מערכת COL
|
יום ז' כסלו ה׳תשס״ט
04.12.2008
המדור "אחד משלנו" מארח את ר' שמואל וייספיש
המדור "אחד משלנו" המתפרסם בשבועון "משפחה" מארח את הרב שמואל וייספיש, יליד ירושלים, תושב ביתר עלית ואב לארבעה. מנהל מוסדות "עוז מאיר חב"ד" בירושלים. למד בישיבות 'תורת אמת' ו'תומכי תמימים', עוסק בטיפול בנוער שוליים זה למעלה מעשור ונחשב לאחד הכוחות המבטיחים בתחום. חתן פרס 'קרן זקס' לשנת תשס"ט לפעילות מצטיינת בקירוב נוער נושר לסיפור המלא
חיים יצחקי
שם משמואל
נקראתי על שמו של האדמו"ר הרביעי לבית חב"ד, רבי שמואל מלויבאוויטש זי"ע. כבר מילדות, בכל פעם שהשמעתי דברי תורה מסביב לשולחן שבת, אמי שתחי' הייתה נזכרת בדודה הגאון רבי שמואל ברוך שולמן זצ"ל, רבה של שכונת סנהדריה בירושלים, שזכור כנואם דגול ודרשן בחסד ומתמלאת בנחת. "תראו", הייתה אומרת, "איך שמוליק דומה, שיבדל לחיים ארוכים, לדוד רבי שמואל ברוך..."
דור דור וטיוליו
כילד בחיידר בירושלים, "הטיול השנתי" כלל נסיעה מרחוב ירמיהו הירושלמי לקבר שמואל הנביא שבפאתי שכונת רמות. במשך חודשיים למדנו במשנה מרץ כדי לזכות ולהשתתף בטיול, ובלילות שקדמו לא עצמנו עיין מרוב התרגשות. ללמדך, כי בעבר, די היה לביקור שנתי בשכונה סמוכה, כדי לאתגר את הנוער ולהצית את דמיונו. היום, אנחנו המחנכים מחויבים לנקוט בגישה מתמדת של 'שבירת שגרה' מול התלמידים, רק כך ניתן לעודדם ולהמריצם, במיוחד את אלו החלשים, לשבת באוהלה של תורה וחסידות.
אנרגיה רוחנית
בשנות לימודיי בישיבה זכיתי להתקרב למשפיע הדגול ועובד השם הגאון החסיד רבי זלמן גופין, יהודי מעמיק ופנימי שהעמיד דורות של תלמידים, אותם כיוון לעבודה פנימית עם הנפש המאחדת בין המעטפת החיצונית של האדם למה שמתחולל בלב פנימה. מי שחווה התוועדויות ממושכות עמו במשך לילות ארוכים, לעולם לא ישכח אותן. במיוחד לאחר שדבריו נכנסים אל הלב ומרוממים את הנפש, כולם פוצחים בריקוד המעלה טפח מעל הקרקע. עבודה מסוג שלי מצריכה כוחות נפש רבים ובצר לי, כשהאנרגיות אוזלות, אני נוסע להתוועדויות כדי לתדלק את עצמי רוחנית, כמו בימי הבחרות ההם.
ענף עץ אבות
כשנישאתי לרעייתי למשפחת גולדשטיין מצפת, הפתיע אותנו אבי הרב יוסף חיים שליט"א במתנה מקורית: שירטוט של אילן יוחסין המשותף לשתי המשפחות, המגיע עד למהר"ל מפראג. נפלאות ההשגחה, מסתבר כי רעייתי ואני דור חמשה עשר למהר"ל מפראג, מבלי שידענו זאת. אין ספק, שהשורשים מחייבים אותנו לנהוג באופן שאבותינו הקדושים יהיו גאים בצאצאיהם ולפחות שלא יבושו בנו. בשנה האחרונה נסענו לביקור בפראג והשתטחנו על ציונו הקדוש של המהר"ל, כדי להעתיר זכות אבות על בנים ובני בנים.
