מערכת COL
|
יום י"ג כסלו ה׳תשס״ט
10.12.2008
קול מנחם מנחם ואומר ● מאמר ניחומים
פגעו בציפור נפשנו, ביותר יקר ובהכי קדוש לנו, חיללו את הקודש ואף שלחו ידם לנגוע בכתר ממש. אולם כך היא דרכם של השריפות הגדולות, שהן מעלות אל על ניצוצות וגיצים המבהיקים באורם את חשכת הליל: קול השופר עולה אל השלוחים הנערצים שבכל אתר ואתר, צריכים אנו לאורכם, לשיטתכם, לעוצמתכם ולחוסנכם הבאים לכם מן המשלח, מעוז שיחותיו, ומעומק תורותיו, מחזונו הרם ומראייתו הרחוקה והנכוחה כאחת ■ מאמר ניחומים עם תום ה'שבעה' מאת הרב מאיר אליטוב המתפרסם השבוע ב"כפר חב"ד" למאמר
מסע ההלווויה בירושלים (ארכיון: COL)
מאת הרב מאיר אליטוב
ימי החרדה והאבל שאפפו את כולנו היו לנו לימים של הלם משתק, עת כובד הראש המהורהר, עידן של תהיות מייסרות, זמן חרדתנו.
כיוסף בשעתו העורך לאביו "אבל שבעת ימים" עוד טרם נקבר, כך באו עלינו ימי האבל והחרדה עוד קודם לווינו לקבורה את השלוחים הקדושים הי"ד.
המכה שניחתה עלינו, סטרה היישר בפרצופנו, נורתה כחץ אל לבנו, ופגעה בנקודת הנקודות של כל המרומם, הקדוש והנאצל עליו חונכנו באלפי ההתוועדויות ושיחות הקודש של הרבי.
הן בדמו של כל ילד חבד"י זורם הפתגם שהפך כבר מזמן לחלק מחיינו, ממהותנו, מאופיינו, כי מעט אור דוחה הרבה מן חושך, ואיך הצליחו נציגי החושך עלי אדמות להאפיל מחשכתם עלינו ולו לזמן קצר, איך זה שהעמידו צלם של רשע בהיכל הטוהר הבנוי לתפארה בידי השלוחים הנערצים הי"ד.
האמנו כולנו, שבתי חב"ד והשלוחים האהובים העטופים ברכת המשלח, בטוהר, בזכות, ובאור שייצרו בעצמם ומעצמם, נמצאים מחוץ לטווח הישג ידם הזדונית של מלאכי חבלה למיניהם.
לא האמנו כי יבוא צר ואויב, אל מקום הקדושה והשליחות הטהורה, אל שערי בית חב"ד.
פגעו בציפור נפשנו, ביותר יקר ובהכי קדוש לנו, חיללו את הקודש ואף שלחו ידם לנגוע בכתר ממש.
אכן הושברנו וטרם נרפא לנו.
אולם כך היא דרכם של השריפות הגדולות, שהן מעלות אל על ניצוצות וגיצים המבהיקים באורם את חשכת הליל.
ההתייצבות ההלומה בה ניצבנו כולנו אל מול השלהבת הגדולה העולה מן השריפה, לא היה משום סקרנות המבקשת לראות במוראותיה, כי כל כולה הייתה השתוקקות עזה לחזות בתפארת עוזם של הניצוצות העולים ממנה, איך באים הם וממיסים את לבבות רבבות עמך ישראל, מזילים דמעותיהם, מעוררים מחשבות טובות ומזעזעים באחת חומות שנראות היו כמוסדי ארץ ויסודות תבל, קורעים חלונות ומפילים מחיצות שבין כל העדות והחוגים די בכל אתר ואתר.
זוהי דמותה של השריפה אשר שרף ה' בנו, שזוועה ותפארה באים בה כאחת, מוראות ונפלאות עם נוראות ותהילות, הוד שבגבורה, נצח מן ההפיכה.
מתוך תוכה של השריפה הגדולה הולכים ומתבהרים לעינינו קלסתרי דיוקנם של השלוחים הקדושים הי"ד כגיבורים אף משמשון, כי עליו נאמר: "ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו", ועליהם אומרים אנו כהיום הזה: ויהיו המתים אשר החיו במותם רבים מאשר החיו בחייהם...
