הנער מקראון-הייטס שאיבד את ידו - משחזר את האסון
מאת מנחם כהן
אחרי אימונים של שבועות רבים, איזי איזגווי, בן למשפחה חב"דית שהתגוררה עד לא-מכבר בשכונת קראון-הייטס בניו-יורק, היה מוכן כבר להיכנס לפאתי עזה, יחד עם חבריו לגדוד "חרוב".
"היחידה שלנו, טובה בעיקר ללחימה בשטח בנוי", מסביר איזי בשיחה שקיימנו עימו ביום ראשון בערב, במחלקת "פלסטיקה" בקומה השלישית של בית-הרפואה 'סורוקה' בבאר-שבע.
החדר בו הוא שוהה, נמצא בממ"ד של 'סורוקה' - שלא מאכלס בדרך-כלל נפגעים במשך השנה. לידו שוכבים חיילים נוספים הסובלים מפציעות שונות. המקום צפוף, גדוש בקרובי משפחה וחברים. כולם באים לחזק ולתמוך. המתח מורגש באוויר. צפצוף קטן, וכולם קופצים בבהלה, חוששים שמדובר ב"צבע אדום". רק האישה שעמדה בדלפק הכניסה, הצליחה להרגיע אותם. "כולם פה על פתיל קצר", היא מנסה להסביר.
הייתי בהכרה מלאה,
הבנתי שנפצעתי באופן
חמור והתחלתי לצרוח
בבהלה. זה היו רגעים
שאי-אפשר לתאר"
לפני שבועיים, עם פרוץ המבצע "עופרת יצוקה", איזגווי וחבריו לגדוד הוקפצו לאזור עזה, מחכים לאות הכניסה. ביום חמישי שעבר, הוא נח באהל הצבאי במושב "עין השלושה", 2 קילומטר בלבד מעזה.
"הייתה ציפייה גדולה לקראת הכניסה לעזה, זה היה אמור להיות עניין של יום-יומיים ואפילו פחות", הוא מספר. "לפתע שמעתי שריקה חזקה ואז בום אדיר. הטיל נחת ממש בסמוך אלינו ורסיסים עפו לכל עבר. זה היה הטיל הראשון שנחת באזור שלנו".
על השניות הדרמטיות שאחרי, הוא מספר: "הייתי בהכרה מלאה, הבנתי שנפצעתי באופן חמור והתחלתי לצרוח בבהלה. זה היו רגעים שאי-אפשר לתאר. לאחר טיפול ראשוני שנתנו לי חברים לסיירת, הובהלתי לבית-הרפואה על-ידי מסוק. חברים נוספים שהיו באהל נפצעו גם בדרגות שונות, אחד מהם קיבל רסיסים גדולים בבטן ומצבו היה חמור. היום מצבו התייצב והוא יצא מכלל סכנה".
כעת, הוא עצמו שוכב במיטה. מגלם את הסיפורים אודות חיילים אמיצים שמסרו את חייהם להגנת יהודים. כתוצאה מהנפילה, הוא איבד את זרועו השמאלית - זו המיוחדת להנחת תפילין מידי בוקר. קשה להישיר מבט אל החלל, וקשה יותר לדמיין איך הוא מרגיש ומה הוא חושב.
איך התחושות, שאלנו בזהירות. "הגעתי לפני שנה וחצי לארץ כדי להתגייס לצה"ל. רציתי לתרום מעצמי. אני אומנם מרגיש פספוס גדול שלא נכנסתי לעזה, אבל שלם עם מה שקרה", הוא עונה ומרכין את מבטו בביישנות.
אמו של איזי, מהנהנת בראשה. היא נמצאת כאן מהרגע בו הגיע בנה לבית-הרפואה.
בשלב זה של השיחה, נכנס למקום יהודי בשנות השישים וחמש לחייו. זה מברר אצל איזי על סוג הפגיעה ביד. לאחר שקיבל תשובה, הפשיל אותו יהודי את שרוולו הימני. "הנה, גם אני איבדתי יד באחת המלחמות לפני כמה עשרות שנים. אבל למדתי לחיות עם זה", הוא מנסה לנחם את איזי.
מאפשרים לכם לקבל