הציץ ו(נ)פגע
לפני כתריסר שנים, בעודי תלמיד ישיבה בירושלים, נקלעתי לאזור הפיגוע הכפול ב"מחנה יהודה" בירושלים. כשראיתי את הכמות הבלתי נתפסת של נערים משולי המחינה הזורמים למקום, סתם ככה, מתוך שעמום, סקרנות וחוסר מעש, הכתה בי ההכרה שיש מגזר שלם של אנשים בתוכנו שהחברה ויתרה עליו. אמנם, הם חיים איתנו במשותף, אך המרחק בינינו לבינו הוא כמרחק שנות אור. באותו יום אמרתי בליבי: אחרי שתעמיד בית בחסדי שמים ותלמד בכולל מספר שנים טובות, חלקך יהיה עם אותם שברי רוחות. תורת החסידות שמעמידה את הערבות כבסיס קיומי של העם היהודי, קראה לי ברבות השנים ללכת ולרעות-לראות בשדות ההם ולנסות לתת תקווה לאנשים שאיבדו עניין בחיי תורה ומצוות.
ראיתי פניו מאירות
כמה שנים לאחרי נישואיי הצטרפתי לבית המדרש "עוז מאיר חב"ד", שהקים לפני ח"י שנים, הגאון רבי שמעון אליטוב שליט"א, איש חינוך בחסד וכיום חבר מועצת הרבנות הראשית, עוד בזמנים שבהם חששו להקים מוסדות כאלו. המסגרת הייתה ייחודית, כולל אברכים להוראה לצד ישיבה עם דגש אישי לתלמידים הזקוקים לחיזוק, כשכל אברך מחויב להקדיש כמה שעות לימוד ושיחה עם אחד מהנערים, בנוסף למבחנים באיסור והיתר. בימים ההם, אסור היה לדבר על נושרים, הס מלהזכיר. כולם הסתערו על בעלי הכישרונות. והנה תוך תקופה קצרה הופתעתי לפגוש בנערים מכל החוגים, עושים את נקודת המפנה, מייאוש לתקווה, מחיי בטלה לחיים של תורה, בזכות אישיותו המיוחדת של הרב אליטוב. ראיתי צעירים שהסכימו לזנוח את חיי ההפקר ולקבל על עצמם מחדש עול מלכות שמים. זה שבה אותי. בינתיים, הישיבה גדלה, היא מונה היום 150 תלמידים ואני הפכתי מחונך למנהל.
השעון הדובר
אחד הדברים שהפעימו אותי, היתה הגישה הייחודית של הגרי"ש אליטוב כלפי התלמידים. בפעם הראשונה שראיתי אותו, עמדתי נדהם. תלמיד חכם במלא הדרו, שרבים באים ליטול ממנו עצה ותושייה. מידי יום הוא משכים קום, ועם כל עיסוקיו הרבים דואג בשעה שש וחצי בבוקר להתקשר לבית התלמידים, להעיר אותם בברכת "בוקר טוב" לבבית, ולהוסיף מילה טובה ומעודדת. פעם, אחד הנערים, התבטא בבוטות בקול אפוף קורי שינה כלפיו, אבל הוא, בענווה ובטון ממיס לב, נענה: "אני לא התייאשתי ממך, תן לי הזדמנות". אחד הווארטים של הרב אליטוב, שאנחנו כצוות משננים כל הזמן: "יצר הרע משתלט על הנושרים בכך שהוא מפחית אצלם את הערך העצמי. כי כאשר יהודי מאבד את ערכו העצמי, אין קושי לגרור אותו לעברי שחת". המשימה העיקרית היא להחזיר את הכבוד לנער, לגרום לכך שיהיה מודע ואחראי למעשיו.
לעולם יהא אדם
רבים מהנערים שהגיעו לישיבה התבלטו כבעלי כישרונות בישיבות הרגילות אלא שאנשי הצוות לא ירדו לעולמם הפנימי. ברגע שמגיעה נפילה אצל תלמיד, אחרי התדרדרות ממושכת, כולם עומדים מופתעים וכואבים ואינם מבינים כיצד לא עמדו על קנקנו של התלמיד. אחד הידידים של בית המדרש הוא השר הרב משולם נהרי. בשנים האחרונות הוא עומד לימין כל מוסדות החינוך שעוסקים בנוער הזה יחד עם ראש לשכתו עו"ד אריאל דרעי. מה שמייחד את עזרתו של נהרי שהוא קודם כל מחנך ורק אחר כך שר שמוסר את נפשו לציבור. "אומנותו של מחנך", אומר לנו נהרי במפגשים המשותפים, "היא לזהות את רגע השבירה אצל התלמיד. המחנכים שמתעוררים בהמשך הדרך, יכולתם לעזור לתלמיד, כבר מוגבלת מאוד".
#בני בית
בבית המדרש שלנו לא מעסיקים עובדי תחזוקה, התלמידים הבוגרים עורכים תורנויות ומנקים, מבשלים, מטפחים ומתחזקים את המקום. בכך הם מקפידים הקפדה יתרה לשמור על החפצים. הסדר זה אינו בא על חשבון הלימוד חלילה, ואדרבא, הנערים משתדלים למלא את המוטל עליהם בשמחה ובזריזות.