רבים מאלו שניצוץ נפשם היהודי כבה בם עד מוות כמעט, החיו זוג הקדושים הי"ד. הדליקו את אור היהדות בחייהם, האירו את נשמותיהם, הביאו תקווה ושמחה בלבותיהם, ונטעו בם שתיל רך בדמות מקום חם בלב לקדושה וליהדות.
אך במותם, הפציע אורם הרחק אל מעבר לגבולות ארץ שליחותם והצית את נקודת היהדות בהמוני בית ישראל אשר לא דרכה כף רגלם בהודו מעולם, ומעתה, אין אומרים אנו הודו והולצברג בקצה העולם, אלא הודו והולצברג בהדי הדדי קיימי, וכשם שהמליכוהו לקב"ה במומבי, כך קידשו שם מלכותו בכל העולם כולו.
בהרבה תנועות שבדברי הימים, עלה עמוד השחר, אך שמשם מעולם לא הפציעה. ואם הפציעה לא הזריחה ואם הזריחה לא האירה ואם האירה לא הבהיקה ואם הבהיקה לא חיממה ואם חיממה לא הלהיטה.
כשעלה עמוד השחר עם ראשית נשיאותו של הרבי, עוד היו הבריות מדקדקים בין תכלת ללבן שבתורת שליחותו. אולם מאז, הפציעה שמשו למשכימי קום מבקשי דעת ה', הזריחה ליראי שמו, האירה לנאמנים ולמאמינים, הבהיקה למרחקי מרחקים ואף חיממה לבבות ההמונים, אבל ר"ח כסלו התשס"ט ייזכר יותר מכל, כיום בו נטלו שני כוכבי צפר לשמשה של חב"ד היוצאת מנרתיקה בתורתו של הרבי, והעמידוה ברומו של רקיע, ומכאן ואילך שולחת היא רסיסי פז המלהיטים לבו ונפשו של כל יהודי ויהודי בלהט האמונה ובתקווה לגאולה.
מתוך ההפיכה וההמולה ומעומק הצער והחמלה, עולה גם קול השופר, והוא מהדהד והולך בקולו, כשופר שלעתיד לבא עליו נאמר ..."יתקע בשופר גדול..." ואין יודעים אנו מי הוא התוקע.
קול השופר אינו צריך עתה לבעל תוקע, כי נשמע הוא מעצמו, גם חרש ואטום לב ישמענו, עולה ובא הוא מן המציאות שנחשפה פתאום לעין כל, מן האמת הנאצלת שנתגלתה באחת במלוא הדרה, מהמסך שהורם, מההתוודעות הפתאומית של ההמונים אל שלוחי הקודש, אל עוצמת מפעלו של הרבי, מהעמידה על ראייתו הברורה והקדושה שלא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'. שאך בטוב ובחסד, במאור שבתורה, ברוח הטובה, בהארת פנים לכל יהודי באשר הוא, יהא מיקומו הרוחני אשר יהא, בהצתת ניצוץ נשמתו, ובגילוי פנימיות התורה תורת הבעש"ט הק' רק כך נוכל לעורר את לב העם ולהביא להתגלותו של משיח צדקנו.
קול השופר בא ועולה מכותלי בית חב"ד המרוססים ומעדותם האילמת של קירותיו המרוסקים על איך וכיצד מוסרים נפש על קירובם של אחים.
קול השופר זועק מקירות לבם הקרוע של ההמונים ומדמעות החמלה והרחמים על גורלו של ילד יהודי אחד, בנם של שליחים וקדושים.
קול השופר בוקע ועולה מתוך תוכה של נקודת האמת שביהודי כל העולם, נמצא במבט שבפניהם ובמבע עיניהם, והוא הולך וחזק מריע ודורש: התנערי מעפר חב"ד, שטיי אויף ליובאוויטש! לבשי בגדי תפארתך וכותנות אור הליכותיך, קומי שבי לא רק לפתחי לבנו כי אם גם על יד הגה ספינתו המיטלטלת של עם הקודש בסערה המתרגשת עליה דווקא אל מול חופי הגאולה האמיתית והשלמה.
קול השופר עולה ובא מן ההמון שבשווקים וברחובות, ומיהודי הארץ והתפוצות המשוועים לדרך שיש עמה בשורה כנה, ערבות יהודית לפרט ודאגה אמיתית לכלל, והוא מריע בקול גדול מיילל ומייחל: השמיענו את קולך הבהיר והחודר באהבת ישראל יבוא הגואל.
