מאת אריה ארליך

קור עז שרר בכיכר השבת באותו ערב נדיר, שפרטי אירועיו תוכננו מראש בקפידה רבה. רצתה ההשגחה העליונה, שמפגן האחרות התקדימי הזה, לא יתבצע בקלות, אלא יעלה בקשיים.

גשמי זלעפות ירדו בעוז על ראשי עם הקודש, שנהרו אל הכיכר המאחדת מקרוב ומרחוק. הדמעות שהתפרצו מעיניים רבות כאשר קריאת הקדיש על האב שאיננו פרצה מפיותיהם הטהורות של ילדי הקדושים רבי ליבוש טייטלבוים ורבי בן ציון קרומן הי"ד, נמהלו במי הגשמים והעניקו לאירוע תמונה מרגשת ומעוררת לבבות.

האחדות המרהיבה שהתעוררה את היהדות החרדית בראשות קברניטיה, ניצחה כל מכשול ואבן-נגף. במותם, ציוו הקדושים את האחדות. הרקעים השונים שלהם, כמו החזירו אותנו, העם שישב בציון ועקב בדריכות אחרי מאורעות הדמים בהודו הרחוקה, לפרופורציות הנכונות. הדם הסמוק שהתערב זה בזה, כמו נתן ביטוי דמים מצמרר לאמירה: הלא אב אחד לכולנו, בני איש אחד נחנו.

הדי מלחמה מרעידי לב נשמעו בדרומה של הארץ, שעה שההמונים, מצפון ומדרום, גדשו את הכיכר. התותחים רעמו כאשר רעמו המגברים בכיכר השבת. צבע אדום ומבהיל נשמע בנגב המרוחק, כשצבעיו הרבגוניים של העם היהודי התאחדו כאיש אחד והוכיחו את נצחיותו של העם היהודי.

פסיפס אנושי מגוון שכזה, לא ראתה כיכר השבת, ככל הנראה מעודה. היא מורגלת בעצרות וכינוסים לרוב, אולם מעולם לא ניצב שם חסיד גור לצד בן עדות המזרח, ולובש שיראין ירושלמי לצד חסיד חב"ד טיפוסי. זו היתה שעתו היפה והמרהיבה של היהודי הפשוט, בן לעם היהודי, שהניח את ענייני היום-יום בקרן זווית, ונענה לקריאת החיזוק שהשמיעו מנהיגי הדור וקיים באמונה את צו השעה.

בחמש אחר הצהריים של יום רביעי, הרשו לעצמם מארגני העצרת לנשום לרווחה. המאמצים הוכתרו בהצלחה, ומפגן האחדות המרגש, יצא לדרכו.

חביבין לפני המקום

דמותו של כ"ק מרן האדמו"ר מגור הפציעה בפתח הכינוס, כאלומת-אור רבת עוצמה. דרשתו הנסערת של הגרמ"ש אשכנזי, רבו של כפר חב"ד, נאמרה מתוך לב קרוע ומורתח, כאשר לצידו יושב כ"ק האדמו"ר, המאזין בכובד ראש לדברי ההתעוררות.
הברכה הקצרה והמתומצתת שהשמיע כ"ק האדמו"ר מגור לבאי העצרת, העבירו רטט של התרגשות בליבם של המוני המשתתפים, והותירה רושם עז בכיכר. "השי"ת יעזור שלא נשמע עוד בשורות כאלו ושנתבשר רק בשורות טובות. ה' יעזור שיהיו בשורות טובות בארץ ישראל", בירך האדמו"ר בקול נמוך אך תקיף.

דברים נוקבים ומעוררים נשמעו מפיו של הגה"צ גאב"ד מאקווא, שהזכיר בפתח דבריו את פירושו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל על ההלכה הקובעת שהעוסק במצווה, פטור מן המצווה: כל המצוות, יונקים את קדושתם משורש אחד וכלולים זה בזה. לכן, מי שעוסק במצווה אחת, פטור ממצוות אחרות.

"מורי ורבותי", נשא את קולו הגאב"ד. "הקדושים אשר נרצחו בידי בני עוולה בהודו הרחוקה, קיימו בהידור את מצוות קידוש ה'. קולה של מצווה זו, הלך מסוף העולם ועד סופו. אין לנו שמץ של מושג מה אירע בשעות הארוכות שכל עם ישראל עקב בחרדה אחר הנעשה בתוך הבניין הנצור של בית חב"ד. אולם דבר אחד ידוע לנו: הקדושים הללו גרמו, שיתגדל ויתקדש שמיה רבא בכל העולם כולו. על עם ישראל לקחת חיזוק מדרכיהם של שלוחיו ולהתפלל לגאולתם הקרובה של ישראל.