טלפון שבור
העיסוק עם נוער בלתי שגרתי מזמן מצבים כואבים. לפני כשנה וחצי הגיע נער מבית טוב בלוויית אביו האברך להתקבל בישיבתנו. דקות ספורות לאחר שהאב עזב את המקום, פנתה אלינו האם בהפתעה והודיעה כי אינה מסכימה שהנער ילמד אצלנו. חשבנו כבר לוותר על התלמיד החדש ואז מופיע שוב האב עם דרישה שלא נתייחס להערות האם. החשש של האם מהדימוי שידבק במשפחה, במקרה זה, בא על חשבון ניסיון אחרון להציל את הנער. כיום התלמיד כבר נישא לבת אברך והוא מתפרנס כסופר סת"ם.
יהלומים בחול
כל מי שמתעסק עם נוער הנקרא נוער שולים - שאנו מכנים אותו "היהלומים של הבריאה", מבין שהקיבעון הוא האויב של התלמידים, המתקשים למצוא את עצמם במסגרות לימוד. האתגר שלנו הוא לאתר כלים מיוחדים, איך להאהיב עליהם את לימוד התורה ולקשור אותם בחזרה לקהילה. סיוע מיוחד בהחזקת חונכים ומדריכים אישיים, אנו מקבלים מאנשי קרן וולפסון בישראל בראשותו של הרה"ג רבי אברהם גרינבוים והזרוע שפועל למען הנוער שזקוק לחיזוק בניהולו של הרב ישראל מאיר רביץ. היופי בעזרה שהיא לא מסתכמת רק בתמיכה במימון אלא קיימת תחושת שותפות אמיתית בהכשרה ובייעוץ השוטף שהקרן מעניקה לכל אחד מפלוגת החונכים שמסכים להתמסר ולפעול בקהילה זו.
והיו לאותיות
לבוגרינו יש נציגות מרשימה בקהילת סופרי הסת"ם בירושלים ובבני ברק. לא פחות משלוש מאות סופרים רכשו את מקצוע הסת"ם בבית מדרשנו. את קשר הגורדי בין ענף הסת"ם לנערים מתחזקים יצרו אצלנו במוסד. מסתבר, שרבים מהנערים שלומדים אצלנו מצאו את דרכם לרחובות בשל מצב כלכלי קשה. העולם הגדול היה נראה להם כאלטרנטיבה לחיים של עוני קשה בבית, כאילו חלילה מי שחי בעולם של תורה אין לו אפשרות להתפרנס בכבוד. בהוראת גדולי ישראל, נפתח מסלול מיוחד לסת"ם. בשלב ראשון מתבקשים התלמידים לכתוב מגילות אסתר, ורק לאחר מכן כשהם יראים ושלמים, נפנים לכתוב גם מזוזות. הנהלת הישיבה רוכשת מהם את המגילות והמזוזות, כדי לחזק אותם, והם מרגישים שיש אפשרות לבנות בית יהודי שלצידו פרנסה בכבוד.
שכר מצווה
לפני כחצי שנה, נפגע אחד הנערים הלומדים בישיבה בתאונת דרכים. מיהרתי לבית הרפואה 'הדסה עין כרם'. בעודי נכנס במהירות אל רחבת חדר המיון, גיליתי אלונקה היורדת מאמבולנס, ועליה שוכב לא אחר מאשר סבי, הרב יצחק מרדכי שולמן ע"ה, מי ששימש במשך שנים כספרן הכנסת. היו אלו שעותיו האחרונות בחיים ארוכים ומלאים עשייה. במשך כמה שעות עליתי וירדתי בין שתי המחלקות עד שהנער שוחרר לביתו. לאחר כמה שעות, סבא הלך לבית עולמו וזכיתי לעמוד לצידו ברגעיו האחרונים.
קול מצהלות
הצוות החינוך בישיבתנו מלווה את הבחורים גם בחייהם האישיים ומעבר לשעות הלימודים, מסייעים להם בבעיות רפואיות, בהלוואות, אם צריך, במתן עצה והכוונה בנושאים שונים. גולת הכותרת בחייו של המוסד ובחיי התלמיד היא כשהבחור בא בברית הנישואין ועומד תחת החופה מוקף בעשרות חבריו ובני משפחתו, האושר הגדול שנסוך על פניהם של אנשי הצוות כאילו ליוו בן לחופה. מי שלא ראה את הרב אליטוב מפזז ומרקד עם החתן שעה ארוכה כשדמעות זולגות מעיניו, לא ראה שמחה בימיו. בנקודת זמן זו, מקוננת בליבנו התחושה כי הכל היה כדאי במלאכה הקשה של "להוציא יקר מזולל".
