בעתית"ש באחד בשבת שלשה ימים בכסלו, תשס"ט
110-8-ס"ט

אחַי אהובַי שלוחי כ"ק האדמור מליובאויטש זיע"א.
רבני מדינות אסיה העי"א.
וכל שלוחי הרבי די בכל אתר ואתר
בכל קצוי תבל. ה' עמכם.
עת צרה היא ליעקב, וממנה יִוֳשֵע.

גדול כים שברנו, כי עלה המות בחלוננו, בבית חב"ד אשר בעיר מומבאי במדינת הודו.
ובאו מרצחים בני עוְלה מוגי לב, לחלל את הקודש לשפוך דם נקיים, אנשים ונשים זכים וצדיקים בבית כנסת ובית המדרש, שם הם עוסקים בבנינו הרוחני של העולם, בדרכי נֹעם ונתיבות שלום, ומרבים אהבה ואחוה שלום ורעות בעולם, ושפכו דמם כמים באכזריות מזעזעת.

עיני עיני יורדה מים על חללי בת עמי הקדושים והטהורים, ארץ אל תכסי דמם,
"וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'".

ואולם ידעו אויבי ישראל, כי אמונתנו חזקה בה' א-ל-הי השמים וא-ל-הי הארץ, בורא העולם ומנהיגו בהשגחה פרטית, וגם אם נלך בגיא צלמות, לא נירא רע, כי ה' עמנו, עזרנו ומגיננו, ואנו בוטחים בו, ולא יראים ולא נשברים, והוא מגן ישענו והוא תקותנו, ואל לנו להשבר ח"ו, ולא נשנה דרכנו, ולא נמעיט פעילותנו.

ואולם נתבונן במעשינו, ונחשב חשבון נפשנו, לחזק את עצמנו בעבודת ה', ובלמוד התורה, ולהרבות אהבת ישראל בלי תנאים ובלי גבולות, אשר בה הצטיינו המנוחים הקדושים הי"ד.

וגודר פרצות יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל כל עמו ישראל ברחמים, וינחמנו בנחמת ציון וירושלים, בביאת משיחנו, והשלמת פדותנו בשובה ונחת, את כל ונוכחת, כשמש זורחת. בב"א.

אחיכם אוהבכם בלב ונפש.
שלמה משה עמאר
הראשון לציון הרב הראשי לישראל