מערכת COL | יום כ"א כסלו ה׳תשס״ט 18.12.2008

שברי כלכלה ● הרצל פינת ליובאוויטש

המשבר הכלכלי שזיעזע את העולם לאחרונה ומוטט לא מעט חברות ותאגידי ענק, לא הפתיע את הרצל קוסאשוילי. בטורו הרצל פינת ליובאוויטש הוא כותב על רצף המשברים והבאגים הכלכליים שמקיפים אותנו. על ערמומיות הבנקים ושאר טפילי חסרון הכיס שנושפים בעורפנו. וגם: מהי "ההשקעה הסולידית" שלו בימים קשים אלו  לקריאת הטור >>> ● פיספסתם את אחד הטורים? כנסו ל"הרצל פינת ליובאוויטש"
שברי כלכלה ● הרצל פינת ליובאוויטש

הרצל קוסאשוילי, COL

"לקוח יקר, יש לנו בשבילך מגוון הצעות השקעה באפיקים סולידיים ובתשואה גבוהה... לנציג השקעות הקש שש. או כוכבית, בחזרה לתפריט הראשי". במילים אלו פחות או יותר, ניסה נציג מוקלט בקול גבוה במיוחד מטעם הבנק, לשדל אותי להפקיר את כספי לכל רוחות השמיים.

בעצה אחת עם כליותיי החלטתי הפעם לא לשתף פעולה עם הבנק ונציגו המכאני וניתקתי בחוסר נימוס בוטה בטרם סיים התקליט את דברו.

לאחרונה, אני מסרב באופן עקרוני לשתף פעולה עם "נוכלים" שנהנים מחסות החוק ומתפרצים לי לבית ולחיים דרך קו הטלפון, עוטפים את מרכולתם המסוכנת בצלופן רעשני ונוצץ ומרוקנים את כיסיי. לא רק בנקים בסיפור הזה. כל מי שרק יכול, תאגידי מזון מפלצתיים, רשתות חשמל למיניהם ועוד. כאילו בקו הטלפון שלי מוצפן קוד "כל דכפין ייתי ויצרח..."

השיחה המעצבנת דלעיל, הביאה אותי לקדוח במעמקי זיכרוני ולנסות לברר, מתי בפעם האחרונה ביקרתי בסניף הבנק בו מתנהל חשבון הבנק שלי בבני ברק ולא עלה בידי. למעלה משתים-עשרה שנה עברו מאז קבעתי את היתד הכלכלי שלי בבנק השלישי בגודלו בישראל שמסיבות מובנות לא אחשוף את שמו. רק אציין ברמיזה קלה שהוא מיחצן את עצמו באמצעות קימור אותיות ירוקות לכדי סמיילי חביב וחינני. מה שאמור כנראה להשקיט את כעסי המבעבע כשאני מקבל מעת לעת עדכונים בדבר עמלה כזו או אחרת שהבנק מוצא לנכון לגבות ממני בהתראה קצרה ובלתי ניתנת לערעור.

למען האמת, אף במחיר הבורות הגבוה שהצהרה זו גובה ממני, אני חייב להודות שמעולם לא ניסיתי לרדת לעומקם של ניסוחים בנקאיים מפולפלים. להפתעתי גיליתי שאני מגיב באותה צורה למכתב שתוכנו, עמלה חדשה, "עמלת שורה" נניח. ולמכתב שמבשר לי על כך שלתוכנית החיסכון שלי התווספו כמה שקלים. אני מקדיש שלוש וחצי שניות בממוצע לקריאת השורה התחתונה. מעבד את הנתונים, ואז מאבד אותם... קורע את הדפים לגזרים ומשליכם לפח. אותו יחס, כאמור.

חייבים להודות שמדובר בהמצאה גאונית ושרלטנית כאחד: "עמלת שורה". מסתבר שהשורה הקצרה והבודדת הזאת, בעמל קל מנשוא, מספקת לי אפסים מהצד הלא נכון של הפסיק, מצד שמאל. ולבנק חסר הרחמים שלי ספרות אין-סוף מצידו הנכון, הימני והנחמד של הפסיק. יחסי הגומלין ברורים, הבנק "שודד" ואנחנו "הנשדדים". ואין אף ידיעה על השוד הזה שמתבצע בכל שנייה ובכל סניף בנק בארץ, באף אמצעי תקשורת. אפילו לא מילה.

