בין כל החוליות היוצאות מטעם צעירי אגודת חב"ד למבצעים, אין ספק שהנסיעה עם הרב זאב ריטרמן היא חוויה מיוחדת. הפעילים הוותיקים הרב יעקב צירקוס והרב טוביה ליצמן מצטרפים כמובן לנסיעה. דוהרים דרומה,חולפים על פני אשקלון המופגזת ב"גרדים" והמוקסמת מ"קסמים" לצערנו הרב, מגיעים לצומת "יד מרדכי".

נזכרים בפעילות המבורכת שזכינו לעשות עם עקורי "אלי סיני" שגרו כאן באהלים במשך שנה תמימה. ממשיכים שמאלה לכיוון שדרות המנומנמת. המוכה בפצמרי"ם ושאר מרעין בישין ה' ישמרנו. והנה מועצה אזורית "שער הנגב". מחבקים ואוהבים את צה"ל מקדם את פנינו שלט ענק בצומת. ממשיכים הלאה בכבישי הנגב ל"אי-שם". אסור לפרט מטעמי בטחון.

שלווה פסטורלית פרושה על האזור. שדות חרושים הצמאים לגשם. לידם שדות מוריקים המושקים בממטרות. כמעט ושכחנו שישנה מלחמה בשם "עופרת יצוקה". אך רעמי התותחים הזכירו לנו זאת. בכניסות לקיבוצים מחסומים של המשטרה הצבאית. ר' זאב ריטרמן המנוסה, לא מתווכח איתם הוא עושה פרסה ונוסע בדרכים לא דרכים בשדות.

אמרנו "נגמ"ש" (נושא גייסות משוריין) אמרנו הכול. ה"טרנטה" מושכת, מקרטעת, מקפצת על ערוצים קטנים. באחד המקרים אנו יורדים כדי שלא יפגע האגזוז. הנה הגענו ב"ה. ילדים צעירים בגילאי 18-20 מקבלים פנינו בבוקר טוב ובחיוך ומפשילים זרוע להנחת תפילין ולקריאת שמע.

אנו מגיעים לרכב משוריין עליו מותקנת מרגמה מאה ועשרים מ"מ.המכוונת מול עזה הסוררת. הרגם (מפעיל המרגמה הכבידה) מניח תפילין בשמחה...עם ה"של ראש והשל יד" הוא מכניס פגז ענק ללוע. ואומר בחיוך: "עכשיו עם התפילין הפגיעות תהיינה יותר מדוייקות".

רצועת עזה הסוררת נראית באופק הלא רחוק. פטריות עשן שחור לבן מיתמרות מעל בניינים גבוהים. הרכב דוהר כבר לחניון נוסף. שורות של טנקים מאובקים פרושות בשדות העבודה רבה. ה"חברה" עשו עבודה מצוינת כבר שבועיים ב"פנים" בין הבתים הממולכדים והסמטאות המצחינות, מגיעות להם כמה שעות של מנוחה, תיקון הטנקים, שרשרת שנקרעה, הכנסת דלק ותחמושת.

שריונר צעיר מניח תפילין בהתרגשות רבה. "מהבר מצווה שלי לא הנחתי תפילין", הוא מספר-מתוודה. לאחר שסיים לקרוא שמע כרגיל. הוא נזכר לפתע: בבר מצווה שלי הנחתי ביד ימין". אנו מבררים אצלו באיזה יד הוא כותב ומהי היד החזקה שלו? הוא משיב אני שמאלי. הרב ריטרמן מפשיל את השרוול הימיני שלו והוא מניח תפילין עליה וקורא שמע. הוא נבוך ומתנצל על אי הנעימות שגרם לנו.