שם משמואל
נקראתי על שמו של האדמו"ר הרביעי לבית חב"ד, רבי שמואל מלויבאוויטש זי"ע. כבר מילדות, בכל פעם שהשמעתי דברי תורה מסביב לשולחן שבת, אמי שתחי' הייתה נזכרת בדודה הגאון רבי שמואל ברוך שולמן זצ"ל, רבה של שכונת סנהדריה בירושלים, שזכור כנואם דגול ודרשן בחסד ומתמלאת בנחת. "תראו", הייתה אומרת, "איך שמוליק דומה, שיבדל לחיים ארוכים, לדוד רבי שמואל ברוך..."
דור דור וטיוליו
כילד בחיידר בירושלים, "הטיול השנתי" כלל נסיעה מרחוב ירמיהו הירושלמי לקבר שמואל הנביא שבפאתי שכונת רמות. במשך חודשיים למדנו במשנה מרץ כדי לזכות ולהשתתף בטיול, ובלילות שקדמו לא עצמנו עיין מרוב התרגשות. ללמדך, כי בעבר, די היה לביקור שנתי בשכונה סמוכה, כדי לאתגר את הנוער ולהצית את דמיונו. היום, אנחנו המחנכים מחויבים לנקוט בגישה מתמדת של 'שבירת שגרה' מול התלמידים, רק כך ניתן לעודדם ולהמריצם, במיוחד את אלו החלשים, לשבת באוהלה של תורה וחסידות.
אנרגיה רוחנית
בשנות לימודיי בישיבה זכיתי להתקרב למשפיע הדגול ועובד השם הגאון החסיד רבי זלמן גופין, יהודי מעמיק ופנימי שהעמיד דורות של תלמידים, אותם כיוון לעבודה פנימית עם הנפש המאחדת בין המעטפת החיצונית של האדם למה שמתחולל בלב פנימה. מי שחווה התוועדויות ממושכות עמו במשך לילות ארוכים, לעולם לא ישכח אותן. במיוחד לאחר שדבריו נכנסים אל הלב ומרוממים את הנפש, כולם פוצחים בריקוד המעלה טפח מעל הקרקע. עבודה מסוג שלי מצריכה כוחות נפש רבים ובצר לי, כשהאנרגיות אוזלות, אני נוסע להתוועדויות כדי לתדלק את עצמי רוחנית, כמו בימי הבחרות ההם.
ענף עץ אבות
כשנישאתי לרעייתי למשפחת גולדשטיין מצפת, הפתיע אותנו אבי הרב יוסף חיים שליט"א במתנה מקורית: שירטוט של אילן יוחסין המשותף לשתי המשפחות, המגיע עד למהר"ל מפראג. נפלאות ההשגחה, מסתבר כי רעייתי ואני דור חמשה עשר למהר"ל מפראג, מבלי שידענו זאת. אין ספק, שהשורשים מחייבים אותנו לנהוג באופן שאבותינו הקדושים יהיו גאים בצאצאיהם ולפחות שלא יבושו בנו. בשנה האחרונה נסענו לביקור בפראג והשתטחנו על ציונו הקדוש של המהר"ל, כדי להעתיר זכות אבות על בנים ובני בנים.
הציץ ו(נ)פגע
לפני כתריסר שנים, בעודי תלמיד ישיבה בירושלים, נקלעתי לאזור הפיגוע הכפול ב"מחנה יהודה" בירושלים. כשראיתי את הכמות הבלתי נתפסת של נערים משולי המחינה הזורמים למקום, סתם ככה, מתוך שעמום, סקרנות וחוסר מעש, הכתה בי ההכרה שיש מגזר שלם של אנשים בתוכנו שהחברה ויתרה עליו. אמנם, הם חיים איתנו במשותף, אך המרחק בינינו לבינו הוא כמרחק שנות אור. באותו יום אמרתי בליבי: אחרי שתעמיד בית בחסדי שמים ותלמד בכולל מספר שנים טובות, חלקך יהיה עם אותם שברי רוחות. תורת החסידות שמעמידה את הערבות כבסיס קיומי של העם היהודי, קראה לי ברבות השנים ללכת ולרעות-לראות בשדות ההם ולנסות לתת תקווה לאנשים שאיבדו עניין בחיי תורה ומצוות.