הרי כולנו זקוקים לחשבון בנק. כן, אפילו אני. ברור לכם הרי שהאגדה המופרכת אודות בני עדתי הגרוזינים שחוסכים מתחת לבלטות, לא עומדת במבחן המציאות. אלא אם-כן הרווחת את כספך באיומי אקדח ובדרכים מפוקפקות. ואז אין כל משמעות לעובדת היותך גרוזיני מגודל ומסורבל או תימני כחוש וקל רגליים.

רק מה, הבעיה בחשבון בנק שהוא "מתנהל", ממש כך, מאליו. יש לו חיים משלו. חיים מוזרים יש לומר.

כשפתחתי לראשונה חשבון בבנק, לא הייתי מודע ל"זכויות" ול"חובות" שלי. אני רק זוכר שהתפעלתי מהנדיבות שהפקיד הערמומי הערים עליי באחת. כרטיס אשראי בינלאומי, מסגרת אשראי שביחס למעמדי הפיננסי כ"משוחרר (ישיבה) טרי", סיפקה לי תנאי רווחה שאילי-נפט סעודיים יכולים להרשות לעצמם. ועוד שלל הטבות ומתנות לא שימושיות שמאופסנות כעת באתר הפסולת חירייה.

כמה נבון היה מצידו "לפנק" אותי כך וכמה חסר אחריות מצידי להתפתות בחתימתי לכל ה"שפע" הזה.

תוך שמונה-עשר חודשים, בהדרגה כמובן, ניקר המינוס הרעבתן בחשבוני, עד לכדי אוברדראפט אימתני (מילה הרבה יותר נעימה ממינוס, תודו) בן חמש ספרות!!!

אכן, ימים קשים מתרגשים עלינו. לא את כל הסיסמאות שנזרקות לחלל האוויר המזוהם אותו אנו נושמים, אני מבין לאשורם. בעוד שדרמה לא קטנה מתחוללת בחדרי העסקאות בבורסה ובבנקים. אצלנו האדישות לתחלואי התנהלות פיננסית לקויה, חוגגת.

מדובר במילים שכל מי שיש לו מושג חיוור בכלכלה, מתחלחל ומצטמרר מהם. רק שאני למרבה הצער, אוחז  בתואר שני ב"קלקלה"-כל חפץ שני שאני נוגע בו מתקלקל... אז מה הפלא  ש"האטה במשק" נשמע לי כמו עדכון תנועה. ו"צמיחה איטית" מצטלצלת לי כבעיית התפתחות המצריכה טיפול ומעקב רפואי. ואפילו המילים הנוראות מכל "מיתון עמוק", לא מצליחות לרגש אותי במידה הרצויה. ככה זה, כש"המשבר הכלכלי" תוקף. הוא בדרך כלל נטפל לעשירים הגדולים ומסב להם הפסדי עתק בגובה 80 מיליון שקל וכדומה. מפעלים קורסים, בנקים מתמוטטים והאבטלה ניבטת מכל פינה.

אצלנו, ה"עמך" וסליחה מכל מי שנפגע מההכללה העממית הזאת. ה"משבר כלכלי" מתדפק על דלתנו במגוון צורות ודרכים מעניינות ובתדירות גבוהה יותר, לא אחת לשנות דור. דבוקה של משברים ושברים כלכליים יומיומיים.

נניח, כשאנחנו מקבלים חשבון חשמל דו-חודשי ומגלים שצריכת החשמל בדירתנו הצנועה (כל אחד בדרגת צניעותו כמובן) על שלושת חדריה, זהה לצריכת החשמל במדינות הגוש הסקנדינבי.

"מה?! איך הגענו לאלף שש מאות שקל חשמל"?

"לא יכול להיות! בטח יש פה טעות! גנבים..."

לאחר שדמנו הרותח חוזר לטמפרטורה שפויה, אנחנו מגלים שהסכום די הגיוני ובמקרים רבים, אף עושה עימנו חסד, בהתחשב בעובדה שבתמוז-אב "התחזקנו" באמנותנו בגז המזגנים "פריאון" והשתטחנו על המזגן באמונה גדולה ובאריכות אינסופית.

לחלופין, "משבר כלכלי חמור" יתאפיין בקבלת מכתב רשום ממשרד עורכי-דין המייצגים בנאמנות ובעקשנות ראויה לשבח, את עיריית טבריה נניח. תוך שלושים שניות, אתה מוצא את עצמך בעל-חוב לעירייה על דו"ח חניה משנת 2001 מהטיול לרמת הגולן עם החברים, כשגובה הקנס המקורי בסך שבעים וחמישה שקלים, תפח מאליו לסכום שיכול היה לספק חניה חופשית בטבריה וסביבותיה לחמישה דורות לפחות...

