מערכת COL
|
יום י"ב כסלו ה׳תשס״ט
09.12.2008
חסידות פירושה מסירות-נפש ● מאמר דעה
חג-הגאולה י"ט כסלו, שנחגוג בשבוע הבא, הוא חג של מסירות-נפש. בעל התניא מסר את נפשו כדי שאור החסידות יתפשט ויפרוץ ויחַיה את נפשנו • מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע' בהוצאת צעירי-חב"ד • למאמר • דעות ב-COL
חלק מספר התניא בכתב יד אדמו"ר האמצעי עם הגהות האדמו"ר הזקן בכתב ידו הק'
מתקפת הטרור במומביי הפנתה זרקור רב-עוצמה אל חייהם של השלוחים, הפזורים בכל רחבי תבל. רבים החלו לקלוט רק עכשיו את עוצם מסירות-נפשם. זו מסירות-נפש יום-יומית, שבה שלוחי הרבי מוותרים על נוחות וחברה, על חיי קהילה ועל צרכים בסיסיים של יהודי שומר תורה ומצוות. כל דבר שלנו הוא פשוט וטבעי – אוכל כשר, מקווה-טהרה, מניין לתפילה, חינוך יהודי – להם הוא עניין של מסירות-נפש.
רבים שואלים, מהיכן נוטלים את הכוח למסירות-נפש זו? איך אלפי זוגות צעירים, הורים לילדים קטנים, מסוגלים להפיק מעצמם נכונות להקרבה אין-סופית כזאת? אילו היה מדובר ביחידי-סגולה, היינו אומרים שהם אנשי-מעלה, נשמות גבוהות, יוצאים מן הכלל; אבל כאן מדובר ביותר מארבעת-אלפים וחמש-מאות גברים ונשים, בני-אדם מן השורה, כמוני-כמוך. מניין להם אותה רוח ענקית של מסירות-נפש?
מופת של מסירות-נפש
בראש ובראשונה אין זה אלא מכוחו והשראתו של המשלח, הרבי מליובאוויטש. אף הוא עצמו גילם עד תום את מושג מסירות-הנפש. כבר בהיותו ילד צעיר השליך את חייו מנגד כדי להציל ילד שטבע בנהר, וידועים הסיפורים על מסירות-נפשו המופלאה בימי השואה. אולם מסירות-הנפש הייתה באורח-חייו היום-יומי, חיים שכל-כולם מוקדשים לעם-ישראל, בלי רגע של מנוחה, בלי חופשה, וכמעט בלי הפסקה לשם צורכי האדם הבסיסיים. כך עשרות שנים, יום אחר יום.
למעשה, מסירות-הנפש מלווה את תנועת החסידות מראשיתה. הבעל-שם-טוב ותלמידיו מסרו את נפשם על גילוי החסידות, למרות הרדיפות שהיו מנת-חלקם. רבנו הזקן, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, קיבל מהבעש"ט צוואה על מסירות-נפש. בעל ה'תולדות' סיפר כי ביום שמלאו לרבי שניאור-זלמן שלוש שנים, אמר הבעש"ט: "בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו. בעל הנשמה [=הכוונה לרבי שניאור-זלמן] יצטרך גם-כן לעבור אותה מסירות-נפש של אברהם אבינו, כדי לגלות את דרך העבודה באחדות והשגחה פרטית".
כאשר חבריו הקרובים, ובראשם מורו ורעו רבי מנחם-מענדל מוויטבסק, עלו לארץ-ישראל, השתוקק רבי שניאור-זלמן בכל נימי נפשו להצטרף אליהם. אולם לבסוף מסר את נפשו, ויתר על משאת-ליבו ונשאר ברוסיה, כי הבין שזה תפקידו וזו שליחותו. בהמשך הגיעו הדברים לכלל סכנת-נפשות ממש, כאשר העלילו עליו שהוא מורד במלכות, והוא נאסר ונכלא במבצר הפטרופבלי.
הוא ידע כי בהפצת תורת החסידות ובכתיבת ספר התניא הוא מסכן את נפשו, מכיוון שבשמים התעוררה התנגדות חריפה לכך. לאחר שחרורו סיפר כי בימי מאסרו נגלו לפניו הבעש"ט והמגיד ממזריטש ואמרו לו בפירוש שהמאסר נגרם בגלל קטרוג שהתעורר בשמים על פעילותו בהפצת פנימיות התורה. אך עוד אמרו לו כי במסירות-נפשו הצליח לשבור את הקטרוג, ומעתה עליו להוסיף ולהפיץ ביתר שאת את אור החסידות.
בשמים הסכימו
חג-הגאולה י"ט כסלו, שנחגוג בשבוע הבא, הוא חג של מסירות-נפש. בעל התניא מסר את נפשו כדי שאור החסידות יתפשט ויפרוץ ויחַיה את נפשנו. שחרורו מסמל את ניצחונה של מסירות-הנפש. בזכותה הסכימו גם בשמים כי הגיעה השעה לגלות את פנימיות התורה ולאפשר לכל יהודי להרוות את נפשו ממעיינותיה.