ראיתי פניו מאירות
כמה שנים לאחרי נישואיי הצטרפתי לבית המדרש "עוז מאיר חב"ד", שהקים לפני ח"י שנים, הגאון רבי שמעון אליטוב שליט"א, איש חינוך בחסד וכיום חבר מועצת הרבנות הראשית, עוד בזמנים שבהם חששו להקים מוסדות כאלו. המסגרת הייתה ייחודית, כולל אברכים להוראה לצד ישיבה עם דגש אישי לתלמידים הזקוקים לחיזוק, כשכל אברך מחויב להקדיש כמה שעות לימוד ושיחה עם אחד מהנערים, בנוסף למבחנים באיסור והיתר. בימים ההם, אסור היה לדבר על נושרים, הס מלהזכיר. כולם הסתערו על בעלי הכישרונות. והנה תוך תקופה קצרה הופתעתי לפגוש בנערים מכל החוגים, עושים את נקודת המפנה, מייאוש לתקווה, מחיי בטלה לחיים של תורה, בזכות אישיותו המיוחדת של הרב אליטוב. ראיתי צעירים שהסכימו לזנוח את חיי ההפקר ולקבל על עצמם מחדש עול מלכות שמים. זה שבה אותי. בינתיים, הישיבה גדלה, היא מונה היום 150 תלמידים ואני הפכתי מחונך למנהל.
השעון הדובר
אחד הדברים שהפעימו אותי, היתה הגישה הייחודית של הגרי"ש אליטוב כלפי התלמידים. בפעם הראשונה שראיתי אותו, עמדתי נדהם. תלמיד חכם במלא הדרו, שרבים באים ליטול ממנו עצה ותושייה. מידי יום הוא משכים קום, ועם כל עיסוקיו הרבים דואג בשעה שש וחצי בבוקר להתקשר לבית התלמידים, להעיר אותם בברכת "בוקר טוב" לבבית, ולהוסיף מילה טובה ומעודדת. פעם, אחד הנערים, התבטא בבוטות בקול אפוף קורי שינה כלפיו, אבל הוא, בענווה ובטון ממיס לב, נענה: "אני לא התייאשתי ממך, תן לי הזדמנות". אחד הווארטים של הרב אליטוב, שאנחנו כצוות משננים כל הזמן: "יצר הרע משתלט על הנושרים בכך שהוא מפחית אצלם את הערך העצמי. כי כאשר יהודי מאבד את ערכו העצמי, אין קושי לגרור אותו לעברי שחת". המשימה העיקרית היא להחזיר את הכבוד לנער, לגרום לכך שיהיה מודע ואחראי למעשיו.
לעולם יהא אדם
רבים מהנערים שהגיעו לישיבה התבלטו כבעלי כישרונות בישיבות הרגילות אלא שאנשי הצוות לא ירדו לעולמם הפנימי. ברגע שמגיעה נפילה אצל תלמיד, אחרי התדרדרות ממושכת, כולם עומדים מופתעים וכואבים ואינם מבינים כיצד לא עמדו על קנקנו של התלמיד. אחד הידידים של בית המדרש הוא השר הרב משולם נהרי. בשנים האחרונות הוא עומד לימין כל מוסדות החינוך שעוסקים בנוער הזה יחד עם ראש לשכתו עו"ד אריאל דרעי. מה שמייחד את עזרתו של נהרי שהוא קודם כל מחנך ורק אחר כך שר שמוסר את נפשו לציבור. "אומנותו של מחנך", אומר לנו נהרי במפגשים המשותפים, "היא לזהות את רגע השבירה אצל התלמיד. המחנכים שמתעוררים בהמשך הדרך, יכולתם לעזור לתלמיד, כבר מוגבלת מאוד".
#בני בית
בבית המדרש שלנו לא מעסיקים עובדי תחזוקה, התלמידים הבוגרים עורכים תורנויות ומנקים, מבשלים, מטפחים ומתחזקים את המקום. בכך הם מקפידים הקפדה יתרה לשמור על החפצים. הסדר זה אינו בא על חשבון הלימוד חלילה, ואדרבא, הנערים משתדלים למלא את המוטל עליהם בשמחה ובזריזות.