לזה אני קורא "משבר כלכלי" אמיתי. מדובר, בכל הוצאה לא צפויה שיש בכוחה לערער את עמידתנו ולשטוף אותנו בחזרה למצולות הכספומט, בדיוק כשחשבת שהנה בדיוק החודש, אתה מצליח להשתחרר מכבלי הפזרנות הלא מבוקרת.

כיום, בעידן האינטרנט המהיר והפסים הרחבים, לא רק המידע נגיש וזורם. אלא, אפילו הלוואה בריבית קצוצה, כזו שקוצצת אותך לכדי סלט דק. זמינה בלחיצת כפתור ששיקול הדעת להפעלתה מקבילה בעיניי להטלת פצצת אטום. אין מה לומר, סכנות כלכליות רבות אורבות לפתחנו ומשחרות לטרף קל ומהיר.

***

לשמחתי, עוד בטרם פנו אליי מהבנק, מצאתי "השקעה סולידית" באפיקים שמעוררים אצלי הזדהות עמוקה יותר. קיבלתי על עצמי להשקיע יותר בהתוועדויות חסידיות מעת לעת עם חברים מהכיתה שהחיים וזרמיהם פיזרו אותנו על פני הגלובוס מי כשליח ומי כנווד מן המניין. או לחלופין, לספק צרכי התוועדויות שונות הנערכות בקרבת מקום מגוריי. לעיתים מזומנות מתדפקים על דלת ביתי בחורים צעירים על הגבול המטושטש של הילדות, מהישיבה הקטנה הסמוכה ומשנוררים "משקה". "השנה..." אמרתי לעצמי, "אני אקדיש מהוני להתוועדויות על שלל צורותיה". והרבה דרכים למקום ברוך הוא... שכן, כבר לפני כמה ימים, זימן לי הבורא יתברך את הניסיון הראשון אם תרצו.

"שלום, אנחנו מהישיבה, אנחנו מארגנים התוועדות היום בערב, רצינו לדעת אם אתה יכול לתת לנו משהו עבור ההתוועדות, אולי איזה משקה טוב...".

במקרה, או שלא במקרה, באותו הרגע אירחתי בביתי חבר "לא דתי" מהעבודה בתל-אביב. הוא התבונן במחזה ההזוי בעיניים קרועות.

במקום לטרוק להם את הדלת בפנים ולהזמין למקום משטרה או עובד סוציאלי לטיפול בנוער עברייני, הוא רואה אותי מפרגן להם בבקבוק משקה לא יקר במיוחד ובאחד מבקבוקי הבנדיקטין שאני מחזיק במזווה דרך קבע, לכל צרה או לכל התוועדות שלא תבוא...

בזווית העין אני מבחין בחבר התל-אביבי שלי שהוא כולו איפוק וריסון מאולץ. לאחר שסגרתי את הדלת, אני מבחין בו מחייך בהלם מתנוך לתנוך. "מה זה היה? למה נתת להם וודקה? בן כמה הילד הזה?"

"זה בסדר", עניתי לו. "זה חג הגאולה. וחוץ מזה, הם בחורים טובים מבית טוב, ראית את התמימות על הפנים שלהם? הם נראים לך אלכוהוליסטים?!"

שטחתי בפניו בקצרה את מהות היום ואת נושא ההתוועדויות ו"ההשקעה הסולידית" שאימצתי לעצמי לאחרונה. אני לא בטוח שהוא הבין אותי, עשה רושם שהוא משתדל, אבל אני לא סגור על ההזדהות שלו עם המהלך.

בסופו של דבר, נפרדנו בכוסית "לחיים" לא לפני שגם הוא בשליפה משלו כנראה בהשפעת המשקה, אומר לי: "גם אני את האמון שלי במערכת הבנקאית איבדתי מזמן. האשליה והבועה הכלכלית היחידה שאני מוכן לחיות בה בימים דחוקים אלו, זה לחכות לאמא שלי שמגיעה בכל שנה במיוחד מברזיל בכדי להעניק לי ולילדיי "חנוכה געלט...".

"אישה נבונה", אמרתי לו. "אתה רואה? כולם הולכים על השקעות סולידיות היום. המצב לא פשוט..."

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.