עכשיו אין לנו אלא לזעוק לקב"ה כי דם עבדיו השפוך כבר יביא לנו את הגאולה האמיתית והשלמה. כבר היה לנו דיי והותר מסירות-נפש, ובמיוחד בדורות האחרונים. הגיעה העת להתגלות החסדים המופלאים, שיהיה "שמחנו כימות עיניתנו" – שמחה אמיתית ונחמה אמיתית לעם-ישראל.
רבים שואלים, מהיכן נוטלים את הכוח למסירות-נפש זו? איך אלפי זוגות צעירים, הורים לילדים קטנים, מסוגלים להפיק מעצמם נכונות להקרבה אין-סופית כזאת? אילו היה מדובר ביחידי-סגולה, היינו אומרים שהם אנשי-מעלה, נשמות גבוהות, יוצאים מן הכלל; אבל כאן מדובר ביותר מארבעת-אלפים וחמש-מאות גברים ונשים, בני-אדם מן השורה, כמוני-כמוך. מניין להם אותה רוח ענקית של מסירות-נפש?
מופת של מסירות-נפש
בראש ובראשונה אין זה אלא מכוחו והשראתו של המשלח, הרבי מליובאוויטש. אף הוא עצמו גילם עד תום את מושג מסירות-הנפש. כבר בהיותו ילד צעיר השליך את חייו מנגד כדי להציל ילד שטבע בנהר, וידועים הסיפורים על מסירות-נפשו המופלאה בימי השואה. אולם מסירות-הנפש הייתה באורח-חייו היום-יומי, חיים שכל-כולם מוקדשים לעם-ישראל, בלי רגע של מנוחה, בלי חופשה, וכמעט בלי הפסקה לשם צורכי האדם הבסיסיים. כך עשרות שנים, יום אחר יום.
למעשה, מסירות-הנפש מלווה את תנועת החסידות מראשיתה. הבעל-שם-טוב ותלמידיו מסרו את נפשם על גילוי החסידות, למרות הרדיפות שהיו מנת-חלקם. רבנו הזקן, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, קיבל מהבעש"ט צוואה על מסירות-נפש. בעל ה'תולדות' סיפר כי ביום שמלאו לרבי שניאור-זלמן שלוש שנים, אמר הבעש"ט: "בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו. בעל הנשמה [=הכוונה לרבי שניאור-זלמן] יצטרך גם-כן לעבור אותה מסירות-נפש של אברהם אבינו, כדי לגלות את דרך העבודה באחדות והשגחה פרטית".
כאשר חבריו הקרובים, ובראשם מורו ורעו רבי מנחם-מענדל מוויטבסק, עלו לארץ-ישראל, השתוקק רבי שניאור-זלמן בכל נימי נפשו להצטרף אליהם. אולם לבסוף מסר את נפשו, ויתר על משאת-ליבו ונשאר ברוסיה, כי הבין שזה תפקידו וזו שליחותו. בהמשך הגיעו הדברים לכלל סכנת-נפשות ממש, כאשר העלילו עליו שהוא מורד במלכות, והוא נאסר ונכלא במבצר הפטרופבלי.
הוא ידע כי בהפצת תורת החסידות ובכתיבת ספר התניא הוא מסכן את נפשו, מכיוון שבשמים התעוררה התנגדות חריפה לכך. לאחר שחרורו סיפר כי בימי מאסרו נגלו לפניו הבעש"ט והמגיד ממזריטש ואמרו לו בפירוש שהמאסר נגרם בגלל קטרוג שהתעורר בשמים על פעילותו בהפצת פנימיות התורה. אך עוד אמרו לו כי במסירות-נפשו הצליח לשבור את הקטרוג, ומעתה עליו להוסיף ולהפיץ ביתר שאת את אור החסידות.
בשמים הסכימו
חג-הגאולה י"ט כסלו, שנחגוג בשבוע הבא, הוא חג של מסירות-נפש. בעל התניא מסר את נפשו כדי שאור החסידות יתפשט ויפרוץ ויחַיה את נפשנו. שחרורו מסמל את ניצחונה של מסירות-הנפש. בזכותה הסכימו גם בשמים כי הגיעה השעה לגלות את פנימיות התורה ולאפשר לכל יהודי להרוות את נפשו ממעיינותיה.
עכשיו אין לנו אלא לזעוק לקב"ה כי דם עבדיו השפוך כבר יביא לנו את הגאולה האמיתית והשלמה. כבר היה לנו דיי והותר מסירות-נפש, ובמיוחד בדורות האחרונים. הגיעה העת להתגלות החסדים המופלאים, שיהיה "שמחנו כימות עיניתנו" – שמחה אמיתית ונחמה אמיתית לעם-ישראל.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