קול השופר מתנגן והולך מבתי הכנסיות ומהיכלי הישיבות מבקש ואומר הראינו את מראיך ואת מראה המקום לשיחת הקודש המכוננת ההיא הלומדת ומלמדת הוראת קודש מן המנורה הטהורה העומדת בתוך ההיכל ואף על פי כן מצווה להדליקה מהמזבח החיצון דווקא. עדות היא לבאי עולם שכל הרוצה להביא אל חייו אור עולם אין די לו לישב בהיכלות התורה והקדושה כי אם לצאת אל החוץ עד שייאותו לאורו או אז יזכה גם הוא להארה גדולה בתוך היכלו.
הגמיאינו נא מעט מים חיים מתורת המשלח, מהתשתית התורנית הענפה ומיסודות משנתו הסדורה שהניח כבסיס איתן למפעלו האדיר, הראינו את מאות שיחות הקודש המלמדות במגוון צורות ובשלל הוכחות את חובתו של כל יהודי להיות שליח במקומו כי אלו השיחות הם שעיצבו את דמותם הפלאית של שלוחי הקודש אהובינו נציגיו של האור עלי אדמות.
בקולו של השופר נשמע גם קול מנחם ואומר: שאי סביב עיניך חב"ד וראי, כולם נקבצו ובאו לך לחלוק עמך בצערך, אך גם לחזות בפלאי מפעלך, לשמוע מהגיגי קודשך המניעים ומריצים שליחיך הרבים על פני כל תבל.
קומי אורי כי בא אורך, בא ועלה מן השריפה דווקא, מימי המחשך והצער, מן המיצר, מן האבל ומן היגון, הלא בתורתך כתוב חזור והדגש כי יתרון האור הוא מן החושך דווקא.
קול השופר עולה אל השלוחים הנערצים שבכל אתר ואתר, צריכים אנו לאורכם, לשיטתכם, לעוצמתכם ולחוסנכם הבאים לכם מן המשלח, מעוז שיחותיו, ומעומק תורותיו, מחזונו הרם ומראייתו הרחוקה והנכוחה כאחת.
קחו נא את קול השופר ואנא מכם אל תתנו לו לגווע אל מול קירות אדישות היום יום, עלו בכוחכם זה והפכוהו לקול מבשר מבשר ואומר הנה זה בא לציון גואל.
קול מנחם מנחם ואומר והוא מייחל כי יבוא דברו באוזנכם, משפחות הולצברג ורוזנברג המסולאות בפז, לבנו יוצא אליכם באבלכם ובצערכם, חוסן אמונתכם ואופן קבלתכם את הדין עליכם היו מופת לכל העם, הייתם לנו לעמוד האש ולמורי דרך, אין גבול להערצתנו את ילדכם עד שנמצאו בינינו האומרים: מי ייתן מותנו תחתיהם... המקום ינחם אתכם.
ימי החרדה והאבל שאפפו את כולנו היו לנו לימים של הלם משתק, עת כובד הראש המהורהר, עידן של תהיות מייסרות, זמן חרדתנו.
כיוסף בשעתו העורך לאביו "אבל שבעת ימים" עוד טרם נקבר, כך באו עלינו ימי האבל והחרדה עוד קודם לווינו לקבורה את השלוחים הקדושים הי"ד.
המכה שניחתה עלינו, סטרה היישר בפרצופנו, נורתה כחץ אל לבנו, ופגעה בנקודת הנקודות של כל המרומם, הקדוש והנאצל עליו חונכנו באלפי ההתוועדויות ושיחות הקודש של הרבי.
הן בדמו של כל ילד חבד"י זורם הפתגם שהפך כבר מזמן לחלק מחיינו, ממהותנו, מאופיינו, כי מעט אור דוחה הרבה מן חושך, ואיך הצליחו נציגי החושך עלי אדמות להאפיל מחשכתם עלינו ולו לזמן קצר, איך זה שהעמידו צלם של רשע בהיכל הטוהר הבנוי לתפארה בידי השלוחים הנערצים הי"ד.
האמנו כולנו, שבתי חב"ד והשלוחים האהובים העטופים ברכת המשלח, בטוהר, בזכות, ובאור שייצרו בעצמם ומעצמם, נמצאים מחוץ לטווח הישג ידם הזדונית של מלאכי חבלה למיניהם.
לא האמנו כי יבוא צר ואויב, אל מקום הקדושה והשליחות הטהורה, אל שערי בית חב"ד.
