העיר ניו יורק כוסתה בשלג, והחזאים הודיעו על עליה בהתקררות. חשש כבד עלה ב"חב"ד קנסיגטון" בהנהלת השליח הרב משה חיים לוין מה יעלה בגורל מסיבת החנוכה שאורגנה בקפידה לפני זמן רב ליום זה.

אך כבר בערב שבת פגשה אחת המשתתפות הקבועות בתוכנית השבועית לבנות הצעירות Teen Zone את בת השליח מארגנת התוכניה והרגיעה: מה את דואגת? הרי יש לכם דרך סלולה – תכתבו לרבי, אצלכם תמיד יש ניסים...

ואכן "נבואתה" התממשה במילואה, ולמרות שבשעות הבוקר היה מושלג וקר, לקראת הצהריים יצאה פתאום השמש ונעשה מזג אויר נעים [יחסית], ולאט לאט אבל בעקביות נהרו עשרות - עשרות, ילדים וילדות מתושבי השכונה למסיבת החנוכה שעמדה בסימן "כינוס - הקהל" כמובן.

את פניהם קידמו שולחנות ערוכים בטוב טעם מיוחד, ומיד אח"כ החלה התוכנית העמוסה, משחקים, תחרויות, להטוטן מיוחד ובסוף העיקר - הדלקת החנוכיה הגדולה בחזית הבית חב"ד.

התכנים והתכניות הזכירו - לי באופן אישי- את שיחתו של הרבי אותה השמיע בכנס החנוכה העולמי שנערך בליל א' דחנוכה ה'תשנ"ב באמצעות הלווין- אשר מהדלקת נרות החנוכה בשבוע זה, עומדים מוכנים להדלקת המנורה בבית המקדש במהרה בימינו ממש.