כמה שעות ביום מפעיל ר' שמעון אש תחנת רדיו בשפה הרוסית. התחנה, 'הקול היהודי' שמה, משדרת תכנים יהודיים המועברים באמצעות האינטרנט. ר' שמעון (57) מתגורר עם רעייתו בכפר-חב"ד, אב לבן ולבת נשואה. הבת ובעלה, הורי שלושת נכדיו, פועלים כבר כמה שנים כשליחי חב"ד בחרקוב, אוקראינה. סיפור יציאתו של ר' שמעון מרוסיה, בשנת תשמ"ז, הוא סיפור של 'יציאת מצרים' שיש בו גאולה פיזית ורוחנית וגם ניסים. הוא נולד בלנינגרד. החינוך שספג בבית ובבית-הספר הממלכתי היה קומוניסטי לכל דבר. "המושג היהודי היחיד כמעט ששמעתי בבית הוריי היה 'סדר ראשון'. היו שואלים 'איפה אתה בסדר ראשון?'. בליל-הסדר הבית היה מלא חמץ, אבל על השולחן בסלון הייתה מונחת מצה, וגם היא לא בדיוק כשרה לפסח"... שמירת שבת ושכרה בסוף שנות השבעים, כששערי רוסיה נפתחו לזמן-מה, פנה גם ר' שמעון לאובי"ר (משרד ההגירה הרוסי) בבקשה לעלות לארץ. הבקשה נדחתה. עד היום הוא אינו יודע מדוע סירבו לו, שכן מעולם לא עבד בעבודה ביטחונית או מדעית כלשהי. בקשותיו החוזרות שבו ונדחו אפילו קודם הגשת המסמכים הרשמיים. בינתיים החל להתקרב ליהדות. הוא הכיר את הרב יצחק קוגן ("הצדיק מלנינגרד"), ודרכו התוודע לתורה ולחסידות. בשנת תשד"מ החל לחבוש כיפה. הוא החל לארח בביתו שיעורי-תורה, חופות יהודיות שנערכו בסתר ועוד. שנתיים וחצי לאחר מכן החליט לעזוב עבודה ששכר נאה בצידה - מפני שהייתה כרוכה בחילול שבת. ביום שעשה זאת התבשר כי הוא רשאי להגיש בקשת הגירה לאובי"ר. הפגנה מתוכננת זו הייתה התקדמות, אך בהחלט לא סוף הדרך. עברו שבועות, חלפו חודשים, וההיתר בושש לבוא. ר' שמעון החליט לנקוט צעד נועז ומסוכן. הוא הודיע לאובי"ר כי אם עד יום מסויים ושעה מסויימת לא יקבל אשרה, יצא עם אשתו ושני ילדיו הקטנים להפגין במרכז העיר. נראה כי השלטונות התייחסו להודעתו ברצינות. "לילה קודם-לכן, בשעה מאוחרת מאוד, נקש על דלתי נציג השלטונות והזמין אותי להתייצב למחרת באובי"ר. הגעתי לפתח הבניין עם אשתי וילדיי, שנשאו שלטים להפגנה המתוכננת. על השלט שנשא בני היה כתוב 'אני הייתי אמור להיוולד בישראל'. נכנסתי פנימה לבדי והובלתי אל משרדה של הממונה הראשית, אישה ידועה לשמצה. מסביב שרצו אנשי ק-ג-ב רבים. מלחמת עצבים "השתדלתי להיראות אדיש. היא נתנה בי מבט קשוח ואמרה: 'ברור לך שאי-אפשר לתת אישור מיידי. המדינה צריכה להחליט שהגירתך אינה פוגעת באינטרס שלה'. הגבתי מיד: 'מי קבע שהאינטרס של המדינה קודם לאינטרס שלי?'. לא היה לה מה להגיב. נותרו עוד כמה דקות עד מועד ההפגנה. הבטתי בשעוני בקוצר-רוח. השתררה שתיקה. נראה היה שהממונה לחוצה ומחפשת סולם לרדת מהעץ. 'אתמול דנו בבקשתך והתקבלה החלטה חיובית', אמרה לי פתאום. למיטב ידיעתי זה היה דבר חסר-תקדים - לקבל אישור במקום, בנוכחות המבקש". כעבור זמן קצר, בל"ג בעומר תשמ"ז, נחתה משפחת אש בארץ. את היציאה מרוסיה ר' שמעון מייחס לשמירת השבת ולעמידתו התקיפה מול השלטון.