את במת הנשיאות המורחבת שהוצבה בפינת הרחובות מלכי ישראל ויחזקאל, פיארו רבים מגדולי ישראל, אדמו"רים, ראשי ישיבות ומשגיחים, ובראשם מרנן האדמו"ר מגור, האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, האדמו"ר מנדבורנה, האדמו"ר מסדיגורא, גאב"ד מאקאווא, גאב"ד אונגוואר, האדמו"ר מבויאן, האדמו"ר ממחנובקה, האדמו"ר מטשרנוביל, האדמו"ר מרחמסטריוקא, האדמו"ר מניקשלבורג, הרה"צ רבי ישראל הגר, הרה"צ רבי מנחם מענדל הגר, הגר"מ ברנדסדופר, חבר בד"צ העדה החרדית, הגר"י כהן אב"ד פריז, ראשי רבני חב"ד בישראל, רבני קהילות ואישי ציבור.

שבועות של הכנה מאומצת קדמו למפגן המאחד. העסקנים הקרובים אל החללים, עמלו במשך שבועות על פרטי העצרת. אנשי אגודת חסידי חב"ד, בראשותו של הרב יוסף יצחק אהרונוב ואיש העסקים החב"די הרב חיים יעקב ליבוביץ, סבבו בין בתיהם של גדולי ישראל ממגוון הזרמים המרכיבים את היהדות החרדית. כשהם מלווים באישים תורניים חשובים, סבבו חברי המשלחת ופקדו את מעונם של מנהיגי היהדות, האדמו"רים, פוסקי ההלכה וראשי הישיבות. המשלחת התקבלה בחמימות, אף בבתיהם של גדולי תורה מהציבור הליטאי, אירוע שיש בו אף מימד היסטורי.

נדמה היה שהממטרים העזים התחזקו, כאשר קולות דקים וסדוקים הרעידו את הכיכר. עין אחת לא נותר יבשה, כאשר המיקרופון הוצמד לקבוצה של ילדים רכים בשנים, שמפיהם הטהור שלא טעם טעם חטא, בקעו מילות הקדיש אחר מיטותיהם של אבותיהם הקדושים, שעלו על המוקד בארץ נכר. דמעות רותחות בצבצו מעיניהם הטהורות של גדולי ישראל שפיארו את שולחן הנשיאות, כאשר ענו אחריהם: אמן יהא שמיה רבא מברך...

"לא לשנאת חינם, לא לפירוד לבבות"

הס הושלך ברחבי הכיכר, כשממגברי הקול הזרועים בכל פינה, בקע קולו הצלול של פוסק הדור, מרן הגר"ש הלוי וואזנר, בעל 'שבט הלוי', שדיבר אל המשתתפים בשידור ישיר מביתו.

"נתאחדו כאן אלפי ישראל מכל העדות והקהילות", פתח מרן הגר"ש, כשצליל של התרגשות נלווה לקולו. זהו רצון ה': שיהודים יתאספו ויתעוררו, ויתאחדו סביב מטרה אחת: להתחזק ולהכריז קבל עם ועדה לקב"ה: 'עבדיך אנחנו!'.

"אלפי ישראל נתאספו כאן ביום השלושים לעקידתם של הנפשות הטהורות שדמם נשפך במומבאי אשר בהודו, כאשר פגעה בהם ידם האכזרית של בני עוולה. אותם יהודים קדושים, שבערה בהם רוח ה', קידשו שם-שמים בחייהם ובמותם, בהיותם יהודים צדיקים וישרים במעשיהם. עליהם יש להמליץ את מאמר חכמינו ז"ל, ש'אין לך חביב לפני הקב"ה יותר משליח שמשתלח לעשות מצווה והוא מוסר נפשו כדי שיצליח בשליחותו'. כמה נאים דברים אלו לשלוחי חב"ד, החביבין לפני המקום, באשר מוסרים הם את נפשם להפצת היהדות ולהאהיב שם שמים בכל קצווי תבל.

"מסירות נפשם ושפיכות דמם של הקדושים והטהורים במומבאי, נועדה למטרה אחת: שאנו, החיים, ניתן אל ליבנו, נפשפש במעשינו ונחקרה דרכינו. אין ייסורים בלא חטא. כעת, שלושים יום לאחר הטרגדיה האיומה, הגיעתנו צרה נוספת בארץ הקודש, ונתקיים בנו מקרא שכתוב: כי הנה אויביך יהמיון, ומשנאיך נשאו ראש. יהודים שרויים במצוקה איומה, ואנו נקראים להיטיב את הליכותינו.