פגעו בציפור נפשנו, ביותר יקר ובהכי קדוש לנו, חיללו את הקודש ואף שלחו ידם לנגוע בכתר ממש.
אכן הושברנו וטרם נרפא לנו.
אולם כך היא דרכם של השריפות הגדולות, שהן מעלות אל על ניצוצות וגיצים המבהיקים באורם את חשכת הליל.
ההתייצבות ההלומה בה ניצבנו כולנו אל מול השלהבת הגדולה העולה מן השריפה, לא היה משום סקרנות המבקשת לראות במוראותיה, כי כל כולה הייתה השתוקקות עזה לחזות בתפארת עוזם של הניצוצות העולים ממנה, איך באים הם וממיסים את לבבות רבבות עמך ישראל, מזילים דמעותיהם, מעוררים מחשבות טובות ומזעזעים באחת חומות שנראות היו כמוסדי ארץ ויסודות תבל, קורעים חלונות ומפילים מחיצות שבין כל העדות והחוגים די בכל אתר ואתר.
זוהי דמותה של השריפה אשר שרף ה' בנו, שזוועה ותפארה באים בה כאחת, מוראות ונפלאות עם נוראות ותהילות, הוד שבגבורה, נצח מן ההפיכה.
מתוך תוכה של השריפה הגדולה הולכים ומתבהרים לעינינו קלסתרי דיוקנם של השלוחים הקדושים הי"ד כגיבורים אף משמשון, כי עליו נאמר: "ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו", ועליהם אומרים אנו כהיום הזה: ויהיו המתים אשר החיו במותם רבים מאשר החיו בחייהם...
רבים מאלו שניצוץ נפשם היהודי כבה בם עד מוות כמעט, החיו זוג הקדושים הי"ד. הדליקו את אור היהדות בחייהם, האירו את נשמותיהם, הביאו תקווה ושמחה בלבותיהם, ונטעו בם שתיל רך בדמות מקום חם בלב לקדושה וליהדות.
אך במותם, הפציע אורם הרחק אל מעבר לגבולות ארץ שליחותם והצית את נקודת היהדות בהמוני בית ישראל אשר לא דרכה כף רגלם בהודו מעולם, ומעתה, אין אומרים אנו הודו והולצברג בקצה העולם, אלא הודו והולצברג בהדי הדדי קיימי, וכשם שהמליכוהו לקב"ה במומבי, כך קידשו שם מלכותו בכל העולם כולו.
בהרבה תנועות שבדברי הימים, עלה עמוד השחר, אך שמשם מעולם לא הפציעה. ואם הפציעה לא הזריחה ואם הזריחה לא האירה ואם האירה לא הבהיקה ואם הבהיקה לא חיממה ואם חיממה לא הלהיטה.
כשעלה עמוד השחר עם ראשית נשיאותו של הרבי, עוד היו הבריות מדקדקים בין תכלת ללבן שבתורת שליחותו. אולם מאז, הפציעה שמשו למשכימי קום מבקשי דעת ה', הזריחה ליראי שמו, האירה לנאמנים ולמאמינים, הבהיקה למרחקי מרחקים ואף חיממה לבבות ההמונים, אבל ר"ח כסלו התשס"ט ייזכר יותר מכל, כיום בו נטלו שני כוכבי צפר לשמשה של חב"ד היוצאת מנרתיקה בתורתו של הרבי, והעמידוה ברומו של רקיע, ומכאן ואילך שולחת היא רסיסי פז המלהיטים לבו ונפשו של כל יהודי ויהודי בלהט האמונה ובתקווה לגאולה.
מתוך ההפיכה וההמולה ומעומק הצער והחמלה, עולה גם קול השופר, והוא מהדהד והולך בקולו, כשופר שלעתיד לבא עליו נאמר ..."יתקע בשופר גדול..." ואין יודעים אנו מי הוא התוקע.
קול השופר אינו צריך עתה לבעל תוקע, כי נשמע הוא מעצמו, גם חרש ואטום לב ישמענו, עולה ובא הוא מן המציאות שנחשפה פתאום לעין כל, מן האמת הנאצלת שנתגלתה באחת במלוא הדרה, מהמסך שהורם, מההתוודעות הפתאומית של ההמונים אל שלוחי הקודש, אל עוצמת מפעלו של הרבי, מהעמידה על ראייתו הברורה והקדושה שלא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'. שאך בטוב ובחסד, במאור שבתורה, ברוח הטובה, בהארת פנים לכל יהודי באשר הוא, יהא מיקומו הרוחני אשר יהא, בהצתת ניצוץ נשמתו, ובגילוי פנימיות התורה תורת הבעש"ט הק' רק כך נוכל לעורר את לב העם ולהביא להתגלותו של משיח צדקנו.
