חיים טריקי

המראות המצמררים של גופות חרוכות עטופות בטלית מלווים בהמוני בית ישראל עטופים ביגון קודר, תמונותיהם של הקדושים שעלו קורבן עולה ככפרה על עם ישראל, הפעוט מוישי שזעק בבכי מר "אימא" "אממממ..." וזעזע כל יהודי ויהודי, מעלים בליבו של יו"ר תנועת ש"ס הר' אלי ישי, זיכרונות מהמסע שלו בהודו לפני כחצי שנה שם פגש את בני הזוג הולצברג הי"ד, בבית חב"ד במומבאי.

הר' אלי ישי, יצא להודו מתוקף תפקידו כשר התמ"ת ובמסגרת הסכמי מסחר וקשרי חוץ, ונפגש עם בכירים בממשל. אליו התלווה רל"ש ר' דוד שטרית, שאומר כי בכל מקום בו הם סיירו, ביקש הר' אלי ישי, לבקר במקום המהווה את הסמל של העם היהודי כגון בתי כנסת, בתי חב"ד ומוסדות יהודים.

הר' אלי ישי, בביקורו במומבאי ביקש לסייר בבית חב"ד, שם גם פגש ברב גבריאל הולצברג הי"ד, ורעייתו רבקה הי"ד. "אין יהודי שיבקר בהודו ובאופן טבעי לא נמשך ונשאב אל בית חב"ד באזור". אמר הר' אלי ישי. "כשהגענו לאזור ראינו מולנו בניין ועליו רשום בעברית בית חב"ד. הבניין אמנם לא כמו הבניינים הענקים שאנו מכירים, אבל בית שאומר הכל. כמין אור מיוחד שנסוך על הבית הזה. אנחנו רגילים כאן בארץ להסתובב ולפגוש ביהודים רבים מכל הסוגים והמינים, החילוקי הדעות שמתגלעים בתוכנו בחיי היום יום, שם הולכים ונעלמים. כולם מוצאים את עצמם כמשפחה אחת שנקלעה לאזור וסבך שלא מוכר להם. כולם רוצים לחיות בהרמוניה ובאחדות ולאהוב אחד את השני, צעירים מגודלי שער לצד פנסיונרים הבאים לטייל ולנפוש בהודו, פתאום רצים להשלים לך מניין, מה שבארץ עושים בקושי ביום כיפור. מוכנים לשמוע אחד את השני, אין להם שום בעיה להניח תפילין ולקבל עליהם את שמירת המצוות בארץ זרה, והמקום שהיה מחבר אותם זה היה בית חב"ד. ואני מקווה שהוא גם ימשיך להיות, שם, ובכל מדינות העולם.

כשצפיתי בתמונות של הרס הבניין, רעד וחלחלה אחזו בי ואמרתי ריבונו של עולם האם מקום קודשך היה לחרבה. זה היה בית, בית כנסת, ובית מדרש, יהודים היו מגיעים לשם לסעוד את סעודות השבת, לשמוע קול שופר בראש השנה, לקרוא מגילה, להדליק חנוכייה, לעריכת ליל הסדר, לברך על ארבעת המינים, לשמוח בשמחת התורה, ובעצם לטעום את טעמה של היהדות. בבית חב"ד היו מזכירים להם שהם יהודים".

על בני הזוג הולצברג הי"ד, יש רק מילים טובות לומר וללמד עליהם זכות. "לפגוש בזוג שהם עדיין נקראים זוג צעיר, יהודים אצילי נפש שמקריבים את כל משפחתם ומוותרים על התענוגות של זוגות צעירים המתחילים פרק חדש במסכת חיים מפוארת, ומקריבים את עצמם למען הכלל. למען אחיהם. מאירים להם פנים ומקבלים אותם בסבר פנים יפות. ימים ולילות הם עומדים על רגליהם, ופועלים מתוך אהבת חינם של כל יהודי ויהודי. עקרת הבית הייתה עומדת לילות שלמים בכדי לאפות לחם ליהודים הרבים המגיעים למומבאי מאחר ששם לא ניתן למצוא מאפיות כשרות, והייתה מבשלת כמויות אדירות של אוכל. מוותרת על חלום של כל אימא לשהות כמה שיותר עם בנה הקטן, מצמידה לו מטפלת ומקריבה את עצמה למען הזולת.

כך גם הרב גבריאל שהיה מדיר שינה מעיניו בכדי לקרב כמה שיותר יהודים הנמצאים בגולה אל חיק מורשתם. בלוויה שאחריה הילכו רבבות יהודים, עמד בין כל אלפי חסידי ושומרי תורה ומצוות, גם בחור צעיר כששערות ראשו הארוכות מכסות את פניו. כששאלו אותו מה מעשיך כאן, אז הוא השיב כי כשנפש בהודו, סעד בביתו של הרב הולצברג את סעודת השבת, במוצאי שבת הוא שאל אותו כמה כסף הוא צריך לשלם, ובקשתו הייתה רק אחת: בכל מקום תזכור שאתה יהודי. זהו הצדיק הזה הרב הולצברג הי"ד, מטרתו הייתה לקרב כמה שיותר יהודים ולהכניסם תחת כנפי השכינה". אמר הר' אלי ישי, מייד כששב מהלוויה, והמראות הקשות של הקורבנות שמובלים למנוחת עולמים, בתפילה כי יהיה זה הקורבן האחרון.