ס. יקר.

כולנו הלומי כאב. כולנו המומים. אבל אתה שואל שאלות שאתה יודע שאין ביכולתך לענות עליהן. מדוע? איך זה יעזור למישהו? מה שאנו צריכים עכשיו זה אומץ וכוח. הדבר שלו אנו זקוקים כעת הוא לאסוף מחדש את כוחותינו ולבנות מחדש.

ידענו מלכתחילה שאנו מצויים במלחמה עם אויב. ידענו שהעולם זקוק לריפוי, שהוא מוטל בחשכה ושהחשכה לא תשקוט על שמריה בעודנו גונבים את ממלכתה. ידענו שככל שנילחם בחשכה הזאת, כן תגבר העצמה שבה היא תשיב מלחמה שערה. לא חשבנו שהמלאכה קלה. החלטנו שנילחם ואכן נלחמנו. זו הסיבה שבגללה גבריאל ורבקי הלכו למקום שאליו הלכו. הם לא הלכו כתיירים, אלא כחיילים ללא חת.

כשאתה נמצא במלחמה, אתה לא עוצר להרהר מחדש בשאלות כמו: האם אנו יכולים לנצח? האם זה שווה את זה? אולי הם חזקים משחשבנו? – זה הרסני. אם אתה מעדיף להישאר בבית וליהנות מנוחות ורווחה בעוד שאר העולם קופא מקור, היית צריך להחליט זאת לפני זמן רב. עכשיו אתה נמצא בשדה הקרב, כבר הערת את הארי מרבצו ואי אפשר לחזור אחורה.

הם חושך. אנחנו אור. הם מסתערים על החופים כשמוות בעיניהם. אנו באים ללמד חמלה ומעשים טובים. הם נושאים אקדחים ורימוני יד. אנו נושאים נרות לקבלת שבת, תורה של חכמה, שמחה ויופי.

האם עלינו להיכנע בפניהם? האם עלינו לעצור ולבכות ולשאול, "אולי אנו נלחמים בקרב הלא נכון?"

אנו נמלא את העולם באור ובחכמה, והחשכה שבלבותיהם של בני אדם תיכחד לתמיד. הם באים עם רוביהם וכוחניותם, עם א-ל של הרס וטרור, אבל אנחנו באים בשם הא-ל הנצחי, מקור כל החיים וכוחות המרפא בעולם. הם וזיכרם יימחו מפני האדמה ואילו אורנו ידלוק תמיד.

מי ייתן שהקב"ה ישמע את דמם זועק מן האדמה וישים קץ לכל צער ולכל יגון. מי ייתן שהדבר יתרחש במהרה, מהר מכפי שביכולתנו לתאר לעצמנו.