"עצם האסיפה הזאת, משרה טהרה על הנאספים", המשיך מרן הגר"ש וואזנר. "מטרת ההתאספות היא לחזק את גדרי הבית. ישנם כמה עניינים הטעונים תיקון ושיפור".

דריכות עצומה עברה בקהל, למשמע הקדמה זו. הכול חפצו לשמוע מפיו של עמוד ההלכה וזקן מעתיקי השמועה שבדור, כיצד ובמה יש להתחזק, לעת מתוחה שכזו.
"שומה עלינו להתחזק במידת הצניעות. בנוסף, חובה על כל יחיד ויחיד, להגביר בקרבו מידות טובות", קבע בעל 'שבט הלוי'.

שתיקה רועמת הושלכה לפתע בכיכר. קולו של פוסק הדור נשתתק לרגעים ארוכים. את המתח והדריכות ששררו בין ההמונים, ניתן היה לחתוך בסכין. לאחר ההשתתקות המפתיעה התחדש הקול, ומרן הגר"ש דיבר בטון של תחנונים: "אסור לנו לחולל שנאת חינם. אסור לגרום פירוד לבבות". שוב שתיקה, שוב מתח, שוב דריכות, ואז, חזר הגר"ש על דבריו, בטון גבוה יותר: "לא לשנאת חינם, לא לפירוד לבבות".
מצפוני ליבו הטהור של מרן הגר"ש וואזנר, נחשפו באותה דרשה נדירה לאורך ולרוחב הכיכר ההמומה, שכבר ידעה עצרות לרוב: "יש דבר המעיק ויושב על הלב, שנים על גבי שנים. מדובר בהשחתה הנוראה של נגע האינטרנט, וההשחתה הנוראה של הטלפונים הבלתי כשרים. כמה משפחות התמוטטו כתוצאה מהאינטרנט הנורא?!, כמה בחורים ירדו מהר מן הדרך, בשל טלפון משחית?!

"המציאות והמהות של כלל ישראל היא הקדושה. חזקו ונתחזקה בערכי הקדושה, וה' ישים סוף לגלותנו ולאבלנו", סיים בעל 'שבט הלוי' את משאו המרטיט.

שמונים יתומים זועקים

רטט של התרגשות עבר בין ההמונים, כאשר נקרא כ"ק האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, לשאת את דברות קודשו. האדמו"ר שליט"א שכל בפיגוע הנורא את חתנו האהוב, רבי לייבוש טייטלבוים הי"ד, ומני אז נשבר ליבו הטהור בקרבו. "התאספנו כאן, בכדי לקונן ולהספיד את הקדושים אשר נהרגו ונטבחו על קדושת ה', בסיבת היותם יהודים נאמנים, בני אברהם, יצחק ויעקב", פתח החותן השכול. "בשלושים הימים שמאז המאורע שובר הלבבות, תכפו את העם היהודי בארץ ישראל צרות איומות ונוראות. בארץ ישראל לבדה, נוספו למעלה משמונים יתומים רכים!"

דמעות סוררות רבות זלגו מעיניים רבות בקהל, שלא יכלו לשאת את הנתון הפשוט והמצמרר הזה, שיצא מפורש מפיו של כהן, כ"ק האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, שהקריב אף הוא קורבן משלו במאורע הדמים בבית חב"ד שבמומבאי.

"בעל התניא אומר", המשיך האדמו"ר בקול בוכים, כי בזמן הבית, כאשר יהודי חפץ היה לחזור בתשובה היה עליו להביא קרבן לבית המקדש, והקרבן היה מקרב אותנו לקב"ה. כאן הקרבנו כל כך הרבה קרבנות. יתומים ואלמנות רבים נותרו לאנחות, באין להם אב וגואל, באין להם משען ותומך. יהי רצון שלא נצטרך להקריב עוד, ונזכה במהרה לביאת המשיח".

דברים חוצבי להבות שנסבו בעיקר אודות הצורך להתאחד ולהגביר אהבת ישראל בעקבות המאורעות, נישאו מפיו של רבי יהודה לייב גרונר, מי שהיה מזכירו האישי של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, וזכה לצקת מים על ידיו משך רבות בשנים. הרב גרונר, שהגיע מארה"ב במיוחד, אף הרחיב בדבר הצורך להמשיך את מפעל השליחות ולהעצים את הבאת דבר היהדות לכל פינה נידחת, כפי שנהגו בני הזוג רבי גבריאל ומרת רבקה הולצברג הי"ד. המעמד הנדיר נחתם בפרקי תהילים שבקעו מפיות ההמונים בהתרגשות גדולה, להצלחת יושבי הנגב ולגאולתן של ישראל.