוברת מדור לדור – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וכו'".


השפע עובר על-ידי משה

אחד הערכים החשובים שהעולם המודרני מתקשה לעכל הוא אמונת צדיקים. גם יהודים שומרי מצוות שהושפעו מהתרבות המודרנית, מתקשים לקבל את ההתבטלות שהתורה תובעת כלפי רבי וצדיק. במקום כלשהו בנפשם הדבר סותר את תחושת העצמאות והשוויון, תחושה שהתרבות המודרנית החדירה עמוק כל-כך.

אבל העם היהודי קם ועומד על האמונה ברבי ובצדיק. הרבי הראשון היה משה רבנו. הוא הנהיג את בני-ישראל, הוציאם ממצרים וחולל את ניסי ה'. הוא גם דאג לכל הצרכים, הרוחניים והגשמיים, של העם. אין מים? פונים אל משה. רוצים בשר? זועקים אל משה. כי כך רצה הקב"ה, שכל ההשפעות הרוחניות והגשמיות של הדור, יעברו דרך צדיק הדור.

אולם תפקידו העיקרי של משה רבנו אינו מתמצה רק בהענקת השפע הדרוש לעם-ישראל. עיקר תפקידו בא לידי ביטוי בדבריו - "אנוכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא, להגיד לכם את דבר ה'". הוא העומד בין עם-ישראל ובין הקב"ה, מביא את דבר ה' לעם ומרומם את העם אל הקדושה האלוקית.
לכן כשהתורה מצווה יהודי "לדבקה בו" (בקב"ה), חז"ל שואלים: "וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה?" – ומשיבים, שעל-ידי דבקות בתלמידי-חכמים "מעלה עליו הכתוב כאילו מידַבק בשכינה". שכן הצדיקים מקשרים את הדבקים אליהם ומחברים אותם עם הקב"ה.


ההנהגה נמשכת

ביום רביעי בשבוע הקרוב יחול יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש. ביום זה, לפני חמישים ותשע שנים, עלה השמימה מי שהיה לסמל של מסירות-נפש, במאבקו חסר-הפשרות עם הקומוניסטים ברוסיה ולנוכח רוחות ההתבוללות בארה"ב. אולם בעבורנו יש ביום הזה עוד מימד גדול - ביום הזה התקיים הפסוק "ובא השמש וזרח השמש", ועם הסתלקותו של הרבי הקודם החלה לזרוח שמשו של הרבי שלנו, הרבי מליובאוויטש.

על-כן היום הזה הוא יום של חיזוק ההתקשרות לצדיק הדור, שאורו הגדול הוא לנו הפנס המאיר את הדרך בימים הטרופים האלה. ביום זה עלינו להתחזק בהליכה בדרכיו, במילוי הוראותיו ובלימוד תורתו.

חז"ל אומרים על שמשון הנביא ששפט את ישראל עשרים שנה אחרי הסתלקותו, ועד שהפלשתים היו "יראים ממנו עשרים שנה לאחר מותו כדרך שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו". כלומר, אף-על-פי שבעיני בשר שמשון כבר נסתלק מן העולם, הוא הוסיף להנהיג בפועל את ישראל והטיל מורא על אויבי ישראל.

אף אנו מאמינים שהרבי מוסיף – בדרכים שלא תמיד ידועות ומובנות לנו – להנהיג את דורנו, להעניק לנו את שפע ברכותיו, להילחם את מלחמות ה', להעתיר תפילה עלינו לפני אבינו שבשמים. ובעיקר בטוחים אנו שבקרוב נזכה להתגשמות נבואתו הגדולה ומשאת-נפשו העיקרית – ביאת משיח-צדקנו והגאולה האמיתית והשלמה.