הנס הפרטי שלי
לפני מספר ימים הגיע אלי יהודי אמיד כשבקשה בפיו: הוא מעוניין לתרום את כל הוצאות חג החנוכה של העיר סארטוב שברוסיה. בעיר זו משמש כרב העיר ושליח חב"ד הרב יעקב קוביצ'יק, שכמו אלפי שלוחי חב"ד בעולם מקיים במהלך ימי החנוכה פעילות ענפה לקירוב יהודי העיר. כששמעתי על רצונו של אותו יהודי שמחתי מאוד, היות וכידוע המצב הכלכלי בימים אלו אינו קל וכל תרומה כזו חשובה מאוד, בפרט במקרה בו יהודי מגיע וחפץ לממן את כל פעילות החג. עם זאת, לא יכולתי שלא לשאול אותו, מדוע הוא חפץ לתרום דווקא את הוצאות פעילות החג בסארטוב - והוא סיפר לי בשמחה.
לפני שמונה שנים הגיע אותו יהודי לשם עסקיו לעיר סארטוב, נכנס לפגישה כלשהי, וכשיצא מן הפגישה חיכה לו הנהג האישי שלו. אלא שפתאום עלה בדעתו שאת הדרך חזור למלון בו הוא שוהה, הוא מעדיף לעשות רגלית, כדי לשאוף מעט אוויר. הלך אותו יהודי בחוצות סארטוב, והנה הוא שומע מרחוק מנגינה חסידית מוכרת-לא מוכרת. אותו לילה היה קריר במיוחד, שלג ירד והוא פוסע לבדו ברחוב, יהודי בעיר נידחת, והנה הוא שומע מנגינה חסידית שמזכירה לו נשכחות. הוא התחקה אחר מקור המוזיקה, והגיע בסופו של דבר לכיכר העיר. הוא רואה חנוכייה גדולה מוצבת במרכז הכיכר, ומסביבה הרבה יהודים, רוקדים לצלילי אותו ניגון חסידי. המחזה החד-פעמי, לפחות בחייו הוא, ריגש אותו מאוד וזמן רב הוא הסתובב עם תחושת ההתעוררות בעקבות מה שראה באותו ליל חנוכה חורפי. היות ובשנה זו הוא יודע שהמצב הכלכלי קשה, כך הוא מספר לי, הוא החליט לתרום את כל פעילות החנוכה של חב"ד בסארטוב.
אלא שלסיפור זה היתה התחלה עליה לא ידע אותו יהודי, עד שסיפרתי לו אותה אני בהמשך לסיפורו. במשך מספר שנים, למרות הפצרותיו של הרב קוביצ'יק, לא הסכים מושל העיר סארטוב לקיים את הדלקת הנרות בכיכר העיר. הוא טען שהדבר יכול להביא לאנטישמיות, ובאופן כללי "אין בו טעם". כל הניסיונות שנעשו כדי לרכך את עמדתו של המושל לא הועילו, ואכן ההדלקה לא התקיימה בכיכר העיר. לפני שמונה שנים בדיוק, בליל ראשון של חנוכה, הגיע נשיא רוסיה דאז, וולדימיר פוטין, לאירוע הדלקת הנרות שהתקיים בבניין המרכז היהודי הגדול 'מארינה רושצ'ה' שבמוסקבה.
האירוע עורר הדים רבים בתקשורת הרוסית. והנה, שעה לאחר שהסתיים אירוע הדלקת הנרות, מקבל הרב קוביצ'יק טלפון ממושל סארטוב ששואל אותו: "ומתי מתקיימת אצלנו הדלקת הנרות?"
כבר למחרת אותו ערב, התקיימה הדלקת-הנרות בכיכר המרכזית של סארטוב, הערב בו ראה לראשונה מיודענו שהלך רגלית, את החנוכיה הגדולה.
ומאז, במשך שמונה שנים, ניצבת החנוכייה הענקית באותה כיכר בימי החנוכה, כמו בעוד מאות ערים ברחבי מדינות חבר העמים ונרותיהן מאירים באור גדול, אור שלעולם אינך יכול לדעת אל מי יגיע ועל מי ישפיע.
מאפשרים לכם לקבל