קול השופר בא ועולה מכותלי בית חב"ד המרוססים ומעדותם האילמת של קירותיו המרוסקים על איך וכיצד מוסרים נפש על קירובם של אחים.
קול השופר זועק מקירות לבם הקרוע של ההמונים ומדמעות החמלה והרחמים על גורלו של ילד יהודי אחד, בנם של שליחים וקדושים.
קול השופר בוקע ועולה מתוך תוכה של נקודת האמת שביהודי כל העולם, נמצא במבט שבפניהם ובמבע עיניהם, והוא הולך וחזק מריע ודורש: התנערי מעפר חב"ד, שטיי אויף ליובאוויטש! לבשי בגדי תפארתך וכותנות אור הליכותיך, קומי שבי לא רק לפתחי לבנו כי אם גם על יד הגה ספינתו המיטלטלת של עם הקודש בסערה המתרגשת עליה דווקא אל מול חופי הגאולה האמיתית והשלמה.
קול השופר עולה ובא מן ההמון שבשווקים וברחובות, ומיהודי הארץ והתפוצות המשוועים לדרך שיש עמה בשורה כנה, ערבות יהודית לפרט ודאגה אמיתית לכלל, והוא מריע בקול גדול מיילל ומייחל: השמיענו את קולך הבהיר והחודר באהבת ישראל יבוא הגואל.
קול השופר מתנגן והולך מבתי הכנסיות ומהיכלי הישיבות מבקש ואומר הראינו את מראיך ואת מראה המקום לשיחת הקודש המכוננת ההיא הלומדת ומלמדת הוראת קודש מן המנורה הטהורה העומדת בתוך ההיכל ואף על פי כן מצווה להדליקה מהמזבח החיצון דווקא. עדות היא לבאי עולם שכל הרוצה להביא אל חייו אור עולם אין די לו לישב בהיכלות התורה והקדושה כי אם לצאת אל החוץ עד שייאותו לאורו או אז יזכה גם הוא להארה גדולה בתוך היכלו.
הגמיאינו נא מעט מים חיים מתורת המשלח, מהתשתית התורנית הענפה ומיסודות משנתו הסדורה שהניח כבסיס איתן למפעלו האדיר, הראינו את מאות שיחות הקודש המלמדות במגוון צורות ובשלל הוכחות את חובתו של כל יהודי להיות שליח במקומו כי אלו השיחות הם שעיצבו את דמותם הפלאית של שלוחי הקודש אהובינו נציגיו של האור עלי אדמות.
בקולו של השופר נשמע גם קול מנחם ואומר: שאי סביב עיניך חב"ד וראי, כולם נקבצו ובאו לך לחלוק עמך בצערך, אך גם לחזות בפלאי מפעלך, לשמוע מהגיגי קודשך המניעים ומריצים שליחיך הרבים על פני כל תבל.
קומי אורי כי בא אורך, בא ועלה מן השריפה דווקא, מימי המחשך והצער, מן המיצר, מן האבל ומן היגון, הלא בתורתך כתוב חזור והדגש כי יתרון האור הוא מן החושך דווקא.
קול השופר עולה אל השלוחים הנערצים שבכל אתר ואתר, צריכים אנו לאורכם, לשיטתכם, לעוצמתכם ולחוסנכם הבאים לכם מן המשלח, מעוז שיחותיו, ומעומק תורותיו, מחזונו הרם ומראייתו הרחוקה והנכוחה כאחת.
קחו נא את קול השופר ואנא מכם אל תתנו לו לגווע אל מול קירות אדישות היום יום, עלו בכוחכם זה והפכוהו לקול מבשר מבשר ואומר הנה זה בא לציון גואל.
קול מנחם מנחם ואומר והוא מייחל כי יבוא דברו באוזנכם, משפחות הולצברג ורוזנברג המסולאות בפז, לבנו יוצא אליכם באבלכם ובצערכם, חוסן אמונתכם ואופן קבלתכם את הדין עליכם היו מופת לכל העם, הייתם לנו לעמוד האש ולמורי דרך, אין גבול להערצתנו את ילדכם עד שנמצאו בינינו האומרים: מי ייתן מותנו תחתיהם... המקום ינחם אתכם.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