טלפון שבור
העיסוק עם נוער בלתי שגרתי מזמן מצבים כואבים. לפני כשנה וחצי הגיע נער מבית טוב בלוויית אביו האברך להתקבל בישיבתנו. דקות ספורות לאחר שהאב עזב את המקום, פנתה אלינו האם בהפתעה והודיעה כי אינה מסכימה שהנער ילמד אצלנו. חשבנו כבר לוותר על התלמיד החדש ואז מופיע שוב האב עם דרישה שלא נתייחס להערות האם. החשש של האם מהדימוי שידבק במשפחה, במקרה זה, בא על חשבון ניסיון אחרון להציל את הנער. כיום התלמיד כבר נישא לבת אברך והוא מתפרנס כסופר סת"ם.
יהלומים בחול
כל מי שמתעסק עם נוער הנקרא נוער שולים - שאנו מכנים אותו "היהלומים של הבריאה", מבין שהקיבעון הוא האויב של התלמידים, המתקשים למצוא את עצמם במסגרות לימוד. האתגר שלנו הוא לאתר כלים מיוחדים, איך להאהיב עליהם את לימוד התורה ולקשור אותם בחזרה לקהילה. סיוע מיוחד בהחזקת חונכים ומדריכים אישיים, אנו מקבלים מאנשי קרן וולפסון בישראל בראשותו של הרה"ג רבי אברהם גרינבוים והזרוע שפועל למען הנוער שזקוק לחיזוק בניהולו של הרב ישראל מאיר רביץ. היופי בעזרה שהיא לא מסתכמת רק בתמיכה במימון אלא קיימת תחושת שותפות אמיתית בהכשרה ובייעוץ השוטף שהקרן מעניקה לכל אחד מפלוגת החונכים שמסכים להתמסר ולפעול בקהילה זו.
והיו לאותיות
לבוגרינו יש נציגות מרשימה בקהילת סופרי הסת"ם בירושלים ובבני ברק. לא פחות משלוש מאות סופרים רכשו את מקצוע הסת"ם בבית מדרשנו. את קשר הגורדי בין ענף הסת"ם לנערים מתחזקים יצרו אצלנו במוסד. מסתבר, שרבים מהנערים שלומדים אצלנו מצאו את דרכם לרחובות בשל מצב כלכלי קשה. העולם הגדול היה נראה להם כאלטרנטיבה לחיים של עוני קשה בבית, כאילו חלילה מי שחי בעולם של תורה אין לו אפשרות להתפרנס בכבוד. בהוראת גדולי ישראל, נפתח מסלול מיוחד לסת"ם. בשלב ראשון מתבקשים התלמידים לכתוב מגילות אסתר, ורק לאחר מכן כשהם יראים ושלמים, נפנים לכתוב גם מזוזות. הנהלת הישיבה רוכשת מהם את המגילות והמזוזות, כדי לחזק אותם, והם מרגישים שיש אפשרות לבנות בית יהודי שלצידו פרנסה בכבוד.
שכר מצווה
לפני כחצי שנה, נפגע אחד הנערים הלומדים בישיבה בתאונת דרכים. מיהרתי לבית הרפואה 'הדסה עין כרם'. בעודי נכנס במהירות אל רחבת חדר המיון, גיליתי אלונקה היורדת מאמבולנס, ועליה שוכב לא אחר מאשר סבי, הרב יצחק מרדכי שולמן ע"ה, מי ששימש במשך שנים כספרן הכנסת. היו אלו שעותיו האחרונות בחיים ארוכים ומלאים עשייה. במשך כמה שעות עליתי וירדתי בין שתי המחלקות עד שהנער שוחרר לביתו. לאחר כמה שעות, סבא הלך לבית עולמו וזכיתי לעמוד לצידו ברגעיו האחרונים.
קול מצהלות
הצוות החינוך בישיבתנו מלווה את הבחורים גם בחייהם האישיים ומעבר לשעות הלימודים, מסייעים להם בבעיות רפואיות, בהלוואות, אם צריך, במתן עצה והכוונה בנושאים שונים. גולת הכותרת בחייו של המוסד ובחיי התלמיד היא כשהבחור בא בברית הנישואין ועומד תחת החופה מוקף בעשרות חבריו ובני משפחתו, האושר הגדול שנסוך על פניהם של אנשי הצוות כאילו ליוו בן לחופה. מי שלא ראה את הרב אליטוב מפזז ומרקד עם החתן שעה ארוכה כשדמעות זולגות מעיניו, לא ראה שמחה בימיו. בנקודת זמן זו, מקוננת בליבנו התחושה כי הכל היה כדאי במלאכה הקשה של "להוציא יקר מזולל".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