אנו "מנחמים" אותו: "זכית להניח תפילין על שתי ידיים" הקב"ה יתן לך כוח ועוצמה. אנו מסבירים לשריונרים שהתאספו מסביב את דברי הרבי נשיא דורנו על חשיבותה של הנחת תפילין בפרט לחיילים ובעת מלחמה במיוחד. שמירה רוחנית, "כל המניח תפילין מאריך ימים" זהו הנשק הסודי שלנו. לתפילין ישנה סגולה להטיל פחד על האוייב. "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך" (דברים כ"ח) ואמרו חז"ל אלו תפילין שבראש" (ברכות דף ו')

"כבוד הרב, תברך אותי ואת כלבתי", פונה אלי אחד הלוחמים. חזות פניו וציודו מעידים כי אינו שייך לשריונרים. בירור קצר מעלה כי הוא מיחידת "עוקץ" המפורסת. הבחורים הנפלאים והאמיצים הולכים הראשונים עם כלבי גישוש מיוחדים שאומנו בחו"ל להריח חומר נפץ. הכלבה "עונה לשם" תרה- מלשון לתור לחפש. היא הצילה כבר חיים רבים של חיילינו היקרים וגילתה שני מטענים מוסתרים בבתים הממולכדים. שני כלבים התפוצצו במהלך המלחמה.

הוא חוזר שוב בשנית ובשלישית ומבקש ממני ברכה. אני שואל אותו בהלצה: "מה שם אימה של הכלבה"? נתתי תפילת הדרך מצד שני תמונת הרבי. לפני היציאה לעזה תקרא את התפילה ו"תכוון" גם על הכלבה שתחזור בשלום. היא צריכה להציל עוד חיים."רבים צריכים לה"...

טנקיסט רץ אלינו ובפיו משאלה: "אולי יש לכם דבר מלכות משבוע שעבר? (ויחי) לשאלתי מדוע הוא זקוק לחוברת זו? הוא מסביר כי הספיק לקרוא את כל המאמר והשיחות...חשבתי בליבי הלוואי עלינו...חלק מהטנקיסטים הינם "בנישי"ם"= בני ישיבות. הם מבקשים דבר מלכות. נתנו להם כמה בודדים כולל העותק האישי שלי. צריכים עוד עותקים. נקווה שהרב אהרונצ'יק פרוס הממונה מטעם צא"ח על הקשר עם הצבא יספיק לשלוח.

"צריכים לסיים את המלאכה", אומרים כמה לוחמים. לשאלתנו למה הם מתכוונים הם אומרים: "אסור לעשות עכשיו הפסקת אש, צריך לחסל את החמס עד הסוף, אחרת נאלץ לחזור לכאן בעוד שנה". אני מהרהר כמה שהם צודקים, אך לפוליטיקאים שלנו בקבינט ישנם עוד שיקולים.

לוחם בחניון אחר מבקש להניח תפילין. הוא שולף כיפת ענק לבנה ועליה רקום שמע ישראל ומניח תפילין בכוונה. הוא קיבלה שי מקומנדו ברסלב שפקדו את המקום אמש ועשו שמח שירה וריקודים בליווי גיטרות. לאחדים יש כיפות עם הכיתוב: נ- נח –נחמן-

החברה מדליקים ארגז תחמושת ריק וכאלה מפוזרים בשפע בכל השטח, מדורה קטנה עליה פינג'אן לקפה. מזמינים גם אותנו. אנו מסרבים בנימוס כי אצה לנו הדרך להספיק להגיע לעוד ועוד חיילים וזכותם מלבד הנחת תפילין גם ברישום לאות בספר התורה הכללי של צא"ח המרכזי. הרישום נענה בחיוב ואפילו בהתלהבות.

לפתע, טנק אחד מתחיל לנוע מאחורי ואחריו עוד כמה טנקים מעלים אבק רב. שועטים קדימה לטפל בחמס המסוכן ובכל מחבליו ימ"ש שגרמו לנו במשך שמונה שנים להרבה אבידות עם אלמנות ויתומים ר"ל.

בדרכנו חזרה אנו רואים צוותים של תקשורת זרה ועויינת העומדים על תל בצומת סעד ומצלמים את עזה המופגזת. את הקרבנות שלני במשך השנים הם אינם מראים כמובן. גם התשקורת שלנו מתעלמת מכך לצערנו הרב. אחר כך הם יתלוננו שאין איזון בהסברה הישראלית, אני מהרהר לעצמי.